11 זכרונות מה-Undécima

ביום שבת הקרוב מגיע הדרבי הגדול של מדריד. אתלטיקו אמנם ממררת לנו את החיים בליגה, אבל ליגת האלופות היא סיפור אחר לגמריי. זמן טוב כדי להיזכר בגמר המדהים בסאן-סירו: 11 זכרונות מהזכייה ה-11 בגביע האלופות


כתב: דור רומנו | תאריך: 13/11/2016

חצי שנה פחות שבועיים, זה פרק הזמן שעבר מאז שסרחיו ראמוס הניף את גביע אירופה ה-11 של ריאל מדריד. אנחנו המלכים של אירופה - שוב. במאת שקצת קשה לחדש לכם על אותו הגמר עליו כתבנו כבר אלפי מילים. האתר הרישמי העלה לרשת את הסרט המלא שהופק על 'לב הזכייה' בגמר והוא מומלץ בחום. ובעיקר קשה לומר שעדיין הצלחנו להתאושש, זו תחושת שאין שנייה לה. חשבנו שגמר הדסימה היה הגדול בתבל ושיא המתח - ואז הגיע הגמר הזה שהוכרע אך ורק בפנדלים. הגמר שלא נגמר. למפגש הצפייה בנמל שהיה שיא העונה - הגענו כבר בשעה 20:00 בערב כדי לחמם את הגרון. ונשארנו עד 2 בלילה. הדקות האלה של הפנדלים הרגישו כמו נצח. ילדים צעירים, בוגרים, זקנים, נשים וטף - כל מי שהיה איתנו במפגש, שלא נדבר על ברי המזל שזכו להיות שם בסאן-סירו - הרגישו איך העולם עוצר מלכת והנשימה נעתקת. אתלטיקו מדריד ראתה איך בפעם השנייה והשלישית ההיסטוריה מתאכזרת אליה.

סימאונה המשיך לעשות לריאל מדריד את החיים קשים שוב ושוב. אתלטיקו הפכה ליריבה בלתי-נסבלת בליגה אותה לא ניצחנו 3 עונות כבר, בגביע המלך, בסופר-קופה. אתלטיקו תמשיך לצבור ניצחונות בליגה ואנחנו נמשיך להוכיח לה שאירופה זה כבר סיפור אחר, זוהי מהות המדרידיסימו. שני גביעי אירופה תוך שלוש שנים, מה עוד אפשר לבקש? השחקנים שנראו אובדי עצות בליגה פתאום קמים לתחיה. גם בעונת 2014/15 כשאנצ'לוטי ספג את התבוסה הקשה ביותר, 4:0 בקאלדרון - ברבע גמר ליגת האלופות ריאל מדריד העיפה את אתלטיקו. ועל זה גוטי היה אומר - 'אתלטיקו מדריד תמיד תישאר הקבוצה השנייה של העיר'.

רגע מס' 1: העלייה לכר הדשא לקול ההמנון המצמרר

אין כמו ליגת האלופות. וטקס הפתיחה של משחקי הגמר פשוט מצמרר, בתור אחד שהיה שם בגמר בליסבון. לפעמים שוכחים שמאחורי או יותר נכון אחרי המופע המלהיב - השחקנים הם הכוכבים בעצמם והם צריכים לתת את השואו שלהם. העלייה לכר הדשא לרקע ההמנון של ליגת האלופות מעלה תמונות ישנות וכה נעימות. אלה של ראול והיירו וקסיאס עם הקבוצה הנהדרת של סוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 וכמובן הוולה של זידאן, וכמובן גם הזכרונות של ראמוס וחבריו, ולא נשכח שהמיתוס שהחל איי-שם וקרם עור וגידים בשנות ה-50. הדקות האלה שלפני השריקה מעלות את לחץ הדם ואתה מרגיש שהשעון זוחל, מתחיל להריץ תסריטים בראש. וגם נזכר בדרך הארוכה והקשה שהקבוצה הזו עברה, והיו לא מעט רגעי שפל.

