למה ריאל מדריד לא זוכה באליפויות?


כתב: צוות האתר | תאריך: 08/01/2019

שאלת מיליון הדולר היא - “למה ריאל מדריד לא זוכה באליפויות?”, אז קודם כל בואו נסיר את העונה הזו משולחן הניתוחים כי ברור שלא הופענו, עוד מהקיץ, אנחנו לא מופתעים ממה שקורה - כן ציפינו להיות עם יור גולים ונקודות אבל לא בהרבה.

רוצה לומר: מאז שפלורנטינו חזר ועד העונה שעברה, הסגל שלנו היה סגל טוב מאוד, מהבכירים באירופה, כבר אז, גם כשהודחנו ע"י ליון, ועל אחת כמה וכמה עם מוריניו ואני זוכר את הקיץ ב-2013 למשל כמוצלח מאוד. קרבחאל היה נראה לי בינגו עצום מלכתכילה, איסקו פתח נפלא, בייל היה טוב, חסה היה הפתעה נעימה כסופר-סאב ורק יירמאנדי היה כישלון אבל אלונסו חזר כמו גדול.

פלורנטינו אמר בראיון אחרי אחת הזכיות בצ’מפיונס שגם 90 נק’ זה לא מספיק בספרד כדי לזכות באליפות. אפשר להגיד שמסי שחקן שאי-אפשר להתחרות בו והתמודדנו מול ברצלונה הגדולה בהיסטוריה במשך כמה שנים, אבל זה יישמע כתירוץ וזה קצת מוגזם. באמת תמוה בעיניי איך שחקנים מגלים שובע כזה למרות שאנחנו לא זוכים באליפות בליגה, ואני מוצא את עצמי מתחבט בין הסיבה לתוצאה. גם האמירה שלא פעם השתמשתי בה - התחושה שבליגת האלופות יש לנו את הגרוש ללירה\הרוח\לעתים מזל, ובליגה אין לנו את זה במשחקים הגדולים - לא משביעה רצון. עם אנצ’לוטי הוצאנו נקודה מ-12 נגד אתלטיקו ובארסה ואיבדנו את ראשות הטבלה בחודש מרץ. זה אפילו מעבר לקרבות הישירים(בדרבי זה תמיד נגמר בתיקו, ובארסה מטיילת בברנבאו תמיד). תבדקו את הסטט’ של בארסה בפיחואן - לא הפסידה שם מאז 2007 - לעומת ריאל מדריד. כנ"ל במאסטייה ובעוד משחקים גדולים.

אין לנו אמנם בסגל שחקנים שהם שילוב מוצלח מאוד של עילוי מקצועי+תשוקה בלתי-נגמרת, רק קרבחאל הוא בסטטוס הזה ואולי כריסטיאנו בזמנו, אבל קשה להגדיר את המצב בבארסה. אולי צריך לדבר קצת על עניין הפציעות, הסתמכות על בייל למשל היא שגויה, המגנים שלנו שהם שחקני מפתח עיקריים כבר שנים - פצועים בלי סוף, קרבחאל בעיקר אבל גם מרסלו. דבר נוסף הוא אי ריענון ההתקפה. מאז הקיץ ההוא של רבע מיליארד הדולר, ריאל מדריד החתימה שמות גדולים בהתקפה תמיד ע"ח מישהו - חאמס החליף את די-מאריה, אוזיל נפלט אז הגיע בייל, ובשנים האחרונות איבדנו את חאמס ומוראטה, היו שנים בלי גיבוי בהתקפה. ברצלונה התרעננה הרבה יותר - הנרי הגיע כשכבר היו שלושה שחקני על בהתקפה. היא החתימה את דויד ויאה, את לואיס סוארס, את אלכסיס סאנצ’ז, את ניימאר, ואפילו אחרונה את דמבלה וקוטיניו. אפשר להתווכח על השניים האחרונים אבל אנחנו עצמנו עיניים ולא היה לנו ‘רכש פאניקה’ כזה, וחבל.

כאוהד אני ראיתי את הקבוצה הזו בטירוף על הליגה רק בשנתיים - בעונת הקאפלו, עונת הרמונטדות, וגם בעונה השנייה של מוריניו שזו הייתה העונה בה חשבתי שנביא את הדסימה. מאה נקודות זה מטורף לכל דבר ועניין, ניצחנו בכל משחק חוץ, הובלנו את הטבלה בפברואר בעשר נקודות יתרון, וכמעט ולא היו לנו משחקים חלשים. למרות הקלאסיקו המאכזב בברנבאו('שוב זה קורה) - ידענו לקום ופירקנו את סביליה בפיחואן אחר-כך.

מאז ומתמיד התעניינתי במספרים, היסטוריה וסטט’ של ריאל מדריד וזה היה אבסורד בעיניי שלא היו זכיות כפולות מאז מתור הזהב של די-סטפאנו ועד שהגיע זינדין זידאן. את מאזן האליפויות משנות ה-90 אני בכלל לא רוצה להזכיר, ואני מנסה לנחם את עצמי כשאולי ביום שמסי יפרוש מכדורגל הם יפסיקו לסגור את הפער בצורה כזו. מצד שני, אני לא רוצה להפחית מהערך של מה שהמועדון הזה עשה, בואו: 3 צ’מפיונס ברצף - יש אימפריות שבכל ההיסטוריה לא עשו זאת - אהמ, יובנטוס, ו-4 זכיות ב-5 שנים. תיזכרו במה שפויול אמר בשנה שעברה. אני בטוח שאוהדי בארסה גם כן היו מחליפים איזה שתי אליפויות בעוד גביע עם אזניים גדולות.