הקבוצה הגדולה השלישית

אחרי ריאל של די-סטפאנו ששלטה באירופה בסוף שנות ה-50, וריאל של ראול - הגיעה הקבוצה השלישית הגדולה של ריאל מדריד, ריאל של כריסטיאנו-ראמוס-זידאן, וזה כלל לא חשוב איך יסתיים הגמר. ריספקט


כתב: דור רומנו | תאריך: 17/05/2018

רבות נאמר על ריאל מדריד וליגת האלופות. אם הקלישאה אומרת שבכדורגל 'חיים משבת לשבת' אז בריאל מדריד חיים משלישי ורביעי - עד שלישי ורביעי. פרננדו היירו סיפר בעבר שהוותיקים היו באים למתחם האימונים של ריאל מדריד ושואלים 'כמה גביעי אירופה יש לך?' וכשהיה משיב להם 'אין לי', במבט שפוף, אז ענו לו - "אז אתה לא באמת שחקן של ריאל מדריד". וזוהי תמצית המדרידיסימו כולו. 20 שנה עברו מאז הזכייה השביעית של ריאל מדריד בצ'מפיונס, 'ה-לה-ספטימה', ומאז היירו היה יכול לחכך ידיים בהנאה על שלושה גביעי אירופה שיש לו בארון.

כמו שהבנתם - בעבר היו סוחרים בעולם באמצעות גמלים או מזון, ירקות, מעבירים מיד ליד ומבצעים החלפות. ואז הדפיסו את השטרות ועברו לכסף. בישראל זה בשקלים, בספרד זה ביורו. את הכסף סופרים במדרגותב ריאל מדריד לא סופרים סתם תארים, אלא סופרים בעיקר את הגביע עם האזניים הגדולות. ככה, אבל רק ככה, תירשם באותיות של זהב בהיסטוריה של ריאל מדריד. כי ריאל מדריד זו לא קבוצה רגילה. וכך, לפי החלוקה הגסה והשחצנית הזו, בינתיים יש שלוש קבוצות גדולות: ריאל של די-סטפאנו, ריאל של ראול, וריאל מדריד הנוכחית. זו של כריסטיאנו רונאלדו וראמוס וגם זידאן, אם תרצו. אוהבים לקטול את הנשיא פרס ואת ריאל מדריד על החולשה שלה בליגה המקומית וזה נכון, אבל ב'משמרת שלו' הקבוצה הזו זכתה בשלושה גביעי אירופה ואולי ארבעה מאז 2009, וזה מטורף.

בעשור של שנות ה-60 ריאל מדריד זכתה בלא פחות מ-8 אליפויות. ספק אם היה כדבר הזה. ובכל-זאת, רק גביע אירופה אחד, השישי במספר, ב-1966 - נכנס לארון(ניצחון על פארטיזן בלגרד בגמר) ולכן לא מדברים על הקבוצה הזו באותה הנשימה עם האחרות; כנ"ל לגבי הקינטה דל-בויטרה הקבוצה המבוססת על שחקנים צעירים מהמחצבה - אמיליו בוטראגיניו, מיצ'ל ואחרים. מ-1985 ועד 1990 הם זכו בחמש אליפויות כולל שבירת שיא שערי זכות, ב-1989/90(107 שערים), מספרים מטורפים לכל דבר ועניין וריצה שטרם נשברה וספק אם תישבר. אבל אתם יודעים מה היה חסר שם.

*****

ריאל של די-סטפאנו רשמה רצף מטורף של חמש זכיות רצופות בגביע אירופה בין 1955 ועד 1960. זו המורשת שהנחיל סנטיאגו ברנבאו, נשיא המועדון המיתולוגי, שיחד עם חברים מעיתון 'ה-לאקיפ' הצרפתי יצרו את גביע אירופה לאלופות שייחד את הקבוצות החזקות בעולם. כמובן שהמתכונת הייתה שונה מהיום ורק האלופות היו משחקות. כך הפכה ריאל מדריד לקבוצה המעוטרת והחזקה בתבל וגם רכשה את הגלאקטיקוס הראשונים - ריימונד קופה הצרפתי ופרנץ פושקאש ההונגרי. 4:3 ומהפך על ריימס(1956), 2:0 על פיורנטינה(1957), 3:2 בהארכה ומהפך על מילאן(1958), 2:0 על סטייד ריימס(1959) וכמובן הגמר הגדול בהיסטוריה של המפעל - 7:3 על פרנקפורט(1960) עם שלושער של די-סטפאנו ורביעייה של פושקאש.