רגע מס' 2: שער היתרון של ראמוס

אל הרזומה המכובד של ראמוס, 'ראש הזהב', שכבש את השער האל-מותי בדסימה - הצטבר עוד זיכרון מתוק. מה לעשות: ראמוס חמם המוח, הטיפש אפילו וחסר האחריות והחשק של אמצע העונה הוא לא סרחיו ראמוס של חודשים אפריל-מאי. איש של מאני-טיים, מנהיג וגם שחקן הגנה מצוין כשהוא רוצה בכך. ועוד מפגן ווינריות שלו קיבלנו נגד סביליה במשחק ההפכף בסופר-קופה הספרדי העונה. אבל נחזור לסאן-סירו - דקה 15: כדור חופשי של קרוס, 30 מטר מהשער. הגרמני מרים יפה, בייל מחליק לאחור וראמוס, כנראה בנבדל - דוחק לרשת. פושקאש, די-סטפאנו, כריסטיאנו רונאלדו וראול, אלה חלק מהשמות שכבשו בשני גמרים אירופיים. ואליהם מצטרף הבלם עם הנפש של חלוץ, הקפטן הגאה.

רגע מס' 3: קרבחאל נפצע ומוחלף בדנילו

הרבה לפני דמעות השמחה בסיום, היו גם דמעות של עצב. דני קרבחאל, אחד השחקנים הכי יציבים שלנו העונה ובכלל מאז שחזר לריאל מדריד - כל-כך מהיר וחכם התקפית, שקט ואגרסיבי הגנתית - לא האמין שזה קורה לו. רצף משחקים נהדר, יכולת בטוחה וטובה בגמר. הוא ניסה להמשיך לשחק אבל לא הצליח ובדקה ה-52 נשבר וסימן לספסל על חילוף. קרבחאל לא רק כל-כך רצה לשחק בגמר ולעזור לקבוצה במשחק החשוב הזה, אלא גם ידע שיורו 2016 ממש מעבר לפינה. כשצלע החוצה וחיבק את דנילו הוא כבר הבין - הפציעה בירך תמנע ממנו לשחק ביורו. קרבחאל חשב שהפציעות הארורות שלא עזבו אותו העונה יתנו לו שקט לפחות בסיום - אבל לא ככה. מעבר לאכזבה העצומה עבור דני - זה לא מגיע לו - ידענו שדנילו הוא אסון בהגנה ועכשיו לאתלטיקו יש פירצה.

רגע מס' 4: ההחמצה הכפולה של כריסטיאנו ובייל!

ריאל מדריד פתחה את המשחק מצוין ולאחר שער היתרון היה נראה שאתלטיקו קצת נשברת. אבל היה ברור שהמשחק ישוב להתאזן. ריאל מדריד נתקלה בהלם אחרי הפציעה של קרבחאל ואתלטיקו שגם החמיצה פנדל כמובן - התחילה ללחוץ. ואז ריאל יצאה לשתי מתפרצות קטלניות והייתה יכולה לסגור עניין - מודריץ' שלח כדור עומק נהדר לבנזמה שמצד ימין הגיע עד לשער אבל החמיץ באחד על אחד. בהמשך גם כריסטיאנו נכשל בבעיטה ממצב די נוח. אבל זה היה עוד כלום לעומת ההחמצה הכפולה בהמשך - גארת' בייל ניצל את השטח שקיבל מהגנת אתלטיקו ופרץ עם סלאלום יפה. הכדור הגיע לרונאלדו אבל אובלאק הדף. בהמשך הכדור הגיע הצידה לבייל שעקף את השוער ובעט חזק - אבל אחד משחקני אתלטיקו הציל מהקו. אתם מכירים את הקלישאה - מי שלא כובש - סופג!

רגע מס' 5: השיוויון של אתלטיקו מדריד

גאבי התנהל עם הכדור בחופשיות סמוך לרחבה, חואנפראן עשה תנועה חכמה מאחורי ההגנה וקיבל צ'יפ מצוין. המגן הספרדי שלח כדור רוחב נהדר וקראסקו שהופקר ע"י דנילו - דחק לרשת והשווה את התוצאה. דקה 77: 1-1, מה יהיה לעזאזל? קראסקו שחקן כדורגל נהדר אבל באותו ערב היה נראה מינימום לואיס פיגו. דנילו נכשל מולו שוב ושוב באחד על אחד ובלט עם חוסר ביטחון גם ביציאה קדימה, ועכשיו הוא נרדם בשמירה, תרתי משמע. ריאל מדריד ניסתה להתאושש והגיעה לעוד מצבים בהארכה אבל לא הצליחה לכבוש. אבל כמה קשה - ככה מתוק. צוחק מי שצוחק אחרון..

