סיכום עשור: הרכב הזהב

לאחר שסיכמנו את כל העונות, הגיע הזמן לבחור את ההרכב החזק ביותר באותה התקופה. קסיאס או קיילור? פפה או ואראן? די מאריה או בייל ואולי בעצם שניהם? ומי על הספסל? וגם: השחקן המצטיין אחרי כריסטיאנו, המאכזב, הפספוס והתגלית. סיכום עשור - חלק שני.


כתב: דור רומנו | תאריך: 25/05/2019

בניגוד לעשור הקודם התחושה היא שהיו הרבה מאוד שחקנים שליוו אותנו לפרק זמן ארוך. המועדון מיעט לבצע שינויים בעונות האחרונות והבסיס האיתן נשמר. סרחיו ראמוס ומרסלו בילו כאן עשור שנים, כריסטיאנו רונאלדו תשע שנים, פפה שמונה שנים ולוקה מודריץ' שבע שנים. הויכוח האינסופי בפורומים 'היגואין או בנזמה' לא ממש הגיע לכאן היות ובהרכב יש חלוץ אחד, ואפשר לראות שהיו הרבה קשרים התקפיים טובים, מדי מאריה ואוזיל בתחילת הדרך יחד עם בייל וחאמס. קיילור נאבאס או איקר קסיאס, זו גם הייתה אחת מן השאלות, וכנראה שהמרתקת מכולן היא פפה או ואראן?

ההרכב הנבחר: קיילור נאבאס| דני קרבחאל, סרחיו ראמוס, פפה, מרסלו| קאסמירו, צ'אבי אלונסו, לוקה מודריץ', אנחל די מאריה, גארת' בייל וכריסטיאנו רונאלדו.

המחליפים: איקר קסיאס, רפאל ואראן, טוני קרוס, איסקו, מסוט אוזיל, קארים בנזמה

שוער: קיילור נאבאס - השוער מקוסטה ריקה שנוהג לומר 'Pura Vida' חתום על הישג אף אחד לא עשה מעולם - שלוש זכיות רצופות בליגת האלופות. עבורי, קיילור היה נהדר בעונה הראשונה בה שיחק באמת (2015/16), הציג יכולת לא רעה בעונה השנייה ובמשחקי המפתח תמיד התעלה על עצמו, וקצת פישל בעונה השלישית. במקביל, איקר קסיאס הציג ירידה תלולה בשלוש העונות האחרונות ו-היי - העשור הקודם היה שלו. התמודד בסיטואציה לא פשוטה, היה מקצוען לאורך כל הדרך וממה שאני קורא בספרד יש קונצנזוס לגביו במצ'אפ הקבוע העונה עם טיבו קורטואה. אהיה עצוב כשיעזוב.

המספרים שלו: 5 עונות, 169 משחקים בכל המסגרות.

מגן: דני קרבחאל - עונת הבכורה של קרבחאל הספיקה לי להבין עד כמה הוא טוב, כששיתק את רובן וריברי בשיאם. העונה, חודש אחרי הכישלון נגד אייקס, קרבחאל פתח את הפה ודיבר על הפציעות שלו: "אולי אני צריך להפסיק לשחק בטירוף בכל משחק". תמיד יילחם על כדור אבוד, תמיד ישקיע עד טיפת הזיעה האחרונה, תמיד ייקח ללב אם הקרוס החמישי יהיה לא טוב גם אם סיפק ארבעה נפלאים קודם לכן. דעך בעונה האחרונה אך עדיין אחד המגנים הטובים בעולם, וגם יציב הגנתית בניגוד לחבר שלו. רק שיהיה בריא ויהיה בסדר.

המספרים שלו: 6 עונות, 237 משחקים בכל המסגרות, חמישה שערים

בלם: סרחיו ראמוס - הקפטן שהניף שלוש שנים ברציפות את הגביע עם האזניים הגדולות ושנתיים לפניכן כבש אולי את השער החשוב בהיסטוריה של ריאל מדריד. בלם עם נפש של חלוץ. מספר 4 בלבן שתמיד עלה לכר הדשא עם חזה נפוח ואמונה שהכל אפשרי. היו לו ימים חלשים ומשחקים מביכים אבל כולם ידעו שבמרץ-אפריל ראמוס משנה פאזה. הציג סדרת משחקים גדולה בליגת האלופות וקיבע את מעמדו כאחד הבלמים הטובים בהיסטוריה ודמות מוערכת בכדורגל העולמי. איבד ממהירות אך מלא בניסיון, ולמרות זאת עדיין יעשה איזו שטות כמו נגד אייקס ולעתים יאבד את הראש בקלאסיקו. אבל דווקא בגומלין ראינו עד כמה ראמוס היה חסר. "אמרתם לנו שאי אפשר לזכות פעמיים בליגת האלופות והנה אנחנו חוגגים את הזכייה השלישית". וכמובן, כשיש קרן או כדור חופשי, הוא גורם לפאניקה בכל ההגנה...

