והרי הנבחרים: עשרת שחקני הרכש הגדולים של פרס

לא מזמן כתבנו על הפלופים, וזה הזמן לדירוג חגיגי יותר: עשרת שחקני הרכש הטובים ביותר של הנשיא פלורנטינו פרס בריאל מדריד. מהכוכבים הנוצצים ביותר של עידן הגלאקטיקוס, המפץ הגדול הראשון - פיגו וזידאן, ועד הברק שהכה שנית עם כריסטיאנו רונאלדו, וגם: קלוד מקאללה, מודריץ' ואחרים.


כתב: דור רומנו | תאריך: 15/07/2017

במהלך תקופתו של פלורנטינו פרס נשיא המועדון חלו שינויים גדולים באסטרטגיית הרכש. מרכישת גלאקטיקו אחד בכל עונה, השחקן הטוב בעולם באותה העת, יחד עם שיקולים מסחריים מוגזמים - ריאל מדריד שינתה את פניה. היא החלה לרכוש שחקני הגנה כמו סרחיו ראמוס לדוגמא, צירפה שחקנים צעירים מבטיחים אחרים כמו רוביניו ובפטיסטה, ולמרות 'המפץ הגדול' השני בדמות פרוייקט הגלאקטיקוס2 בקיץ 2009 - מהפכה שהייתה נחוצה כדי לחזור לקדמת הבמה - אפשר להיות מרוצים. ריאל מדריד הופכת ונהיית ספרדיה, צעירה ורעננה מרגע לרגע.

בפרויקט הטופ10 שלנו התייחסו פחות לשחקנים מהדור הנוכחי בראייה ש'עוד יהיה להם זמן' להוכיח. אנחנו חותרים בעיקר לשחקנים כמו איסקו, שבעונה האחרונה החל באמת לעמוד בציפיות שתלו ממנו; רפאל ואראן שהגיע בגיל סופר-צעיר במחיר מציאה ועדיין לא שומר על יציבות מספקת למרות ניצוצות מדהימים; וכן שחקנים אחרים טוני קרוס(התחושה היא שאפשר גם בלעדיו) או קאסמירו. גם חאמס רודריגס נופה מהטופ 10, ובטח שבייל לא נמצא כאן(ריחמנו עליו ולא הכללנו אותו בכישלונות). ההתייחסות היא אך ורק לשחקנים שנרכשו בתקופה של פרס, כך שפפה המצוין לא רלוונטי וכך גם לא ההולנדים רבים למיניהם. ועכשיו לטופ 10::

מקום עשירי: אלבארו ארבלואה

ארבלואה היה מדרידיסטה בכל רמ"ח איבריו, עבר את כל קבוצות הגיל, וכמו רבים לפניו ואחריו לא צלח את המעבר לקבוצה הבוגרת. הוא שיחק חצי עונה בדפור עד שבניטס הבריק עם צירופו לליברפול שם זכורה בעיקר ההופעה המרשימה שלו כששיתק את מסי באנפילד. מאז כל העולם החל להעריך את אלבארו ארבלואה. תמיד אמרו על ארבלואה, ובצדק, שהוא מעולם בין שחקני ההגנה הטובים בעולם, אבל ארבלואה לא פראייר. הותיר חותם לא רק בליברפול ובהמשך בריאל מדריד אלא גם בנבחרת ספרד. שחקן שכל מאמן היה רוצה בקבוצה שלו ומאלו שנשארו 'נאמנים' למוריניו עד המוות. "יש מעט מאוד שמבינים את מהות המדרידיסימו יותר ממנו" אמר עליו אסטבן גראנרו וצדק בכל מילה.

ואכן, בקיץ של רבע מיליארד היורו ופרוייקט הגלאקטיקוס2 - ארבלואה הגיע במחיר מציאה על סף הבדיחה - של חמישה מליון יורו ותמיד היה שם. נלחם עד טיפת הזיעה האחרונה. כמגן ימני, כמגן שמאלי, ובהמשך כשתש כוחו - כאוהד מס' 1 של המועדון וכדובר הלא רשמי שלנו בתקשורת. בעונת הבכורה הוא כבש שער מחשמל נגד אתלטיקו מדריד אחרי בישול של חברו הטוב אלונסו, ובעונתו השנייה רשם את שיא ההופעות בקריירה - 43, ופתח בהרכב בגמר גביע המלך המרגש נגד ברצלונה במאסטייה. עם 233 הופעות בשבע עונות, שתי זכיות בליגת האלופות והרבה-הרבה לב ונשמה - אף-אחד לא מערער על תרומתו.

