מנולו סאנצ'ס

כדי להתחיל לתאר את הדרך של מנואל סאנצ'ס הונטיואלו בריאל מדריד יש לדמיין ילד בן 13 המגיע למגרש האימונים של המועדון כדי להיבחן דווקא כשוער. אביו, מנואל סאנצ'ס מוניוז, שיחק בריאל כבלם בשנות השישים והיה שותף מלא לזכייה בגביע האירופאי השישי. היה זה אך טבעי שמנולו ג'וניור יילך בדיוק באותה הדרך.

ב4 בדצמבר 1938 הגיעה שעתו של סאנצ'ס בן ה17. אלפרדו די סטפאנו, מאמן ריאל, החליט לתת צ'אנס לו ולכוכב נוסף של קסטיליה, מרטין ואזקז, לעלות למרכז הבמה. מנולו עלה במרכז הקישור וכבש את השער היחיד במשחק נגד מורסיה. היה זה יום היסטורי לא רק עבורו, אלא עבור המועדון כולו: עידן "הקינטה דל בויטרה" החל. החברים מקסטיליה בוטראגניו ופרדזה הצטרפו בהמשך העונה, הקיצוני מיצ'ל ממש בתחילת העונה שלאחריה וחמשת שחקני הבית התלכדו יחדיו כדי להוביל את ריאל מדריד לתור הזהב השני שלה. חמש אליפויות רצופות בין השנים 85-90 הכניסו את חמשתם להיכל התהילה, אבל למנולו, בשונה מכל השאר, זה ממש לא הספיק. הוא רצה את התואר היחיד בו ה"קינטה" לא זכתה: גביע אירופה לאלופות.

בשעה שואזקז עזב עוד בתחילת שנות התשעים, מיצ'ל ובוטראגניו בילו את ימיהם האחרונים ככדורגלנים במכסיקו ופרדזה, השחקן הפחות בולט בחבורה, שיחק כמה שנים בסראגוסה, מנואל סאנצ'ס הוא היחיד שנשאר בריאל מדריד מתחילת הקריירה ועד סופה. מאותו יום במורסיה ועד הזכייה באליפות בסיום עונת 00/01, סאנצ'ס הקדיש את כל נשמתו עבור ריאל מדריד. הוא השתתף ב523 משחקי ליגה, יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה של המועדון; לבש בסך הכל 861 (!) את החולצה הלבנה, זכה בשמונה אליפויות, שני גביעי אירופה ובאינספור תארים נוספים. הוא המדרידיסטה המעוטר ביותר פרט לפאקו חנטו הגדול, ואחד הקפטנים המשמעותיים והעוצמתיים של המועדון מאז ומעולם.

השיא מבחינתו היה כמובן באמסטרדאם, כשהניף את הגביע עם האזניים הגדולות והחזירו לאחר גלות ארוכה הבייתה. גם תמונתו מניף את הגביע הביניבשתי בעונה שלאחר מכן תעטר לעד את המוזיאון בסנטיאגו ברנבאו.

עם מינוי ויסנטה דל בוסקה חלה ירידה במעמדו מבחינה מקצועית, גם בגלל פציעות וגם משום שהגיל פשוט החל לעשות את שלו. אף על פי כן הוא זכה להשתתף ולהניף כקפטן גם את הגביע האירופאי השמיני של המועדון איי שם בפריס, לאחר שדל בוסקה הכניס אותו כמחליף לאות כבוד בדקות הסיום. התסריט חזר על עצמו גם באליפות של עונת 00/01, ולאחר משחק הסיום של אותה עונה פרש הגראן-קפיטן מכדורגל לאחר 18 עונות. כולן במדי ריאל מדריד.