המספרים שלו: 10 עונות, 431 משחקים בכל המסגרות, 63 שערים [מ-2009]

בלם: פפה - חזק, מהיר, בטוח בעצמו, יודע מהי משמעות המדרידיסימו ודוגמא חייה קיבלתם עם הטירוף בו חגג את השער שלו בקלאסיקו ב-2015. מתנגדיו יצעקו 'לבאנדובסקי!' אבל לכל בלם יש משחקי נפל. הבכי שלו בדו קרב הפנדלים היה מצמרר, ונראה שרק הפציעות שלא פסקו מעולם - הצליחו לעצור את פפה. חלק יעדיפו את ואראן, ואני חושב שפפה הוא הבלם הכי טוב שראיתי בריאל מדריד. "זקנתו עשתה לו טוב". כבר לא שחקן אגרסיבי, אימפולסיבי ומלוכלך. הצטיין גם ביורו 2016 במדי פורטוגל ואמנם מיעט לשחק בעונה האחרונה ועזב עם בטן מלאה על ריאל מדריד, אבל פפה הוא אגדה.

המספרים שלו: 8 עונות, 277 משחקים, 15 שערים [מ-2009]

מגן שמאלי: מרסלו - 'שחקן ההתקפה השני הכי טוב שלנו', תואר שהודבק למרסלו לעתים בציניות אבל זה לא רחוק מן האמת. האיש ששלח את ההרמה שהסתיימה במספרת של בייל, האיש שכבש בשמינית הגמר נגד פאריס, ברבע הגמר בטורינו וגם בחצי הגמר נגד באיירן. בדומה לאלילו - רוברטו קרלוס - תמיד בילה פרק זמן ארוך יותר בחצי המגרש של היריבה. אחראיי על כמה מהרגעים המרגשים בעשור האחרון כמו הבכי בדסימה כשכבש את השער השלישי ואפילו בקלאסיקו הארור העונה ראו על הפנים עד כמה הוא לוקח קשה. היכולת ההגנתית תמיד היוותה בעייה ונראה שהעונה זה החמיר, אבל גם למרסלו מותר לשחק רע ואני מאמין בו. יעזוב? בשום פנים ואופן לא!

המספרים שלו: 10 עונות, 414 משחקים בכל המסגרות, 32 שערים[ מ-2009]

קשר אחורי: קאסמירו - הוסיף באלנס עצום למרכז השדה, 'רכש' של בניטס, חייבים לומר, הוא האיש שהתעקש להחזיר אותו ומצד שני רק אלוהים יודע מדוע השאיר אותו בחוץ בקלאסיקו. אבל בקלאסיקו השני אני זוכר את קאסמיקו דורס בזה אחר זה את מסי, את סוארס ואת ניימאר. הוא אמנם נראה כמו גוש בשר, אבל קאסמירו הציג גם מהירות רגליים, ידע לתקל, לעמוד במקום הנכון ועד שהשתן עלה לו לראש, איפשהו באמצע העונה האחרונה של זידאן - היה אחד הקשרים הטובים בעולם, כזה שגם, תחזיקו חזק, בניגוד לחברים שלו - יכול לשלוח פצצה מרחוק כמו בגמר. בעונה האחרונה היה קטסטרופלי אבל אם נשפוט לפי 2018/19 אז אין לנו הרכב.

