פרנסיסקו חנטו
פרנסיסקו חנטו לופז נולד בגוארניזו שבמחוז קנטאבריה אשר בצפון ספרד, ב21 באוקטובר 1933. בגיל 14 הוא עזב את לימודיו בבית הספר, כדי לעזור לאביו, נהג משאית, בפרנסת הבית. פאקו הצעיר הופקד על מספר הפרות המצומצם שהיה ברשות משפחתו הצנועה, וכמו כל קאנטבריאן חלם לשחק יום אחד בראסינג סנטאנדר. הוא מעולם לא דמיין שיום אחד הוא יהפוך לאחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים. חנטו החל לשחק כדורגל בקבוצת נואבה מונטאנה, לאחר שעזב את תחום האתלטיקה, שהקנה לו את התכונה הבולטת ביותר שלו ככדורגלן בבוא הימים - המהירות האדירה.

זמן קצר אחר כך הוא עבר לקבוצת אסטילרו, בה בגיל 14 הוא כבש 9 שערים במשחק אחד במסגרת הליגה האזורית. המשחק ההוא זיכה אותו במענק מיוחד ממלך קנטאבריה. המלך העניק לחנטו 3,000 פזטות וחוזה חודשי על סך 500 פזטות, בנוסף למענק של 50 פזטות עבור כל ניצחון. בשנת 1953, כשהוא בן 20, הוא הגשים את חלומו כשהחל לשחק בראסינג סאנטנדר, בה הפך לשחקן מפורסם בכל רחבי ספרד.

במהלך קיץ 53 שאל סגן הנשיא של ריאל באותם ימים, דון אלברו בוסטאמנטה, את חברי ההנהלה, אם מישהו מהם מכיר קיצוני צעיר בעל עתיד מבטיח. אחד מהם הזכיר את פאקו חנטו, וכמה ימים אחר כך חתם הכישרון הצעיר לחמש שנים בקבוצה הלבנה תמורת מענק חתימה של 25,000 פזטות ומשכורת חודשית של 4,000 פזטות. הופעת הבכורה שלו במדים הלבנים הייתה נוראית. הוא אמנם היה מהיר מאוד, אך חסר טכניקה. רוב הפריצות שלו באגף הסתיימו בדרך כלל מחוץ לקווי המגרש, כשאת הכדור הוא שכח איי שם מאחור. נזכיר שוב שהמהירות שלו באמת הייתה משהו מיוחד. חנטו רץ מרחק של 100 מטר, עם הכדור בין רגליו, בזמן של 10.9 שניות, בעוד השיא העולמי בריצה זו (בלי כדור כמובן) עמד על 9.9, והשיא הספרדי עמד על 10.3. אך מהירותו לא היוותה שום יתרון עבור ריאל בשנה הראשונה, כאמור.

למזלו של חנטו, לריאל הצטרף שחקן צעיר מדרום אמריקה, שהשפיע רבות על הקריירה של הקיצוני השמאלי. הקטור ריאל שמו, קשר אורוגוואי, שנחשב עד היום לאחד המוסרים הטובים בהיסטוריה. החיבור בין חנטו לריאל היה נפלא. האורוגוואי ידע לנצל את המהירות שלו באמצעות מסירות ארוכות מדוייקות להפליא, שחנטו אסף אחרי דהרות מרהיבות על הקו השמאלי. הפריצות של חנטו היו קטלניות, לא הותירו שום סיכוי למגן היריב וברוב המקרים הסתיימו בכדורי רוחב נפלאים למרכז הרחבה, אותם ניצל כהלכה בעיקר פרנץ פושקאש. מהירותו המדהימה אף זיכתה אותו בכינוי "רוח הסערה".

הפירסום של חנטו יצא גם מעבר לגבולות ספרד כמובן. בכל רחבי אירופה נחשב הקנטאבריאן למלך, הקיצוני הטוב מכולם בלי שום ספק. חנטו הוא השחקן היחיד מאז ומעולם ששיחק 15 שנים ברציפות במפעל גביע אירופה לאלופות, מתוכן שיחק ב8 גמרים וקטף 6 גביעים. בגמר האירופאי השני של חנטו ושל המפעל בכלל, בו אירחה ריאל בברנבאו את פיורנטינה האיטלקית, כבש חנטו שער ספקטקולרי בדרך לניצחון 2-0(את השער הראשון כבש די סטאפנו בפנדל). גם בניצחון ההיסטורי 7-3 על איינטרכט פרנקפורט ב1960 היה לחנטו חלק חשוב במופע. אך הגביע האחרון היה כנראה המתוק מכולם מבחינתו, בו הנהיג את קבוצת ה"יה-יה", שהורכבה מספרדים צעירים, לזכיה בתואר הנכסף, ולהנפת גביע אישית נוספת כקפטן הקבוצה.

