מי הבלם הגדול ביותר של ריאל מדריד שראינו?


כתב: צוות האתר | תאריך: 11/01/2019

אתמול בערב התראיין האקס פפה, שלפני ימים ספורים התאחד עם איקר קסיאס, וסיפר לתקשורת - "הגעתי לריאל מדריד כשהיא הייתה בית קברות לבלמים, לא פחות מזה. שחקני הגנה נכשלו שם שוב ושוב. גם בהנהלת פורטו הזהירו אותי מכך, אבל הייתי מוכן לאתגר והיה לי עשור מצוין. מאז שעזבתי הם לא הצליחו למצוא שחקן כמוני". פפה אמנם עזב בגיל לא צעיר ואחרי פציעות, אבל קשה לומר שואייחו הצליח. קשה לומר שהוא טעה. עם או בלי קשר לכך, בחשבון האינסטגרם של ה-AS העלו את שאלת שר ההגנה - מי הבלם הטוב ביותר שראיתם בריאל מדריד לאורך השנים? יסלח לנו נאצ'ו שלא נמצא כאן - הוא יבין, וגם ריקרדו קרבאליו שרשם עונה אחת טובה ושתיים לא רלוונטיות. את המועמדים לא באמת צריך להציג: מדובר על שנות ה-90 ועד ימינו אנו.

מנואל סאנצ'יז, תוצר הקאנטרה, ששיחק במועדון לא פחות מ-18 שנים ומדורג שלישי במספר ההופעות; פרננדו היירו שהצטרף מויאדוליד ב-1989 והיה שותפו להגנה לא מעט זמן, ורשם 14 שנה במועדון; הבא בתור הוא פאביו קנבארו, אלוף העולם הטרי שהגיע לריאל בקיץ 2006 אחרי פרשת השחיתות באיטליה, ונשאר שלוש עונות; וכמובן התקופה הזו: קפטן אירופה סרחיו ראמוס, עם עונה מס' 14 בריאל מדריד; פפה שלפתע בקיץ 2007 ריאל שמה לפורטו 30 מיליון יורו על השולחן; רפאל ואראן ילד הפלא שהגיע בקיץ 2011 כשחקן אלמוני מצרפת בהמלצת זידאן; אכן שאלה קשה. התחבטתי בשאלה לא מעט זמן, ואני אתחיל מהסוף להתחלה.

מקום שישי: פאביו קנבארו| פרטים יבשים: 3 עונות בלבן, 2 אליפויות ספרד וסופר-קופה ספרדי| 116 משחקים.

קנבארו הגיע לריאל מדריד אחרי מונדיאל מושלם במדי איטליה כשהוא מניף את גביע העולם ובהמשך גם זכה בכדור הזהב. אלא שקנבארו, כמו בלמים גדולים אחרים מאיטליה - התקשה. חשבנו שהוא יעניק מניסיונו לראמוס וזה יילמד ממנו - וראמוס אכן עשה קפיצת מדרגה גדולה. קנבארו עצמו זכור מצד אחד עם קלאסיקוס גדולים במיוחד, ומצד שני קשה להאמין ששמר על יציבות ואנחנו זוכרים איך אוצ'ה התעלל בו. היה חלק מריאל מדריד שלא בשלה מספיק ונופלת ב-1/8 הגמר. אין ספק שאנחנו שמחים שהוא שיחק בקבוצה שלנו, אבל היה מעבר לשיאו.

מקומות 4-5: מנואל סאנצ'יז ופרננדו היירו יחד

פרטים יבשים: סאנצ'יז: 18 עונות בלבן, 8 אליפויות ספרד ו-2 זכיות בליגת האלופות| 710 משחקים.

פרטים יבשים: פרננדו היירו: 14 עונות בלבן, 5 אליפויות ספרד ו-3 זכיות בליגת האלופות | 601 משחקים בריאל מדריד(מקום חמישי).

הבעייה הגדולה טמונה בעצם השאלה. מנואל סאנצ'יז היה עמוק בדמדומי הקריירה כשהתחלתי לראות את ריאל מדריד משחקת. הוא היה פצוע ובמועדון חיפשו יורשים, טובים יותר או פחות. את הרקורד הבלתי-נשכח אי-אפשר לקחת לו, ואין ספק שיושבי הברנבאו מתגעגעים. היה חלק מהקינטה דל-בויטרה ששלטה בספרד והייתה אחת מקבוצות הליגה הטובות ביותר אם לא הטובה ביותר, ובניגוד לחבריו הצליח גם לזכות בגביע אירופה הקדוש, והניף את הגביע ב-1998.

פרננדו היירו היה זה שהניף את גביע אירופה בשנת המאה של המועדון. היירו עבר הסבה מקשר אחורי לעמדת הבלם. המשחק הטוב בקריירה שלו כנראה היה נגד יובנטוס בגמר ב-1998. ראול הגדיר אותו 'הקפטן של הקפטנים'. הוא ידע מהו המדרידיסימו. רבים סיפרו על הכוח הגדול במועדון, שהיה מעין מאמן שני וגרם לאימה לא רק בקרב היריבים - ריבאלדו, בין היתר, והשופטים שחסו עליו לא פעם - אלא גם על המאמנים. תשאלו את טושאק ואחרים. אני זוכר את השלושער המרגש של היירו נגד סראגוסה ב-2001 וגם את מצב הכריעה על הדשא עם שריקת הסיום בגלאזגו. אבל שוב, עיקר הקריירה של היירו הייתה עד אמצע-סוף שנות ה-90. לזכותו ייאמר שתמיד ידע להתעלות בליגת האלופות. טוב, נו, חוץ מבספרינט של נדבד.

