עשר תקוות לשנה החדשה \ דור רומנו


כתב: צוות האתר | תאריך: 11/09/2018

בכל שנה יש לי את ההרגל המגונה להעלות תמונה שלי במדי ריאל מדריד ועם גביע אירופה ולכתוב בספרדית בינונית - 'שנה חדשה, אבל אותה המטרה - לזכות שוב בליגת האלופות'. ברור שלריאל מדריד יש קשר מיוחד למפעל הזה ואנחנו, המדרידיסטאס, רוצים לזכות בכל התארים בכל שנה, אך הפעם אגמל מכך, בלי שום קשר לעובדה שריאל פותחת את עידן פוסט זידאן וכריסטיאנו עם הרבה סימני שאלה. בלי אף מילה על ליגת האלופות - עשר תקוות לשנה החדשה:

1) לשחק כדורגל יותר יפה ומהנה - אוהדים רבים ששוחחתי איתם משוכנעים שהשנה ריאל מדריד תשחק כדורגל קצת יותר טוב ויפה אך לא תצליח לזכות בכל התארים. כמובן שהעסק הזה לא מתאים לי אבל בשנה שעברה לא ממש נהנינו מכדורגל. כל הארטילרייה בוזבזה בחודש אוגוסט, ומאז - חופשה. עם כל הכבוד לסיבוב השני הבאמת משופר(32 שערי ליגה ב-18 המשחקים הראשונים, לעומת 92 ב-20 הנותרים), או למשחקים בצ'מפיונס - בכל-זאת, זה משהו אחר, וכמובן שהיו משחקים של כיף שהוכרעו במחצית אחת כמו סוסיאדד או סביליה - אבל זה לא מספיק. יש היגידו שגם בעונת הדאבל הגדולה שלנו ב-2016/17, רוב הכיף היה דווקא עם 'ההרכב השני'. משחקים רבים בלי מצבים, בלי קסם, בלי שערים.

2) לנצח את אתלטיקו מדריד - זכייה מס' 14 בצ'מפיונס, רביעית ברציפות, שוב על הפרצוף של אתלטיקו ועוד בוונדה מטרופוליטאנו מגרשה הביתי שייערך את גמר 2019? זה נשמע טוב מדי! אז זה לא יקרה. אני מדבר כמובן על הליגה. אני ידוע בהיסטריון של ריאל מדריד, איש של סטט' ומספרים. כבר חמש עונות שריאל לא מנצח את אתלטיקו בברנבאו, ותמיד משהו חסר. ראו ערך המשחק המסתכל בעונה שעברה(1:1). אני אפילו מתביש 'לשלוף את הארכיון' וחושש שזה הרצף הכי שחור שלנו נגדם בהיסטוריה. וכן, לפני כל דרבי אני אמשיך לראות בלופים את הגולים של ראמוס בדסימה וגם את זה של רונאלדו מול אתלטיקו בדצמבר 2003 - זה של הכמה שניות. [העיקר שבצ'מפיונס נגדם - הכל הולך].

3) לנצח את ברצלונה - את ההגדרה שלי לקלאסיקו אתם בטח זוכרים. הדרך לאליפות כן עוברת בברצלונה. וגם ב-2016/17 כשזכינו באליפות אך מבלי לנצח את היריבה הכי גדולה וחזקה שלנו - היה משהו חסר. אני עדיין מרגיש מדי פעם את הפצע בלב אחרי הקלאסיקו אשתקד בברנבאו בו נכחתי. בעניין של בארסה זה מעניין - ריאל תמיד נראית טוב יותר בקלאסיקוס החוץ, שם היא כביכול הקבוצה הפאסיבית והמגיבה, זו שמשחקת באחריות, ולא משתוללת כמו בברנבאו. 

4) הברנבאו כמבצר - עוד אחת מהנקודות עליהן לופטגי חייב לסמן V. בשנה שעברה ריאל חילקה מתנות יותר במגרשה הביתי והייתה מכניסת אורחים נהדרת יותר מבכל עונה אחרת. תיקו נגד ולנסיה זה עוד מקובל, אבל במשחק הבית הבא לבאנטה גם כן חזרה עם משהו מהמקדש - 1:1, שלא נדבר על בטיס שמצאה זמן לעשות היסטוריה. הרקורד שלנו בברנבאו היה 12-4-3, רק 40 נק' ליגה, הרגשה של חזרה לימים חשוכים של שמינית גמר הצ'מפיונס ועוד ועוד. זה היה הרקורד הגרוע ביותר מאז עונת הקאפלו שאיכשהו הסתיימה באליפות. ואתם זוכרים איך הודחה ריאל מהגביע אשתקד, נכון? אצלה בבית נגד לגאנס. ריאל תמיד צריכה לתקוף בחמת זעם בברנבאו ולחפש שער מהיר שיקל עליה את המלאכה.