המספרים שלו: 5 עונות, 194 משחקים בכל המסגרות, 18 שערים

קשר: צ'אבי אלונסו - אמנם הרגע שאני הכי אזכור ממנו לא היה על כר הדשא (למרות הבישול המדהים לארבלואה בדרבי!), כי אם בחליפה בגמר הדסימה, אבל ברצינות: מה שהיה חסר לנו במשך שנים. שחקן יציב, חכם, מנהיג, מסירות ארוכות מדהימות, תיקולים בטיימינג מושלם, אני כמעט ולא זוכר אותו טועה או מציג יכולת ירודה, אולי נגד באיירן מינכן ובורוסיה דורטמונד (מה לעשות, זו גם עבודה קבוצתית, ומהירות של ממש מעולם לא הייתה לו) ובאיזה קלאסיקו אחד. כנראה שגם עזב בשיא, אחרי שהרגיש תחושת מיצוי. אני שמח שבריאל מדריד הוא זכה באליפות הראשונה בקריירה שלו.

המספרים שלו: 5 עונות, 236 משחקים, 6 שערים

קשר: לוקה מודריץ' - "אנחנו כל הזמן חוזרים על אותם הטעויות". בכוונה פתחתי עם ציטוט, כי זה מה שאמר לוקה מודריץ' אחרי שריאל מדריד הגיעה לדורטמונד עם יתרון מבטיח בעונת הדסימה והסתבכה. ואפרופו דסימה - אל תשכחו מי ניגש להרים את הקרן. "הרכש הגרוע של השנה", העזו במארקה להעליב אותו ובסוף נאלצו 'להתנצל' ולכתוב אינסוף כתבות על הזוכה בכדור הזהב. מודריץ' היה זקוק לכמה חודשי התאקלמות אבל הוסיף לריאל מדריד את מה שהיה חסר לה - דריבל ומהירות במרכז השדה. כולם מכירים את הסטטיסטיקה לפיה רק יובנטוס, עד אייקס הנוכחית, הצליחה להתגבר על ריאל בנוק אאוט בין 2013-2018, וזה קרה משום שמודריץ' נעדר. אחרי עונה איומה, מצפים שיחזור, וסולחים לו על חוסר היכולת ב-1/3 האחרון של המגרש.

המספרים שלו: 7 עונות, 313 משחקים בכל המסגרות, 17 שערים ו-47 בישולים

קשר כנף: אנחל די מאריה - ההחלטה של אנצ'לוטי להעביר אותו למרכז השדה הייתה לא רק דרך יצירתית 'למצוא מקום לכולם' אלא גם העירה את העונה של ריאל מדריד והוסיפה לה מהירות במרכז השדה. די מאריה ביצע לחץ יפה כשהכדור היה אצל היריבה, ובהתקפות שלנו מעבר להיותו כלי במתפרצות - ברח לכנף שמאל ובישל לא מעט שערים, כמו בקלאסיקו. גם בתקופת מוריניו שיחק כדורגל נהדר והיה מסוכן מאוד בכנף ימין כשהמגנים לא ידעו האם יחתוך לאמצע ויבעט או יכדרר עד הקו ופתאום יספק איזה ראבונה. לעניות דעתי החלפתו בחאמס רודריגס לא ממש הייתה נחוצה.

המספרים שלו: 4 עונות, 190 משחקים בכל המסגרות, 36 שערים ו-86 בישולים

קשר כנף: גארת' בייל - לנצח יישאר כאחת הדמויות היותר שנויות במחלוקת בריאל מדריד. הפציעות שלא פסקו ולו לרגע, שפת הגוף, העונה האחרונה והסוכן המעצבן, כל אלה עומדים לחובתו וגרמו לברנבאו לשרוק לו בוז לא פעם. אבל איך אפשר לשכוח את המספרת מהסרטים בקייב? ואת סיום העונה ההיא? את עונת הבכורה המבטיחה בה נחשב לרכש הרבה יותר טוב מניימאר ואת הגול בדסימה? והשמועה אומרת שמארק בארטרה עדיין רודף אחריו. בייל כנראה לעולם לא יהיה מה שציפו ממנו להיות אבל הוא תרם לריאל מדריד לא מעט. גם אם לא היה השחקן השני או השלישי הכי חשוב בהצלחה שלה - תמיד היה שחקן בכיר וסיפק מספרים.

