לקראת יובה

גמר ליגת האלופות 2017. שום פתיח דרמטי לא יוכל להכיל את התחושות שלנו לקראת המשחק. מחר ב-21:45 - העולם עוצר מלכת כשריאל מדריד תנסה להתגבר על המכשול האחרון בדרך לעשות היסטוריה. A Por La DuoDecima


כתב: דור רומנו | תאריך: 02/06/2017

הצמרמורת לקראת המשחק, הפרפרים בבטן. דמיינו כאן פיסקה על שכרון חושים, על הציפייה הבלתי-נגמרת. רק המחשבה על דאבל גורמת לנו לצמרמורת. שום פתיח או קדימון דרמטי לא יעביר את ההרגשות. הגמר יוצא לדרך רק מחר ובשעה 21:45 כשראמוס יוביל את החבורה לכר הדשא, עם סרט הקפטן על הזרוע, עם החזה הנפוח - העולם יצור מלכת. אבל אנחנו עמוק בתוך זה כבר שבוע. קוראים כל פיסת מידע, מתלהבים מכל תמונה או ציטוט, צופים בכל וידאו. טוחנים את הגמר הזה 24/7.

כבר 19 שנה עברו מאז ריאל מדריד זכתה ב-'לה-ספטימה' כשניצחה את יובה בגמר הקסום באמסטרדם ארינה. ועדיין, כל מדרידיסטה מדבר בהתלהבות על יום היסטורי. אז באותו יום שער של פדג'ה מיאטוביץ' שלח את המדרידיסטאס לחגוג. ריאל מדריד אלופת אירופה בפעם השביעית בתולדותיה, והגביע החשוב מכל חזר הביתה(1998) אחרי 32 שנים עקרות. ריאל מדריד כבר עשתה היסטוריה נגד יובה והחלה שוב לשלוט באירופה, עם שלוש זכיות תוך חמש שנים(1998, 2000 ו-2002). מחר, ורק מכתיבת שורות אלה הידיים רועדות - ריאל מדריד מחפשת שוב היסטוריה נגד אותה יובנטוס: להפוך לקבוצה הראשונה במפעל שזוכה פעמיים בליגת האלופות, שומרת על התואר שלה. המקום בו נכשלו מילאן, יובה עצמה וכן מנצ'סטר יונייטד.

ובמעבר חד. ימים ספורים לפני הגמר בליסבון, ערכה ריאל מדריד את ה-'פריויו' שלה לקראת המשחק. מיטב שחקני העבר שעשו היסטוריה ויטוסו לגמר 'כדי לעודד' – התארחו בפאנל טלויזיה מיוחד. שניים מהם היו גיבורי ה-'לה-ספטימה' – מיאטוביץ שכבש והיירו שלדבריו הציג את משחקו הטוב בקריירה. באותו ערב קסום באמסטרדם החזירה ריאל את הגביע החשוב מכל הביתה אחרי 32 שנה עקרות והחלה לשלוט שוב באירופה. "האמת שתמיד רצינו להיות מס' 1 באירופה", סיפר היירו. "הותיקים היו מגיעים למגרש האימונים ושואלים - 'כמה גביעי אירופה יש לך?' והייתי עונה להם - 'עדיין אין לי'. ואז הגיבו - 'אז אתה לא באמת שחקן של ריאל מדריד'. הסיפור הזה הוא תמצית המדרידיסימו כולו.

ריאל מדריד היא ליגת האלופות וליגת האלופות היא ריאל מדריד. עבור כל קבוצה בעולם אליפות היא סמפטום של עונה גדולה. לא עבור ריאל מדריד. החגיגות בסיבלס אחרי הזכייה באליפות היום מוצנעות משהו. התחושה הייתה שזה רק הפריויו לדבר האמיתי. ריאל חולמת על הדאבל אחרי 59 שנה! הטירוף, האובססיה לליגת האלופות - משהו שאי-אפשר להסביר. בליגת האלופות? הברנבאו לובש חג. אפשר להרגיש את זה באוויר. בטירוף לפני המשחק ברחובות מדריד כשמחכים לאוטובוס, בתוכניות הטלויזיה והעיתונים – מארקה וה-AS, בהמנון המצמרר של ליגת האלופות, וגם בשיר שלנו, המנון הדסימה עם מיטב הזיכרונות הנהדרים. יש קסם, באוויר. אף קבוצה לא זכתה פעמיים ברציפות. אבל אנחנו לא קבוצה רגילה, אנחנו ריאל מדריד, וכמו שאומרת השורה הראשונה בהמנון הדסימה - ההיסטוריה שכבר עשינו - ההיסטוריה שנעשה.

סטטוס אלופת אירופה:

ריאל מדריד מגיעה לגמר ליגת האלופות, כמו שאומר ההמנון - במטרה להמשיך לעשות היסטוריה. הזכייה באליפות הרגיעה את הקבוצה ותגדיר את העונה כטובה, אבל אליפות זה נחמד בעוד דאבל היסטורי(ראשון מאז 1958) - הצלחה מסחררת. כי ריאל מדריד היא ליגת האלופות וליגת האלופות היא ריאל מדריד וריאל מדריד יודעת מה לעשות בגמרים(11 זכיות ב-14 גמרים). בכל גמר יש גיבור חדש וסיפור קסום אחר. ריאל מדריד חולמת לשמור על התואר שלה ולהיות הקבוצה הראשונה במפעל שזוכה פעמיים ברציפות. הקבוצה אמנם החלה את ההכנות לגמר בעצלתיים - שבועיים בלי כדורגל, חגיגות האליפות וימי חופש, ורק לאחרונה שחקנים העבירו הילוך, ובצהריים נחתו בקארדיף ולא מזמן סיימה את האימון המסכם - אך ההתעסקות היא טוטאלית. היום הפתוח לתקשורת והעיתונאים שמילאו את המתחם עד אפס מקום, התמונות של השחקנים ברשתות החברתיות, הערוץ הרשמי שמשדר כתבות מיוחדות ומשחקי עבר סביב לשעון וגם התגברות עם ראול ורוברטו קרלוס שטסו עם הקבוצה - הם כבר עשו היסטוריה. גם פדג'ה מיאטוביץ', האיש וה-'לה-ספטימה' - הגיע לגמר והימר על 2:0 תוצרת כריסטיאנו ומודריץ'.