רגע מס' 6: לוקאס ואסקס משחק עם הכדור לפני הפנדל 

השריקה האחרונה הגיעה. ריאל מדריד לא הצליחה להכניע את אתלטיקו בתום 120 דקות. יותר ארוך, מרתק ושובר לבבות אולי מהגמר ההוא. ידעתי שאני צריך בלון חמצן. ממש יהיה קשה לשרוד את הדרמה. הזכרונות מהפנדלים נגד באיירן לפני 4 שנים הגיעו גם הגיעו. ריאל מדריד שברה את הלב, חלום הדסימה הלך ויום העצמאות פתאום לא היה כל-כך משמח. כריסטיאנו וקאקא אז, מניות בטוחות לכל הדעות - החמיצו, דווקא בברנבאו, ואת הכדור של ראמוס עד היום מחפשים איי-שם בחלל. באותם רגעים לא משנה מי השחקנים שיקראו למשימה - זה נראה לך לא טוב, אתה חושש שהגדולים ביותר יקרסו.

וראשון ניגש לבעוט - לוקאס ואסקס. עשרה חודשים לפני הגמר הוא עוד היה שחקן בינוני באספניול שחוזר הביתה מהדלת האחורית אם בכלל. 'וואו כמה אני לחוץ, אם מישהו צריך להחמיץ אז שזה לא יהיה הוא - כל אחד אחר', אמרתי לעמיתי שישב לידי. לוקאס לקח אוויר וצעד בגאווה לבעוט. הוא היה הבועט הראשון שלנו. לא בייל, לא ראמוס, לא כריסטיאנו. לוקאס לקח את הכדור, סובב אותו על האצבע, הוריד לחץ ובקלילות בעט לרשת כשאחר-כך הוא מושך את הסמל ומנשק אותו. המשימה הושלמה בהצלחה. "ביקשתי מזידאן לבעוט, הייתי בטוח שאהיה בחמישיית הבועטים ורציתי לבעוט ראשון", אמר לוקאס בראיון למארקה לפני היורו. מצמרר.

רגע מס' 7: בייל הצולע כובש מהנקודה הלבנה

מעבר לדרמה עוצרת הנשימה, 'האנושיות' היא מה שהפכה את הזכייה של ריאל מדריד בגביע למרגשת עוד יותר. שחקנים של מאה מיליון יורו כמו כריסטיאנו רונאלדו וגארת' בייל סוחבים רגל וצולעים על המגרש, עושים ככל שביכולתם כדי להמשיך לשחק. 'סוחבים רגל' זה אנדרסטייטמנט'. ברגעים האלה באה לידי ביטוי העונה הארוכה, העייפות הפיזית והפציעות והקושי המנטאלי. למרות זאת, בייל נכלל ברשימת הבועטים של ריאל מדריד כמובן. אחרי ארבע בעיטות מוצלחות, שתיים של כל קבוצה - לוקאס ומרסלו מהצד שלנו וגריזמן וגאבי מהצד של אתלטיקו - בייל ניגש לבעוט, שלח את הכדור בקלילות לפינה ואחר-כך מרוב שכאב לו לא היה מסוגל לחגוג וגרר את עצמו חזרה לעיגול האמצע יחד עם שאר השחקנים.

רגע מס' 8: הבכי של פפה

הפעם ברשותכם נתחיל מהסוף. אפילו בגמר היורו עם פורטוגל הוא לא זכה, ואיך אמר כריסטיאנו? 'סנטוס הוא מאמן העונה שלי כי יותר קשה לזכות ביורו עם פורטוגל מאשר בליגת האלופות עם ריאל מדריד'. "זו הפעם הראשונה בה בכיתי בחיי בגלל כדורגל", אמר פפה לאחר המשחק. פפה שוב היה שחקן ההגנה הטוב ביותר שלנו, זו השנה השלישית ברציפות. את הגמר הקודם לפני שנתיים הוא החמיץ בגלל פציעה אבל הפעם הוא היה בריא כמו שור. למרות העבירה המיותרת על טורס ברחבה - פפה הציג עוד משחק כביר, כחלק משרשרת משחקים בעונה גדולה ברמה האישית. דו-קרב הפנדלים היה מצמרר, וכל שחקן הגיב אחרת.

