חוסה מאריה גוטי
חוסה מאריה ''גוטי'' נולד וגדל במדריד. כמדרידיסטה אמיתי מהרגע הראשון שיצא לאוויר העולם, גוטי החל לשחק בקבוצת הזעטוטים של ריאל מדריד. כבר אז הוא נחשב לכישרון יוצא דופן, ששנים ספורות לאחר מכן כבר שימש כאחד השחקנים המרכזיים בנבחרות הצעירות של ספרד, כזה שנועד לגדולות. בקיץ 1995 הוא זכה עם הנבחרת עד גיל 18 של ספרד באליפות אירופה לגילאים אלה, ובעונה שלאחר מכן הגשים את חלומו ועלה מקבוצת המשנה לקבוצת הראשונה של ריאל מדריד, שאומנה בזמנו ע"י חורחה ואלדנו. 9 הופעות ושער אחד היו במאזנו של גוטי בעונת 95/96, כשבעמדה שלו בקישור הקידמי שיחקנו באותה תקופה שחקנים נפלאים כמיכאל לאודרופ ומילה.

בעונת 96/97, תחת הדרכת פאביו קאפלו, ביצע גוטי עוד קפיצת מדרגה כששותף ב14 משחקי ליגה וב3 משחקי ליגת האלופות, רובם כמחליף, ולאט לאט החל לצבור ניסיון ושדרג את יכולתיו בעמדת ה"מדיה פונטה", כלומר הפליימייקר שמאחורי החלוצים. בסיום אותה הוא אף זכה בתואר קבוצתי ראשון במועדון הבית שלו - אליפות ספרד, שלאחריה הוסיף גם סופר קאפ ספרדי לארון. בעונת 97/98, תחת הדרכת יופ היינקס, גוטי שותף בזכיה בליגת האלופות לראשונה מזה 30 שנה, כשבמאזנו שתי הופעות במפעל ו17 הופעות בליגה, בהן גם כבש שער אחד. בתום אותה עונה הוא עזר לנבחרת עד גיל 21 לזכות באליפות אירופה, עוד תואר לארון הפרטי ההולך ומתמלא של הקשר המוכשר.

אולם גם בעת ההיא גוטי שימש כמחליף בקבוצה המרובה בשחקני התקפה מוכרשים, וקיווה שבאיזשהו שלב הוא יקבל את המושכות של ניהול התקפת הקבוצה. אך לא כך היה הדבר. מעמדו אמנם התחזק בסגל והוא ללא ספק קיבל יותר דקות ויותר אחריות, אך תמיד היה נראה שחסר לו משהו כדי לפרוץ סופית לתודעה כשחקן הרכב לגיטימי בריאל מדריד. בעונת 98/99 הוא רשם 28 הופעות בליגה, רובן ככולן כמחליף כאמור, ואף ערך הופעת בכורה בנבחרת הבוגרת של ספרד בניצחון 3-1 על קרואטיה (5/5/99).

בעונת 99/00, עם הצטרפותו של דל בוסקה, תקוותיו של חוסה מאריה גוטיירז לפרוץ בשעה טובה להרכב עלו ופרחו. דל בוסקה נתן לו לשחק יותר, אמנם עדיין כמחליף בעיקר, אך אי אפשר להתעלם מהעלייה בכמות הדקות של גוטי באותה עונה. הוא סיים את העונה עם שישה שערי ליגה ושער אחד בעשרת הופעותיו בליגת האלופות, כאשר בסיום אותה עונה חגגה הקבוצה עוד זכייה בתואר האירופאי היוקרתי.

דווקא עם תחילת עידן ה''גלקטיקוס'' איי שם בקיץ 2000, בניצוחו של הנשיא החדש פלורנטינו פרז, גוטי סוף סוף מצא מקום מרכזי בקבוצת הבית שלו. דל בוסקה הסיט מעט את עמדתו של גוטי לפנים, והוא שיחק ממש כחלוץ שני במשחקים רבים במהלך עונת 00/01. גם כשלושת רבעי חלוץ גוטי גילה יכולת נפלאה, כבש 14 שערי ליגה (!) ב32 משחקים בהם שותף בדרך לזכייה באליפות ספרד, והוסיף עוד ארבעה שערים ב12 משחקי ליגת האלופות. בהחלט מספרים מרשימים ומספקים עבור הילד הבלונדיני, שבעקבות אותם 14 שערים בחר ללבוש באופן קבוע את מספר 14 על גב חולצתו.

גם בעונת 01/02 גוטי נתן תפוקה נאה, זאת למרות הצטרפות זיזו לחלק הקידמי. זידאן, פיגו, ראול ומוריינטס אמנם היוו את הרביעייה הקידמית הקבוצה, אך לגוטי היה מקום טוב בעמדת המחליף הראשון של צמד החלוצים. 28 הופעות בליגה ושלושה שערים, בנוסף לשלושה שערים בתשעת משחקי ליגת האלופות בהם שותף. בסיום אותה עונה הוא קיבל מדלייה אירופאית שלישית למגירה הפרטית שלו.