כולם רוצים את הגביע, כולם בטירוף, אבל אף-אחד לא מוכן לדבר על תוצאה חוץ אולי מכריסטיאנו שעוד במדריד אמר - "יותר מדי ענווה וצניעות זה לא טוב. אנחנו טובים מאוד וצריכים להוכיח את זה". כולם מבטיחים להשאיר את הכל על כר הדשא ולהילחם עד טיפת הזיעה אחרונה, כיאה למסורת של המדרידיסימו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, כולל הילד אנזו, השוער השלישי רובן יאנז ומריאנו - המריאו עם הקבוצה לגמר, כדי להיות חלק מההיסטוריה. זידאן בטח לא גילה מי יפתח בהרכב ואמר שמדובר בהחלטה קשה מאוד אפילו את מי לשים ביציע. "אני בטוח שיהיו שחקנים שיתאכזבו כי שישה לא יתלבשו, אבל אני המאמן ואני צריך לקבל החלטות". מעבר לשלושה שצויינו, גם קונטראו לא יכלל בסגל וכך גם פפה שלא הצליח להשלים אימון מלא וכבר לא יפרד מהקבוצה על כר הדשא. השאלה הנשאלת היא מי השחקן הבא שינופה לצערו?

השחקנים מוכנים למשימה ויודעים שעומדת מולם מפלצת כדורגל בדמות יובנטוס ושיהיה קרב קשה ומלא בסבל. והם גם יודעים שהמפתח הוא לכבוש. כשזידאן נשאל על הקשרים הוא אמר - "נכון שהתפקיד שלהם חשוב, אבל גמרים מנצחים בעזרת גולים". ריאל מדריד כבשה העונה בכל 59 המשחקים שלה ויחד עם חמישה בסיום העונה שעברה קבעה שיא היסטורי של 64 משחקים. היא חייבת להזיז את הרשת גם מחר ולגבור על הגנת הברזל של יובה. השחקן הראשון שיכבוש לא רק עשוי לקרב אותה לזכייה בתואר אלא גם ירשום ציון דרך ענק - זה יהיה השער ה-500 של ריאל מדריד בליגת האלופות. אם יעשו זאת כריסטיאנו שמגיע בפורמה אדירה ותמיד כובש נגד יובה, או הקפטן ראמוס - הם יוכלו לקבוע שיא חדש ולהפוך לשחקנים היחידים שכבשו בשלושה גמרים של ליגת האלופות.

"כל אחד חולם להגיע למעמד הזה, אנחנו גאים להיות בגמר ליגת האלופות, עברנו מכשולים רבים בדרך וכעת נותר המכשול האחרון. אנחנו בעונה טובה מאוד וצריכים ליהנות מהרגע", אמר המאמן זידאן. "אין כאן פייבוריטית למרות הרצון שלכם העיתונאים לחפש כותרת. נשאיר את הכל על המגרש ולא נסטה מהדרך שלנו", סיכם המאמן שיכול להשתוות למיגל מוניוס ולהפוך למאמן השני שזוכה עם ריאל מדריד גם באליפות ספרד וגם בליגת האלופות כשחקן וכמאמן. תוך פחות משנתיים נמצא זיזו כפסע מגביע אלופות שני, נתון בלתי-נתפס. "תיזכרו שכבר זכיתם בגביע פעמיים בשנים האחרונות", אמר זידאן לחבר'ה באימון. כמובן שכל העולם לוטש עיניים לגבי ההחלטה של זידאן - איסקו הדריבליסט שסיים את העונה בכושר נפלא ויכול להוות ערך מוסף מול הקשיחות של יובה(ובמארקה כתבו כבר על כך שיובה פספסה את איסקו פעמיים והייתה מאוד רוצה לצרף אותו) - או גארת' בייל שחולם לכבוש בגמר על אדמת מולדתו. בייל עצמו לא כשיר במאה אחוז ואין סיבה שישחק. נקווה שזידאן לא יחטא וייפול. מי שבוודאות יחזור להרכב הוא דני קרבחאל שהחלים מהפציעה ויוסיף המון למשחק ההתקפה בין-כה. כמובן שהתרומה שלו ושל מרסלו חשובה מאין כמוה, וגם מודריץ' סיים את העונה בכושר טוב ואף קיילור, שהיה נושא גדול במסיבת העיתונאים.

אבל עם כל הכבוד, שחקן המפתח הוא תמיד כריסטיאנו רונאלדו. מלך השערים של ליגת האלופות בכל הזמנים עם 103 שערים - לא יכול לחכות לקראת המשחק. הוא הגיע לנוק-אאוט עם שני שערים בלבד ואז התפוצץ עם צמד נגד באיירן ואז עוד שני שלושערים. כריסטיאנו כבש חמישה שערים נגד בופון במהלך הקריירה והוא חולם על גביע אירופה רביעי ברציפות, בדיוק כמו מסי. כריסטיאנו זקוק לשני שערים כדי להפוך לכובש המצטיין של ליגת האלופות בפעם השישית בקריירה, כשכרגע מסי מוביל על פניו בשער אחד. "אם היינו חולקים יחד את חדר ההלבשה - כריסטיאנו היה הכוכב ללא ספק", אמר זידאן על האיש שהודה לו על כך שאיפשר לו לנוח. כריסטיאנו בדרך-כלל לא מדבר עם התקשורת אבל השבוע זה קרה בעל-כורחו, הוא מעדיף לדבר על המגרש וקשה להמר נגדו.