המספרים שלו: 6 עונות, 231 משחקים בכל המסגרות, 102 שערים ו-64 בישולים

חלוץ: כריסטיאנו רונאלדו - מה עוד אפשר להגיד? כל המוסיף גורע. הברנבאו היה מפוצץ עד אפס מקום באותו ערב קיצי ב-6 ביולי כשהשחקן הטוב בעולם הגיע לבירת ספרד והוצג רשמית בלבן. כולנו ידענו שהוא תותח ואין מצב שייכשל, אבל מי האמין שאחרי שש וחצי שנים יוכל להפוך לשיאן השערים בריאל מדריד בכל הזמנים? ש-50 גולים בעונה יהפכו לדבר שבשגרה? שהאיש יטיל אימה גם על ברצלונה בקלאסיקוס (6 משחקים רצופים שכבש בקאמפ נואו) ויטחן את ליגת האלופות ושלבי הנוק אאוט? עם כל שחקן אחר, טוב ככל שיהיה, שהיה מגיע לריאל מדריד באותו קיץ -  היא לא הייתה יכולה לתת פייט לקבוצה הטובה בהיסטוריה של ברצלונה. סנטיאגו ברנבאו, אלפרדו די סטפאנו, ראול גונזאלס וכריסטיאנו רונאלדו. 

המספרים שלו: 9 עונות, 438 משחקים בכל המסגרות, 450 שערים ו-120 בישולים

שחקני הספסל: אני חושב שקסיאס היה טוב עד עונת האליפות, ובכל מקרה, שחקן גדול ככל שיהיה - קשה להתמודד עם צייד מכשפות כמו שמוריניו עשה לו. ואראן בלם מצוין, פשוט העדפתי את פפה לפניו אבל אין ספק שהוא נכס. קרוס מעולם לא היה כוס התה שלי, אני חושב שהוא צריך לתרום יותר התקפית ובהגנה הוא די עצלן, אבל יש לו את היתרונות שלו. איסקו לא באמת היה שחקן ספסל מעולם עד לעונה האחרונה. הבעייה הכי גדולה של אוזיל כנראה היא שהוא הציב רף גבוה מדי ודפק 20+ בישולים כבר בעונת הבכורה. התלבטתי לגבי היגואין, בסוף החלטתי לתת לבנזמה פרס על התמדה, ואני מניח שזידאן ירצה לראות גם את לוקאס ואסקס מעטר את הסגל. נותרו בחוץ ויכולים לכעוס עליי: אלבארו מוראטה (מעט מדי זמן), חאמס רודריגס(עונת בכורה אדירה!), נאצ'ו (ארבעה בלמים זה יותר מדי), אלבארו ארבלואה (מדרידיסימו!!!) ופאביו קונטראו הגדול.

****

השחקן המצטיין אחרי כריסטיאנו רונאלדו: די קשה לבחור כאן שחקני התקפה, כמו שהמועדון תמיד תיעדף את ליגת האלופות על חשבון הליגה, כך אבחר בסרחיו ראמוס ואחריו מרסלו, לוקה מודריץ' ודני קרבחאל.

השחקן המאכזב: קאקא היה הגלאקטיקו הראשון למי שזוכר, ולמרות שהגיע שנתיים אחרי עונת השיא במילאן ולא תמיד שיחק בעמדה האהובה עליו והוסט לכנף - קשה שלא להתאכזב. חצי עונה טובה ובעיקר גול בדרבי ומשחק ענק בקאמפ נואו ועוד עונה אחת טובה כשחקן 12-13 בסגל בעונת האליפות וזהו-זה. בקליפ ביוטיוב זה נראה טוב, הרי היו שם כמה גולים בבעיטות מרחוק בדיוק כפי שהיינו רגילים לראות במדי מילאן. בפועל, אוזיל לא הותיר לו סיכוי. בייל לא עמד בציפיות אבל תרם הרבה, איסקו כבר לא יהיה "הדבר הגדול הבא" בספרד כמו שקסיאס חשב, אבל הרבה היו מתחלפים עם הקריירה שלו. מרקו אסנסיו עלול להיות הבחירה הבאה או גרוע מכך - שאף אחד לא יזכור אותו.

הפספוס: חסה רודריגס רשם עונת בכורה מהסרטים (8 שערים ו-6 בישולים ב-1165 דקות) והיו כאלה שאף כתבו את המילה 'ראול' במקלדת. מה כבר אפשר להגיד על שחקן שאת שער הבכורה שלו כובש בקלאסיקו? שעולה מהספסל ומנצח את המשחק הקשה במאסטייה עכם שער ערמומי מזווית קשה? מהיר כסופה, יכולת סיום, פיניש, ביצים של שור כפי שגם היה בקסטיליה - חסה היה בדרך לגדולות, ואז פציעה ארורה אחת במשחק כל כך לא חשוב בגומלין שמינית גמר הצ'מפיונס נגד שאלקה - הרסה הכל והוא מעולם לא השתקם. לא בשנתיים הנוספות בריאל, בטח לא בפאריס וגם לא בלאס פאלמאס או בטיס