מקום תשיעי: צ'אבי אלונסו

בעונת 2002/03 ריאל מדריד רצה ראש בראש עם סוסיאדד הקטנה והמפתיעה בקרב האליפות. במשחק העונה השני סוסיאדד ניצחה 4:2 כשמחקה את מרכז השדה שלנו. צ'אבי אלונסו היה העוגן וגם כבש שער נהדר בסיבוב. רפא בניטס הביא אותו לליברפול ושם ידע עונות נהדרות, עד שבקיץ 2009 ריאל מדריד הצליחה לשים את ידה על הקשר. 30 מליון יורו שילמה ריאל מדריד על הרכש הספרדי השלישי שלה בעידן פרס - אחרי ראמוס ואלביול, ואלונסו, בתאכלס - היה שווה כל יורו. ליברפול חסרת האונים ידעה שהיא לא מסוגלת לשמור על אחד מהשחקנים הכי חשובים שלה וקרסה בעונה לאחר-מכן.

אלונסו התעכב למשך עונה אחת עם ההשתלטות על חולצה מס' 14 בשל כבוד לגוטי, אבל עשה סדר במרכז השדה כבר ביום הראשון. המיקום, יכולת התיקול, קור-הרוח, המקצוענות - הוא מנע מריאל מדריד להיות קבוצה מבורדקת, ותרם משמעותית גם בכדורים הארוכים. הוא בישל לארבלואה שער נפלא בדרבי בין היתר ובין 2010 ל-2012 חצה פעמיים ברציפות את רף 50 ההופעות. בגיל 30 זכה אלונסו בשעה טובה באליפות הראשונה שלו בקריירה ותרם עשרה בישולים. אנחנו כמובן נזכור ממנו את היכולת המעולה נגד באיירן בגומלין בחצי הגמר יחד עם הכרטיס הצהוב האכזרי, ואת איבוד העשתונות בגמר הצ'מפיונס כשאלונסו עם חליפה פרץ למגרש אחרי הגול של ראמוס. סמוך לסיום הקיץ הודיע במפתיע שהוא עוזב לבאיירן אחרי שקיבל הצעה קוסמת וחש שמיצה את עצמה במדריד. המועדון לא היה יכול לעמוד בדרכו.

מקום שמיני: אנחל די-מאריה ומסוט אוזיל

שניים מהצעירים המבטיחים ביותר בכדורגל העולמי נחתו במדריד בקיץ 2010 בו ז'וזה מוריניו תפס את כס המלכות. ריאל מדריד ניצלה את העובדה שלאוזיל, הקשר הגרמני המבטיח שניהל את המשחק בצורה מושלמת ונתן שואו אדיר - נותרה רק עונה אחת בחוזה בברמן והוא נחת בולדבבאס בתמורה ל-18 מליון יורו בלבד. אנחל די-מאריה די התקשה לבלוט באנדרלמוסיה של ארגנטינה ומראדונה אבל את האיכויות שלו מימיו בבנפיקה היה קשה לפספס - טכני, זריז, מתוחכם, בעיטה נפלאה ומסירה מדוייקת, נמרץ, שחקן בסגנון אריאן רובן וללא ספק 'הדבר הגדול הבא'. עליו שילמה ריאל מדריד 25 מליון יורו.