הקפטן האגדי של ריאל כיכב גם במדים הבינלאומיים של ספרד. חנטו לבש את מדי הנבחרת 43 פעמים, ובמשך תקופה לא קצרה היה שיאן ההופעות של הנבחרת. את הופעת הבכורה בסלקסיון הוא ערך תחת שרביטו של ראמון מלקון, בתיקו 1-1 נגד אנגליה, שנערך באיצטדיון הצ'מרטין. בסך הכל כבש חנטו שישה שערים בנבחרת, והשתתף בשני מונדיאלים. ב1963 הוא זומן ע"י פיפ"א להשתתף בנבחרת שאר העולם, לקראת משחק מיוחד שנערך נגד אנגליה בוומבלי. את המשחק האחרון בנבחרת הוא ערך ב15 באוקטובר 1969, כשהוא כמעט בן 36, בניצחון של ספרד 6-0 על פינלנד.

כמות התארים בהם זכה חנטו במהלך הקריירה היא בלתי נתפסת. הוא ללא ספק השחקן המאותר ביותר ברמה הזאת מאז ומעולם. במהלך 18 שנותיו בריאל מדריד, חנטו זכה כאמור בשישה גביע אירופה, 12 אליפויות, שני גביעי מלך וגביע ביניבשתי אחד, בנוסף לעוד תארים זניחים יותר. בנוסף הוא זכה בתארים אישיים רבים, כגון 8 מדליות הצטיינות בספורט, מדליית העיר מדריד, ספורטאי השנה של העיתון מטרופוליטן בשנים 1964 ו1970 ועוד ועוד.

לכבודו של פאקו חנטו נערכו שני משחקי הוקרה מיוחדים. הראשון נערך ב1965, למרות שהוא עדיין היה שחקן פעיל. במשחק עצמו ניצחה ריאל את ריבר 3-1 במשחק ראווה שבו זכה הקשר השמאלי הטוב בכל הזמנים לכבוד הראוי לו. ב14 בדצמבר 1972, בנוסף לחגיגות 25 שנה להיווסדו של הברנבאו, זכה חנטו למשחק פרישה אמיתי. הפעם הייתה זו בלנשש הפורטוגלית שנוצחה 2-1, כאשר במדי ריאל הופיעו כוכבים עולמיים כמו בנה ההונגרי, יוסיביו הפורטוגלי של בנפיקה ודוברין הרוסי. החלק הקידמי של ריאל באותו משחק הורכב מבנה, סאנטיאנה הצעיר, יוסביו, דוברין וחנטו כמובן. המשחק שוחק רק במשך 20 דקות, במהלכו קיבלה ריאל פנדל, והקהל צעק בשמו של חנטו במטרה שייקח את הבעיטה. היה זה השער האחרון של חנטו במדי ריאל ובכלל בקריירה המפוארת שלו.

אחרי הפרישה מהמשחק עבר חנטו לתחום האימון. הוא אימן את קאסטיליה, קאסטלון, פלנסיה, גראנדה וכמה קבוצות צעירות של ריאל מדריד. כיום חנטו הוא שגריר של ריאל באירופה, תואר של כבוד, במהלכו הוא זכה לנסוע מידיי פעם עם חברו הטוב אלפרדו די סטאפנו, נשיא הכבוד של ריאל. חנטו ממשיך להתעניין כמובן גם היום בריאל מדריד, ולייצג את המועדון בצניעות רבה, כאילו הוא עדיין אותו ילד קטן מקאנטבריה: "אם לא הייתי מגיע לריאל מדריד, אם לא הייתי זוכה לשחק לצד אותם כוכבים אדירים, הכדורגל העולמי היה זוכה לעוד כוכב אחד גדול במקומי".