חוץ מכריסטיאנו הכוכב שמושך הכי הרבה תשומת לב יחד עם בייל אולי - הקפטן סרחיו ראמוס. אחרי הבדיחה הגדולה עם הציטוט על פיקה("שלחתי לו הזמנה לגמר בקארדיף והוא לא ענה לי"), ראמוס רוצה להמשיך לעלות להתקפה. הוא דיבר על החלום לכבוש גם בגמר בקארדיף אבל כמובן אמר שהכי חשוב שריאל מדריד תזכה בגביע. הוא חולם להניף שוב את הגביע עם האזניים הגדולות. "אנחנו רוצים להיות הקבוצה הראשונה שזוכה בליגת האלופות פעמיים. אנחנו ממש קרובים לעשות היסטוריה", אמר ראמוס, שנשאל שוב על הגול בליסבון - "זה הרגע הכי גדול בקריירה שלי, הכדורגל אף-פעם לא צפוי ועד שהשופט לא שורק אנחנו נמשיך להאמין ולהילחם". ראמוס עצמו הוסיף שכמובן שהקבוצה הייתה רוצה להימנע מהדרמות ומדפיקות הלב בדקות האחרונות. החזה הנפוח, הביטחון, המנהיגות, בתקווה שימנע מהכרטיסים האדומים - אין ספק שראמוס חשוב. במארקה כתבו איך ב-30 במרץ 2014 ראמוס חגג יום-הולדת 28. הוא כיבה את הנרות וביקש משאלה. הוא סיפר על כך שהשיג הכל בקריירה אבל לא מבין איך ליגת האלופות תמיד חומקת ממנו. זה קרה אחרי שלוש הדחות טראגיות בחצי הגמר. והנה עכשיו בגיל 31 ראמוס חלק עצום בהיסטוריה של ריאל מדריד וחולם על גביע שלישי. "בכל עונה אני מאפס את מונה התארים ומרגיש כאילו התחלתי לשחק", אמר ראמוס. "כשקבוצות אחרות זכו בגביע - סבלנו. עכשיו אנחנו נהנים".

ריאל מדריד - הרכב משוער: קיילור נאבאס| קרבחאל, ראמוס(C), ואראן, מרסלו| קאסמירו, קרוס, מודריץ', איסקו| כריסטיאנו רונאלדו ובנזמה

מה המצב יובה?

יובנטוס מגיעה לגמר בקארדיף כשהיא רוצה לעשות היסטוריה משלה, והכל בסימן המס' 6. יובה הייתה גם השנה גדולה על הליגה האיטלקית והשלימה, כצפוי, זכייה שישית ברציפות באליפות(וכן דאבל שלישי) - הישג שאף קבוצה איטלקית אחרת לא עשתה בהיסטוריה. אבל יובה כבר שבעה מההצלחה המקומית, גם אם חגיגות האליפות נדחו עד למחזור אחד לפני האחרון בעקבות הפסד 3:1 לרומא. המס' 6 מדבר אל יובה גם בקונוטציה שלילית - שישה הפסדים יש ליובה בגמר ליגת האלופות - הכי הרבה בתולדות המפעל, לעומת שתי זכיות בלבד. אחרי ארבעה הפסדים רצופים, אחד מהם לריאל מדריד ב-1998 - יובה רוצה שוב להרגיש, בפעם השלישית בתולדותיה - איך זה להיות אלופת אירופה. יובה מגיעה לגמר כדאבליסטית כמו לפני שנתיים אז נכנעה 2:1 לברצלונה. היא רחוקה 90 דק' מטרבל היסטורי ובקבוצה בטוחים - "התקדמנו, התחזקנו מנטאלית ומקצועית", אומר בונוצ'י. המאמן אלגרי היה ברור במסיבת העיתונאים - "אנחנו צריכים לזכות בגביע, לא חשוב איך".

סביב יובה ניצבת שאלה גדולה לקראת המשחק: מהו המערך אותו יבחר אלגרי? העונה הוא נטש לאט לאט ובזהירות את מערך שלושת הבלמים ונגד בארסה ראינו את יובה משחקת 4-4-2 במלוא הדרה. 'ה-B-B-C? מבחינתי אלה בונוצ'י-בראצלי-קייליני', אמר המאמן בביטחון רב במסיבת העיתונאים שיובה עוד ערכה במתחם האימונים שלה לפני ההמראה לגמר, אולי ברמז לקראת ההמשך. נראה שבראצלי ישחק כבלם שלישי ודני אלבס שנמצא בכושר מצוין(וכמו תמיד - מחמם את האווירה במסיבת העיתונאים) - ישחק בעמדה קדמית וחופשית יותר ע"י קוואדראדו. בצד השני של המגרש ישחקו סאנדרו ומנדגו'קיץ' שהפך מחלוץ רחבה לאיש עבודה בכנף. אלגרי דיבר לא מעט השבוע על החשיבות של קאסמירו והוא מתכנן לבצע לחץ גדול על השחקן, ייתכן שבעזרת האקס סמי קדירה לו יש בטן מלאה על ריאל מדריד. גם איסקו יזכה לשמירה צמודה.

לכל קבוצה יש את הכוכב שלה, והכוכב של יובה הוא בופון. זכייה בליגת האלופות יכולה להיות סיום מדהים לקריירה גדולה כשרק הגביע עם האזניים הגדולות חסר לו. בופון כבר הפסיד פעמיים בגמר והמבט העצוב שלו אחרי הגמר ב-2015 זכור לכולם. בופון שספג העונה שלושה שערים בלבד ושמר 9 פעמים על שער נקי(ו-47 בסה"כ בליגת האלופות) - הוא השחקן שרשם את כמות המשחקים הגבוהה ביותר במפעל מבלי לזכות בו - 115. רק זלאטן איברהימוביץ(123) מקדים אותו. בופון קיבל השבוע תמיכה בלתי-צפויה מאיקר קסיאס שאמר - "מול כל יריבה אחרת הייתי רוצה לראות את בופון מניף גביע". השוער עצמו אמר במסיבת העיתונאים - "כולם יודעים עד כמה אני רוצה את הגביע. נצטרך להיות חכמים. אין דבר כיף יותר מלזכות בגביע אחרי שכבר הזעת ונחלת אכזבות. ריאל מדריד מנוסה יותר מאיתנו אבל אנחנו לא מפחדים. נילחם ונהיה מאוחדים גם בדקות הקשות ונילחם כדי להביא לאוהדים את הגביע". בופון שיגר מחמאות גם לכריסטיאנו - 'מודל עבור כל ספורטאי', למאמן זיזו ולשוער שמולו - קיילור נאבאס. הפרסים האישיים כלל לא מעניינים אותו - "אני צריך לשמור על ריכוז בין הקורות. כדור הזהב זה נחמד אבל הכי חשוב שנזכה בגביע".

