פדייה מיאטוביץ'

פרדראג מיאטוביץ' נולד בטיטוגראד, אשר מוכרת יותר בשם פודגוריצה, בירת מונטנגרו. בגיל 18 הוא הועלה לקבוצה הבוגרת של עיר הולדתו, בודצ'נוסט שמה, אחרי שהוביל את נבחרת הנוער של יוגוסלביה לזכייה באליפות העולם שנערכה בצ'ילה. שנתיים בלבד הספיקו לו כדי להרשים ולהירכש על ידי פרטיזן בלגראד, אחת משתי הקבוצות הגדולות של בירת יוגוסלביה שלפני הפירוק. ארבע עונות, שני גביעים, שתי אליפויות, 45 שערים ושני פרסי שחקן השנה ביוגוסלביה רצופים (92' ו93') העירו את עיניה של ולנסיה, אשר צירפה אותו לשורותיה בקיץ 93'.

כבר בעונתו הראשונה במסטאייה, תחת הדרכתו של חוס הידינק, פרע פדג'ה את השטרות. 16 שערים היו לו בעונתו הראשונה מחוץ למולדת, אם כי מבחינה קבוצתית סיימו התפוזים רק במקום השביעי בטבלה. המונטנגרי חם המזג סיים גם את העונה השניה שלו בספרד כמלך השערים של הקבוצה, הפעם עם 12 כיבושים, אך קבוצתו כשלה עוד יותר וסיימה רק עשירית. המאמן קרלוס אלברטו פריירה איבד את משרתו עוד בטרם הגיעה הקבוצה לקו הסיום.

כישלונו של הברזילאי הביא את ראשי הקבוצה למנות שם גדול נוסף, בתקווה שהפעם תבוא הישועה. עם לואיס ארגונס הותיק ולנסיה אכן נסקה, וגם מיאטוביץ' הפציץ: 28 שערים שערים ב40 משחקי ליגה, שני רק לחואן אנטוניו פיצי מטנריפה. ולנסיה סיימה שניה רק לאתלטיקו מדריד של אנטיץ'. מיאטוביץ' נחשב לשחקן הטוב ביותר בליגה באותה עונה, בעיקר משום שבניגוד לחלוצי המטרה הקלאסיים, הוא עשה הרבה מעבר לכיבוש שערים. פדג'ה פשוט לא הפסיק לרוץ.

בקיץ 1996 נחת בסנטיאגו ברנבאו פאביו קאפלו. הדיקטטור מאיטליה היה אמור לבנות קבוצה חדשה, שתמחק את חרפת העונה החולפת ותחזיר את הכתר מהויסנטה קלדרון לצפון העיר. מייד ביקש קאפלו את מיאטוביץ' בן ה27, לורנצו סאנז לא היסס לרגע ושלף את פנקס הצ'קים. יחד עם המונטנגרי נרכש גם דאבור סוקר הקרואטי, המפציץ מסביליה, ועל הצמד מהבלקן הייתה מוטלת המשימה החשובה ביותר בקבוצה: לכבוש, וכמה שיותר.

כאמור, פדג'ה לא היה "סטרייקר", חלוץ מטרה קלאסי. הוא שיחק יותר מאחור - חצי פליימייקר, חצי חלוץ, בעמדה אותה הספרדים נוהגים לכנות "מדיה-פונטה". משם יכל לנצל את הכדרור ויכולת המסירה, ולשגע את היריבה בזכות התנועה הבלתי פוסקת שלו. הוא היה פשוט קרציה. רץ, דוחף, נלחם ללא שום תנאי. היפר-אקטיבי עם מוח חמום מהבלקן ומזג ממונטנגרו. מסוג החלוצים שהבלמים שונאים יותר מכל. ולריאל מדריד הוא הגיע בשיא הקריירה שלו...

הגיבור של אמסטרדאם

הצמד הנהדר מיוגוסלביה רבתי מצא מייד שפה משותפת על המגרש. הקרואטי כבש 24, המונטנגרי 14, וריאל מדריד צעדה לאליפות בלתי נשכחת, תוך שהיא מקדימה את ברצלונה של רונאלדו הנהדר. שיתוף הפעולה בינהם היה כל כך טוב, עד שביציעים התלוננו לפעמים שהם מחפשים אחד את השני, ומתעלמים מהילד האהוב ראול, שהוסט בינתיים שמאלה ואחורנית על ידי קאפלו.

מיותר לספר על האהדה האדירה לה זכה פדג'ה מהיציעים. שנה לאחר מכן, המונטנגרי כבר היה לאליל של ממש. בליגה ריאל גימגמה תחת הגרמני יופ היינקס, וגם מיאטוביץ' לא הבריק כבעבר. הוא סבל מפציעות חוזרות ונשנות, השתתף רק ב24 משחקי ליגה (אך הצליח בכל זאת לכבוש עשרה), וחברו הקרואטי לחוד ההתקפה סופסל לטובת הרכש הצעיר מסראגוסה - פרננדו מוריינטס.

