פרננדו היירו

פרננדו רואיז היירו נולד בולז, פרבר של העיר האנדלוסית מלאגה, ב23 במרץ 1968. צעדיו הראשונים בכדורגל היו בקבוצת טורה דל מאר, לפני שהגיע לקבוצת הילדים של ולז, בה שיחק מגיל 12. השנים הראשונות בקריירה שלו היו מוזרות קצת. ב1984 הוא עבר לקבוצת הילדים של מלאגה, אך אחרי שנה אחת בלבד החליט המועדון האנדלוסי לוותר עליו, טעות שהם ודאי מצטערים עליה עד היום, והיירו הצעיר חזר לקבוצת הבוגרים של ולז.

ב1986 ויאדוליד גילתה את הכישרון שלו, וכבר מהרגע הראשון שלו בקבוצתו החדשה כולם הבחינו ביכולותיו ובכישרונו. היירו גילה יכולת מצויינת במשך שתי שנותיו בקבוצה, היה שחקן הרכב קבוע, כבש שלושה שערים ועזר לקבוצתו לסיים במקומות 8 ו6 בהתאמה. היירו מעיד על עצמו שבתוך תוכו אין לו אופי של בלם, ואכן כבר מתחילת הקריירה שלו היה ניתן להבחין ביכולות ההתקפיות הנפלאות שלו. בכמה משחקים הוא אף שיחק בתור קשר אחורי שמצטרף הרבה להתקפה.

ב1989, אחרי שכבר היה שחקן מוכר, הודיע נשיא אתלטיקו מדריד דאז חסוס חיל שהיירו כבר סגור בקבוצתו מהקלדרון. אך נשיא ריאל ראמון מנדוזה חטף את היירו מתחת לאף של היריבה העירונית, והבלם הצעיר הצטרף לקבוצת ה"קינטה דל בויטרה" המפורסמת של בוטראגניו, איתה זכה באליפות כבר בעונתו הראשונה, כאשר הוא כבש 7 שערים והיה שחקן מרכזי מאוד במכונה של ריאל. לאט לאט הילד ממאלגה הפך לדמות מרכזית במועדון בו תמיד חלם לשחק. המאמן ראדומיר אנטיץ', שאימן את הקבוצה בעונת 90-91, היה זה שהעביר אותו לעמדה קידמית ביותר בקישור וניצל עד תום את יכולותיו ההתקפיות. גם הזימון לסלקסיון הספרדית הגיע במהרה, עוד לפני שהפך לשחקן משמעותי בריאל. את הופעת הבכורה הוא ערך ב20/9/89, בניצחון של ספרד 1-0 על פולין.

ב4 העונות שלאחר מכן הוא היה שותף לאיבוד שתי האליפויות בטנריפה במחזור הסיום, ובעונות 91-92 ו92-93 הוא כבש 21 ו13 שערים(!) בהתאמה. כמות מדהימה לשחקן קישור/הגנה. בשלב מסויים היירו נחשב כיורשו של פרנקו בארזי הגדול ולבלם הטוב ביותר באירופה. ההצטרפות שלו להתקפה, לצד חכמת משחק ואגרסיביות בהגנה, היו נכס עצום לריאל מדריד ולנבחרת ספרד. במוקדמות מונדיאל 94 שנערך בארה"ב היירו כבש את אחד השערים המפורסמים שלו, בניצחון על דנמרק שנתן לספרד את הכרטיס לטורניר. גם בטורניר עצמו היירו כבש, בניצחון 3-0 על שוויץ בשלב הבתים(ספרד הודחה בשמינית הגמר ע"י איטליה).

האליפות הבאה של פרננדו הגיעה בעונת 94-95, בה שיתף היירו פעולה עם הקפטן דאז מנואל סאנצ'ז במרכז ההגנה, וכבש שבעה שערים שעזרו לריאל לשבור את רצף האליפויות של ברצלונה. היירו כבר החזיק באמתחתו שתי אליפויות וגביע מלך אחד, ומאז ארון הגביעים שלו התחיל להתמלא בקצב מהיר יותר.

שנתיים אחר כך היירו הוסיף עוד אליפות לרזומה, באימונו של פאביו קאפלו האיטלקי, שגם הוא בנה את החלק האחורי סביב הבסיס של פרננדו היירו. בעונה שלאחר מכן היירו הוסיף לארון תואר אירופאי ראשון, אחרי הופעה אישית בלתי נשכחת בגמר ליגת האלופות באמסטרדאם ארנה. היירו הוביל את ריאל למשחק הגנה מושלם, העלים את הכוכב של יובה ושל הכדורגל העולמי אלסנדרו דל פיירו, ולמחרת חגג בסיבלס את חזרתו של התואר הנכסף למדריד אחרי שנים רבות. היירו אגב כבש שלושה שערים במסגרת האירופאית באותה עונה.

