פרננדו רדונדו
מעטים הם השחקנים אשר בלתי ניתן להשוות אותם לשום שחקן אחר. בעלי תכונות ייחודיות וסגנון משחק המאפיין אך ורק אותם. בדרך כלל, במיוחד כשלא מדובר בשחקני התקפה מובהקים, מבינים את חשיבותם ויכולתם של אותם שחקנים רק לאחר פרישתם. כזה בדיוק היה ה"בלאנקה מאקינה", המכונה הלבנה, פרננדו קרלוס רדונדו נרי.

כדי לתאר את רדונדו ככדורגלן נצטרך להשתמש בכמעט כל סופרלטיב אפשרי. רק דמיינו קשר אחורי קשוח ואגרסיבי כאשר הכדור אצל שחקני היריב מחד, ופליימייקר אלגנטי, חכם, בעל שליטה אדירה בכדור וטכניקה נפלאה כשהכדור ברגליו מאידך. כיום מכנים תפקיד קישור המשלב הגנה והתקפה קשר 'חמישים-חמישים', אולם את רדונדו ראוי יותר לכנות קשר 'מאה-מאה'. מאה אחוז של מנהיגות, אחריות והבנת משחק פנומנלית. פרננדו רדונדו נולד באדרוגה, פרבר של בירת ארגנטינה בואנוס איירס, ב6 ליוני 1969. בניגוד לכדורגלנים דרום אמריקאים רבים אשר הכדורגל היווה עבורם מפלט מהעוני - פרננדו גדל במשפחה מהמעמד הבורגני, בנו של בעלי מפעל בשר מקומי. ממש כמו על המגרש, פרננדו הצעיר היה ילד אחראי וממושמע, אינטילגנטי ומבריק גם על הספסל הלימודים. הוא סיים בהצטיינות את לימודיו התיכוניים, ומאוחר יותר אף רכש תואר במשפטים. אך פרננדו התאהב דווקא בכדור...

בשעה שילדי ארגנטינה העריצו וחלמו להידמות לחלוץ הנהדר מאריו קמפס, או לילד נמוך הקומה בעל השליטה המאגית בכדור(מראדונה משהו), רדונדו היה גם הפעם יוצא דופן מן הסתם. פרננדו התאהב דווקא בבוצ'יני, כוכב אינדפנדייטה והפליימייקר המבריק של הנבחרת. ראיית המשחק, מהירות המחשבה ויכולת המסירה שלו הלהיבו את פרננדו עוד בעודו ילד. כמו כל קורות חייו של רדונדו, גם זה היה סימן לבאות. אביו החל לקחת אותו למשחקי אינדפדיינטה רק כדי לראות את מסירות "הבוצ'ינסקו" המפורסמות, שהשאירו את החלוצים לבדם מול השוער.

את דרכו ככדורגלן החל פרננדו בקבוצת ה'סאלה' (כדורגל באולם) של טאז'רס. זמן קצר לאחר מכן, כשהוא בן 12 בלבד, לקח אותו אביו למבחנים בקבוצת ארגנטינוס ג'וניורס, הפעם בכדורגל רגיל, ופרננדו הלהיב את הבוחנים מייד בזכות הטאץ' שלו בכדור עם רגל שמאל. את הופעת הבכורה בליגה הארגנטינאית הראשונה ערך רדונדו בגיל 16 בלבד, במשחק נגד חימנסיה. במקביל הוא זומן לנבחרת הצעירה של ארגנטינה, ואף עזר לה לזכות בקופה אמריקה לנבחרות צעירות ב1985. פרננדו שיחק כ"5" קלאסי, קשר מרכז שדה שעושה עבודה שחורה ועוזר בארגון המשחק. הוא התפתח בארגנטינוס עד אוגוסט 1990, אז נרכש על ידי טנריפה מהליגה הספרדית הראשונה, שחטפה אותו מתחת לאף של ריבר פלייט ומספר קבוצות מהליגה האיטלקית. את לימודי המשפטים הוא החליט להפסיק באמצע לאור הנסיבות, אך הבטיח להמשיך אותם עם סיום דרכו בכדורגל. בכל זאת, עם חוזה של 200 מיליון פזטות לארבע שנים, כשהוא בן 21 בלבד, לא צפויות לו בעיות כלכליות בעתיד. כך החל רדונדו את דרכו בכדורגל האירופאי.