ריאל מדריד של ראול הייתה זו ששברה את הבצורת הבלתי-נגמרת והביאה את הגביע עם האזניים הגדולות הביתה. ראול שכבש בשני גמרים הוא המכנה המשותף של שלוש זכיות בחמש שנים והחזרה למרכז הבמה. יחד עם שלד שנבנה בעונת האליפות של קאפלו וכלל גם את רוברטו קרלוס, פרננדו היירו כמובן ועוד ועוד. אף אחד לא זוכר את האליפויות בליגה. ב-1998, ברור שהיינקס היה מפוטר אם לא היו מצפים לגמר נגד יובה(1:0 - מיאטוביץ'), וריאל סיימה רק במקום הרביעי| בשנת 2000 ריאל עברה את יונייטד הטרבליסטית הגאה ואת באיירן החזקה, ואם לא הייתה מנצחת את ולנסיה בגמר(3:0 באחד הגמרים הכי חד-צדדיים) - לא הייתה משחקת אפילו בצ'מפיונס היות וסיימה רק במקום החמישי! מוריינטס פתח בנגיחה אחרי בישול מרגש של מיצ'ל, מקמנמן הפציץ בבעיטת יעף וראול עקף את קניזארס| וכמובן הזכייה ב-'לה-נובנה' עם זידאן וקסיאס בעיקר כשראול כובש את השער הראשון, ניצחון 2:1 מתוק בעונה בה ריאל סיימה רק במקום השלישי.

כמו שראיתם, הדרך לצ'מפיונס הולכת ומסתבכת. אמנם שלב הבתים השני בוטל עוד ב-2003/04 כהחלטה נכונה והעומס הבלתי-אפשרי על השחקנים נרגע מעט, ובמקום 17 משחקים בדרך לגביע נותרו 13, אבל אין צורך להסביר. האלופה בכל ליגה היא לא בהכרח הקבוצה החזקה ביותר, ראו ערך אנגליה - מי זוכר בכלל שצ'לסי היא האלופה היוצאת, כנ"ל לגבי מונאקו או פאריס סן-ז'רמן בצרפת. ליגת האלופות היא עניין של מומנטום, החמצה, טעות שיפוט, מזל, פציעות ועוד ועוד ועוד. העונה שעברה הייתה לא שגרתית. לרוב ריאל מדריד מתקשה לשלב בין הליגה לאירופה ולכן הדאבל הגדול האחרון הקודם היה ב-1958.

ריאל מדריד הזו היא הקבוצה השלישית הגדולה של המועדון. ריאל מדריד הזו נמצאת כפסע מזכייה שלישית ברציפות בצ'מפיונס. זהו גמר רביעי שלה בחמש השנים האחרונות. כשם שההמתנה בין הזכייה התשיעית לדסימה הרגישה כמו נצח - 12 שנים בהן ריאל מדריד נתקעה(וחווינו רגעים יפים, אותם פירטנו בעבר, אבל התחושה היא שהכל היה 'ליד'), שלוש מהן ברציפות בחצי הגמר - כך גם האופטימיים הגדולים ביותר לא יכלו להאמין שריאל תחזור לשלוט באירופה בצורה כזו. שלא תבינו לא נכון, בריאל מדריד רק התוצאה הסופית חשובה. אנחנו לא סופרים גמרים אלא רק גביעים ומחכים לגביע ה-13 יותר מכל, ועדיין, זה הזמן להעריך, להבין, להכיל, וגם להסתכל הצידה:

האחרונה שהגיעה לגמר 3 פעמים ברציפות זו יובנטוס 1996-1998, והיא זכתה רק פעם אחת| האחרונה לזכות שלוש פעמים ברציפות בגביע הייתה באיירן ב-1974-1976, ושנות ה-70 היו מעט שונות| גם אייקס לפניה זכתה 3 שנים ברציפות, וכמובן ריאל מדריד של שנות ה-50| מנצ'סטר יונייטד למשל לאורך כל ההיסטוריה שלה, והיא חתיכת אימפריה - זכתה בצ'מפיונס רק 3 פעמים| יובנטוס למשל זכתה בגביע הזה רק פעמיים, ויש קבוצות שאפילו לא טעמו ממנו פעם אחת - ארסנל הגדולה של ונגר בין 2001 ל-2004 אפילו לא הגיעה לגמר.

