חואניטו אלונסו
חואן אדלארפ אלונסו נולד בפואנטראביה אשר בחבל הבאסקים, ב13 לדצמבר 1928. כמו שוערים באסקים גדולים אחרים בהיסטוריה, גם חואניטו החל לעצור את כדוריו הראשונים על חופיה הצפוניים הנהדרים של גיפוזקואה. את הדרך בכדורגל המקצועני יותר, עד כמה שאפשר לכנות את הכדורגל בתקופה ההיא מקצועני, החל אלונסו דווקא בקבוצת לוגרונס השוכנת בחבל הריוחה. בגיל 18 ובמשך עונה אחת עמד אלונסו בשערה של הקבוצה בליגה השניה (עונת 46-47). לאחר מכן נסע מערבה לויגו כדי לערוך מבחנים בקבוצה הגליסיאנית, אך מאמן הקבוצה, אחד שמבין דבר אחד או שניים בשוערות, העדיף לוותר על שירותיו. למאמן קראו ריקרדו זאמורה, "אל דיבינו" האגדי, השוער הספרדי שנחשב גם כיום לגדול ביותר מאז ומעולם.

למרות הדחייה של סלטה, מצא עצמו אלונסו בכל זאת בגליסיה. ב1947 הוא נקרא לדגל וגוייס לצבא, ששלח אותו לבסיס בפרול. חואניטו עמד בשערה של הקבוצה המקומית במשך שתי עונות, הציג יכולת נפלאה ועם שחרורו הגדולות של הליגה לטשו עיניים. למרות היותו באסקי הוא בחר במדריד, בה חתם בספטמבר 1949. הקבוצה הייתה לאחר שפל חסר תקדים אך עם המון תקוות לעתיד. עם איטצדיון הצ'מרטין החדש וסנטיאגו ברנבאו הכל יכול על כס הנשיאות, העלייה לפסגה הייתה רק עניין של זמן.

חרוץ מאוד באימונים, נחוש באופיו, קר רוח וחסר פחד במשחקו. קצת משוגע, כמו כל שוער. חואניטו אלונסו הגן על שערה של ריאל מדריד במשך 13 עונות. מידיי שנה הוא נלחם בהצלחה על מקומו בהרכב מול שוערי רכש שהצטרפו לקבוצה. על כך הוא מספר בעצמו: "הגענו למלון כדי לאכול ארוחת עקב אחרי המשחק בבריסל. היינו עייפים ועלינו היה להתכונן למשחק נוסף פחות מ24 שעות לאחר מכן, לכן הבלם רפאל לסמס ואני ביקשנו בשר במקום תפוחי האדמה שהוגשו לנו כפי שנקבע. דון סנטיאגו ברנבאו לא אהב את זה, אז הוא נסע לארגנטינה וקנה את השוער דומינגז. הוא היה השוער הראשון בתחילת העונה שלאחר מכן (57-58), אבל במחציתה העניינים לא עבדו והם חזרו לבטוח בי".

כך זה היה תמיד. שוער אחר שוער הגיע, וחואניטו אלונסו נשאר בשער. הסוד שלו: עבודה ועוד עבודה. "השוער צריך לעבוד, לא בימי ראשון - אלא לאורך כל השבוע בין משחק ולמשחק. להתאמן, להתאמן ולהתאמן. זה היה המוטו שלי", העיד על עצמו לאחר פרישתו.

ארון הגביעים של חואניטו מפוצץ מכל טוב. הוא היה שם באליפות של 53', 54', 57' ו58', היה השוער הראשון לאורך כל הדרך בשלושה גמרים של גביע אירופה לאלופות, והחמיץ את הגמר של הרביעי רק עקב פציעה. דומינגז שיחק במקומו, ובעונת הגביע החמישי, 59/60, לא נטל חלק במסגרת האירופאית.

בנבחרת ספרד רשם אלונסו חמש הופעות: שלוש עם נבחרת ב' ושניים עם הנבחרת הבכירה. גם איגנסיו איזגירה מבילבאו וגם רמאיאטס מברצלונה התחרו וגם ניצחו אותו בקרב על אפודת השוער הראשון. עוד לפני כן הוא היה רק השוער השלישי במונדיאל שנערך בברזיל, אחרי סיטאדוס ואקוניה. המשחק הראשון שלו עם הנבחרת המשנית של ספרד היה באוקטובר 1955, בניצחון של ספרד 3-1 על צרפת במדריד. בנבחרת הבכירה הוא שיחק לראשונה ב15 לספטמבר 1958 כשספרד ניצחה 6-2 את אירלנד, גם כן במדריד. בפברואר 59' הוא רשם את הופעתו השניה והאחרונה בתיקו 1-1 נגד איטליה ברומא.

אחרי 11 שנים בריאל מדריד נתקף אלונסו בפציעה טורדנית, מסתורית ובלתי פתירה. הוא נשלח לכמה מומחים, ולמרות שלא היה מדובר בפגיעה שהקשתה עליו לשחק, הוא לא קיבל את האישור הרפואי להמשיך. אחרי שנה ללא פעילות חזר לבסוף לשחק ועמד בשער של ריאל בדרבי נגד אתלטיקו מדריד. לאחר תיקול קשה נפצע אלונסו בכתפו, ולמרות שהחלים ונותרה לו שנה נוספת בחוזה, החליט חואניטו אלונסו לפרוש מכדורגל בגיל 34.

הוא חזר להגן על שערה של ריאל מדריד בפעם האחרונה במשחק הוקרה שנערך לכבודו נגד ריבר פלייט. לאחר הפרישה הוא פנה לתחום העסקים, וב8 במאי 1994 הלך לעולמו בעיר הולדתו פואנטראביה.