אך בכל זאת, העונה ההיא תשאיר לעד חיוך על השפתיים עבור כל מדרידיסטה. במיוחד משחק אחד, רגע אחד, עליו אחראי מי אם לא מספר 8. הארינה של אמסטרדאם, גמר ליגת האלופות. 32 שנים חלפו מאז חגגו בסיבלס זכיה בגביע עם האוזניים הגדולות. יובנטוס של זיזו הגדול עומדת מנגד, פייבוריטית דיי ברורה. 66 דקות הרשתות נותרו יתומות, עד שפדג'ה השתלט על ניסיון בעיטה של רוברטו קרלוס, הפיל את פרוצי על הקרקע והחזיר את התואר החשוב מכל הבייתה. היישר אל ארון הגביעים בברנבאו.

במדים הלאומיים

באופן מפתיע למדיי, יוגוסלביה הורשתה לחזור ולשחק כנברחת בדיוק עם המעבר של מיאטוביץ' לספרד, אחרי 4 שנות אמברגו של האו"ם. את הופעת הבכורה הוא הספיק לערוך עוד לפני כן, ב1989, נגד פינלנד. בשנים הפוריות שלו מיאטוביץ' היה כמובן הכוכב הגדול של הנבחרת. את צמד משחקי הפלייאוף נגד הונגריה על ההעפלה למונדיאל 98' סיים מיאטוביץ' עם לא פחות משבעה שערים - שלושער במשחק הראשון בבודפשט, ורביעייה ב"מרקאנה" בבלגראד. את המוקדמות שלפני כן הוא סיים עם 14 שערים. מיאטוביץ' הגיע למונדיאל בשיאו, ונבחרתו נחשבה לאחד הסוסים השחורים שאף אחד לא רוצה להיתקל בו.

היוגוסלבים פתחו את הטורניר עם ניצחון מינימלי על איראן, המשיכו בתיקו מאכזב נגד גרמניה לאחר שכבר הובילו 2-0 (פדג'ה כבש את הראשון, למרות שתחילה נרשם השער על שמו של סטאנקוביץ'), והסתיים בעוד ניצחון 1-0 על האמריקאים. מהמקום השני בבית נאלצה יוגוסלביה לפגוש בהולנדים הנהדרים כבר בשמינית הגמר, וכאן הסתיימה דרכם בטורניר עם הפסד 2-1 מתסכל בתוספת הזמן.

ביורו 2000 היוגוסלבים שוב הגיעו עם יומרות, אך שוב הצליחו לשמוט מידהם את המקום הראשון בבית. מיאטוביץ' וחבריו הוליכו 3-2 בדקה ה90 ואיימו להעיף את נבחרת ספרד הבייתה, אולם הסלקסיון הצליחה איכשהו לכבוש שני שערים בתוך דקה ולשלוח את היוגוסלבים למפגש עם...אותה הולנד. שוב הייתה ידה של נבחרת האורנג' על העליונה, כשהפעם זה נגמר בשישייה מביכה.

בסך הכל רשם מיאטוביץ' 73 הופעות בינלאומיות, חלקן ביוגוסלביה המאוחדת אך רובן כחלק מהנבחרת הקרויה כיום סרביה ומונטנגרו. כמו כן רשומים על שמו 28 שערים.

הדעיכה

עונתו השלישית בברנבאו כבר הייתה סיפור אחר לגמרי, למרות שהוא הוסיף לארון גם את הגביע הביניבשתי. חוס הידינק, אותו הידינק שאימן את מיאטוביץ' בעונתו הראשונה בולנסיה, כשל במטרות וגם הפעם לא סיים את העונה. גם תחת ג'ון טושאק, שהחליף את ההולנדי, הקבוצה נראתה רע. פדג'ה סיים את העונה עם חמישה שערי ליגה בלבד ורשם בתיקו האישי גם תקרית מפוקפקת משהו, כשסירב לעלות למשחק מול אלאבס ונקנס ב5 מיליון פזטות. לאחר הכישלון החליט לורנצו סאנז לרענן את השורות, והעדיף להחליף את מיאטוביץ' בצרפתי הצעיר ניקולאס אנלקה, שנרכש מארסנל. המונטנגרי בן ה30 נאלץ להחליף מטבע ונמכר לפיורנטינה.

המדרידיסטאס פשוט אהבו אותו. במשחקו האחרון בברנבאו, נגד דפור, זכה מיאטוביץ' לסטנדינג-אוביישן נהדר מהקהל שלא שכח לו את כל הרגעים הגדולים. המלחמה הבלתי פוסקת על המגרש, האמוציונליות שהתבטאה גם בחגיגת שעריו, הטכניקה, האופי...לא נעלמו מעיניו של אחרון האוהדים.

בפיורנטינה, תחת אימונו של ג'ובאני טראפטוני, ובתפקיד חדש כקשר לכל דבר מאחורי החלוצים הנפלאים בטיסטוטה ואנריקו קייזה, סיים מיאטוביץ' את הקריירה הנהדרת שלו ככדורגלן ברמות הגבוהות, חזר לולנסיה והעביר עוד עונותיים בלבאנטה הקטנה, עד שפרש סופית מפעילות. בולנסיה הוא התגורר עד ימינו אנו ושימש כסוכן שחקנים, עד אשר הצטרף לראמון קלדרון וחזר לברנבאו כמנג'ר הספורטיבי של המועדון.