ציון מאה

אומרים שהזמן טס כשנהנים. התחושה היא שרק לפני יומיים זידאן מונה למאמן, והנה, מחר נגד חטאפה הוא ירשום את משחקו המאה על הקווים בריאל מדריד, מרגש זו לא מילה.


כתב: דור רומנו | תאריך: 13/10/2017

מושג חדש נולד בתקשורת הספרדית ביממה האחרונה - פסטיבל זידאן. המארקה וה-AS גם יחד בתיאום מושלם עסקו בשער העיתון במשחק החגיגי של זיזו, ובתקשורת מנתחים שתי וערב את פועלו של המאמן וטוחנים שוב ושוב את הסטט'. אם הנשיא פלורנטינו פרס כותב טור מיוחד למארקה וכמו תמיד קולע בול 'אגדת זידאן ממשיכה', והתותחים כריסטיאנו וראמוס זורקים ציטוט יחד עם מאמני הצמרתב כדורגל, מה כבר אני יכול לחדש? והכי חשוב:: בעוד כמה חודשים הכתבה תהיה לא עדכנית. לא המספרים והתארים - שבעה תארים, ולא ההסתכלות הכוללת. כי זידאן ממשיך לעדכן את ארון התארים ולכתוב את ההיסטוריה כל יום מחדש, כפי שעשה בכל שחקן. זידאן וריאל מדריד, השילוב המושלם.

הקהל של ריאל מדריד עצלן ברובו. ואולם, ב-5 בינואר התקבצו בברנבאו לא פחות מ-6000 אוהדים. מס' מטורף, כזה שלא מתקרבים אליו גם לא לפני קלאסיקוס או לקראת חצי גמר הצ'מפיונס. לצערי נבצר ממני להגיע, מן הסתם, אבל כתבי התקשורת דיברו שאפשר היה להרגיש את הקסם באוויר. זידאן עמד שם נבוך אך מודע לגודל האחריות, עם רזומה דל מאוד בקסטיליה, ובקול רועד אמר - "אני נרגש להיות כאן יותר מהיום בו הוצגתי כשחקן ויודע מה צריך לעשות". אין ספק, אין אדם שמכיר טוב יותר את ה-DNA של ריאל מדריד מאשר זידאן עצמו.

הוא קיבל בירושה סגל טוב אבל אדמה חרוכה. קבוצה שהושפלה בקלאסיקו כלל ללא מאבק וחיפשה את עצמה, כזו שבעטה בדלי שוב ושוב ושוב ולא הצליחה להתקרב, בזמן שבארסה של לואיס אנריקה נראתה בלתי-מנוצחת ולעתים אף טובה מקבוצת החלומות של פפ. זיזו פתח עם שתי חמישיות בברנבאו מול דפור וספורטינג, החבר'ה חזרו לחייך אבל היה ברור שאלה לא המוקשים האמיתיים, ובעיות היו גם היו.

סנונית ראשונה התרחשה כמיטב המסורת בעונות האחרונות, בדרבי מול אתלטיקו בברנבאו. ריאל מדריד פצועה ואף 'נכה' התקפית לא הצליחה לייצר מצבים או להגיב לשער של גריזמן, ואחרי המשחק כריסטיאנו איבד את זה והעביר ביקורת על חבריו לקבוצה. כל זה שעל כר הדשא למרות הכלים המוגבלים שהיו ברשותו אז - צ'ולו ניצח את זידאן בשח. הפער מבארסה הלך וצמח ובליגת האלופות ריאל אמנם התגברה על רומא אך נכעה לוולפסבורג(2:0) במשחק קטסטרופה והיה נראה כאילו היא לא למדה דבר. "המועדון הזה עשה כבר רמונטדות גדולות ואנחנו נעשה עוד אחת", אמר זידאן, שקט ובטוח בעצמו.

כמה ימים קודם לכן הוא היה הרבה יותר נסער והשתולל על הקווים בקאמפ-נואו. כך היה אחרי הבעיטה של כריסטיאנו למשקוף, למשל. זידאן דפק סאלטה הצידה ואפילו קרע את החליפה. ריאל מדריד הגיעה לקלאסיקו והצליחה לנצח את בארסה גם בעשרה שחקנים כשהיא מבצעת רמונטדה(2:1). כשנותרו שבעה משחקים לסיום ריאל מדריד צימקה את הפער בצמרת ל-7 נק' אך הייתה תחושה שזה לא יספיק. ריאל הייתה אפילו אלופה לכמה דקות במחזור הסיום כשהחלה ברצף נצחונות שייקטע רק ע"י ויאריאל בעונה הבאה במחזור הרביעי(שיא ליגה בצוותא עם גוארדיולה), אבל זה לא הספיק. ומצד שני, כשדיברתי על כך שהניצחון בקלאסיקו הוא לא רק כבוד אלא גם מניח את היסודות ל-UnDecima - צחקו עליי, לא הקשיבו לי. וכך היה.