שניהם הרכיבו יחד את הקישור ההתקפי במערך ה-4-2-3-1 של ז'וזה מורינייו והשתלבו בצורה יוצאת דופן. די-מאריה כבש גולאסו ענק נגד סוסיאדד במחזור השלישי ואוזיל ליהטט כבר בבכורה שלו בברנבאו נגד אוססונה. הארגנטינאי בישל את שער הניצחון בגמר גביע המלך ב-2011 אולם בעונת האליפות נעדר למשך שלושה חודשים במצטבר בגלל פציעות, בזמן שאוזיל בישל את שער האליפות לכריסטיאנו. רצינו, חיכינו לראות את 'הילדים' הופכים לגברים ולוקחים יותר אחריות, אבל קשה לבוא אליהם בתלונות. די-מאריה היה שחקן חשוב מאוד גם בהתגוננות של ריאל מדריד כשנכנס למרכז השדה ושימש כמעין קשר שלישי, ובעונת הדסימה עבר הסבה לא רעה בכלל כך שנוכל לשחק גם עם בייל. בגמר נגד אתלטיקו הוא היה מעורב בשער הניצחון של בייל, בעונה בה אוזיל עזב ברגע האחרון לארסנל.

די-מאריה חש לא מוערך, לא אהב את החתמתו של חאמס 'על ראשו' והיה לשחקן היקר ביותר שמכרה ריאל מדריד איי-פעם, אלא שהשידוך עם מנצ'סטר יונייטד נחל כישלון והוא ברח אחרי עונה אחת. אוזיל היה אחראי על רגעי גאונות ספורים בארסנל אבל לא התקרב מאז לאותה רמה של כדורגל. אולי 'הבעייה' של הגרמני הייתה מעבר לחוסר יכולת הכיבוש - כבר מהרגע הראשון הוא העמיד רף מטורף של 25 בישולים בעונה. אנחל די-מאריה כבש 36 שערים ובישל עוד 75 ב-190 משחקים. הקוסם מסוט אוזיל כבש 27 שערים ובישל עוד 71 ב-159 משחקים בלבן.

מקום שביעי: רונאלדו-נאזאריו

מלך המונדיאל ב-2002 נחת בריאל מדריד אחרי סאגה מתישה מול מוראטי ואינטר שעבדו ועמלו קשה על שיקומו של החלוץ ולא יכלו להשלים עם העובדה שיעזוב. פלורנטינו התעקש והציג את הגלאקטיקו השלישי שלו אחרי פיגו וזידאן, בתמורה ל-45 מליון יורו. רונאלדו פתח את העונה באיחור אופנתי אבל ההמשך ידוע. צמד בזק בהופעת הבכורה נגד אלאבס בברנבאו ולמרות שריקות בוז שספג מהקהל לאורך העונה - רונאלדו נכנס לקצב כיבושים וענה בגולים, גולים וגולים. שלושער ענק באולד-טראפורד ברבע הגמר נגד יונייטד הוציאו גם את הקהל האנגלי מכליו והם פירגנו עם סטנדינג אוביישן. פציעתו של רונאלדו אולי הייתה זו שגרמה לריאל להיות מודחת בחצי גמר האלופות נגד יובה. 'היה גמר מגעיל, הכי גרוע בהיסטוריה', אמר רונאלדו למחרת מילאן-יובה. לפחות באליפות ראשונה בקריירה זכה רונאלדו עם צמד במשחק נגד בילבאו. 30 שערים היו לו בעונת הבכורה בלבן.

'רוני, אולי תרוץ, תילחם, תשקיע יותר. הקהל מעריך את זה'. 'אין צורך, אדוני הנשיא. אתה משלם לי בשביל לכבוש שערים. כבר בשבת אבקיע צמד והקהל יחזור לאהוב אותי'. הדיאלוג הקצר הזה בין הנשיא פרס לבין רונאלדו במתחם האימונים הוא תמצית הסיפור כולו. רונאלדו היה גדול גם בעונתו השנייה בקבוצה ועד שנפצע ריאל מדריד הלכה חזק בכל החזיתות למרות כל המגרעות. גם בעונתו השלישית בלבן רונאלדו כבש מעל 20 שערים וחזר לחורר רשתות יחד עם לושמבורגו, אבל ההמשך היה רע. ההתבטאות ערב המשחק החשוב נגד ארסנל, הפציעות, התחושה שהוא שומר את עצמו למונדיאל. לצד מהלכי כדורגל בלתי-נשכחים ומספרים מעולים - התחושה היא שרונאלדו היה פספוס. 104 שערים כבש ב-177 הופעות בריאל מדריד. האמת, לא רק בריאל מדריד, אלא בכלל. בינואר החליט קאפלו להיפטר ממנו בגלל עודף משקל.

