האיש שעשה הכל

אחרי עזיבתו של ראול, דור רומנו, לא האמין שיצליח להתאהב ככה, אך כריסטיאנו רונאלדו שבה את ליבו • משער ניצחון בגמר גביע המלך • מהשיגים הגדולים ועד גביע האלופות השלישי ברציפות • ריאל מדריד מבינה אך עצובה על העזיבה של כריסטיאנו רונאלדו • נכתב במקור ל-'ישראל היום'


כתב: דור רומנו | תאריך: 11/07/2018

את הטור הבא כתבתי ל-'ישראל היום' מעכשיו לעכשיו(זה קרה אתמול), בלחץ של זמן, כשכל העולם עבורי עצר מלכת. היה חשוב לי 'לצאת' עם טור אוהדים על כריסטיאנו באתר גדול ומוכר, מעבר לאתר האוהדים הנוכחי. שיגעתי את דור הופמן היקר שמסקר את המונדיאל עבור 'ישראל היום', וזה מה שיצא. אני משוכנע שלא הצלחתי להגיד את כל מה שרציתי. אפילו לא ידעתי באילו תמונות לבחור ברשתות החברתיות, איך אפשר לבחור ולסכם. פוסט פרידה משחקן אהוב הוא הקשה ביותר אך המתבקש ביותר. הכתיבה עבורי היתה פורקן ודרך להתמודד עם העזיבה. פרידה מהאיש שעשה הכל - באתר 'ישראל היום'.

*****

לפני ארבעה ימים חלפו תשע שנים בדיוק מהצגתו של כריסטיאנו רונאלדו במדי ריאל מדריד. היה זה חודש יולי, ובתאריך הזה לא משחקים כדורגל. ועדיין, האווירה הייתה של חצי גמר צ'מפיונס לפחות. 80 אלף איש (ועוד 5000 בחוץ) פוצצו את הסנטיאגו ברנבאו עד אפס מקום כדי לקבל בברכה את השחקן הטוב ביותר בעולם, מניה בטוחה. שחקן שלא יכול להיכשל. כמו ואפילו יותר מפיגו-זידאן-רונאלדו נאזאריו בימי הגלאקטיקוס 1. הזירה הייתה מושלמת כתשעת גביעי אירופה של המועדון דאז עיטרו את הבמה. כריסטיאנו התרגש, עצר את הדיבור לא אחת ובסיום נפרד עם המשפט המטריף כלפי הקהל: 'Uno, Dos, Tres...Hala Madrid!'

הנשיא פלורנטינו פרס חיכך ידיים בהנעה. פרוייקט הגלאקטיקוס 2 התחיל בקול תרועה רמה וכריסטיאנו רונאלדו כמובן היה הפנים שלו. ריאל מדריד של לפני עידן כריסטיאנו רונאלדו הייתה נופלת בשמינית הגמר, ומאז, להוציא את עונת הבכורה – בכל שנה הגיעה לחצי הגמר, לפחות. ההמתנה ל-'דסימה' הייתה כמו נצח.

עם שק כבד של ציפיות – 94 מיליון היורו ששולמו עליו והפכו אותו לשחקן הטוב בעולם, בקבוצת כוכבים חדשה שמתחילה מאפס – כריסטיאנו יצא לדרך. שער ניצחון בגמר גביע המלך בעונת הבכורה של מוריניו היה יריית הפתיחה, שער האליפות בקאמפ-נואו כעבור שנה אחת ומאז – השאר היסטוריה.

בשנה השנייה בקבוצה כריסטיאנו קיבל את מספר 7 אחרי עזיבתו של ראול. אני גדלתי על ריאל מדריד של ראול וזו של הגלאקטיקוס – ומיליוני ילדים בעולם גדלו על ריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו. שחקנים רבים סימלו את ריאל מדריד בצורה כזו או אחרת. כריסטיאנו היה המראה של ריאל מדריד – השחצנות והאמונה שהוא הטוב ביותר, התשוקה לניצחון, גולים, גולים ועוד פעם גולים, ובשנים האחרונות גם – מיסטר צ'מפיונס. בכינו איתו יחד כשזכה ביורו, ובכדור הזהב, ובכל רגע גדול.