בטנריפה לא הצליח רדונדו לסיים אפילו עונה אחת בשלמותה עקב פציעות טורדניות, אך כשהוא בכל זאת שיחק היה רדונדו אחד השחקנים המבריקים בליגה. כל שלושת מאמניו בקבוצה, בה שיחק ארבעה עונות, האמינו בו ובנו סביבו את הקישור. הראשון היה חאבייר אזקרגורטה, השני 'אינדיו' סולארי, כוכב העבר הארגנטינאי ואביו של מיודעינו סנטיאגו סולארי, שב92' הפך גם לחותנו של רדונדו (אחותו של סנטי נישאה לרדונדו). אולם המאמן המשמעותי ביותר היה כוכב עבר ארגנטינאי אחר, חורחה ואלדנו שמו. כוכב שנות השמונים של ריאל והנבחרת התכחולה-לבנה החליף בתפקיד את סולארי, זמן קצר אחרי שהנשיא חאבייר פרז החליט להאריך את חוזהו של רדונדו בקבוצה בחמש שנים נוספות, עם סעיך שחרור של 10 מיליון דולר, ובכך הפך אותו לאחד הזרים המרווחים ביותר בליגה.

טנריפה, פרט לכך שמנעה מאיתנו זכיה בשתי אליפויות באותם השנים, הייתה קבוצה לא רעה בכלל. ב92/93 היא סיימה במקום החמישי ההיסטורי מבחינתה, שהקנה לה השתתפות בגביע אופ"א בעונה העתידה לבוא. גם במפעל האירופאי טנריפה לא כלשה, והודחה רק בשמינית הגמר על ידי יובנטוס הגדולה. אחרי המפגש השני, בו ניצחו הספרדים 2-1 את הגברת הזקנה, הותיר רדונדו את האיטלקים פעורי פה. היכולת שלו במרכז המגרש חיזקה משמעותית את השמועות לגבי מעברו לקבוצה גדולה, במיוחד מהסריה א'. 103 הופעות רשם בסך הכל רדונדו בטנריפה, בהן כבש שמונה שערים ונבחר פעמיים לשחקן המצטיין של העונה.

במקביל לפריחתו של "אל פרינסיפה" בטנריפה, הוא החל את הרומן הלא מוצלח עם נבחרת ארגנטינה. המאמן הלאומי קרלוס בילארדו זימן אותו לסגל עוד ב1990, אבל רדונדו סירב במפתיע להצעה בטענה שהוא צריך ללמוד למבחן במסגרת לימודי המשפטים. בניגוד למרבית השחקנים אשר היו מוכנים להרוג בשביל ללבוש את המדים הלאומיים - רדונדו היה יוצא דופן. אותו מאורע בתחילת העשור הקודם היווה רק את תחילתה של העלילה, שהגיעה לשיא שנים ספורות לאחר מכן. בכל אופן, רדונדו ערך את הופעת הבכורה בנבחרת תחת שרביטו של אלפיו באסילה, בניצחון 2-0 על אוסטרליה שנערך ב18 ליוני 1992. מערכת היחסים של רדונדו עם באסילה הייתה טובה למדיי, ובתקופתו ערך רדונדו את מרבית הופעותיו בנבחרת. בין השאר הוא זכה עם ארגנטינה בקופה אמריקה 93', ושימש בורג מרכזי בגביע העולמי בארה"ב 94', מונדיאל שהיה בדיעבד הראשון והאחרון שלו.

