קלוד מקללה
קלוד מקאללה נולד בקינשאסה, זאיר (כיום הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו) ובגיל ארבע עבר עם משפחתו לאחד הפרבפרים של פריז. אביו אנדרה יוסף היה גם כן שחקן כדורגל לא רע שסיים בליגה הראשונה בבלגיה. בגיל 15 הוא שיחק בקבוצה הצנועה מלום יחד עם שחקן נוסף מדור הזהב של צרפת - ליליהאן טורהאם שמו. בתום עונה אחת עבר לברסט מטפחת הכשרונות ובזמנים אחרים סיפר שהיה קשה לו להסתגל לאימונים הקשים והחיים במקום שונה, בעיקר הריחוק המשפחתי.

את היסודות הוא פיתח בברסט אבל הפריצה האמיתית הגיעה בנאנט. מקאללה עבר לנאנט בדצמבר 1991 כשהוא בן 18 וכבר בעונת 1992/93 השתייך לקבוצה הבוגרת ורשם 34 משחקי ליגה. רוברטו בודזינסקי, המנהל הטכני של נאנט, אמר לאחר עשור שהרגיש שמקאללה יהיה עמנואל פטי החדש. נאנט הייתה חלק בלתי-נפרד מהצמרת ובעונתו השלישית הקבוצה זכתה גם באליפות ראשונה מזה 12 שנה כשהיא מקדימה את הסגנית ליון בעשר נקודות הפרש ורושמת רק הפסד אחד. אחרי חמש עונות ולמעלה מ-200 משחקים(ותפוקה התקפית גבוהה ביחס לקריירה) - הפרק הבא בקריירה של מקאללה התחיל - מארסיי. בחלוף עונה אחת הוא עבר לסלטה ויגו.

אלה היו שנות הפריחה של סלטה. מקאללה שיחק לצידם של ואלרי קארפין, אלכסנדר מוסטוביי, חיים רביבו ומיצ'ל סאלגדו. הבלאידוס היה המבצר של הקבוצה מגליסיה שעשתה הישגים יפים מאוד באירופה. בעונת 1998/99 סלטה סיימה במקום החמישי ורשמה את הישג השיא שלה. שנה אחת חלפה וסלטה העפילה עד לרבע גמר גביע אופ"א כשהיא מוחצת בדרך את ליברפול וגם את יובנטוס עם ניצחון 4:0 בלתי-נשכח בגומלין. מקאללה היה כאמור חלק ממכונה ופיתח את תפקיד הקשר האחורי המודרני. וריאל מדריד הייתה זקוקה לאחד כזה עם עזיבתו של רדונדו. אלופת אירופה חיזרה נמרצות אחרי הקשר שהחליט להחרים את אימוני סלטה אלא אם כן יקבל חוזה חדש ומשודרג.

לבסוף, סלטה נאלצה למכור את מקאללה במחיר ריצפה ביחס לשווויו - 14 מליון יורו. מקאללה די עמד בצילו של פיגו באותו קיץ כשהפורטוגלי ערק מבארסה תמורת סכום שיא בכדורגל העולמי, אבל אם תשאלו את כל הגלאקטיקוס מי השחקן הכי חשוב בקבוצה - כולם יגידו לכם שזה היה קלוד מקאללה, שהיעדרותו בגומלין 1/2 גמר האלופות נגד יובנטוס הייתה בעוכרינו. אבל עוד קודם לכן הייתה תקופה יפה מאוד של הצרפתי בלבן. הוא השתלב נהדר מהרגע הראשון. תיקל באגרסיביות, הפעיל לחץ, עשה הגנה גם הכוכבים הנוצצים שלא עשו את העבודה השחורה, ולמרות שלא כבש או בישל גם ידע לצאת עם הכדור קדימה. הוא זכה עם הקבוצה באליפות בעונת 2000/01, בעונה השנייה 2001/02 הוא הוסיף לארון את הגביע עם האזניים הגדולות, ובעונת 2002/03 ריאל שוב זכתה באליפות ספרד בצורה דרמטית במחזורי הסיום.

