להתראות, הלוחם פפה

החגיגה הגדולה אחרי השער נגד בארסה בקלאסיקו והסימון '10 - הדסימה'| הדמעות בגמר בסאן-סירו| ועוד תצוגות על של שר ההגנה הגדול. דור רומנו נפרד מפפה, הבלם הגדול ביותר שיצא לו לראות בריאל מדריד.


כתב: דור רומנו | תאריך: 06/06/2017

פוסט על עזיבה של שחקן שאהבת והערצת הוא קשה לכתיבה. כי הוא לא חולף מייד כמו עוד הפסד ומצד שני אתה רוצה לומר הרבה ולא לפספס שום פרט. העזיבה של פפה היא לא הפתעה, בטח לא סוד, זה התבשל כבר חצי שנה. מה שהפך לברור לאחר הראיון שלו ברדיו - קיבל חותמת רשמית עם פוסט הפרידה המרגש באינסטגרם. וכך פפה כתב בעצמו:

"היום הזה הגיע... ב-12 ביולי 2007 באתי לריאל מדריד עם תקווה של ילד שהגיע למקום עליו הוא חלם בכל יום במשך ילדותו, כמו כולם. היום, אחרי עשר שנים, אני מפסיק ללבוש את הסמל הזה, אבל אני גאה. כי בכל משחק שלבשתי את החולצה של ריאל מדריד עשיתי זאת כאילו זו הפעם הראשונה, באותה ההתלהבות. אני רוצה להודות לכל אלו שתמכו בי ויחד איתם כתבנו את הסיפור היפה הזה. יהיה לי מקום בלב לכולם, לעד. הבנות שלי גרו ונולדו כאן, העיר הזו היא חלק מחיי. אני גאה על כל מה שעשיתי כאן בעשר השנים האחרונות. בכל בוקר קמתי באותה התלהבות כדי להגיע לאימון במועדון שרק רוצה לנצח, נהגתי לברך את כל עובדי המועדון ולו הקטנים ביותר וקיבלתי אהבה ותמיכה. לדרוך בסנטיאגו ברנבאו היה קסום כל פעם מחדש אהבתי את התמיכה שלכם. האהבה שלכם תהיה חלק ממני לנצח ואני יודע שהגשמתי חלום. ריאל מדריד ואתם יהיו חלק מההיסטוריה שלי ומהחיים שלי. תודה רבה ולהראות, פפה - 6 ביוני 2017".

*****

לפני שבועיים וחצי, ערב משחק האליפות עשיתי סיבוב בנמל כדי לנקות את הראש. לקחתי איתי אוזניות ושמתי את החולצה של פפה, זו שרכשתי רק בשנה האחרונה. ידעתי שאלו הם ימיו האחרונים כשחקן ריאל מדריד. ידידה התקשרה ושאלה איפה אני ורצתה להצטרף. אנחנו מכירים מעט זמן אבל היא מבינה את הטירוף שלי לכדורגל. שאלה אותי מה אני לובש ושאלה "מי זה פפה?" סביר להניח שאת ראמוס היא הייתה מכירה.

אבל פפה הוא הבלם הכי גדול שראיתי בהיסטוריה של ריאל מדריד. 334 משחקים הם מעט מדי ולא מספרים את כל הסיפור עצמו. טוב מראה עינים: המהירות והאגרסיביות, משחק הראש, היציבות, התשוקה. השחקן שהכי הקשה על מסי. זוכרים אותו כקלף של מוריניו בקישור האחורי? זו הייתה בארסה הטובה ביותר. אבל לא מסי, לא אינייסטה ולא צ'אבי יכלו נגד פפה הלוחם שבאותו גמר גביע גם נגד לקורה. את היירו ראיתי בדמדומי הקריירה, את סאנצ'יז בכלל לא(מה לעשות, דור רומנו יליד 1992) וראמוס זה ראמוס - לא תמיד עושה הגנה אבל מכפה על כך בגולים.

העונה הוא בקושי שיחק ובגלל הפציעות סביר שלא המשיך, ועדיין: זה קשה להיפרד. שחקן שלא גדל בקבוצה ומסמל בצורה מדהימה כזו את ערכי המדרידיסימו. הרצון לנצח עד לרגע האחרון והמלחמה ללא פשרות. בשנה שעברה הוא זכה גם בצ'מפיונס וגם ביורו עם הנבחרת וזכה לעת זקנה לכבוד המגיע לו, באחת העונות הגדולות בקריירה. במדריד תמיד הוערך אבל מבחוצה לה? לא בטוח. הוא כבר מזמן לא ברוטאלי ואגרסיבי והמקרה עם קאסקרו חלף ונגמר. העונה ספג רק כרטיס צהוב אחד, למעשה.

