קווים למאמן החדש


כתב: צוות האתר | תאריך: 08/06/2018

בצל השמועות הבלתי-פוסקות על עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו['זה רציני', כתבו בשער המארקה], על ניימאר וכן על ההכנות למונדיאל - בתקשורת במדריד ממשיכים לעסוק בזהות המאמן הבא. קשה היה לפספס את העדכונים האחרים - אלגרי סירב בטענה שהוא נאמן ליובנטוס, קונטה אותו דבר לצ'לסי, פוצ'טינו אומר שזה כבוד גדול אבל הוא בטוטנהאם, וגם מועמדו של גוטי נבדקה ונשיא מורסיה אף אמר שגוטי סירב להצעה שלו כי הוא ממתין לריאל מדריד. בינתיים, במארקה וב-AS גם יחד גיבשו את 'הקווים לדמות המאמן החדש' - מה ריאל מדריד מחפשת?

1) המאמן החדש חייב לשלוט בכמה וכמה שפות, ולפחות ספרדית ואנגלית ברמה הגבוהה ביותר. זה המינוס היחיד מבחינת יורגן קלופ, שלא שולט בספרדית וזה עשוי להפוך תיאורטית את עבודתו בחדר ההלבשה לקשה מאוד. הוא מדבר גרמנית ואנגלית אבל זה לא מספיק. מאז שפרס החליט שדל-בוסקה לא ימשיך בקיץ 2003 - למעט המאמן מנואל פלגריני, הוא תמיד תמך במאמנים שיודעים לדבר בכמה שפות וכך מעבירים את המסר. כזה היה אפילו קיירוש, שלא נדבר על מוריניו, אנצ'לוטי, בניטס וזידאן.

2) ריספקט מהשחקנים. חדר ההלבשה של ריאל מדריד אינו קל, תשאלו את רפא בניטס שראה הרבה פרצופים זועמים. יותר מניסיון להפגין שרירים ולהיות רס"ר משמעת(קאפלו, אגב, אימן את ריאל בתקופת הנשיא קאלדרון, וקמאצ'ו החזיק בריאל מדריד חודש) - ריאל מדריד צריכה מאמן שהשחקנים יביטו עליו בכבוד, וזידאן עמד בקריטריון. הוא היה אליל עבור רוב שחקני הסגל. הוא דיבר אליהם וכולם הקשיבו כמו שמודריץ' אמר. אנצ'לוטי היה מאמן נוח אמנם אבל זכה לריספקט וזכורות התגובות העצובות של השחקנים כשעזב. נראה שלקלופ למשל יש מן העניין, לגבי פוצ'טינו? לא בטוח.

3) 'מחברת מודרנית' - דומה במעט לסעיף הקודם, הדרישה הקודמת. פלורנטינו מעולם לא חשב שיש למאמן השפעה כה רבה על המשחק וההישגים של קבוצה שמשופעת באיכות כמו ריאל מדריד ויש לה את השחקנים הטובים בעולם. זידאן לא היה טקטיקן גדול אלא מנהל קבוצה מצוין. 'כשמונה מאמן עם מחברת צפופה באינסוף הערות, כמו בניטס - זה פשוט לא עבד'. פרס מחפש מאמן מודרני, בקיצור.

4) זה לא צחוק: קח חליפה. פלורנטינו אוהב סטייל במאמן, ממלכתיות. הוא אוהב מאמנים שאוהבים ללבוש חליפה, וזידאן היה כזה, בכל משחק ליגה אפילו. טרנינג  - לא בבית סיפרנו. פוצ'טינו וקלופ, שבגמר ליגת האלופות הגיע עם חולצת אימון של ליברפול - יצטרכו לעשות את שיעורי הבית. זה לא צחוק.

 

5) חלוקת הכוחות. פלורנטינו אמר לא פעם בראיונות שהקבוצה פשוט התמוטטה וקרסה בחצי השני של עונת 2014/15. אנצ'לוטי לא ניהל מספיק טוב את הסגל מבחינת הרוטציות והמנוחות. הכושר הגופני היה לא טוב. זידאן הביא איתו את פינטוס וזה היה דבר אחר לגמריי. לא בכדי ריאל זכתה בדאבל היסטורי ובסה"כ שלוש אליפויות אירופה ברציפות. שחקנים לא שפכו לאגר בסיום העונה, תשאלו את כריסטיאנו ומודריץ' למשל. פלורנטינו רוצה מאמן ששולט בחומר גם בהיבט של ההכנה הפיסית. זה אחד היסודות.