אחרי עזיבתו של ראול הרגשתי חלל ענק. אין כמו השחקן שגדלת עליו, אהבת נעורייך, נקרא לזה כך. לא האמנתי שיגיע שחקן שיצליח להיכנס לואקום הזה ואעריץ אותו בצורה עיוורת. הנשיקה לטבעת (ראול) התחלפה בהנפת הידיים למעלה ושאגת ה-SUUII הכדורגל מחזיר את כולנו לילדות ומה שווים החיים בלי רגש. שאגת ה-'גולאסו דה-כריסטיאנו' עם המבטא הספרדי שאני עומל על פתחו, ספירת השערים והשיאים, אוסף החולצות שגדל וגדל, הקוביות בבטן שרציתי והצלחתי להשיג, ובפורים אפילו קפצתי כיתה – התחפשתי לכריסטיאנו רונאלדו.

זה היה מהלך פשוט אך מבריק וגאוני. סט של שחקן כדורגל כמו שיש לכל אחד, יחד עם מסיכה שהזמנתי מחו"ל והגיעה תוך ימים ספורים, להפתעתי. יכולתי להיות סופרמן או ספארטה, אבל כאלה היו עוד מלא. כריסטיאנו רונאלדו, שניצח את חוקי הפיזיקה והוא המכלול של שניהם – יש רק אחד. 'היי חמוד, אתה רוצה להצטלם עם כריסטיאנו?', אמרה אמא לילד המתוק שלה אחרי שהבחינה בי. ואני הרגשתי כריסטיאנו ליום אחד ונענתי בשמחה לכל מי שפנה. בכל הגילאים, מכל המינים. החזרה לשגרה הייתה קשה.

כריסטיאנו שבר שיא אחרי שיא. דווקא בעונה בה חלף על פני ראול ותוך שש וחצי שנים בלבד הפך למלך השערים של ריאל מדריד בליגת האלופות, אחרי צמד איי-שם במגרש המשמים של מאלמו – התחילו סימני השאלה סביב כריסטיאנו רונאלדו שפתח בחרם על התקשורת. הוא רצה לדבר על המגרש, וכך עשה עם הפנדל המכריע בגמר ליגת האלופות. עם בואו של זידאן הגיעה ההבנה שכריסטיאנו צריך לרדת בדקות המשחק. כריסטיאנו הסכים, והשאיר את הטוב ביותר לסוף. התמזל מזלי להיות בברנבאו בחצי גמר ליגת האלופות כשכריסטיאנו, רגע אחרי 'שטחן' את באיירן בגומלין עם שלושער – כבש שוב שלושה שערים, ושאגתי יחד עם אותם 80 אלף איש את שאגת ה-SUI. גם בגמר הוא לא השאיר ליובנטוס סיכוי, עוד גביע אירופה שרשום על שמו.

העונה עושה רושם כריסטיאנו לקח הפסקה, לא איחור אופנתי אלא ברז. אחרי הגולאסו המדהים בקאמפ-נואו, שגם שם איך לא, חשף את הקוביות והוציא אותנו מדעתינו – נעלמו עקובתיו. התקשורת מיררה את חייו, קטלה אותו ללא הרף וגם אנחנו האוהדים לא הבנו איך ייתכן שמפלצת הכדורגל הזו – עם ארבעה שערי ליגה בלבד בסיבוב הראשון. הוא תמיד ספג את כל האש בזמן שבנזמה ובייל 'מתחבאים' מאחורי הגב הרחב והכתפיים הגדולות שלו.