המאמן אלגרי היה מועמד בשלב מסוים העונה לארסנל, ומי זוכר בכלל שאוהדי יובה קיבלו אותו ברגשות מעורבים עם לא מעט סימני שאלה ואפילו אנטי. הוא ביסס את מעמדו כטקטיקן מס' 1 באירופה. הוא מגיע שלו ונינוח לקראת המשחק. ביובה בעיקר מנסים לשכוח מההיסטוריה או לחילופין להשתמש בה כגורם מדרבן. "נשחק בשלווה, נעשה כמיטב יכולתינו. זה לא יהיה קל נגד ריאל מדריד שהיא הפייבוריטית, האלופה המכהנת. אנחנו התכוננו לכל תרחיש(וכשאלגרי אומר - תאמינו לו) ויש דברים לא מתוכננים - 90 דק' אולי 120. אנחנו צריכים לנצח, אין דרך אחרת. יובה תצטרך להיות חכמה ולדעת מה הזמן הנכון לתקוף, ואיך, ומתי להגן". אלגרי מוכן גם לתרחיש בו איסקו ישחק וגם לתרחיש בו בייל ישחק. בהמשך הוא עבר לפרגן לשחקנים שלו אחד-אחד - "היגואין לא צריך להוכיח כולם - הוא כבר עשה את שלו במשחקים גדולים". על דיבאלה - "הוא השתפר מאוד מאז שהגיע וצבר ניסיון. הוא שחקן עם המון אישיות וקסם ברגליים". על מנדג'וקיץ' - "הוא עושה דברים גדולים לטובת הקבוצה. סנדרו, לדעתי, יחד עם מרסלו - הטוב בעולם בתפקידו". ואם כבר דיבאלה, העונה הוא כבש רק 19, פחות מאשתקד, אבל הקסם שיש לו ברגליים ברור לכל, תשאלו את בארסה נגדה כבש צמד. דיבאלה השחקן היחיד ביובה שמשלב טכניקה, דריבל מהירות וקילריות יחד.

גם דני אלבס התראיין לקראת המשחק. לאחר המשפטים והקלישאות - "כל שחקן מתרגש לקראת מעמד כזה ואנחנו רוצים להפוך את הלילה ללילה גדול", "זה משחק בין יובנטוס לריאל מדריד ולא בין דני אלבס לריאל מדריד" - הגיע הניסיון לעצבן ולעורר מהומה - "בגמר האחרון ריאל ניצחה אותנו מנבדל(1998). "החיים הביאו אותי לכאן, ליובנטוס, ליהנות מכל רגע בקבוצה האלופה הזו", אמר אלבס שחולם להיות השחקן היחיד שזכה שלוש פעמים בטרבל - הישג מטורף לכל הדעות. "אנחנו נשחק נגד ריאל מדריד ללא פחד, מי אמר שהם פייבוריטים? אני חושב שהקריירה של בופון חייבת להסתיים עם גביע, אחרת זה יהיה חוסר צדק". אלבס אמר שהוא לא חושב על ההישגים האישיים ומדובר בספורט קבוצתי, נו טוב. "אני ישן מצוין לקראת הגמר ואני מקווה שגם החברים שלי", הוסיף אלבס, שיש לו היסטוריה ארוכה עם ריאל מדריד. העונה ביובה אגב הוא כבש 6 שערים - המספרים הטובים בקריירה שלו.

העונה רשמה יובה הישג יוצא דופן בליגת האלופות. עזבו שהיא השאירה את בארסה על האפס, זה ממש לא מעניין, ובנוק-אאוט היא עברה גם את פורטו של קסיאס וגם את מונאקו. יובה ניצחה בתשעה משחקים וסיימה עוד שלושה בתיקו. היא רוצה להיות הקבוצה הראשונה מאז מנצ'סטר יונייטד ב-2008 שזכתה בגביע ללא הפסד, והייתה הקבוצה השישית לעשות זאת. גם ב-1997 יובה התגברה על כולן ועשתה דרך מרשימה לגמר כשלא הפסידה(גם לא בארבעה משחקים מול מנצ'סטר יונייטד ואייקס) ורשמה 10 נצ' ו-2 תוצאות תיקו,  אבל אז נכנעה לדורטמונד בעוד ב-1998 רשמה 3 הפסדים עד לגמר נגד ריאל מדריד. 

יובנטוס - הרכב משוער: בופון| קייליני, בונוצ'י, ברצאלי| דני אלבס, פיאניץ', קדירה, סאנדרו, מאנדג'וקיץ'| פאבלו דיבאלה והיגואין

 

היסטוריה ומפגשי עבר::

במשחק הכי חשוב בין ריאל מדריד ויובנטוס, גמר ליגת האלופות באמסטרדם ארינה ב-1997/98 - ריאל מדריד ניצחה את יובה 1:0 למרות שהייתה אנדרדוג מובהק. פדג'ה מיאטוביץ' כבש את שער הניצחון הדקה ה-66 אחרי כדור טועה שנבעט מרוברטו קרלוס, עקף את השוער ושלח את המדרידיסימו לחגוג. הגביע החשוב מכל חזר הביתה אחרי 32 שנה עקרות וריאל מדריד שוב שולטת באירופה. מנגד, יובה הדיחה את ריאל מדריד ארבע פעמים במשחקי הנוק-אאוט וגם השלימה עליה דאבל בשלב הבתים. אין ספק שיובה היא הכבשה השחורה-לבנה של ריאל מדריד בליגת האלופות. ריאל ניצחה בשני מפגשי הנוק-אאוט הראשונים, ומאז זהו פחות או יותר. כמוכן, המשחק בין ריאל ויובה הוא הקלאסיקו השני באירופה, זה ששוחק הכי הרבה חוץ מריאל מדריד נגד באיירן. להלן הרקורד ב-18 המשחקים: שיוויון 8:8 בנצ', עוד שתי תוצאות תיקו ויחס שערים שלילי של 21:18 לטובת יובה. יש מה לתקן, בקיצור.