ועכשיו אחרי שסיפרנו לכם את כיוון המחשבה של ריאל מדריד לפי ה-AS, במארקה כתבו מה צריך להיות למאמן הבא: אקס ריאל מדריד - שחקן עבר גדול, ניסיון קל ומנהל חדר הלבשה טוב. במארקה מביטים על המאמנים הטובים בהיסטוריה של ריאל וארבעה צועדים בראש: 1. מיגל מוניוס שזכה ב-14 תארים - שיא שכנראה לא יישבר לעולם | 2. זינדין זידאן - 9 תארים בשנתיים וחצי | 3. לואיס מולווני - 8 תארים | 4. ויסנטה דל-בוסקה - 7 תארים.

'מאז שזידאן הטיל פצצה והודיע על כך שהוא עוזב - הנשיא פרס יוצא לחיפוש המאמן הבא, וההצלחה חסרת התקדים של זינדין זידאן גורמת לו לפעול בחשש ובזהירות, ברור שלא כל אחד מתאים להיות יורשו. המטרה היא למצוא מאמן עם מאפיינים דומים לאלו של זידאן. לכל המאמנים המוצלחים של ריאל מדריד שהוזכרו למעלה יש שלושה מאפיינים משותפים - שחקני עבר, ניהול חדר הלבשה וניסיון קל, שמעולם לא היה הדבר הכי חשוב. ארבעתם זכו בסה"כ במספר מטורף של 38 תארים בריאל מדריד!

מיגל מוניוס - המאמן עמד על הקווים של פלוס-אולטרה, אחת מקבוצות הבת של ריאל מדריד, כאשר נקרא להחליף את מנואל פלייטס באמצע עונת 1959/60. הוא היה בן 37 אבל הסתגלותו לקבוצה הייתה נפלאה. הוא זכה בגביע אירופה החמישי ברציפות של המועדון והראשון שלו עם הגמר הבלתי-נשכח נגד פרנקפורט. הוא עמד על הקווים 14 שנה וזכה ב-14 תארים, כולל 9 אליפויות ספרד ו-2 גביעי אירופה. כמובן שמדובר בהכי הרבה תארים עבור מאמן אבל מה שמדהים עוד יותר הוא פרק הזמן הלא-שגרתי בו עמד על הקווים, ורשם למעלה מ-600 משחקים.

לואיס מולוני - זכה בשמונה תארים עם ריאל מדריד. בילה 11 עונות ככדורגלן בקבוצה הראשונה. לאחר פרישתו אימן בלאס-פלמאס ואז הגיע למועדון הלבן. היה אמור לשמש כמכבה שריפות, מחליף זמני, אבל בכל פעם כשהקבוצה הייתה זקוקה לריענון הוא היה שם. הוא הוכיח את היכולת שלו לנהל את הסגל.  הוא הגיע ב-1974 לפרק זמן קצר, אימן בסוף שנות ה-70 בין 1977 עד 1979, לפרק קצר ב-1982 וכן בעונת 1985-86 - אז זכה באליפות ראשונה עם הקינטה דל-בויטרה, אחת מתוך חמש שלה, וכן פעמיים בגביע אופ"א.

ויסנטה דל-בוסקה - המאמן שהחזיק מעמד הכי הרבה זמן מאז מיגל מוניוס - שלוש וחצי שנים. הוא זכה בשבעה תארים בסה"כ - שתי אליפויות ספרד - 2001 ו-2003, לאחריה עזב, ופעמיים בגביע החשוב מכל - 2000 ו-2002. בתור שחקן היה 11 שנים קשר אחורי קשוח בריאל מדריד. לפני שהפך למאמן, היה אחראי על קבוצות הנוער ואז על ריאל מדריד קסטיליה. 'הגלאקטיקוס' תמיד אהבו אותו ורחשו לו כבוד, וזכור איך רונאלדו-פנומנו הקדיש לו שער במשחק בית נגד ולנסיה ב-2003 אחרי שאימו של דל-בוסקה נפטרה. נקרא לדגל לראשונה במרץ 1994 והחזיק מעמד שלושה חודשים, אימן משחק אחד ב-1995/96 ובנובמבר 1999 החליף את ג'ון טושאק הכושל - והשאר היסטוריה...

זינדין זידאן - המאמן השני הכי מעוטר בהיסטוריה של ריאל מדריד. שלוש זכיות ברציפות בליגת האלופות שמו אותו בהיכל התהילה. גביע המלך היה התואר היחיד שחמק ממנו בריאל מדריד, כפי שהיה בימיו כשחקן(הפסיד פעמיים בגמר). כמו מיגל מוניוס, היה חסר ניסיון לחלוטין ואימן 57 משחקים בלבד בריאל מדריד קסטיליה לפני שקיבל את ג'וב הקבוצה הראשונה בינואר ע"ח רפא בניטס, והתוצאות בקסטיליה לא היו יוצאות דופן. כמוכן שימש כעוזר מאמן של אנצ'לוטי בעונת הדסימה.