במונדיאל שנערך מייד לאחר מכן בצרפת היירו שוב היה שחקן הרכב חשוב במרכז ההגנה, אך נבחרת ספרד שוב איכזבה ואפליו לא עברה את שלב הבתים. למרות זאת, היירו הצליח שני שערים בשלושת משחקי הנבחרת בטורניר(נגד ניגריה ונגד בולגריה), וגם לבשל לראול את אחד השערים המפורסמים שלו בהפסד לניגריה. מייד אחרי הטורניר הודיע קפטן הנבחרת, השוער אנדוני זוביזארטה, על פרישה מהנבחרת, והיירו קיבל את סרט הקפטן במקומו.

בעונת 99-00 היירו הוסיף עוד גביע אירופאי לארון הפרטי, לאחר שריאל ניצחה את ולנסיה בגמר בלתי נשכח נוסף, הפעם בסטאד דה פראנס בפריז. היירו ענד באותה עונה(וגם בשתי העונות שלפני כן) את סרט הקפטן ברוב המשחקים, מאחר ומנואל סאנצ'ז הקפטן הותיק בילה את מרבית הזמן על הספסל. במוקדמות אליפות אירופה שהתקיימו במקביל כבש היירו 5 שערים ב9 משחקים, והפך למלך השערים בכל הזמנים של הנבחרת!!! גם בימי הגלקטיקוס העליזים היירו היווה את בסיס החלק האחורי של ריאל. היכולות הפיזיות אמנם נחלשו, אך היירו עדיין היה נכס לריאל בזכות הבנת המשחק המדהימה שלו. היירו זכה להניף כקפטן עוד גביע אירופאי לאחר הניצחון על לברקוזן, ועוד שתי צלחות אליפות בעונות 00-01 ו02-03. בסיום אותה עונה הוא סיים את דרכו בריאל, אחרי 13 שנים, אינספור תארים ומקום מכובד מאוד בהיכל התהילה של הברנבאו. ההחלטה של פרז להיפטר מהיירו בצורה לא ממש מכובדת עוררה תגובות נזעמות מצד האוהדים, אך היירו, כמדרידיסטה אמיתי, לא אמר אפילו מילה אחת רעה על המועדון שהוא כל כך אוהב.

בין לבין הוא הספיק להופיע בעוד מונדיאל במדי הסלקסיון, ואף הצליח לכבוש שני שערים בשלב הבתים, עד שספרד כרגיל הודחה, הפעם ע"י דרום קוריאה בפנדלים. לאחר הטורניר היירו פרש מהנבחרת בצער רב, ועד היום הוא משמש כסגן מלך השערים שלה בכל הזמנים(אחרי ראול כמובן). ב27/12/02 ערכה עבורו ההתאחדות האנדלוסית משחק פרישה מיוחד, בו שיחקה נבחרת אנדלוסיה נגד לוקומוטיב מוסקבה. האנדלוסים הריעו להיירו על הכבוד שהביא לחבל ארצם, ועל אהבתו הרבה למקום בו נולד.

פרננדו היה אמן בבעיטות חופשיות, בעיטה אחת ודאי זכורה לרפי כהן, שוער נבחרת ישראל בזמנו, שחטף ממנו גול מ30 מטר ברמת גן. את שאר שעריו כבש בעיקר בפנדלים ובנגיחות ממצבים נייחים. מעבר לתרומה המקצועית שלו על המגרש, היירו היה המנהיג, הדבק בין השחקנים ואחת הדמויות המזוהות ביותר עם המדרידיזם. הוא אחד הסמלים הגדולים של ריאל, למרות שכלל לא גדל במדריד(אך הביע לא פעם את שינאתו כלפי קטלוניה).

היירו העביר עונה בליגה הקטארית, ולאחר מכן חזר לעונת פרישה בבולטון וונדררס מהפרמייר ליג האנגלית. למרות שהאנגלים הציעו לו להמשיך בקבוצה, הוא עדיף לתלות את הנעליים. ריאל מדריד נפרדה ממנו בטקס מיוחד לפני הדרבי נגד אתלטיקו, במשחק הבית האחרון של עונת 04/05. בסך הכל כבש היירו 101 שערי ליגה ב438 משחקיו בריאל, הוא שחקן ההגנה שכבש הכי שערים בתולדות הליגה הספרדית ומשמש עד היום, סגן מלך השערים של הנבחרת וה"קפטן של הקפטנים", כפי שכינה אותו יורשו וחברו ראול. תודה לך היירו.