הקבוצות נפגשו לראשונה ב-1961/62 בשלב רבע גמר גביע אירופה. די-סטפאנו ניצח את יובה בטורינו אלא שהאיטלקים הפתיעו עם ניצחון חוץ בברנבאו, גם כן 1:0 משער של סיביורי. ההתמודדות הלכה למשחק שלישי מכריע וריאל ניצחה 3:1 במשחק בפארק דה-פראנס. פלו כבש כבר אחרי דקה, אבל סיביורי השווה. בהמשך כבשו דל-סול וטחאדה. ב-1987 שוב ריאל פגשה את יובה. בוטראגיניו סידר 1:0 בברנבאו ובגומלין ריאל הפסידה 1:0. הפעם הדרמה הוכרעה בפנדלים כשריאל מדריד ניצחה 3:1 כשבוטראגיניו, ואלדאנו וחואניטו כובשים לזכות ריאל מדריד. דווקא הוגו סאנצ'ז המניה הבטוחה - החמיץ את הפנדל, אך גם סרחיו בריו.

קפצנו בזמן ל-1995/96. ריאל חוותה עונה גרועה בליגה אחרי שזכתה באליפות ויובה, עוד לפני זידאן - הייתה בדרך לגביע אלופות שני בתולדותיה. ריאל ניצחה 1:0 במשחק הראשון משער של ראול, אלא שבגומלין ללא רדונדו החיים היו קשים מאוד. יובה התנפלה על ריאל מדריד וניצחה 2:0 משערים של דל-פיירו ופאדובנו. אלקורטה הורחק(69') וגם טורוסילי(76') מיובה. על הקווים עמד כבר ארסניו ולא ואלדאנו. ב-2004/05 פגשנו את יובה החזקה, המכונה המשומנת של קאפלו, בשלב 1/8 הגמר. ריאל בהובלת זידאן במשחק קסום ניצחה 1:0 משער של הלגרה אחרי הרמה של בקהאם בכדור חופשי, אלא שבגומלין בטורינו למרות משחק הגנה חזק ברוב הזמן - ריאל נכנעה 2:0. טרזגה כבש בדקה ה-76 והמשחק נקלע להארכה, שם מרסלו זאלייטה קבר את ריאל מדריד. רונאלדו וטאקינרדי הורחקו ונאחס שמינית הגמר החל.

הקבוצות נפגשו גם פעמיים בשלב הבתים. בעונת 2008/09 יובה חזרה לאירופה אחרי פרשת השחיתות באיטליה. במשחק בטורינו ריאל, כצפוי, הפסידה 2:1 כששער שיוויון זמני של רוד ואן-ניסטלרוי לא מספיק. הציפייה הייתה לנצח אותם בברנבאו. אלא שרובן נפצע ממש לפני תחילת המשחק וריאל הייתה אובדת עצות. דל-פיירו היה כוכב הערב. הוא כבש שער יפה בדקה ה-17 ובמחצית השניה הכפיל בכדור חופשי יפה גם באדיבותו של איקר שסידר חומה נוראית. הברנבאו ידע למחוא כאפיים לכוכב על וסמל כמו אלכס, בזמן שהקבוצה שלו(ריאל מדריד) הסריחה את הדשא ונכנעה 2:0. כמובן שהיא סיימה במקום השני בשלב הבתים. גם בעונת הדסימה פגשנו את יובה בשלב הבתים. יובה של קונטה החלה לשלוט באיטליה אבל באירופה הייתה חסרת ערך מוסף. המשחק נפתח נהדר וקדירה בישל לכריסטיאנו בדקה הרביעית, כשהפורטוגלי עוקף את השוער ובועט לרשת. יורנטה השווה בנגיחה בדקה ה-22 אולם כעבור שבע דקות כריסטיאנו סגר עניין עם ה-2:1. ריאל לא הצליחה לשחק היטב למרות שקייליני הורחק בצהוב שני. במשחק בטורינו זה נגמר ב-2:2 אטרקטיבי. וידאל העלה את יובה ליתרון אולם כריסטיאנו השווה ובייל הפך, אלא שהיתרון החזיק מעמד 5 דק' ויורנטה קבע את תוצאת המשחק.

על משחקי חצאי הגמר השונים יותר קשה להרחיב. ריאל פגשה את יובה ב-2003 וכפי שתקראו בהמשך - החמיצה בגדול. 2:1 בברנבאו משערים של רונאלדו ורוברטו קרלוס(שיוויון זמני של טרזגה) לא הספיקו אחרי התפרקות בטורינו. יובה ניצחה 3:1 משערים של טרזגה, דל-פיירו ונדבד כאשר לריאל כבש זידאן שער ניחומים. ב-2014/15 ריאל אלופת אירופה שוב פגשה את יובה בחצי הגמר ורצתה לעשות היסטוריה. האקס מוראטה דווקא חשב אחרת. ריאל פיגרה בטורינו משער של האקס מוראטה אבל השוותה אחרי בישול של חאמס לכריסטיאנו. חאמס בהמשך נגח למשקוף ובפתיחת המחצית השנייה קרבחאל הכשיל את טבס בחוסר אחריות ויובה ניצחה 2:1. התוצאה הייתה הפיכה, אבל ריאל שכבר הובילה בברנבאו - הסתפקה רק בפנדל של כריסטיאנו. יובה השוותה משער של מוראטה אחרי טעות ברחבה.

 

החוב נגד יובה. כאמור, חוץ מהגמר ההוא והזכייה ב-'לה-ספטימה' - ריאל כושלת מול יובה שוב ושוב ושוב. אנחנו פשוט לא מצליחים להתמודד איתם במצ'אפ. הרחבנו על כך במפגשי העבר. 1995/96, 2002/03, 2004/05 וכאמור בחצי הגמר לפני שנתיים. באיירן מינכן הייתה המנחוס הגדול שלנו יחד עם מינוס במפגשים הישירים, אבל אחרי 4 נצ' רצופים - העוול ההיסטורי תוקן, ועכשיו למשימה הבאה. גם לזידאן עצמו יש חוב לסגור נגד יובה. למרות שהוא מגדיר את התקופה שם כחמש שנים מדהימות - היו ספקות לגביו וגם ביקורות קשות בחלק גדול מהזמן, בעיקר בשנתיים האחרונות. בכל-מקרה, הרבה יותר מההדחה בחצי הגמר לפני שנתיים - ברמה האישית אני הרגשתי עוד קודם שהתנפץ החלום:

אתם כבר זוכרים את זה. עונת 2002/03, ריאל מדריד הגלאקטית מחפשת את הזכייה ב-'לה-דסימה', מילה שהייתה שגורה במסדרונות הברנבאו מאז הוולה הבלתי-נשכח של זידאן. זו הייתה הקבוצה של ראול-פיגו-זידאן-רונאלדו ואחרים, כזו ששיחקה כדורגל מהאגדות ועשתה צחוק ממנצ'סטר יונייטד בשני המשחקים ברבע הגמר. 'זאת אלופת אירופה, ואולי גם אלופת אירופה של השנה', אמר רמי וויץ בשידור מאולד-טראפורד. 3:1 ריאל מדריד ניצחה בברנבאו במשחק על של ראול-פיגו-זידאן, ובגומלין אמנם הפסידה 4:3 אבל זה היה הערב של רונאלדו. בשער השני של ריאל היו יותר מ-20 מסירות. זידאן הכניס את הכדור לרוברטו קרלוס שיישר רוחב ורונאלדו דחק לרשת בקלילות, ככה משחקים כדורגל. 