עם סיום המונדיאל נחת רדונדו בסנטיאגו ברנבאו, כאשר מאמן ריאל הטרי, אותו חורחה ואלדנו, ביקש לצרף מקבוצתו אשתקד גם את הקשר המבריק. 3 מיליון דולר בנוסף לשני שחקנים זוטרים עלה 'הנסיך' לראמון מנדוזה, נשיא ריאל דאז, ולרדונדו ניתנה הזדמות ראשונה להוכיח את עצמו בקבוצה גדולה. ההתחלה, לצערו, הייתה ברגל שמאל. במשחק קדם עונה נגד אתלטיק בילבאו הוא ספג כניסה קשה ברגלו משחקן יריב, ובעקבותיה לא יכול לשחק עד פברואר. הפציעה הקשה אילצה את ואלדנו להשתמש בקשר הנהדר לואיס מילה, שדווקא הציג יכולת טובה במרכז הקישור. בכל אופן, את חזרתו למגרשים והופעת הבכורה הרישמית במדי ריאל ערך רדונדו ב26/2/95. בצירוף מקרים מוזר, היה זה במשחק נגד אותה בילבאו, באותו איצטדיון סאן ממס שבו נפצע. פרננדו נכנס כמחליפו של מילה בדקה ה57, ועזר לקבוצה להשוות לקראת הסיום.

במחזור שלאחר מכן הוא כבר עלה בהרכב נגד ספורטינג גיחון, וניצח על חגיגת ה4-0 הנפלאה, תוך שהוא כובש את השער השלישי במשחק. מאותו משחק ועד סיום העונה רדונדו לא יצא מההרכב, הנהיג את ריאל ממרכז השדה ונטל חלק חשוב ביותר בזכיה באליפות באותה עונה, אליפות ראשונה לאחר ארבע שנות שליטת הדרים טים של יוהאן קרויף בברצלונה. 23 הופעות רשם רדונדו בעונתו הראשונה, עם שער אחד והרבה קרדיט מכל הסובבים את הקבוצה. מספר זהה של הופעות היה לו גם בעונת 95/96, אשר גם אותה פתח ברגל שמאל, בדיוק כמוה קבוצה כולה. ריאל פתחה את העונה עם שני הפסדי בית רצופים במחזורים השני והשלישי, כאשר בהפסד השני לאוביידו זכה רדונדו לשמוע שריקות בוז מהקהל על משחק חלש, תוך כדי החלפתו במילה. היו אלה הימים הגרועים ביותר של רדונדו כמדרידיסטה, אך הארגנטינאי הנהדר לא נשבר. במשך העונה הוא חזר להציג את יכולתו הרגילה, וקינח במשחק מבריק נגד יובנטוס ברבע גמר ליגת האלופות. אך גם אחרי אותו משחק נהדר שלו, בו ניצחה ריאל 1-0, נפלה על רדונדו צרה. שלושה ימים בלבד אחרי אותו משחק אירחה ריאל את אלבסטה, וכעבור שלושים דקות נכנס הקשר חוסיקו בעוצמה רבה ברגליו של רדונדו, וגרם לו לפציעה קשה נוספת. פרננדו גמר את העונה באותו רגע, ריאל הודחה בגומלין שנערך בטורינו וואלדנו סיים את תפקידו במועדון עוד במרץ.

כמחליפו של ואלדנו הגיע לברנבאו תותח העל פאביו קאפלו. הטקטיקן האיטלקי התאים בדיוק לאופיו של רדונדו, אותו כינה קאפלו "שחקן טקטי מושלם". רדונדו שימש כשחקן המרכזי בקישור באליפות של עונת 96/97, אליפות שניה בתוך שלוש שנים במדריד, למרות שגם הפעם לא פתח ברגל ימין. הוא החמיץ את כל משחקי ההכנה של הקבוצה עקב אותה פציעה דאשתקד, וגם עם החלמתו קאפלו לא נתן לו תחילה את המפתחות. אולי משום כך הקבוצה לא נראתה כל כך טוב תחילה, אך עם חזרתו של רדונדו לכושר מלא ולהרכב - מדריד לא ספרה אף אחד בדרך לתואר. חוליית הקישור הנהדרת בהנהגתם של רדונדו והרכש ההולנדי סיידורף עשו את החזירו את הכתר לבירה.