בעוד לגבי השלושה הראשונים לא ממש היה לי ספק, כאן החלה הבעייה. את שלושתם ראיתי במלוא המרץ, שבוע אחרי שבוע, יש לי חולצה של כל אחד מהם בתור אחד שמשחק בלם(גם של היירו - אל חשש). אני מניח שואראן עוד יוכל לקחת את הטייטל הזה בעתיד אבל אני לא מעניק לו אותו בלב שלם, בגלל הפציעות וחוסר היציבות. לגבי ראמוס קשה לשים בצד באופן מלא את הגולים המרגשים בדקה ה-90, ולפפה היו הטעויות שלו.

מקום שלישי: רפאל ואראן| פרטים יבשים: 7 עונות בלבן, 2 אליפויות ספרד ו-4 זכיות בליגת האלופות| 278 משחקים בריאל מדריד

אל תדאגו לו, ואראן עוד צעיר, הילד יכבוש את המקום הראשון אצל האוהדים הצעירים יותר, אלה שהתחילו לאהוד את הקבוצה בשנים האחרונות, עם או בלי קשר לכריסטיאנו רונאלדו. כבר מההתחלה ואראן היה נראה שחקן מבטיח. הפריצה האמיתית הגיעה בעונה השנייה כשראמוס ופפה לא היו יכולים לשחק. ואראן נראה מדהים במשחקים נגד ברצלונה והיה השחקן שהכי תיסכל את מסי. הוא כבש שני שערים בחצאי הגמר. הוא היה כל-כך מהיר עם צעד ראשון ומהירות רגליים, אתלט, שקט במשחק שלו, בדיוק הבלמים שריאל מדריד אוהבת. אבל מיותרת נגד אספניול גרמה לו להחמיץ את גמר גביע המלך וההתקדמות נעצרה. אנצ'לוטי שמר עליו בצמר-גפן(23 משחקים בלבד בעונת הדסימה) -ואראן נפצע בחודש קריטי גם ב-2016/17. אין עוררין על כך שמדובר באחד משחקני הרכש הטובים ביותר שלנו בהתחשב במחיר ובגילו הצעיר, אבל אני כנראה מחכה שואראן יחזור, ומקווה שיתעורר ברגע האמת בצ'מפיונס. ואראן אמר פעם 'זה הסגנון שלי'. חסרה לי קצת התלכלכות מצידו.

מקום שני: פפה| פרטים יבשים: 10 עונות בלבן, 3 אליפויות ספרד ו-3 זכיות בליגת האלופות| 334 משחקים בריאל מדריד

הופעת הבכורה שלו בברנבאו הייתה קטסטרופה - הסופר-קופה הספרדי נגד סביליה בברנבאו, וריאל מדריד ספגה חמישייה. הוא לא אחת היה פזיז במשחקו, התקרית עם קאסקרו תיזכר לדיראון עולם, וגם הערב השחור מול רוברטו לבאנדובסקי. אבל אסור להחמיץ את הנקודה. פפה התבגר, לאט-לאט, ועשה שינוי עצום. מוריניו מחק אותו לדוגמא ('הבעיה של פפה? קוראים לה רפאל ואראן'), אבל פפה ידוע לקום והיה שחקן הרכב בכיר בעונת הדסימה. את הגמר הוא החמיץ בגלל פציעה אבל כעבור שנתיים הגיע התיקון. אולי האמוציות של פפה עשו לי את זה, הבכי בדו-קרב הפנדלים, כמו ילד. העובדה שלא היה אכפת לו להתלכלך ותמיד היה מוחצן יותר מרפאל ואראן המופנם. פפה עשה שינוי ענק ובשנים האחרונות בלבן מיעט באגרסיביות והמשיך לנצח את הפציעות וגם את שחקני ההתקפה הטובים ביותר. את השער המרגש נגד ברצלונה אני לא אשכח לו.

מקום ראשון: סרחיו ראמוס| פרטים יבשים: 14 עונות בלבן, 4 אליפויות ספרד ו-4 זכיות בליגת האלופות| 591 משחקים בריאל מדריד

מבחינת יכולת הגנתית בלבד, ראמוס מדורג מתחת לפפה ו-ואראן, במקום השלישי. ראמוס הבלם איבד את זה עוד ממזמן. אני לא סגור האם מדובר בעונת האליפות עם מוריניו או בעונת הדסימה, שנה בה ראמוס החל עם המנהג המגונה של שנת החורף והתעוררות בחודש אפריל לחודשיים עבודה. הוא לא יציב, מגיע רק למשחקים הגדולים בצ'מפיונס, ממשיך לאבד את הראש בקלאסיקוס, איבוד ממהירותו ולעתים בעל גישה בעייתית. אבל הערך המוסף שלו מדהים - בלם עם נפש של חלוץ, הוא בעצמו אמר. המנהיגות, הגולים, אפילו השחצנות. קפטן אירופה, האיש שהניף את הגביע הקדוש שלוש פעמים ברצף, והשער בדסימה. בסה"כ הוא עבר תהליך טבעי אולי של שחיקה, שובע מסוים, וגם ילד צעיר ומתלהב שהעלה מסת שריר בצורה ניכרת וגם זה תרם לאיבוד המהירות. האמת שקשה לי לתאר את היום בו יעזוב..