מקום שישי: קלוד מקאללה

את חשיבותו של קלוד מקאללה, הקשר הצרפתי המצוין, הבינו בריאל מדריד כנראה רק בדיעבד, כשהלך. זידאן אמר עליו בעבר 'היה לנו תיאום עיוור'. פלורנטינו אולי לא יודה בכך, אך הויתור עליו בקיץ 2003 ומכירתו לצ'לסי היה הצעד השגוי ביותר לאורך כהונתו כנשיא. הוא חשב שמקאללה קשר לא מספיק טכני והוא לא תורם לריאל מדריד מספיק. "זה לא הפסד גדול. 90% מהמסירות שלו הולכות אחורה או לצדדים. אין לו את המהירות והתעוזה לצאת קדימה". בעונת הקיירוש ראינו את ריאל מדריד חסרת אונים, בדיוק כפי שהייתה בגומלין נגד יובה בחצי הגמר, כשמקאללה נעדר בשל כרטיסים צהובים. הקשר רצה שדרוג בשכרו הנמוך אבל קיבל תשובה שלילית מהנשיא פרס. מקאללה היה הרבה יותר מגרזן. הוא לא כבש שערים רבים ולא כידרר בצורה יוצאת דופן אך ידע לשחרר את הכדור בזמן ובמהירות, להתגבר על לחץ של שחקנים והייתה לו טכניקה מספקת.

הוא הצטרף לריאל מדריד בקיץ של שנת 2000, שנחשב לקיץ עמוס. פיגו כמובן היה הכוכב הנוצץ ואפילו פלאביו קונססאו שנרכש בסכום כמעט כפול ממנו מדפורטיבו לה-קורוניה(25 מליון יורו לעומת 14 מליון יורו ששולמו לסלטה ויגו על מקאללה) - נחשב לשחקן מוערך ממנו. מקאללה הוסיף אגרסיביות, משחק לחץ אמיתי, חוכמת והרבה שקט לריאל מדריד. סטיב מקמנמן שפירסם את הביוגרפיה שלו ב-2006 כתב - "תחילת הסוף של ריאל מדריד הייתה כשויתרו על מקאללה. הוא היה השחקן הכי חשוב שלנו למשך זמן רב ואף-אחד לא שם לב לכך. הוא המפתח להצלחה של צ'לסי". מקאללה נמכר לצ'לסי ב-16.8 מליון יורו וקלאודיו ראניירי קפץ על המציאה. חבל.

מקום חמישי: לוקה מודריץ'

כל אוהד ריאל מדריד שהתעצבן על מוריניו איי-פעם יכול לקחת אוויר, להירגע, ולחייך. כשאומרים על מוריניו שהוא הניח את היסודות לדסימה מדברים בעיקר על לוקה מודריץ'. מוריניו התעקש לצרף בקיץ 2012 את הקשר הנהדר של טוטנהאם. האנגלים עשו שריר כמובן אבל ריאל מדריד לא ויתרה וב-22 באוגוסט נחת מודריץ' במדריד בתמורה ל-33 מליון יורו וערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה בגומלין בסופר-קופה נגד בארסה בברנבאו. לצערו של מודריץ' הוא פיספס כמובן את קדם העונה ונקלע לסיטואציה קשה בקבוצה שחשה שובע ובעיות רבות עם המנג'ר. מודריץ' התקשה להשתלב ובמארקה אף היו חוצפנים ובחרו בו לרכש הכושל של העונה. מודריץ' עצמו השתפר לאט-לאט וזכור בעיקר השער שלו נגד מנצ'סטר יונייטד בגומלין בבעיטה לקורה ופנימה.