בקיץ 97, למרות העונה המוצלחת בניצוחו של האיטלקי המבריק, תחלפות המאמנים במועדון המשיכה. יופ היינקס הגרמני מונה במקום קאפלו, שעזב למילאן, ורצה להביא עמו למילאנו גם את רדונדו. הצעה נוספת שהונחה על השולחן הגיע מלאציו הרומאית, שנשיאה קארניוטי פיזר כסף רב במטרה לבנות אימפריה. שלושה מליון דולרים הוצעו לרדונדו מלאציו לעומת מיליון אחד שהרוויח בריאל, אך בעצת סוכנו וחברו הטוב ריקארדו לורי הוא העדיף לסרב להצעות ולהישאר במדריד. מייד אחר כך הוארך חוזהו בריאל עד 2003, עם שכר משופר וסעיף שחרור אסטרונומי של 100 מיליון דולר.

בעונת 97/98 עשה רדונדו את הפריצה המשמעותית ביותר בקריירה שלו. בנוסף להבנת המשחק נהדרת, האגרסיביות בהגנה והיכולות ההתקפיות הנפלאות בזכותן ניהל את המשחק של ריאל מהאמצע, נוספה לו גם בגרות נפשית. רדונדו היה חלק משמעותי ביותר במערך ההתקפי של היינקס, ועזר לקבוצה לזכות בליגת האלופות לראשונה מזה מאז שנות השישים. הוא נחשב באותם ימים לאחד הקשרים המרכזיים הטובים בעולם, למרות שנטה להיפצע לעיתים דיי קרובות. בעונה שלאחר מכן, שוב תחת מאמן חדש, הפעם ההולנדי חוס הידינק, הוא הוסיף לארון הפרטי גם גביע ביניבשתי. רדונדו שמר על הרמה הגבוהה גם תחת ההולנדי, שהעריך מאוד את תרומתו למערך הקבוצתי.

ב98 הוא גם חזר לנבחרת לראשונה מאז אותו מונדיאל ב94. בין אותן שנים אימן את הנבחרת הלאומית דניאל פסארלה הנוקשה, ורדונדו סירב ללבוש את המדים הלאומיים כל עוד הוא המאמן. במסגרת הסכסוך המפורסם סירב רדונדו לדרישה ההזויה של פסראלה, לפיה על השחקנים בעלי השיער הארוך להסתפר כדי שיוכלו לשחק בנבחרת. בניגוד לשחקנים אחרים אשר ביקשו רשות מהמאמן השמרן לשמור על שערם וזכו לתשובה חיובית, רדונדו הכריז מייד כי הוא עוזב את הנבחרת. כדורגלן יוצא דופן, כבר אמרנו. עם סיום מונדיאל 98' ועזיבתו של פסארלה, זומן רדונדו לסגל על-ידי המאמן הלאומי החדש מרסלו ביילסה. פרננדו הספיק לשחק נגד הולנד בהופעת קאמבק ובמשחק נוסף נגד ברזיל, אך עם פציעה נוספת שפקדה אותו הצהיר כי הוא אינו יכול לעמוד בעומס המשחקים של מדריד והנבחרת יחדיו, ולכן פרש סופית מהאלביסלסטה.

