שירה בתנועה

ביום שלישי יכתב עוד פרק ביריבות העתיקה בין ריאל מדריד ומנצ'סטר יונייטד. זמן טוב לחזור אחורה בזמן ל-2002/03, שלב רבע הגמר, ולהיזכר באחד המשחקים הגדולים ביותר של הגלאקטיקוס. ריאל מדריד מפרקת את יונייטד 3:1. מבטיחים שתתגעגעו.


כתב: דור רומנו | תאריך: 06/08/2017

ריאל מדריד של הגלאקטיקוס זו הקבוצה המיוחדת ביותר. הקבוצה שגדלתי עליה כמובן. הם לא גרפו תארים בקצב וסיימו עונות עם לא יותר מ-80 נקודות ליגה. הגנה הייתה בגדר המלצה בלבד והיה נראה שהחבר'ה שומרים את הכוחות במשחקי החוץ. אבל זה כלל לא משנה. רק להגיד שוב, באותה התלהבות של ילד, ולגלגל על הלשון את השמות הגדולים האלה: 'ראול', 'פיגו', 'זידאן', 'רונאלדו', 'רוברטו קרלוס' ואחרים - גורם לך לחיוך ענק. קבוצה מיוחדת, קבוצה של פעם ב-50 שנה. היו לריאל מדריד קבוצות טובות ומרגשות וטובות יותר. אבל אלה היו כמו הביטלס - נוצצים.

תמוהה מאוד איך בין כל הפרוייקטים של כלי התקשורת הגדולים לגבי המשחק הגדול ביותר בליגת האלופות - לא הכלילו לפחות בטופ 10 את הצגת הכדורגל הזו בברנבאו. לפחות נדב יעקבי אמר בתוכנית 'העשיריה' הישנה בערוץ 5 גולד - 'לא היית צריך להיות אוהד ריאל מדריד והלב שלך פעם'. ועכשיו אחרי ההקדמה - למשחק עצמו:
 

*****

"אלו לא דקות של כדורגל, אלא דקות של שירה", אמר שגיא כהן במהלך השידור. ואי אפשר היה לנסח את זה טוב יותר. זה היה אחד מהימים בהם הכל מתחבר, וכשהכל התחבר לאלופת אירופה דאז - גם מנצ'סטר יונייטד שימשה רק לתפאורה. כמעט 15 שנים  עברו מאז ולמרות שעברנו בהן גם לא מעט רגעים יפים, קשה לומר שריאל מדריד התקרבה מאז לאותה רמה של כדורגל. האמת? קשה לומר שאיזשהי קבוצה הגיעה לרמה הזאת.

ריאל של ויסנטה דל בוסקה, אלופת אירופה באותם ימים, הגיעה למפגש היוקרתי במצב רוח מצויין. היא צלחה את שלב הבתים השני בזכות השער הדמתי של פורטיו בדורטמונד והניצחון הגדול 3-1 על מילאן בברנבאו, ועמדה במצב טוב מאוד גם בליגה. חמישה ניצחונות רצופים בזירה המקומית, האחרון שבהם דרמתי במיוחד מול ראיו ואייקנו בברנבאו (3-1 למרות פיגור בדקה ה85), בנוסף לחזרתו של פרננדו היירו להגנה לאחר העדרות ארוכה, יצרו אופטימיות רבה במדריד לקראת מפגש הענקים מול מנצ'סטר יונייטד. וזה באמת היה מפגש ענקים, כי גם היונייטד של רוד ובקהאם הייתה אז קבוצה פשוט מצויינת.

שתי הקבוצות הגיעו בהרכבים מלאים, האולטראסור היו אחראים על התפאורה והכל היה מוכן לעוד ערב קלאסי של הצ'מפיונס ליג. הפתיחה הייתה מהוססת ומבולבלת מעט משני הצדדים. האמת היא שהאורחים היו טובים יותר בהתחלה וגם הגיעו למצבים הראשונים. בדקה העשירית, קרן של מיודעינו בקהאם נהדפה לסקולס שמ-17 מטר בעט כדור שטוח אבל קסיאס הדף טוב. כעבור דקה עוד איום משמעותי של יונייטד: שוב בקהאם, הרים כדור לרחבה והפעם מיודע אחר, רוד ואן ניסטלרוי, כמעט ומצא את רשת במספרת אבל הכדור היה מעט גבוה.

המפנה הגיע כשהקוסם נכנס למשחק. הקוסם זידאן. בדקה ה12 הוא קיבל כדור מפיגו על סף הרחבה, הטעה את ווס בראון והחזיר קטנה לפורטוגלי שבחצי הרמה-חצי בעיטה מצא את החיבורים של פביאן בארטז. רגע של גאונות גלקטית, אחד מיניי רבים שזכינו לחוות. היכל הקודש ע"ש ברנבאו לא היה צריך יותר מזה כדי להכנס לטירוף מוחלט, והשחקנים לא היו צריכים יותר מזה כדי לספק קונצרט. "הואלס של זידאן", נכתב בכותרת של ה-AS למחרת המשחק. מעולם לא היה שחקן שיכל לגרום למשחק להראות כמו ריקוד איטי, מדוייק ומוקפד. ומה נאמר על הפרטנר שלו לריקוד באותו הערב? "ריאל קונה שחקנים גדולים כמו פיגו, זידאן ורונאלדו, אבל מבחינתי השחקן הטוב בעולם כיום הוא ראול. אנחנו יכולים להסתדר עם האחרים, אבל לראול עוד לא מצאנו פיתרון". גם סיר אלכס פרגוסון לא יכל שלא להריע ל-7, אולי במשחקו הטוב בקריירה.