את הסיפור של ריאל מדריד מאז אפשר היה לספר דרך מקאללה, שדרש חוזה משודרג בסיום עונת 2002/03. הדיונים עם פלורנטינו פרז לא הלכו חלק, הנושא התעכב ומקאללה החליט להיענות להצעה המפתה של צ'לסי. סטיב מקמנמן כתב על כך באוטוביוגרפיה שלו - "אובדן מקאללה היה תחילת הסוף של 'הגלאקטיקוס'. הוא היה השחקן הכי טוב בקבוצה במשך שנים אבל עשה זאת בצורה שקטה, בלי שישימו לב אליו". אחרי 3 עונות, 7 תארים ו-141 משחקים - ריאל מדריד נפרדה ממקאללה, שלא כל-כך התגעגע. בראיון לתקשורת אמר בימים אחרים - "בריאל הרגשנו מדהים, הייתה תחושה בחדר ההלבשה שאי-אפשר לנצח אותנו".

"מקאללה יהיה העוגן של הקבוצה", אמר ראניירי הנרגש במסיבת העיתונאים, וכך היה. בעונת הבכורה שלו מקאללה וצ'לסי הגיעו רק עד לחצי גמר ליגת האלפוות, אך ההמשך עם מוריניו היה מוצלח הרבה יותר - תארים, תארים ושוב תארים. למרות שצ'לסי הייתה עמוסת שחקנים נפלאים כמו צ'ך, טרי, לאמפרד, רובן ודרוגבה - ז'וזה מוריניו הכריז ששחקן העונה שלו הוא מקאללה, שזכה באליפות גם בעונתו השנייה בקבוצה. מקאללה גם נכלל בנבחרת השנה של פיפה ב-2005, הישג יפה מאוד אחרי גול 30. מקאללה המשיך בצ'לסי עד עונת 2007/08 ואפילו שימש כקפטן בימים בהם ג'ון טרי ולאמפרד לא שיחקו. גם רכישתו של מיקאל אסיין הנפלא לא פגעה במעמדו ולעתים אסיין זז מעט ימינה. מקאללה היה שחקן משמעותי עד עונתו האחרונה בה הקבוצה הגיעה לגמר ליגת האלופות אך ההחלקה של טרי גמרה לשיברון לב בקרב אוהדי צ'לסי ואברם גרנט.

אחרי קריירה נהדרת בחו"ל, מקאללה החליט שזה הזמן לחזור הביתה ועזב בהעברה חופשית לפריס סן ז'רמן, התחנה האחרונה בקריירה שלו. פריז נטולת המזומנים לא כל-כך עמדה בציפיות ומקאללה הודיע על פרישה אחרי שנתיים אך חזר בו והמשיך לשחק עונה נוספת.

ההחמצה היחידה של מקאללה היא הקריירה הבינלאומית. הוא ערך את הופעת הבכורה שלו כבר ב-1995 נגד נורבגיה והשתתף גם במשחקים האולימפיים ב-1996, אך הוא נעדר מסגל הנבחרת במונדיאל 1998 הביתי וגם ביורו 2000, ועודד רק 'מהיציע' את זיזו המנצח על מקהלת הטריקולור. במונדיאל 2002 צרפת הודחה כבר בבושת פנים. מקאללה היה שחקן הרכב חשוב גם במוקדמות וביורו 2004 שהסתיימו עבור הנבחרת ברבע הגמר. הטורניר הכי טוב שלו במדי הנבחרת היה במונדיאל 2006 אז צרפת העפילה לגמר נגד איטליה, אבל את הסוף אתם בטח זוכרים. ביורו 2008 עם דומאנק הנבחרת שוב כשלה, הפעם בשלב הבתים, ומקאללה נפרד מהמדים הלאומיים עם 71 הופעות. אבל איזו קריירה הייתה לו. לריאל מדריד לקח זמן רב להתאושש מעזיבתו...