איסקו פצח בריקוד 'א-לה-דודק' כמו בגמר ב-2005, כדי להוריד לחץ. בייל הרים את המכנסיים גבוה ומשך את שיערות ראשו. כריסטיאנו רונאלדו הגיב בתנועות פנים מוזרות ונרגע כשהחבר מרסלו בעט כמו שצריך. ופפה? המתח היה גדול עליו, הוא התפרק כמו ילד. מירר בבכי עם הראש באדמה למשך כל הבעיטות, עד לטירוף אחרי הפנדל של כריסטיאנו כשהצטרף לחבורת השחקנים שרצה אל הקהל וגלשה על כר הדשא. דקות ארוכות לאחר המשחק הוא לא היה יכול להירגע. מחזה בו שחקנים בוכים אחרי דרמה סוחפת כזו הוא אינו זר, אבל די נדיר לראות שחקנים 'מתפרקים' ו'מאבדים את זה', כמו אוהדים, כמו ילדים - עוד במהלך המשחק עצמו. בידיוק כמו מרסלו שפרץ בבכי אחרי השער השלישי בגמר הדסימה ב-2014. פפה הלוחם הוא מילה נרדפת למדרדיסימו.

רגע מס' 9: ההחמצה של חואנפראן

גם הבועט הרביעי סרחיו ראמוס דייק בפנדל. מתקרבים לסוף והלחץ מרקיע שחקים. קיילור המשיך עם התפילה לבורא עולם, כמה שניות של ריכוז, פנדל אחרי פנדל שלנו, וכמובן שחלם לעצור פנדל בדו-קרב הפנדלים, פינאלה אדיר לעונה גדולה שלו בליגת האלופות במהלכה ספג רק פעמיים נוספות מעבר למשחק הגמר. חואנפראן, שגדל בקאנטרה שלנו - ניגש לכדור ובועט לקורה. המבט הקפוא מתחלף בצעקה מטורפת שבטח העירה כמה שכנים באיזור. ברגעים האלה אתה מתחיל לעכל, החלום יכול להפוך למציאות. אתה כל-כך שמח אבל עדיין לא מרשה לעצמך לחגוג באמת.

רגע מס' 10: הפינאלה של כריסטיאנו

כריסטיאנו הציג משחק חלש בגמר והחמיץ שתי הזדמנויות מעולות, אבל מאוד השתדל. סחב רגל ולא ויתר ולו לרגע. וכמה סמלי שדווקא בעונה בה החלו להטיל ספק ביכולת שלו ועד כמה הוא מועיל לריאל מדריד, העונה בה ספג ביקורת קשה על היכולת שלו במשחקים הגדולים וטענו שהוא כובש רק נגד הקטנות - דווקא את העונה הזו הוא מסיים כאלוף אירופה, פעמיים, עם ריאל מדריד ופורטוגל, כשהוא חתום על הפנדל המנצח בגמר. גם אנשי אתלטיקו מדריד הפנימו שאין סיכוי שהוא יחמיץ. כריסטיאנו הסתכל בעיניו של אובלק, היה קר רוח ובעט מדויק לרשת. את ההמשך אתם יודעים - פשיטת החולצה, השווצה בקוביות בבטן וחגיגה גדולה עם יתר השחקנים. למי שזוכר, בחצי גמר יורו 2012 פורטוגל התמודדה נגד ספרד. כריסטיאנו רונאלדו היה הבועט החמישי והאחרון. יש מאמנים שנוטים לבחור בבועט הטוב ביותר שלהם בסוף. אלא שפורטוגל הפסידה עוד לפניכן וכך יצא שכריסטיאנו לא ניגש לבעוט. הפעם זה היה אחרת..

רגע מס' 11: הנפת הגביע של סרחיו ראמוס 

מבחינת רבים, ראמוס הניף את הגביע באיחור של שנתיים. הקפטן איקר אמר בחגיגות הדסימה שהוא מבטיח שאם ריאל מדריד שוב תזכה בגביע - הוא ייתן לראמוס להניף את הגביע יחד איתו. הפעם הגביע היה כל-כולו של הקפטן ראמוס. וגם הוא עבר כברת דרך העונה. כולם זוכרים את משחק הברוגז עם הנשיא פרס והעיכוב בחתימה על חוזה חדש תוך הפלרטוט עם מנצ'סטר יונייטד, פתיחת העונה החלשה והתבוסה בקלאסיקו, הריבים עם בניטס. אבל סרחיו ראמוס של חודש מאי הוא שחקן אחר לגמריי. עם סרט על הראש בשילוב דגל ספרד ואנדלוסיה - ראמוס הניף את הגביע. ריאל מדריד שוב אלופת אירופה. המלכים של אירופה. בפעם ה-11!

נותרו בחוץ: החמצת הפנדל של גריזמן במהלך 90 הדק'| קאסמירו בולם מתפרצת סופר-מסוכנת בדקות האחרונות| התפילות של קיילור בפנדלים| זידאן מונף אל-על ע"י השחקנים| שיפוץ המנון הדסימה ע"י פלסיאדו דומינגו|




תגובות