חזק מאיי פעם: הקפטן ראמוס חוגג 33


כתב: צוות האתר | תאריך: 30/03/2019

סרחיו ראמוס יעלה גם מחר, נגד הואסקה, לכר הדשא בברנבאו עם סרט הקפטן של ריאל מדריד, עם חזה נפוח, במטרה לתת את כל כולו. המצלמה תלווה בעיקר אותו ברוב המשחק, ובכל כדור קרן נוכל לזהות את הפאניקה שהוא זורע בהגנת היריבה. לא ברור מה חשוב יותר: שריאל מדריד תנצח והוא יכבוש שער, או שריאל מדריד תנצח ולא תספוג, אבל זו כבר שאלה פילוסופית.

הילד שהגיע מסביליה כמעט בדקה ה-90, כמו שהוא אוהב, בחלון ההעברות בקיץ 2005, הרכש הספרדי הראשון של פלורנטינו ושחקן ההגנה הראשון באמת(ויסלחו לנו וולטר סמואל שנראה כמו הצל של עצמו או ג'ונתן וודגייט הפצוע) - לא רק שגרם למונצ'י, המנהל הספורטיבי של סביליה, לבכות, אלא גם לקח מייד את החולצה מס' 4 של פרננדו היירו, ממש שידוך משמים. עברנו איתו כברת דרך ארוכה, מימי השיער הארוך והפרצוף התמים ואינסוף התסרוקות, ניסוי קטן בעמדת המגן הימני(ותודה למוריניו שעשה סדר), הקושי מול רונאלדיניו ועד שהיה בעל הבית, הנסיקה המטוארית גם בנבחרת ספרד, אבל מה שבטוח הוא שמהרגע הראשון זה היה נראה כמו גורל.

המועדון הכין לראמוס וידאו מיוחד אבל אפילו מבלי לצפות בו, מה שבטוח: א) יהיה מרגש עד דמעות ב) וידאו עם יותר גולים קריטיים מתיקולים אמיתיים. ראמוס היה מהשחקנים האהובים בסגל למן הרגע הראשון, הוא 'נגע בשמיים' עם השער המדהים בדסימה(והפריויו היה נגד באיירן עם צמד הנגיחות תוך ארבע דקות, הוא זה שלקח אותנו לשם), אבל זה לא נעצר כאן. הוא הלך וצבר עוד ועוד ועוד כוח. "הוא שחקן ייחודי בהיסטוריה", אמר עליו לואיס אנריקה שבטח היה מתוסכל שכמאמן ברצלונה הוא לא יכל ליהנות מראמוס בצד שלו, אלא דווקא ראה אותו נוגח את שער השיוויון האכזרי, ושבוע אחרכך כבש שוב בדקת ה-NoventaYRamos, והפעם נגד דפורטיבו לה קורוניה.

ראמוס גרם לנו להאמין מאז שכל כדור קרן הוא חצי שער, ואני יודע שעונה כמו 2016/17 לא יכולה לחזור, ועדיין מוצא את עצמי מאוכזב. ראמוס ריגש אותנו עד דמעות כבר בשער נגד דורטמונד שלא הספיק, ושנה קודם לכן, אחרי שצחקו עליו על הפנדל נגד באיירן - לא עברו חודשיים והוא כבש בפאננקה מדהימה בחצי גמר היורו נגד איטליה. ביצים של שור, וזה מה שמסמל את ראמוס יותר מכל.

הוא פשוט הפנים של ריאל מדריד, השחקן שמושך את כל תשומת הלב. זה אמנם מראה משהו על המצב הבעייתי בקבוצה, יש היגידו בהתקפה, אבל בואו נסתכל על החיובי. ספק אם היה שחקן שמשך כלכך הרבה אש, אולי חוץ מאוליבר קאן, שוערה של באיירן מינכן. אנחנו עוקבים וסופרים את הגולים שלו יחד. הוא כבר בן 33 אבל לא יודע שובע וממשיך להיות הדמות הכי חזקה, אין סימני עייפות. בעוד בגילו ראול כבר היה שחקן ספסל והמועדון הראה לו את הדרך החוצה, פחות או יותר, וגם איקר קסיאס הבין שמעמדו נסדק, ושלא נדבר על פרננדו היירו - מעניין לראות האם ראמוס יהיה בריאל מדריד כמה שירצה, האם הוא יחליט מתי לסיים את הפרק המדהים הזה. האם הוא מסוגל להתגבר על ראול ולהיות שיאן ההופעות של ריאל מדריד מאז ומעולם? גם מאזן התארים שלו קרוב-קרוב לזה של הגדולים ביותר, כרגע 20 במספר.

גם בעונה איומה כזו של הקבוצה, ראמוס לטעמי הוא מהבודדים שלא צריכים לעשות חשבון נפש. ראינו את הקבוצה נקלעת לפאניקה נגד אייקס בלעדיו, איך ואראן מאבד את כל הביטחון. ראמוס גם השנה צבר כמה וכמה שיאים: הוא הגיע לטופ5 של ריאל מדריד במספר ההופעות, חצה את רף מאה השערים בקריירה והמציא מחדש את 'בעיטת הפאננקה', וגם השתווה לסאן איקר כשיאן הנצחונות במדי נבחרת ספרד בכל הזמנים, וזה רק עניין של זמן עד שיחלוף על פניו במספר ההופעות. ראמוס, בניגוד לפיקה שנפרד מהנבחרת, ממשיך לשחק שוב ושוב בסלקסיון. הוא החמיץ את משחק הליגה הראשון שלו רק במחזור ה-25, בגלל השעייה, ועד אז שיחק כמעט את כל הדקות. הוא התעקש לשחק בהופעת הבכורה של סולארי בגביע וגם לנסוע עם הקבוצה לויאדוליד למרות שהיה מושעה, ואפילו התגובה שלו לפלורנטינו פרס - אתם אשמים בעונה האיומה שלנו, מצאה חן בעיניי.

אז ראמוס לא מתכוון לעצור, אבל עדיין, הגיל הזה 33 - קצת מפחיד. וזה הזמן שוב להוקיר, להעריך משחק אחרי משחק, שטות אחרי שטות, הכניסה לברנבאו עם הכתר על ראשו. כי לא רחוק היום, עד כמה עצוב לומר - שהקפטן הכל יכול כבר לא יהיה חלק מריאל מדריד, ויורש אין באופק. יש שחקני התקפה שאין להם את הרקורד של ראמוס במשחקי הצ'מפיונס הגדולים האלה. בכל ההצלחות בצ'מפיונס, המשולש הקדוש תמיד היה מבחינתי זידאן-כריסטיאנו-ראמוס. קשה לתאר את ריאל מדריד בלעדיו. כבר במשחק הקרוב, ביום ראשון, שוב אלבש את החולצה של סרחיו ראמוס ואתן נשיקה לסמל. ונקווה שנתראה שוב בסיבלס בעונה הבאה עם הגביע והאזניים הגדולות, קפטן אירופה.