אמיליו בוטראגניו
הכל בריאל מדריד נורא פשוט; נורא סכמטי. לכל עשור יש את העידן שלו, לכל עידן יש את התקופה שלו ולכל תקופה יש את השם שלה. ככה זה היה וככה כנראה זה יישאר. החל מה-"אפוקה דוראדה" (עידן הזהב) האדירה של די סטפנו ופושקאש, דרך ה-"יה יה" של זוקו ופירי ועד "העידן הגרמני" של שטילקה ריאל עברה תקופות רבות ואיתה באו שמות רבים אך עד לבואו של אמיליו, לעולם לא נקראה תקופה על שמו של שחקן. ה-"לה קווינטה דל בוטרה" (קווינטה = יחידה, קבוצת חברים. בוטרה = עיט) הנושאת את כינויו של בוטרגניו "יוסדה" ע"י די סטפנו באמצע שנות ה-80, כשהיה המנג'ר של ריאל מדריד. אי אפשר להזכיר את המילים "ריאל מדריד" ו"בוטרגניו" מבלי לדבר על אותם 5 חבר'ה מופלאים אשר סחבו את ריאל במו ידיהים, רגליהם לצורך העניין, לאחת התקופות היפות בתולדותיה. הייחוד של אותם 5 היה בעל משמעות אדירה לריאל מדריד בתור קבוצת כדורגל ולכל מה שהקבוצה מסמלת: הם היו ההרכב הכי מצליח של ריאל בכל הזמנים, שהורכב משחקני בית שעלו מהקבוצה השניה של ריאל: קאסטיליה.

די סטפנו העלה לראשונה את הקשר מרטין ואסקז והבלם מנואל סאנצ'יז (שתלה את נעליו רק ב-2001) במשחק מול מורסיה ב1984. ולאחר הצטרפותם של מיצ'ל ופארדזה הגיעה משחק הבכורה של אמיליו. באותו משחק פיגרה ריאל 2:1 במשחק חוץ קשה מול קאדיז ודי סטפנו העלה מהספסל את בוטרה הצעיר, שנתן לאורחים ניצחון 3:2 מפתיע. מאז ועד התגבשות הקווינטה היה רק עניין של כמה משחקים. וכך הובילה ה"קווינטה דל בוטרה" של בוטרגניו, ואסקז, מיצ'ל, פארדוזה וסאנצ'יז את ריאל מדריד ל-5 אליפויות רצופות בין השנים 86' ל-90', גביע 1 בניצחון דחוק על וויאדוליד, 2 סופר קאפ ספרדיים, גביע ליגה ו -2 גביעי אופ"א מרשימים ורצופים.

אמיליו נולד במרכז מדריד, ביולי של שנת 63 לזוג הורים מהמעמד הבינוני אשר עסקו בעיקר במכירת בשמים. אביו אף היה שחקן בצעירותו בקסטיליה ( קבוצת המשנה של ריאל מדריד) אך אף פעם לא לבש את המדים הלבנים של הקבוצה בכירה. אמיליו מעולם לא לקח את הכדורגל ברצינות, רק בתור תחביב, אך הכל השתנה כשבמהלך משחק במסגרת אליפות בית-הספר, הבקיע "העייט" הצעיר 8 שערים, סומן וכמעט הובא ליריבה העירונית של ריאל – אתלטיקו מדריד. למזל כולנו, חואן גאלגו (מאמן נבחרת הנוער של ריאל מדריד בזמנו), שהיה חבר משפחת בוטרגניו, הביא את בוטרגניו למבחנים בריאל מדריד. בגיל 17 ( 1980) היה כבר שותף לקבוצת המשנה של המועדון ומשם הכל היסטוריה.

הסימן הראשון שהביא אמיליו בנבחרת הספרדית היה במונדיאל 86' במכסיקו. הוא הבקיע מול הנבחרת הדנית, שנחשבו לפייבוריטים המוחלטים לקחת את הגביע והעלים אותם במהירות ממפת הכדורגל העולמי ל-6 שנים תמימות, על לזכייתם ביורו 92'. באותו משחק הבקיע בוטרגניו רביעייה רק כדי לפגוש את הבלגים הבונקריסטים שביטלו אותו כהרף עין. 4 השערים מול דנמרק היו שעריו האחרונים במדי הנבחרת הלאומית במסגרת המונדיאל. בשנת 92' פרש מהנבחרת הלאומית במשחק פרידה מול אירלנד עם רקורד אדיר של 26 שערים ב-69 הופעות; נתון ששם אותו בראש טבלת המבקיעים של כל הזמנים בספרד (כמובן השיא נשבר לא הרבה אחרי זה ע"י היירו הבלם, רק כדי שישבור אותו הדגול מכולם, ראול). את שארית הקריירה שלו בילה בקבוצה במכסיקו עד לתליית נעלי ב-98'. לאחר מכן הוא נחטף לצוות הניהולי של ריאל והגיע עד לעמדת המנהל הספורטיבי של המועדון, לאחר שהחליף את בתפקיד את חורחה ואלדנו בקיץ 2004. כמה חודשים אחר כך הוא קודם לעמדת סגן הנשיא ויד ימינו של הנשיא פלורנטינו פרז, תפקיד בו הוא מכהן עד היום.