כמו דל-בוסקה, מורו ורבו, האיש שאימן את זידאן שנתיים במדריד - המאמן הגיע באמצע העונה כדי להציל את ריאל מדריד וסיים כאלוף אירופה, בגמר שלא נגמר נגד אתלטיקו מדריד. זידאן הביא למדרידיסימו את מה שחשוב לו יותר מכל וריאל מדריד שוב הייתה מלכת אירופה. 'רק ריאל מדריד מסוגלת בעונה כזו לזכות בליגת האלופות', אמר צ'אבי, בזמן שריאל שברה עוד ועוד שיאים של בארסה.

בראיון לקראת הגומלין נגד יובה ב-2002/03, זידאן, אז אלוף אירופה, שנה אחרי ששלח את הוולה הבלתי-נשכח לרשת של באייר לברקוזן, אמר שהוא רוצה גם את הדסימה והגביע ה-11, ה-12 וה-13. ולאט-לאט ארון התארים מתמלא. כעוזרו של אנצ'לוטי בגמר בליסבון הוא קפץ על חבורת השחקנים החוגגים, ובעונה שעברה הביא לריאל מדריד דאבל היסטורי וראשון מזה 59 שנה. הקבוצה היחידה שזוכה פעמיים ברציפות בליגת האלופות. 'אתה המאמן הטוב בעולם!', אמר לו כתב הטלוויזיה לאחר הגמר בקארדיף, וזידאן אמר בחיוך - 'לא, לא, תודה אבל אני לא'. בהמשך הכתבת קבעה - "אתה לא שמח, זיזו!", והמאמן השיב - "אני שמח מאוד מבפנים, אולי לא רואים עליי".

אין צורך לשפוך שוב את משנתו של זידאן שניהל את הסגל בצורה יוצאת דופן, וזה הרבה מעבר למנוחה של כריסטיאנו או הרוטציות. קאסמירו הפך בזכותו לאחד הקשרים האחוריים הטובים בעולם, וגם לוקאס ואסקס שהיה סופר-סאב לגיטימי לחלוטין - נהנה מאוד ממחיצתו של המאמן, שקידם את אסנסיו בתבונה ואפילו במשחק נגד דפור ידע לזרוק את מריאנו ולקבל ממנו שער שיוויון יקר. זידאן לא איבד עשתונות גם אחרי שהתקשורת שחטה את ריאל מדריד לאחר ההפסד לבארסה בברנבאו והיה נראה שחלום האליפות נגוז. הוא ידע לתת לאיסקו את המפתחות ולוותר על 'ה-11 של הגאלה' לטובת הגביע ה-12. רק חאמס ומוראטה היו בטור של הלא מרוצים.

לא מזמן פורסם שזידאן האריך את חוזהו עד 2020. בלי מסיבת עיתונאים חגיגית, בלי כלום, בלי לבקש עוד אגורה לשכר. הוא אסיר תודה לריאל מדריד שהאמינה בו כשהיה חסר ניסיון כמאמן והמו"מ נסגר תוך 5 דקות. עם שבעה תארים תוך שנה וחצי וכשהוא הביא את ריאל מדריד לאוורסט של הכדורגל - זידאן לא רוצה לעצור כאן. הוא יודע שאת פתיחת העונה האיומה עדיין אפשר לתקן ושבריאל מדריד הכל תלוי בתוצאות. ועדיין, התחושה היא שגם אם ריאל הייתה מסיימת את העונה שעברה בלי כלום - זידאן לא היה מפוטר. האוהדים כבר בחרו בו בסקר המארקה כמאמן הטוב בהיסטוריה של ריאל מדריד, בבחירה הכי לא צמודה חוץ מהקרב על עמדת הקורות. יכול להיות שזה מוגזם, אבל זידאן כאן כדי להמשיך לעשות היסטוריה, ועם שבעה תארים בפחות משנתיים - קשה להמר נגדו. אז הציון בינתיים הוא ציון מאה. נתראה במאתיים, מיסייה זיזו.

 

 




תגובות