5) שינויים בסיסיים במשחק - ריאל מדריד היא בדרך-כלל קבוצה עצלה, אלא אם כן יוצאים לחצי גמר הצ'מפיונס נגד באיירן או משחקים בטורינו נגד יובה. ריאל צריכה להשתפר בהרבה אספקטים - לחץ קבוצתי אמיתי אחרי איבוד כדור וגם אחריות הגנתית. אני תמיד תוהה איך זה ייתכן שיש לנו שלושה שחקני וורלד-קלאס בהגנה: קרבחאל-ראמוס-ואראן, הקבוצה משחקת לא אחת עם רביעיית קשרים וגם השוערים בסדר - ובכל עונה סופגים 40 שערים. אולי העונה הגיע הזמן לא לחלק מתנות. גם 2:0 פושר כמו נגד חטאפה זה בסדר.

הנשק הכי גדול של ריאל מדריד הוא משחק ההתקפה הנפלא של המגנים. קרבחאל מס' 1 בעולם לדעתי ומרסלו הוא בלתי-צפוי, אבל ריאל מדריד לרוב ללא תוכנית מגירה והפעם יש פחות שחקן אחד ענק ברחבה להגביה אליו כדורים.

6) בריאות לבייל - אין ספק מי הכוכב הראשי בהצגה של ריאל מדריד, וכמה שגארת' בייל חיכה לזה. מצד שני, התחושה היא שמאז עונת הדסימה ועד השואו בסיום העונה שעברה שהגיע לשיאו עם המספרת בגמר - בייל לא נתן כמעט כלום. לגבי הכדורגל שלו לעולם לא היו ספקות, אלא בעיקר לגבי שני דברים: ראשית - המנטאליות, ושנית - גרוע מכך: הגיליון הרפואי. בייל רשם 92 הופעות בריאל מדריד בשתי העונות הראשונות - 44 בעונה הראשונה ו-48 בעונה השנייה - שיא קריירה. ומאז הוא רשם עוד 101 משחקים בלבד - כולל העונה. ריאל מדריד חייבת את בייל בריא ברצף הזה, והפציעה האחרונה שלו הייתה בנובמבר, טפו-טפו-טפו. לופטגי חייב להיערך נכון ובכל הזדמנות שיש - לתת לו לנוח.

7) הפריצה של אסנסיו - אף כוכב לא הגיע להחליף את כריסטיאנו רונאלדו. יש לכך מס' סיבות: ראשית, ניימאר ואמבפה לא היו ריאליים. שנית, האזרד כנראה היה יקר. אבל מעבר לכך, סיבה מס' 3: בקבוצה מאמינים במרקו אסנסיו. בשנתיים שלו בקבוצה הוא כבש בהרבה משחקים גדולים והוכיח חוש לשערים אבל מצד שני נעלם לדקות רבות מדי ולא היה יציב. העונה עדיין אין לו שער אבל הוא סוחט פנדלים ומבשל שערים. הוא שחקן עם דאבל-פיגרס בפוטנצייה, ערמומי ברחבה ודומה יותר לשחקן התקפה מאשר קשר. ריאל מדריד זקוקה לפריצה האמיתית של מרקו אסנסיו שהוא שחקן הרכב מובהק עד עכשיו לראשונה בקריירה שלו. לופטגי עד עכשיו תמיד ויתר על אחד מקשרי האמצע 'לטובתו'.

8) הריגוש עם ראמוס ומרסלו - החבר'ה האלה הם היחידים שמשחקים בקבוצה למעלה מעשור. אין כמו הגולים המרגשים של סרחיו ראמוס בדקה ה-90 ששייכת אך ורק לו, ואין כמו רוח השטות של מרסלו בהתקפה והשואו שהוא נותן - עצירות הכדור, העקבים, ההצטרפות, השמחה. שניהם מפנטזים על עוד תמונה בסיבלס בסיום העונה עם הדגל של ריאל מדריד. אפשר להוסיף לכך גם את קרבחאל ונאצ'ו המדרידיסטאס שמרגשים אף הם, ואפילו ויניסיוס ומריאנו.