הסופר-סאב: מאבק עיקש בין שני שחקנים שונים אך דומים. גדלו בריאל מדריד וקיבלו צ'אנס גדול לחזור אליה אחרי תקופה טובה באספניול, אך בעלי יתרונות אחרים: לוקאס ואסקס שחקן הכנף שהיה שחקן סגל די חביב בסה"כ עד לעונה האחרונה הנוראית - הגיע אפילו לסגל נבחרת ספרד ותמיד עלה לשחק בטירוף, עשה הגנה והרים כדורים טובים לרחבה, לבין חוסה קאייחון שהעביר בריאל בסה"כ שנתיים אבל תמיד היה עולה ומבקיע (20 שערים בסה"כ), גם אם במשחקים הלא ממש חשובים, ואפילו עשה למוריניו שק-קמח במאסטייה. עבר לנאפולי ורשם עונות טובות בארץ המגף. אבחר בראשון מטעמי התמדה.

השחקן המפתיע -  רפאל ואראן הגיע אחרי עונה אחת בצרפת ונזרק למים העמוקים, ובעונה השנייה תיסכל את מסי וחבריו שוב ושוב ושוב. שיחק נגד ברצלונה בגביע משום שראמוס ופפה היה פצועים (ובהמשך מוריניו אמר: "הבעייה של פפה? הוא שחקן נפלא, אבל ואראן הצעיר עושה הכל טוב ממנו). האמת, ואראן מעולם לא חזר ליכולת האלוהית שלו ב-2012/13 וזה לא רק בגלל הבירכיים. הוא היה כל כך מהיר ושקט, כל חטיפת כדור הייתה באלגנטיות. במקום השני ניצב מרקו אסנסיו שבנגיעה השנייה שלו בכדור, בערך, דפק פצצה לחיבורים בסופר קאפ האירופי והיה נהדר במשך שנתיים, קורות החיים שלו מרשימים. במקום השלישי: ויניסיוס שהגיע באמת ל-'קבוצה מתה' והשאיר אותה בחיים למשך חודשיים.

המאמן המצטיין חוץ מזידאן - דו-קרב צמוד בין ז'וזה מוריניו לקרלו אנצ'לוטי שהוכרע במאה המטרים האחרונים מה שנקרא. וברצינות: במועדון שלנו גביע אירופה מעל הכל, אבל אני חושב שמוריניו בהחלט הניח את היסודות לדסימה, ולא רק כשהתעקש לצרף את לוקה מודריץ' בקיץ 2012. אנצ'לוטי קיבל חדר הלבשה קצת זועם אמנם אך גם קבוצה מעולה ששלוש שנים הודחה בחצי הגמר למרות שהייתה לא רעה בכלל - פעם אדום, פעם פנדל, פעם אחת דקות של לבנדובסקי והחמצות בגומלין. מוריניו שבר את המחסום הפסיכולוגי מול ברצלונה וזכה באליפות הכי מרשימה בתולדות הליגה הספרדית ובנה קבוצה מאוד חזקה, וכן, כשהיה על הקווים אף פעם לא היה משעמם במסיבת העיתונאים או בכלל, וכדורגל זה גם שואו.

הגלאקטיקו שלא הגיע - לכתוב 'אמבפה' זה מאוד נדוש, ואני חושב שעד לקיץ האחרון ריאל מדריד הייתה יכולה לחיות בשלום בלי להיגרר לסכומים המטורפים בשוק. עוד קודם לכן היו שורה של חלוצים גדולים שריאל מדריד ויתרה עליהם משום מה. אף פעם לא הבנתי את 'ההסכם הג'נטלמני' עם אתלטיקו ואני מקווה שמדובר בשקר או ביטוי מטומטם שאיש יודע מניין נולד, ויותר ברצון של השחקנים שלהם לא להגיע לקבוצה. בכל מקרה, קון אגווארו היה חלום גדול, חלוץ שהיה לו הכל ובאנגליה גם הוסיף פיזיות וקילריות לעניות דעתי. במקום השני: דויד ויאה. שלישי: פרנק ריברי. נסיים עם אמבפה ודה ליכט.




תגובות