זו הייתה הקבוצה ש-'הייתה אמורה' להביא את הגביע. אבל יובה הייתה אגרסיבית ונחושה ממנצ'סטר יונייטד. היא יצאה בזול מהמשחק בברנבאו כשטרזגה כבר שער חוץ יקר מפז, וריאל השיגה רק 2:1 בזכות רוברטו קרלוס. בגומלין ריאל התקשתה מול דווידס האגרסיבי שלא שיחק במשחק הראשון וזידאן קיבל טיפול מיוחד. טרזגה שוב כבש, דל-פיירו הכפיל, פיגו החמיץ פנדל אחרי הכשלה על רונאלדו שלא היה כשיר במאת האחוזים, וראול החיוור הצליח לבשל לזידאן שער ניחומים בסיום אחרי שנדבד כבר העלה את יובה ליתרון. ריאל הפסידה 3:1 ונפרדה מהכתר. היא נראתה קבוצה זקנה שחייבת שינוי. 

 

ההתקפה הטובה ביותר נגד ההגנה הטובה ביותר. נכון, זו דרך צרה מאוד לנתח את הגמר לפי הפרשנות ה-'שגיא-כהנית', ועדיין קשה להתעלם מזה. לא רק ששתי הקבוצות הטובות ביותר בעולם הגיעו לגמר, לכל אחת יש מאפיינים שונים. ריאל מדריד כבשה בכל 64 משחקיה האחרונים - כל משחקיה העונה וגם חמש האחרונים בעונה שעברה, וכמובן שזה הכלי הטוב ביותר שלה, בזכות כריסטיאנו רונאלדו בין היתר. היא כבשה 32 שערים העונה בליגת האלופות, לעומת 26 אשתקד(אז ריאל טחנה 8:0 את מלאמו בשלב הבתים והתקשתה מאוד להזיז את הרשת בנוק-אאוט). יובה, מנגד, ספגה שלושה שערים בלבד ב-12 משחקים, רקורד מטורף לכל הדיעות. בופון שמר על שער נקי בחמשת משחקי הנוק-אאוט הראשונים, עד שספג בגארבץ'-טיים בגומלין נגד מונאקו. בין היתר, בופון היה שם במשחקים נגד ברצלונה ויובה עצרה את הקבוצה של מסי על 0 שערי זכות. כשהגיעה לגמר לפני שנתיים, יובה ספגה כמות כפולה.

 

קרב המוחות: זידאן נגד אלגרי. בעונות האחרונות שמנו לב ששוב עולה השאלה מהי מידת ההשפעה של מאמן על קבוצה גדולה והאם הוא לא תלוי טוטאלית בשחקנים שלו. זידאן ואלגרי שונים בבסיסם כמובן. בעוד הראשון היה שחקן עבר גדול('כשזידאן מדבר אנחנו מקשיבים', אמר מודריץ', וכריסטיאנו הוסיף - 'הערצתי אותו כשחקן ועכשיו עוד יותר כמאמן)' מאמן קבוצה בוגרת זו השנה השניה בלבד - אלגרי עבר דרך חתחתים עד שלדעת רבים הפך למאמן הטוב באירופה, כזה שעקף בסיבוב את סימאונה וגוארדיולה. עונות בליגה הרביעית והשלישית במקומות נידחים, כך גם בססואלו, עד שהגיע לשנתיים לקליארי שם אימן לראשונה בליגה הבכירה וכמובן במילאן. בעוד את זידאן קיבלו בזרועות פתוחות משום שהיה שחקן עבר גדול והמצב בריאל היה כה נוראי אחרי בניטס - לאוהדי יובה היו ספקות גדולים עם האיש שהיה מזוהה עם מילאן.

זידאן, דווקא משום שמודע למגרעות הסגל שלו ולא מוותר על קאסמירו - נחשב למאמן מצוין. הוא הצליח להתחבר לשחקנים וגם אלה 'הזועמים', המקופחים כמו חאמס ומוראטה - נותנים את התחת בכל דקה על כר הדשא. זידאן התגבר על פציעות רבות העונה ועל יכולת חלשה של שחקני המפתח. מצד שני, קשה לומר שהוא מוציא מים מהסלע. יש לו את הספסל הטוב בעולם וספק אם בנזמה היה באנקר בהרכב אצל מאמן אחר. אם יבחר בבייל ולא באיסקו - הביקורת אמורה להיות קשה. אלגרי מנגד לקח את יובה צעד אחר קדימה. הוא קיבל מקונטה קבוצה אלופה שלא שייכת לרמות הגבוהות והביא אותה פעמיים תוך שלוש עונות לגמר ליגת האלופות תוך גמישות טקטית נהדרת. מאנדג'וקיץ' שחקן חשוב במערך בכנף שמאל ויובה לא חששה לשחק נגד בארסה ב-4-4-2. מערך שלושת הבלמים נעלם כמעט לחלוטין העונה ויובה למרות תדמית הגנת הברזל שלה - יודעת לעשות צרות גם בהתקפה. מי יוכל לשלוף שפן מהכובע? מי יפתיע את השני?