9) השלם גדול מסך חלקיו - לדעתי, משהו שלא היה בריאל מדריד מאז עונת הקאפלו. כשהצעירים פרצו בצורה מושלמת - ראמוס גילה בגרות יוצאת דופן, היגואין הוסיף תנופה בחצי השני של העונה, והוותיקים תמיד היו שם - ראול, רוד, איקר ובקהאם ואפילו רוברטו קרלוס בגול מול רקראטיבו. אפשר לומר שגם בעונה העוקבת, זו עם שוסטר - ריאל מדריד הרבה פחות מוכשרת מהיריבה שלה - הצליחה לגבור על ברצלונה ולזכות באליפות שנייה ברציפות. ציינו כאן את בייל ואסנסיו אבל כמובן שזה לא מספיק. גם לא כדי לכסות על ה-50 שערים שכריסטיאנו לקח איתו ליובה(הראש תזוז, אל חשש).

כדי שהעונה הזו תהיה טובה באמת - הרבה חלקים צריכים להתחבר בפאזל, הרבה שחקנים צריכים לקחת על עצמם יותר, הקבוצה מעל הכל קודם כל, אבל גם כיחידים: איסקו מקבל צ'אנס ובינתיים לא מספק את הסחורה, הוא צריך לראות את הקלטת עם הגולים הקריטיים נגד גיחון והיכולת שהביאה אותו להרכב גם בבית של בייל, על אדמת קארדיף| מריאנו הגיע כמחליף לקארים ונזדקק ל-10-15 שערים, כמו מוראטה שהיה שחקן חשוב מאוד| אולי עונת הפריצה של דני סבאיוס שעתיד לשחק יותר אחרי שקובא עזב| מודריץ' מועמד לכל פרס אישי בעיקר בזכות מונדיאל נפלא אבל אשתקד לא היה מספיק טוב, גם לא קאסמירו| ואפילו קארים, נו, שכולנו סקפטיים לגבי היכולת שלו 

10) והכי חשוב זה בסוף: לזכות באליפות - על הנייר זו משימה קשה מאוד, אבל הליגה השנה היא בעדיפות ראשונה. זידאן הגדיר את הזכייה באליפות אז כתואר החשוב בקריירה שלו משום שזו ריצת מרתון. כמובן שכמו שכל הדרכים מובילות לרומא - כל מה שציינו עד עכשיו יוביל לדרך הנכונה. ריאל, עושה רושם, גם אם זה מוקדם - קצת נמרצת יותר, קצת פחות שאננה ולא מגיעה בתחושה שמובילים 1:0 במנהרה. אולי בגלל עזיבת כריסטיאנו, אולי בגלל המאמן החדש, אולי משום שהקבוצה היא קצת צעירה יותר. לופטגי צריך לבצע שינויים, להטריף את השחקנים ולאמץ את גישת ה-'פארטידו אה-פארטידו' של צ'ולו. הסגל קצר אבל אם יקרה נס ולא יהיו פציעות - אולי אפשר יהיה לעשות משהו. כמובן שצריך להישען על ערכי המדרידיסימו כמו הרמונטדות, לשחק עד הדקה ה-90 ועוד ועוד.

לריאל מדריד יש בעיה עם הליגה כבר שנים רבות, מאז 1990, האליפות האחרונה והחמישית ברציפות של הקינטה דל-בויטרה -  היא זכתה בתואר רק 8 פעמים. בחלק מהזמן לא היו קבוצות ראויות, נניח הגלאקטיקוס המזדקנים, אבל פאשלות ומעידות לא חסר, וגם מול בארסה של מסי שבחלק מהזמן הייתה 'בארסה הטובה בהיסטוריה' - המאזן והרקורד די עלובים. אנצ'לוטי לעניות דעתי 'הפסיד' שתי אליפויות בשנתיים שלו על הקווים ולכן לא המשיך. את זה גם כריסטיאנו לא הצליח לשנות וזה עקב האכילס של תקופתו המדהימה בקבוצה, כמובן לא באשמתו...אולי לופטגי צריך להשמיע להם את ההמנון לפני משחקי הליגה גם...