מאז, השאר היסטוריה. מודריץ' הוא בדיוק מה שהיה חסר לריאל מדריד כדי להתמודד עם יתר אריות אירופה. המהירות, יכולת התיקול, קריאת המשחק והדחיפה קדימה, הטכניקה העילאית. ואסור לשכוח מי בישל לראמוס את השער החשוב מכל בדסימה אחרי קרן נפלאה. ב-2015 כשמודריץ' נפצע - ריאל מדריד של אנצ'לוטי איבדה את זה לחלוטין. קשה לחשוב על היום שאחרי מודריץ'. הוא מקווה מאוד לפרוש בריאל מדריד למרות שרבים ואחרים יספרו לו עד כמה זה מסובך. מודריץ' התחיל את העונה הקודמת ברוורס מה שנקרא אבל השתפר ונכנס לקצב בדיוק ברגעי ההכרעה ואף בישל לכריסטיאנו מול יובה. רק בריאות - ויהיה בסדר.

והטופ 4::

כולכם יודעים למעשה מי יהיו הבאים בתור, איזה שחקנים נכנסו 'לפיינל-פור' ולהיכל התהילה של ריאל מדריד. כמובן שהבחירה הייתה סובייקטיבית וקשה הרבה יותר מהרכבת הטופ 10 שגם גרם לכמה להיות מאוכזבים בטח. עבדכם הנאמן תמיד אהב יותר את לואיס פיגו מאשר את זידאן כשחקן(ו-וואו, כמה שקשה להשוות ביניהם), מכל מיני סיבות, והיה נראה קצת צפוי ומשעמם לבחור בכריסטיאנו רונאלדו למקום הראשון.

מקום רביעי: זינדין זידאן

מה נאמר ומה נגיד על זיזו. פלורנטינו 'החתים אותו' על מפית והגשים את החלום של המדרידיסטאס. כשזידאן שלח את הוולה האל-מותי לרשת של באייר לברקוזן, והביא לריאל מדריד את גביע האלופות התשיעי שלה והראשון שלו, בעונת המאה של המועדון הגדול בעולם, וכתב את שמו בהיכל התהילה - הוא היה באותו הרגע לא רק השחקן היקר ביותר בעולם אלא גם אלוף העולם עם נבחרת צרפת, אלוף אירופה עם נבחרת צרפת ואלוף אירופה גם עם ריאל מדריד. זידאן, אליל המשחק היפה, המכשף - היה כה מתאים לריאל מדריד של דל-בוסקה עד שנראה שתקופתו ביובה, בעיקר העונות האחרונות בהן הצדדים מאסו זה בזה - היו בזבוז זמן מתמשך.

בהקשר של זידאן זה יהיה עוול לדבר על מספרים כמו שערים ובישולים או תארים. היו שחקנים שכבשו או בישלו יותר ממנו(הבישול לפורטיו נגד ולנסיה - חובה), וגם זכו ביותר תארים ממנו. זידאן הביא את הכדורגל של ריאל מדריד לתקרה הגבוהה ביותר, לסף השלמות. אנחנו ממליצים לכם מקרב לב לצפות שוב בשני המשחקים נגד באיירן מינכן ב-2001/02(היצפלד נכנע - "אי-אפשר לעצור אותו") ובעיקר הקונצרט נגד מנצ'סטר יונייטד ב-2002/03("הואלס של זידאן" כתבו ב-AS). אין זה פלא שבמשחק הפרידה שלו מהסנטיאגו ברנבאו, נגד ויאריאל במחזור ה-37 בעונת 2005/06 - אף עין לא נותרה יבשה. הנשיא פרס הגדיר את זידאן כדי-סטפאנו החדש. והאיש ממשיך לעשות היסטוריה, והפעם על הקווים..."היית השחקן הטוב ביותר בעולם והיום אתה המאמן הטוב בעולם", אמר לו הנשיא פלורנטינו פרס. "תודה על כך שעשית היסטוריה ואתה ממשיך לעשות היסטוריה". ב-239 משחקים בלבן כבש 49 שערים ובישל עוד 62.