 

בקצב הסמבה: מרסלו נגד דני אלבס. כיאה לשניים שנולדו בברזיל והתחנכו על ה-'ג'וגו בוניטו' - משחק ההגנה מעולם לא עניין יותר מדי את מרסלו ודני אלבס שנחשבים היום למגנים הטובים בעולם(יחד עם קרבחאל). כשמרסלו היה ילד צעיר שהגיע לריאל מדריד ומיעט לשחק - אלבס כבר בישל במספרים דו-ספרתיים במדי סביליה. כשמרסלו עדיין שיחק לעתים כקשר, תחת חואנדה ראמוס - אלבס כבר היה שחקן חשוב בברצלונה, כשבימים עברו שיתוף הפעולה שלו עם מסי היה יוצא דופן. בעוד לאלבס יש מאה הופעות בדיוק במדי הנבחרת - מרסלו תקוע על פחות מחצי מהכמות(47). המצ'אפ בין שני החברים מברזיל, אך יריבים כמעט תמיד על המגרש - לא רק ישחזר נשכחות מהקלאסיקו אלא גם יכול להכריע את המשחק ללא צל של ספק.

מרסלו רשם את העונה הטובה בקריירה שלו ולא מעט בחרו בו לשחקן העונה של ריאל מדריד. עם עשרה בישולי ליגה ועוד שני שערים, אחד מהם חשוב מפז נגד ולנסיה ברגל ימין - יש לו מניות גדולות בדרך לאליפות. הטכניקה שלו על שטח קטן היא משהו שאין שני לה וגם קור הרוח והמנהיגות. הוא לעולם לא יהיה רוברטו קרלוס, אבל רק המגן הברזילאי האגדי רשם יותר הופעות ממנו במדריד כשחקן זר. בניגוד לפעם, מרסלו משחק גם במשחקים הגדולים. הוא הציג נגד באיירן כנראה את משחקיו הגדולים בקריירה. זה לא רק הבישול לרונאלדו אלא עבודת הגנה נהדרת מול רובן. אלבס, מנגד, שחש שבברצלונה מקבלים אותו כמובן מאליו - חווה עדנה מחודשת ביובה. סגנון המשחק שלה מעלים את החסרונות ההגנתיים ויחד עם תשוקה בלתי-נגמרת להוכיח את עצמו במקום חדש - אלבס פורח. הוא סכנה תמידית בהתקפה והשחקן שיצר הכי הרבה מצבים בליגת האלופות(27) כשכיכב בעיקר נגד מונאקו. בבארסה מתגעגעים ללא ספק לשחקן שרשם הכי הרבה ניצחונות על ריאל מדריד(22) ולאיש שזכה כבר ב-35 תארים בקריירה בגיל 34.

 

הסיפור של היגואין ומוראטה. אין צורך לגולל כאן את קורות החיים של גונזו. הגיע למדריד בגיל 19 כחלוץ מבטיח מריבר פלייט באמצע עונת הקאפלו. כבש בסה"כ שני שערים אבל אחד מהם בדרבי נגד אתלטיקו והשני יקר מפז - מעשה הגבורה נגד אספניול כשהוא חילץ בעצמו את הכדור. היגואין הוסיף מהירות ותחכום ושיחק לא רע בכנף. הוא בישל שני שערים במשחק האליפות ובעונה השנייה במדריד הגדיל את כמות הכיבושים שלו למרות הפציעות. הוא כבש את שער האליפות נגד אוססונה והיה בדרך הנכונה. בעונה השלישית בלבן הוא כבר היה הכוכב מס' 1. אנחנו זוכרים אותו כובש רביעייה נגד מאלגה בסיבוב הראשון ושער סולו ענק בסיבוב השני, וכמובן הבעיטה לחיבור נגד חטאפה ברגע האחרון. עם 24 שערים ב-44 הופעות בלבן וכאשר רובן פצוע, רוד הזדקן וראול דעך - היגואין היה השחקן הכי מסוכן בריאל מדריד. הוא שמר על מעמדו בחוד גם בעונת הבכורה של כריסטיאנו בקבוצה.

ואז הגיע המשחק נגד ליון בברנבאו. היגואין קיבל מסירה מקאקא, עקף את השוער ובעט לקורה. מאז, הברנבאו כנראה לא סלח לו. ריאל הודחה אחרי תיקו 1:1 בברנבאו והיגואין הפך ללוזר גדול. הוא נפצע בגבו בצורה לא פשוטה והחמיץ את החלק השני של עונת 2010/11 בזמן בו בנזמה לאט-לאט תפס את מקומו בהרכב. 26 שערים בעונת האליפות היו מס' מכובד אבל היגואין היה הבחירה השנייה של מוריניו. גם הפגזות בליגה כמו שלושער נגד אספניול ואותה הכמות נגד בטיס - לא יכלו להשכיח את הרקורד הדל בליגת האלופות. הוא כבש רק 8 שערים ב-48 הופעות וזכור בעיקר בגלל ההחמצות נגד דורטמונד. רק שער אחד היה בנוק-אאוט - נגד גלטסראיי. בסיום 2012/13 הוא ענד את סרט הקפטן נגד אוססונה ואמר בסיום המשחק שהגיע הזמן לעזוב את ריאל מדריד.

'הקללה' ריחפה על היגואין בהמשך. הוא קילקל לנאפולי את המשחק שהיה אמור להחזיר אותה לליגת האלופות והחמיץ שוב ושוב בגמרים במדי נבחרת ארגנטינה. רק העונה נחה עליו הרוח אחרי שכבש צמד נגד מונאקו במשחק הראשון בחצי הגמר. היגואין, עם עודף משקל אך מספרים של מפלצת כדורגל כמו בעונה שעברה(36 שערי ליגה ב-35 הופעות!) - שבר שיא בן 70 שנה - נחוש מאוד להמשיך את המסורת של האקסים נגד ריאל מדריד וחולם לנצח משחק גדול באמת. מיצ'ל סאלגדו, מדרידיסטה גדול, התראיין לקראת המשחק ואמר שלמרות שברור מי הקבוצה המועדפת עליו - המשחק שווה כוחות. 'רוצח, רוצח' הוא אמר על היגואין שעבר בהצלחה את עונת הבכורה ביובה אחרי שנרכש בסכום עתק. בריאל מדריד היו לו 121 שערים, כמו חואניטו, ב-242 משחקים. באיטליה הוא חצה את הכמות בתוך שלוש עונות בלבד וב-65 משחקים פחות.