וריאל מדריד הזו, תקראו לה איך שאתם רוצים. ריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו, שחקן ההכרעה הטוב בתבל| ריאל מדריד של סרחיו ראמוס הקפטן, שהיה שם גם בימים העלובים של שמינית הגמר| ריאל מדריד של זידאן, שהיה עוזר מאמן של אנצ'לוטי בדסימה| ריאל מדריד שהיא שילוב מעולה בין גלאקטיקוס לבין שחקנים צעירים וחלקם כוכבי על כמו קרבחאל, שגדל בקאנטרה שלנו, או הסופר-סאב נאצ'ו. ריאל מדריד המגוונת, עם שלל סגנונות משחק. ריאל מדריד שלא שיחקה את הכדורגל הכי יפה אבל צריך להעריך אותה. מאז עונת הדסימה, רק יובנטוס הערימה עלייה בנוק-אאוט. היו שם משחקים מדהימים כמו הרביעייה על באיירן ו-5:0 חלק בסה"כ, וזו קבוצה שתמיד סוגרת עניין במשחק הראשון להוציא את הרמונטדה היחידה - וולפסבורג.

תמיד היינו רגילים, וכתבתי זאת לפני הגומלין נגד באיירן - לסיפורי החואניטו, לטירוף של האוטובוס בברנבאו לקראת המשחק. אבל ריאל מדריד הזו סגרה עניין עוד קודם. כך היה בחצי הגמר מול דורטמונד בדסימה; כך היה נגד אתלטיקו אשתקד; כך היה נגד פאריס סן-ז'רמן(3:1) ויובנטוס העונה. מקומה של הקבוצה הזו בהיכל התהילה של הכדורגל העולמי מובטח, זו אחת הקבוצות היותר טובות. ולנו נותר עוד בקשה אחת, עוד גמר אחרון, עוד טירוף חושים אחד.

*****

הגביע העשירי: La Decima

הגמר הכי גדול והכי מטורף. וכבר במחצית נגד באיירן בחוץ כשריאל הובילה 3:0 - סגרנו את הדיל. ובחזרה לגמר - יותר טוב מזה - אין. כאילו התסריטאי הבכיר של הוליווד היה זה שבנה את המחזה. וזה התחיל כטרגדייה יוונית עם טעות של סאן-איקר, כן, הוא שלעולם לא טועה - שאיפשר לגודין לכבוש שער קל בקרן, איך לא. אתלטיקו כבר האכילה אותנו מרורים בליגה ומול האוטובוס של צ'ולו מאוד-מאוד-מאוד קשה לשחק. איסקו ומרסלו שעלו מהספסל עזרו והתנועה הייתה חד סטרית לכיוון השער של קורטואה אך זה לא עזר. מצבים אמיתיים באמת לא היו ואלונסו לא ידע מה לעשות עם עצמו ביציע לצד חסה. אני זוכר את עצמי כאחד שהיה במשחק - לא יודע מה לעשות עם עצמי. ואז, קרן של מודריץ', אחרי הרחקה לא טובה של שחקן הגנה של אתלטיקו שהיה גמור, אני מסתכל בחצי מבט מיואש...מודריץ' ממהר, מזדרז:

השעון הראה על קצת לפני ה-92:48. מצד אחד אני זוכר את זה מצוין, מצד שני המוח מעורפל. ראמוס הכל-יכול מתגנב לקרן אחרי שבייל וכריסטיאנו בוטלו במהלך, ונוגח ממצב לא פשוט בכלל, מסובב, והזרוע הארוכה של קורטואה לא יכולה להושיע. היינו כחולמים, הארכה, וברור שזה שלנו. די-מאריה עשה מהלך סולו ובייל היה הטרמפיסט לכבוש, ובשער של מרסלו, ה-3:1 בדקה ה-117, בדיוק כמו הברזילאי שחווה עונה קשה, וכמו איקר - שניהם, כמו ילדים, מחבקים זה את זה עם דמעות בעיניים - כך גם אנחנו. כריסטיאנו היה אחראי על הפינאללה עם פנדל מצחיק ו-4:1, חתיכת תוצאה, וואו. גביע אירופה העשירי, זה מטורף. איקר הבטיח שבפעם הבאה ראמוס יניף איתו את הגביע. ריאל הפסידה רק במשחק אחד, כבשה 41 שערים ושיחקה נפלא, זכייה מוצדקת.