מקום שלישי: לואיס פיגו

אגלה לכם סוד. לואיס פיגו הוא השחקן השני שהכי אהבתי בכדורגל, שני למלך ראול. סיבות לא חסרות. לואיס פיגו היה האיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס. פלורנטינו פרס הבטיח - וקיים, וזו אולי הייתה הסיבה שהצליח להיבחר לנשיא המועדון. פיגו היה השחקן היקר ביותר בעולם, האיש עם הביצים של שור, זה ש-'עשה את הלא-ייעשה' ועבר מברצלונה לריאל מדריד. הוא היה שאפתן תמיד, רצה לזכות בתארים, לא אהב שבברצלונה מתייחסים אליו כמובן מאליו. את קבלת הפנים לה 'זכה' בקאמפ-נואו קשה לתאר במילים. 'אנחנו שונאים אותך כל-כך כי אהבנו אותך'. פיגו היה הראשון, פורץ הדרך בעידן הגלאקטיקוס, האב-טיפוס. 60 מליון יורו שילמה ריאל מדריד לברצלונה עבור הקשר שהגיע אחרי יורו פנטסטי במדי פורטוגל - והשאר היסטוריה.

אבל פיגו לא היה רק זה שפתח את עידן הגלאקטיקוס אלא אחד מהקשרים הגדולים ששיחק את המשחק. יכולת ההרמה, המהירות, הטכניקה המדהימה בשתי רגליים וכן הדריבלים, הבעיטות החופשיות. כמה היה ראוי לחולצה מס' 10. ושיתוף הפעולה עם ראול היה נפלא. פיגו בישל 16 שערי ליגה וסחף את ריאל לאליפות ספרד כשהוא בלתי-ניתן לעצירה. בעונה השנייה בלבן זה גם בליגת האלופות בעונה מרובת פציעות שלו, וב-2003 חזר לכושרו הטוב עם 'דאבל פיגרס' וכולנו זוכרים את הבעיטה לחיבור של בארטז ברבע הגמר. ב-2004 עבד לא רע במכונה המקולקלת של קיירוש עד שקרס בין האחרונים בסיום העונה. 58 שערים ו-76 בישולים בפחות מ-250 משחקים בלבן. לואיס פיגו - אגדה שהייתה באמת. אתם עוד יכולים ליהנות ממנו במשחקי הוותיקים. חבל שפרש..

מקום שני: סרחיו ראמוס

את המשחק הראשון בעונת 2005/06 סרחיו ראמוס, הדבר הגדול הבא של הכדורגל הספרדי - עוד הספיק לשחק בקבוצת האם שלו, סביליה. מונצ'י, המנהל הספורטיבי הכל-יכול של הקבוצה, יספר בבוא היום שהרגע בו גילה שראמוס נמכר לריאל מדריד היה אחד הקשים בקריירה שלו ושהוא פרץ בבכי. חצי שעה לסגירת חלון ההעברות, ריאל מדריד שילמה את סעיף השחרור של ראמוס בן ה-19 ורכשה אותו בתמורה ל-27 מליון יורו. ראמוס הנרגש לא היסס וקיבל מריאל מדריד את חולצה מס' 4 - היורש של פרננדו היירו. הרכש הספרדי הראשון של פלורנטינו פרס יהיה אחד הזכורים ביותר בהיסטוריה של המועדון. את הופעת הבכורה שלו ערך נגד סלטה בברנבאו במחזור השני כשנכנס כמחליף, ולולא דחיית המשחק בבלאידוס העונה גם היה סוגר מעגל עם ההופעה ה-500 שלו בקבוצה נגדה. 'רכש העשור' כתבתם עליו בפורום. בדיוק כך.

ראמוס הפגין מנהיגות מהרגע הראשון. הניצנים של שערי ההכרעה קרמו עור וגידים כבר בעונת הקאפלו(שער הניצחון נגד ולנסיה בברנבאו למשל, השער נגד בארסה בקאמפ-נואו) בה שיחק כמגן ימני בעת הצורך, וראמוס בן ה-20 היה אחד הגיבורים בעונת האליפות יחד עם רוד, בקהאם, ראול, איקר והוותיקים. לאט-לאט ראמוס פילס את דרכו גם בנבחרת ספרד והפך לשחקן שאי-אפשר לוותר עליו. ראמוס לא חשש לשחק בצורה אגרסיבית והיה נוטה לקבל כרטיסים צהובים ואדומים רבים, בדיוק כמו האיש אותו ירש. ראמוס הלך וצבר כוח. עם עזיבתו של ראול ובהמשך עזיבתו של איקר. בגומלין חצי גמר האלופות נגד דורטמונד, ראמוס, עם סרט הקפטן - הציג משחק הירואי, לוחם אמיתי, כבש את השער השני בפצצה מכל הלב - שער שלא הספיק ולאחר המשחק מירר בבכי. זו הייתה תצוגת מנהיגות ראשונה.