העונה הזכורה ביותר של פרננדו רדונדו במדים הלבנים הייתה לצערינו גם האחרונה שלו. את העמדה על הקווים מילא תחילה ג'ון טושאק, אולם רצף של תוצאות גרועות הובילו לפיטוריו של הוולשי ולמינויו של ויסנטה דל בוסקה. השאר, איך אומרים, היסטוריה. ריאל הצליחה לעבור בקושי את שלב הבתים השני של ליגת האלופות, רק בזכות ניצחון מינימלי בנורבגיה נגד רוזנבורג. ברבע הגמר ציפתה לריאל משימה כמעט בלתי אפשרית לאותם ימים - אלופת אירופה מנצ'סטר יונייטד. ריאל, שהייתה ידועה גם אז בעיקר בזכות משחק ההגנה הנרפה, הפתיעה בברנבאו עם תיקו מאופס, במשחק שבו הצטיין השוער האוסטרלי בוסניץ'. אולם הפתעה גדולה יותר סיפק הגומלין באולד טארפורד. רוי קין כבש שער עצמי במחצית הראשונה, וכשהכל חשבו כי 'השדים האדומים' הולכים להתפוצץ על ריאל במחצית השניה, הגיעו שני רגעים גדולים בחסות רדונדו וראול. חמש דקות אחרי החזרה מההפסקה כבש מספר 7 גולסאו נהדר, והכין את הקרקע לאחד השערים הגדולים בתולדות ליגת האלופות.

פרננדו רדונדו יצא להתקפה מתפרצת באגף שמאל, ומולו ניצב הבלם הנורבגי ברג. ברגע של קסם הטעה ועבר רדונדו את ברג בהטעיית עקב פנומנלית, ובמסירת רוחב השאיר את ראול מול שער ריק. בישול מכוכב אחר, שסימל את הקריירה כולה של הגאון הארגנטינאי. ריאל ורדונדו לא ספרו גם את באיירן מינכן בחצי הגמר, ואין צורך להזכיר את הגמר הבלתי נשכח בסטאד דה פראנס. עם סיום הטורניר נבחר רדונדו בצדק לשחקן העונה של ליגת האלופות לעונת 99/00. בנוסף, סוכנות הידיעות הנחשבת EFE בחרה בו לשחקן הדרום אמריקאי הטוב ביותר בשנות ה90, תוך שהוא מקדים שחקנים גדולים כרומאריו ואחרים.

אותו גמר חלומי נגד ולנסיה היה המשחק האחרון הרישמי של רדונדו בריאל מדריד. הנשיא החדש פרז החליט להענות בחיוב להצעה הנדיבה שהגישה מילאן (18 מיליון יורו), בהתחשב כמובן בגילו המתקדם ובפציעותיו המעיקות. בשתי עונותיו הראשונהות באיטליה הוא כלל לא ראה מגרש, זאת משום שסבל מפציעה קשה בברך. ב3 בדצמבר 2002 הוא לבש לראשונה את המדים הרוסונריים, אך התקשה להתאושש מהפציעה הארוכה ולהשתלב כשחקן משמעותי בסגל. למרות זאת, ב12 למרץ 2003 הוא זכה להגיע עם מילאן לברנבאו כשחקן הרכב לאור העובדה שקבוצתו כבר הבטיחה למעשה את העלייה לרבע גמר ליגת האלופות, ובאותו משחק, בדקה ה79, זכה להוקרת תודה אחרונה מאוהדי ריאל, ככשהוחלף לכל תשואות רמות וסנטינג אוביישן. הוא רשם עוד גביע אירופאי ברקורד בסיום אותה עונה, למרות שלא היה חלק ראוי לציון בזכייה, ובעונה שלאחר מכן הוא נכנע לפציעות הרשות, החליט להתיר את חוזהו בקבוצה ולפרוש מכדורגל.

"אם אצטרך להגדיר את רדונדו במשפט אחד, אומר שיש מספר קטן של שחקנים בעולם שיכולים לעשות ברגליהם בדיוק את מה שראשם חושב", אמר עליו חורחה ואלדנו. לא יכולנו לסכם זאת טוב יותר.