הגביע ה-11: La Un-Decima

הגמר שלא נגמר. בעוד שבדסימה ראינו מראש שריאל מדריד תגיע רחוק וזו הייתה עונה מעולה - בשלבים מסוימים ב-2015/16 יצא לנו החשק מכדורגל. כמו אחרי התבוסה בקלאסיקו בברנבאו, כמו אחרי ההפסד בדרבי לאתלטיקו המשעממת. אבל ריאל חיברה רצף נצחונות רצופים, כולל 2:1 בקאמפ-נואו למרות הנחיתות המספרית - ועשתה את ההכנה לגביע אירופה, לאט-לאט ובזהירות. כריסטיאנו ובייל הפגיזו בסיום העונה. ידענו בדיוק מה עומד לקרות, שוב היריבה הקשה שמתה לנקום, אבל זה לא הצליח לה. ראמוס הכל יכול כבש במצב נייח אבל במחצית השנייה המחליף קראסקו איזן את התוצאה אחרי בישול של חואנפראן.

אנחנו זוכרים שחקנים של מיליון יורו פשוט צולעים ומדדים אך נותנים הכל אחרי עונה ארוכה ומתישה פיזית ונפשית, ואז הגיעו הפנדלים. איסקו 'עשה דודק', כריסטיאנו בקושי הצליח לעמוד במתח, מודריץ' שיחק במכנסיים ופפה לא היה יכול לעצור את הדמעות. לוקאס ואסקס התגלית משחק עם הכדור ומגלגל אותו עם האצבע כדי להוריד לחץ. גם מרסלו, בייל וראמוס כבשו ואז הגיע חואנפראן ובעט לקורה כשהתפילות של קיילור נענות. כריסטיאנו, כמה לא מפתיע, נבחר להיות זה שבועט את הפנדל האחרון והוא עמד במשימה. ריאל מדריד אלופת אירופה, שוב, והפעם בסאן-סירו. זידאן עושה את זה כבר בעונה הראשונה שלו.

הגביע ה-12: La DuoDecima

הפעם ההגרלה לא הייתה נוחה, אף-אחד לא פילס לריאל את הדרך. ריאל אמנם הייתה יכולה ליפול על יריבה חזקה יותר מנאפולי אחרי שסיימה במקום השני אך זה כלל לא חשוב. ריאל השיגה 3:1 כפול בשמינית הגמר כשכריסטיאנו עדיין לא כובש אבל כשהמצב הסתבך באיטליה - הגיע ראמוס עם צמד שערים, כמו שאנחנו אוהבים. דרגת הקושי עלתה נגד באיירן אך ריאל השיגה שוב ניצחון כפול, 2:1 בחוץ ו-4:2 בברנבאו עם יום עבודה של כריסטיאנו שכבש חמישה שערים בסה"כ ואחרי הארכת מורטת עצבים, וגם בחצי הגמר ריאל הראתה עליונות - שלושער של כריסטיאנו בברנבאו ובגומלין בקאלדרון היה זה בנזמה שגמר את אתלטיקו. בגמר חיכתה יובה המפחידה והדאבליסטית.

הזכרונות מהגמר עם מיאטוביץ' צפו ליד הבאסה של מוראטה מלפני שנתיים. יובה עברה את בארסה בדרך עם 3:0 חלק ונראתה בשלה להביא את הגביע אחרי שלא הפסידה באף משחק בצ'מפיונס ובקושי ספגה. כשמנדג'וקיץ' השווה במספרת מטורפת, ובדקות הפתיחה יובה הייתה טובה יותר - היה נראה שזה הגמר הקשה מכולם. בפועל, עם מחצית שנייה אדירה ואחרי דרבון מטורף של זידאן במחצית - תהיו אגרסיביים! - זה היה הגמר הקל ביותר. חצי שעה של שירה בתנועה. קאסמירו בבעיטה מרחוק וכריסטיאנו, אחרי בישול מחשמל של מודריץ' והפורטוגלי שוב, מתוך הרחבה, השלים צמד, גמר שרשום על שמו - גמרו את יובה, והפינאללה היה שייך לילד הפלא מרקו אסנסיו שעלה מהספסל ודחק לרשת אחרי מסירה של המגן-חלוץ מרסלו. הדמעות של בופון ששוב הפסיד בגמר, ודמעות האושר הן שלנו.

#APorLa13...

Loading.....????

 




תגובות