ואז הגיע הסיום של עונת הבכורה של אנצ'לוטי. הצמד המטורף נגד באיירן והנקמה המושלמת במנואל נוייר וכמובן השער האל-מותי בדסימה נגד אתלטיקו, בעונת השיא שלו בקריירה עם 7 כיבושים. ראמוס כתב את שמו בדברי הימים של ריאל מדריד וכמה סמלי היה שעם עזיבת איקר - הוא ירש ממנו את סרט הקפטן, כמו שקרה גם בנבחרת ספרד. ראמוס וריאל מדריד ניהלו מאבק עיקש על חוזה חדש אבל מי זוכר זאת בכלל. הוא חתם על חוזה חדש עד 2020 וסיים את העונה כאלוף אירופה כשהוא כובש בגמר נגד אתלטיקו ומדייק מהנקודה הלבנה. השנה כבש אינספור שערי הכרעה - סביליה בסופר-קופה, בארסה, דפור, בטיס, נאפוליX2 וחיפר על משחק הגנה לא מספיק טוב לעתים, וחצה את רף 500 ההופעות בריאל מדריד. הוא גם היה הקפטן הראשון בהיסטוריה שהניף פעמיים ברציפות את גביע האלופות. והוא כאן, לא מתכוון לעצור, 'מאפס את מונה התארים' בכל עונה ורעב שוב להצליח. בכל משחק בדקה ה-90 כשיש כדור קרן - אנחנו נאמין שראמוס יכבוש. בלם עם נפש של חלוץ והמלך הגדול - כמו הכתר שחגג איתו בברנבאו.

ובמקום הראשון: כריסטיאנו רונאלדו

הטקסט על השחקן הנבחר אמור להיות הארוך מכולם אבל למעשה יהיה הקצר מכולם. אך נראה שעל כריסטיאנו רונאלדו נאמר כבר הכל. הקהל מת עליו, מאוהב בו, שרוף עליו, ולא לחינם הם שרים לו 'כריסטיאנו בלון ד'אור'. מספיק להביט על שלושה ציוני דרך מטורפים שעבר בריאל מדריד אליה הגיע כשחקן ענק אבל שם ביסס את מעמדו ועשה היסטוריה. כריסטיאנו היה רכש מטורף, רעידת אדמה בכדורגל העולמי, ושחקן שפשוט ידעת שלא משנה מה - אין מצב שהוא ייכשל. מסתבר שהחיים הם כן תוכנית ביטוח. 94 מליון יורו שילמה ריאל מדריד על הפורטוגלי בקיץ 2009 'והשאר היסטוריה'.

ב-6/7/2009 הוא הוצג בברנבאו שהיה מפוצץ עד 80 אלף איש כאילו זה מינימום חצי גמר ליגת האלופות. כריסטיאנו היה בהלם ובהמשך אחרי הקלישאות אמר - 'Uno, Dos, Tres - HALA MADRID'; באוקטובר 2015, אחרי שכבש צמד נגד מאלמו - הוא עבר את ראול והפך למלך השערים של ריאל מדריד מאז ומעולם. נכון לכתיבת שורות אלה הוא חצה כבר את רף 400 השערים והוא ממש לא מתכוון לעצור; גביע אירופה הראשון שלו בלבן הגיע בדסימה ב-2014, ופתאום, הופ - כריסטיאנו, עם פיניש פסיכי לעונה הזו - הוביל את ריאל לדאבל היסטורי ולשלוש זכיות רצופות בליגת האלופות. הוא פשוט פירק את יובה בגמר עם צמד גדול והיה לראשון שכבש בשלושה גמרים אירופים. תודה לאלוהים שזכינו.

מוזמנים להיזכר: הנה רשימת הפלופים: קאקא בעל הכבוד המפוקפק לסיים במקום הראשון. גם וודגייט, סמואל, בקהאם ורוביניו ברשימה.

 




תגובות