בעולם מתוקן באמת, פפה היה מגיע לגמר ליגתה אלופות בריא והיה נכס לשחק במקומו של מרקו אסנסיו, החילוף השלישי של ריאל מדריד. הוא היה עולה בטירוף לכר הדשא כאילו התוצאה היא לא 4:1 אלא ממש 0:0. דופק ספרינט, מבצע עבירה, מסמן לחבר'ה - להתארגן, 'לא נגמר!' ונפרד מהאוהדים שמטורפים עליו על כר הדשא, כמו שמגיע לו. משאלת ליבי בקטע הזה לא התגשמה. פפה כמו פפה, נגח עם כל הלב לרשת של אתלטיקו וככה נפרד מהברנבאו העונה. 'פפה, גאוות המדרידיסימו כמו שכתבו האוהדים בשלט'.

בגמר בסאן סירו אשתקד הוא בכה בפנדלים, כמו ילד, איבד את זה., ממש כמוני. כמו אחרון האוהדים. איזה מרגש. מה שווים החיים בלי רגש? בקלאסיקו לפני שנתיים הוא כבש וסימן לבארסה '10' - לה דסימה. ושתי תמונות אלה, יחד עם תמונה נוספת  - מניף את גביע האלופות העונה - הן התמונות בהן בחרתי כדי לתאר את התקופה של פפה, מס' 3 האגדי של ריאל מדריד.

אתם בטח זוכרים את מס' 3 הקודם של ריאל מדריד - רוברטו קרלוס. כמו שראמוס ירש את החולצה של היירו, כמו שצ'אבי אלונסו לקח את זו של גוטי, כמו שכריסטיאנו לקח את מס' 7 של ראול - כך העביר אגדה אחת את השרביט לאגדה אחרת. כך זה קרה, ממש בתחילת קיץ 2007 הודיעה ריאל מדריד חגיגית על החתמתו של פפה בתמורה ל-30 מיליון יורו. המועדון היה נוהג לשפוך הון על שחקני התקפה ופתאום, הפתעה: שחקן הגנה. חוץ מחובבי הליגה הפורטוגלית לא רבים הכירו את פפה. הופעת הבכורה שלו בברנבאו הייתה נוראית. פפה היה אתלט מטורף, כזה שממש לועג ליריבים שלו ויכול להשיג אותם בכל רגע - אך היה שחקן אימפולסיבי ולא מרוכז. הוא הציג משחק הגנה איום וריאל הובסה 5:3 מול סביליה. 

פוסט הפרידה המרגש של פפה צובר תאוצה. מבין הראשונים להגיב היה פאביו קנבארו, זוכרים אותו? השניים שיתפו פעולה יחד במשך שנתיים. זמן טוב כדי להזכיר שוב: תפקיד הבלם בריאל מדריד הוא הכפוי טובה ביותר חוץ מעמדת השוער. ריאל מדריד לעולם לא תציג משחק הגנה טוב. זה ב-DNA שלה להציג היפקרות הגנתית. קנבארו שהגיע כמלך המונדיאל - הציג שלוש עונות בינוניות. גם וולטר סמואל נכשל. ריאל היא לא צ'לסי או יובה עם סגנון המשחק שלה ובטח לא אתלטיקו. פפה תמיד היה שם, בין עשרת הבלמים הטובים בעולם ובשיאו אפילו בין השלושה. את ההכרה מבחוץ הוא לא היה צריך כל עוד יש לו את התמיכה של המדרידיסטאס.

פפה באמת רצה לפרוש בריאל מדריד וחיכה לה עד הרגע האחרון כפי שאמר שוב ושוב בראיונות לתקשורת. היה יכול מזמן לסגור באינטר או פאריס שבסופו של דבר זכתה בשירותיו לפי הדיווחים, וגם בליגה האנגלית קירקרו סביבו. לא סביר בכלל עבור בלם בן 34. בסיפור של פפה אין אשמים. אני בתור אוהד לא יכול לנהל את המועדון, שהציע לו חוזה מכובד לעונה נוספת. פפה סובל מפציעות ורוב העונה הזו לא היה כשיר. מצד שני, אני לא ממהר לצעוק את השם של חסוס ואייחו. זה עוד מוקדם מדי עבורי, וכלל לא בטוח שנאצ'ו יכול לרשום עוד עונת שיא כזו כמו זו שחלפה לה. עיקר הריח הרע עולה בגלל שחקני עבר אחרים, סמלים של ממש שלא הצליחו לפרוש בריאל מדריד. מי היה האחרון שפרש כאן? אולי זידאן. היירו, קסיאס וראול מצאו את עצמם במקומות אחרים.

סביר להניח שהמועדון יידע לכבד את פפה ולחלוק לו אירוע פרידה מיוחד, כך ייעשה לאגדה. דיברנו על הופעת הבכורה האיומה של פפה בברנבאו. מאז, למזלו של פפה - ארון התארים דווקא השתפר. בקלאסיקו הראשון שלו פפה חיסל את בארסה וריאל שמרה על שער נקי בפעם האחרונה שלה במשחק ליגה נגדם - וניצחה 1:0 בעונת השוסטר. פפה השלים עשור מהחלומות - שלוש אליפויות, שלושה גביעי צ'מפיונס ו-13 תארים בסה"כ. פפה הגיע כאלוף - וכאלוף עוזב, עם הדאבל ההיסטורי. תודה על הכל, פפה.




תגובות