השחקנים של מנ'צסטר יונייטד פשוט עמדו ולמדו, נתנו לו ולקבוצה כולה לתת את אחד מערביה הגדולים. בדקה ה28 הגיע השני. רוברטו קרלוס חטף כדור לסקולס כ30 מטר מהשער, זידאן השתלט והכניס קטנה גאונית לראול, שהתמקם כמו שרק הוא יודע, הסתובב כמו שרק הוא יודע על הפרצוף של ריו פרדיננד, ונעץ ברשת של בארטז. גולאסו. משולשים, עקבים, תנועה ומסירות גאוניות. הכדורגל כמו שהוא צריך להיות משוחק, כמו שהמדרידיסמו רוצה וצריך לראות. הקפטן היירו פיקד מאחור, מקללה היה בכל מקום, רוברטו קרלוס וסלגאדו שרפו את האגפים והגלקטיקוס באמת נראו כאילו נפלו מגלקסיה אחרת. היחיד שלא השתתף בחגיגה היה רונאלדו, אז עוד בימים שקיבל שריקות בוז בברנבאו, אך גם הוא תרם את שלו והיה צריך לזכות בפנדל אחרי שהופל על ידי ווס בראון. אין דבר, הפנומנו שמר את שלו לגומלין...

אין דברים כאלה.

למחצית השנייה עלתה יונייטד נחושה יותר, אחרי שיצאה קצת מההלם. אבל לטריו זידאן-פיגו-ראול היו תוכניות אחרות. ארבע דקות בלבד אחרי החזרה מההפסקה יצאה ריאל למתפרצת... ועוד איזה מתפרצת. מקללה חטף כדור ברחבה שלנו, העביר לזיזו שהעביר מהר לראול; ראוליטו עבר את קו החצי ושלח כדור נהדר לפיגו שרץ בימין, התקדם לרחבה, עשה סחרחורת לווס בראון וזיהה את ראול נשאר מאחור ולא ממשיך את התנועה לכיוון הרחבה. את העצירה הזאת של ראול מחוץ לרחבה נגד התנועה של כל הגנת יונייטד צריך ללמד בבית ספר לכדורגל. את הסיום אתם בטח מכירים: עצירה, סידור של הכדור ובעיטה שטוחה וסופר מדוייקת לפינה הרחוקה של בארטז. 3-0. אין דברים כאלה.

את החגיגה הרס מי אם לא רוד, שבדקה ה-51 השתלט על ריבאונד כדי לכבוש שער רודי טיפוסי מקרוב. שער החוץ הזה הותיר סיכוי מסויים לשדים האדומים בגומלין, סיכוי שהוביל לעוד קלאסיקה בגומלין כעבור שבוע ועל כך אנו מודים להולנדי המעופף. עד הסיום, היונייטד המשיכו לנסות ולכבוש שער נוסף ללא הצלחה בעוד ריאל התרכזה בהגנה ומתפרצות, עם הבזקי גאונות נסופים. בראשינו אנו עדיין יכולים לראות את הריצה של ראול לבדו לאורך כל קו החוץ מול שני שחקני יונייטד. בדמיוננו אנו עדיין רואים את נגיעות הקסם של זינדין זידאן. אין ספק, תמיד נעים להיזכר...תקציר המשחק | השואו של ראול | הריקוד של זידאן

ההרכבים:

איזה קבוצה, יאווראדיי

ריאל מדריד: קסיאס| סאלגדו, היירו(C), הלגרה, רוברטו קרלוס| פיגו, מקאללה, קונססאו, זידאן| ראול ורונאלדו(גוטי, 84')

מנצ'סטר יונייטד: בארטז| נוויל(סולשיאר, 86'), בראון, פרדיננד, סילבסטרה(אושיי, 58')| בקהאם, קין, באט, סקולס, גיגס| ואן-ניסטלרוי

****

והגומלין, מה איתו? זו הייתה ההצגה של רונאלדו. הפנומן הברזילאי סתם הרבה-הרבה פיות וראול הפצוע שעבר את ניתוח התוספתן, 'ישב בביה"ח, אחות מימין, אחות משמאל, והוא מה-זה נהנה מהחיים', כמו שאמר רמי וויץ. רונאלדו הוחלף לקול תשואות כל הקהל באולד-טראפורד, גם אוהדי היונייטד שידעו להעריך הצגת כדורגל מהי. זה היה אחד ממשחקיו הגדולים בקריירה של הפנומן. ריאל מדריד הוליכה שלוש פעמים. בהתחלה גוטי מסר כדור עומק נהדר, השער השני בכלל הגיע אחרי ניהול התקפה מושלם של זידאן עם למעלה מ-20 מסירות ורוברטו קרלוס מסר כדור רוחב, והשער השלישי הגיע בפצצה מחוץ לרחבה ע"ח בארטז. יונייטד השוותה שלוש פעמים גם בגלל משחק הגנה מרושל של ריאל מדריד ובקהאם שעלה מהספסל כבש צמד וקבע 4:3 ליונייטד.

 




תגובות