מוראטה, מצד שני, הגיע ליובה במטרה אחת ברורה - לחזור לריאל מדריד כגבר. הוא החל את דרכו בארץ המגף עם קשיי התאקלמות בשל השפה והתרבות וגם נפצע ממש בתחילת העונה וראה את יורנטה ואחרים מועדפים על פניו. עד שהגיעו שלבי ההכרעה. הוא כבש את שער הניצחון נגד דורטמונד במשחק הראשון(2:1) והרשית גם במשחק השני. בהמשך הוא כבש בצמד חצאי הגמר נגד ריאל מדריד ולא חגג את השער שהעיף את האקסית מליגת האלופות, ואפילו עשה זאת בגמר נגד בארסה בשער שיוויון שהחזיק מעמד כמה דקות. 15 שערים ב-46 הופעות ממש לא מספרים את הסיפור של מוראטה שבעונה השנייה כבש את שער הניצחון בהארכה בגמר הגביע האיטלקי. הילד לא תמיד היה שחקן הרכב במשך השנתיים שם וכבש כל-כך הרבה שערים חשובים אשר חלוצים גדולים ממנו היו זקוקים להרבה יותר זמן כדי לעשות זאת. העונה בריאל הוא כבש את שער הניצחון נגד ספורטינג ליסבון בליגת האלופות, כבש במשחק החוץ נגד נאפולי והעמיד מספרים נהדרים בליגה למרות שמיעט לשחק. "אני חולם על לילה כמו הקודם, רק במדי ריאל מדריד", אמר מוראטה לא מזמן. בכל-זאת, נראה שהוא יהיה שחקן שולי בגמר וספק אם ישחק. ואולי, כמו היגואין, רק בקבוצה אחרת יוכל לממש את עצמו באמת.

 

מחכים למס' 100. מחואניטו אלונסו, מארקיטוס, הקטור ריאל, די-סטפאנו וחנטו ב-1956 ועד קיילור נאבאס, דנילו וקרוס ב-2016. יותר מ-60 שנה עברו, 14 גמרים אירופיים של ריאל מדריד, מתוכם 11 זכיות ו-98 שחקנים סה"כ ששיחקו לפחות דקה אחת בגמר ליגת האלופות, המשחק הגדול ביותר בעולם. 61 שנה אחרי הניצחון על ריימס בגמר, ריאל מדריד יכולה לרשום ציון דרך גדול עם 100 שחקנים ששיחקו בגמרים בגביע אירופה. חלק מהשמות המרכזיים: נאצ'ו, מרקו אסנסיו, חאמס או קובאצ'יץ'(מוראטה למשל כבר שיחק כשעלה מהספסל בגמר הדסימה במקומו של בנזמה).

במבט היסטורי, פאקו חנטו, השחקן היחיד בכדורגל שזכה בשישה גביעי אירופה - היה שותף גם לשני הפסדים בגמר ובסה"כ שיחק ב-8 גמרים. אחריו ברשימה ניצב אלפרדו די-סטפאנו עם 7 גמרים(כבר לא שיחק בריאל מדריד ב-1966). סנטאמרייה וזאראגה, עוד כוכבים משנות ה-50-60, חולקים יחד את המקום השלישי עם 5 הופעות בגמר. פאצ'ין, מרקיטוס והקטור ריאל עם 4 הופעות בגמר. אחריהם, עם 3 הופעות בגמר, הרבה שמות מוכרים: ראול, היירו, קסיאס, רוברטו קרלוס ומוריינטס וכן פרנץ פושקאש, ריימונד קופה, לסמס ואלונסו. כריסטיאנו רונאלדו וסרחיו ראמוס, יחד עם קרבחאל, איסקו, מרסלו ומודריץ' - יכולים להצטרף למועדון המכובד הזה. פפה שיחק רק בגמר בשנה שעברה ואילו ואראן שיחק בגמר ב-2014 כמו גם פאביו קונטראו. גם ללוקאס ואסקס וטוני קרוס יש משחק גמר אחד ברזומה כמו קאסמירו וקיילור נאבאס.

 

השער ה-500. השחקן שיכבוש לזכות ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות מחר לא רק עשוי לקרב אותה לתואר החשוב מכל אלא גם יירשם בדפי ההיסטוריה בכל-מקרה. ריאל מדריד עומדת נכון לעכשיו על 499 שערים בליגת האלופות - יותר מכל קבוצה אחרת. אחריה ברצלונה עם 459 שערים, אחריה באיירן מינכן(419) כשמנצ'סטר יונייטד(350) וארסנל(281) משלימות את החמישייה. כמובן שהכובש הבכיר הוא כריסטיאנו רונאלדו עם 90 שערים ואחריו ראול עם 67 כיבושים. קארים בנזמה במקום השלישי עם 39 שערים במדי ריאל מדריד בליגת האלופות. פרננדו מוריינטס תרם 19 שערים ואחריו גוטי ורוברטו קרלוס עם 17 כ"א כשפרננדו היירו, רונאלדו-פנומנו ולואיס פיגו כבשו 16 שערים כ"א. רוד ואן-ניסטלרוי כבש 14.

 

איזור הצבע שלנו:

- טור אישי שלי לקראת המשחק - האובססיה לצ'מפיונס - לחצו כאן

כתבות צבע לקראת המשחק: הזיכרון של פדג'ה והספטימה - לחצו כאן| 11 המופלאים - על השחקנים הגדולים בתולדות ריאל מדריד בליגת האלופות - לחצו כאן| הדרך הארוכה לגמר וכל המספרים - לחצו כאן| החוב של זיזו - על תקופתו ביובה, על ההפסדים במדי ריאל והחלום לעשות היסטוריה - לחצו כאן

- הפרפרים בבטן, הטקטיקה, המשנה שלכם לקראת המשחק - הת'רד של הגמר בפורום שלנו - לחצו כאן

- מסיבת העיתונאים לקראת המשחק: כל הציטוטים המלאים של המאמן זידאן ושל ראמוס ומרסלו - לחצו כאן

- קצת וידאו: הקליפ של הקבוצה לקראת המשחק - לחצו כאן | פרומו אחר נהדר ברחבי הרשת - לחצו כאן| תקציר הפנדלים מהגמר בסאן-סירו - לחצו כאן

- עוד היסטוריה: כל הזכיות בליגת האלופות - משנות ה-50 ועד העידן הנוכחי והדסימה - לחצו כאן| יובה טיימס - סיקור נרחב של מפגשי העבר נגד יובה - לחצו כאן




תגובות