כריסטיאנו עצמו אמר לחבריו– 'אל תדאגו – אני אהיה הפיצ'יצ'י'. הנבואה לא הגשימה את עצמה אבל זה לא משנה. מחודש ינואר שוב היה בלתי-ניתן לעצירה, והפרשנים שהעזו לפקפק – אכלו את הכובע. בעוד הגולים נגד פאריס היו פשוטים – הגיעה המספרת האל-מותית בטורינו. כריסטיאנו שכבש בכל דרך אפשרית – בבעיטה לחיבורים, בנגיחה פסיכית (נגד מנצ'סטר יונייטד), בבעיטות חופשיות – כל-כך חיכה לשער במספרת, אך מעבר לכך – להכרה של הקהל היריב שיודע להעריך שחקן גדול. הפיניש של העונה שלא נראה כמותו בכדורגל העולמי – חזר שוב. ואני, עוד קודם לכן, הכאתי על חטא וכתבתי באתר האוהדים את 'מכתב הסליחה לכריסטיאנו'. תודה על כך שהחזרת לי את החשק לראות כדורגל.

ריאל מדריד היא ליגת האלופות, וליגת האלופות היא ריאל מדריד. וכך גם כריסטיאנו רונאלדו שאוהב במיוחד את המפעל הזה. מקטרגיו תמיד דיברו על ארון התארים הדל אך אותו ארון טפח לאחרונה. כריסטיאנו רונאלדו, יותר מכל אחד אחר – ועברו שם ראמוס שנמצא כבר זמן רב, והמאמן זידאן, וכוכבים אחרים – חתום יותר מכל אחד אחר על 'הקבוצה הגדולה השלישית' של ריאל מדריד. אחרי הקבוצה של די-סטפאנו ופושקאש בשנות ה-50, וזו של ראול בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 – הגיעה גם הקבוצה של כריסטיאנו. הקבוצה שהחזירה את ריאל מדריד להיות מלכת אירופה, היחידה שזכתה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות.

אתם יכולים לאהוב אותו או לא, וכריסטיאנו כבר אמר שהשונאים הופכים אותו לבלתי-ניתן לעצירה. אבל עם דבר אחד כזה להתווכח – בדברי הימים של ריאל מדריד מופיע שמו באותיות של זהב – ברנבאו-די-סטפאנו-ראול – וגם כריסטיאנו רונאלדו, אחד הגדולים בהיסטוריה של המשחק.

העזיבה הייתה בדרך לא דרך וגם הציטוט מיד לאחר הגמר בקייב, כשאנחנו שיכורים מהניצחון – הייתה לא לעניין. אבל עם כמה שהיה אגו מאנייק – אני אזכור לו את הכריעה על כר הדשא בדסימה ובקייב, סערת הרגשות והצמרמורת בדו-קרב הפנדלים ובגמר בסאן-סירו, את הבכי בכדור הזהב וכן את שני המשחקים נגד יובה – הנשימה העמוקה לפני הפנדל המכריע והריחוף באוויר בטורינו. אין ספק ש-'הגברת הזקנה' מקבלת לשורותיה עוד חצי אוהד.

פרידה משחקן גדול היא לא עוד 'הפסד מול ההם', לא עוד עונה כושלת בליגה כמו שחווינו, או הימים של שמינית הגמר הארורים. וזה ללא ספק אחד הימים היותר קשים שלי כאוהד ריאל מדריד, יחד עם אותו יום ב-2010, אתם מבינים. כבר הרבה זמן שאני לא זוכר מהי ריאל מדריד בלעדיו והמחר קצת מפחיד.

את עידן כריסטיאנו בריאל מדריד לא ניתן להכתים. יהיה כה מוזר לראות את ריאל מדריד עולה לכר הדשא ב-2018-19 בלי השחקן מס' 7 על הגב. השחקן שהפך עונות של 50 ומשהו גולים לעניין שבשגרה. האיש ששיפץ את האמירה של ואן-ניסטלרוי – הגולים הם כמו קטשופ. לא חשוב איזה שחקן יגיע כרגע. אין מחליף לכריסטיאנו, יחיד ומיוחד. אני לא מסוגל לכעוס, רק רוצה לומר מילה אחת. תודה!




תגובות