אך בריאל כמו בריאל של אותם ימים - שחקן לא נוצץ על הנייר - עתידו לא ורוד במיוחד. פרז הנחית בברנבאו את התותח האקטואלי רונאלדו, שבנוסף לעלייתו לבוגרים של חאבייר פורטיו לא הותיר לגוטי מקום בחוד. ואכן מספר 14 בעל השיער המוזהב לא נראה יותר בשפיץ ההתקפה, ותסכולו המוצדק ודאי שלא תרם לקו עליית הקריירה שלו, בדיוק בעונות שבהן הוא אמור להיות בשיאו. גוטי שוב הפך להיות קשר מחליף, שאמנם רשם 34 הופעות בליגה, אך ברובן הוא בסך הכל נתן לזיזו או לראול מנוחה בעשרת או חמשת הדקות האחרונות. כך או כך, גוטי תרם ארבעה שערים לאליפות באותה עונה, והיה מוזמן דיי קבוע לנבחרת באותה עונה (ואף כבש שני שערים - נגד צפון אירלנד ונגד גרמניה).

עם פתיחת עונת 03/04 שוב ציפתה לגוטי הפתעה לא מעודדת במיוחד, הפעם רכישתו של דיויד בקהאם למרכז הקישור. אולם למזלו ולצערינו ריאל של קרלוס קיירוש נאלצה להתמודד עם ''חור'' גדול במרכז המגרש, חור אותו סתם בהצלחה לא מרובה אותו גוטי במשך העונה, לאחר שהוריד את קמביאסו לספסל במשחקים רבים ושיתף פעולה עם הרכש האנגלי. בעקבות כך נאלץ גוטי שוב לשנות את סגנון המשחק שלו, הפעם לקשר דפנסיבי, תפקיד אותו הוא התקשה למלא ברמה הנדרשת. אין זו אשמתו כמובן, שכן אין זה פשוט להפוך מפלימייקר לחלוץ ואז לשנות תפקוד פעם נוספת לקשר אחורי. במיוחד לא לאור העובדה שיכולתו הבולטת של גוטי הייתה והינה ראיית משחק משובחת ומסירות עומק נפלאות, תכונות המתאימות בדיוק לפלימייקר, אך בריאל כמו בריאל...; כבר אמרנו?

אם לא דיי בכך, בריאל של דון פלורנטינו הסתבר שאת הטעויות שנעשות רק מחזקים במקום לתקן. גוטי שוב פתח את העונה על תקן קשר אחורי, כאשר הפעם אפילו לא היה שחקן שייאבק עמו על העמדה בעקבות עזיבת קמביאסו. הוא המשיך לא להיות הצלחה מרובה בלשון המעטה, אולם למרות יכולתו הדפנסיבית הבינונית הוא הוזמן שוב לסגל הנבחרת הלאומית במסגרת משחקי מודקדמות המונדיאל. בנבחרת, לה אין מחסור בקשרים אחוריים, הוא שיחק מן הסתם בעמדה יותר קידמית בקישור, ואף כבש שער שלישי בהופעתו ה14 במדים הלאומיים, נגד סאן מרינו.

בינואר 2005 סוף סוף נרכש תומאס גראבסן לעמדת הקישור הדפנסיבית. למרות שהיכולת הקבוצתית השתפרה והתוצאות השתפרו עוד יותר, ספק רב אם גוטי פרץ מאושר בעקבות כך. הכישרון המבטיח, שעוד בקיץ 2003, עם עזיבת היירו, הפך לקפטן השני של הקבוצה אחרי ראול, שוב ראה בעיקר ספסל. בשלבי הסיום של העונה הוא כמעט ולא שיחק, הודח שוב מהנבחרת כמובן, ובקיץ 2005 הוא עצמו דיבר קבל על ועדה על עזיבה אפשרית למועדון אחר. אך בסופו של דבר גוטי החליט להישאר בבית, אולי בגלל שלושמבורגו הבטיח לו קצת יותר דקות מבסיום העונה הקודמת. הוא נשאר לעונה עשירית במועדון בו גדל, והצהיר בתקשורת שעל ההזדמנות האחרונה מבחינתו לעזוב את הבית הוא ויתר.

מכל בחינה שלא תרצו, הוא פתח את עונת 05/06 כשחקן ספסל. בפטיסטה צורף לקישור המרכזי ההתקפי וגארסיה וגראבסן התחרו על העמדה בקישור האחורי, אך כמו שקרה לא אחת בעבר - חוסה מאריה גוטיירז מצא עצמו פותח בהרכב משחק אחר משחק בעמדות שונות ומגוונות, וצעד בפיסגת צוברי דקות המשחק בקבוצה. מן שחקן ספסל שבלי שאף אחד שם לב הוא חולייה חשובה בהרכב.

לאחר הגעת קאפלו, גוטי שוב ירד לספסל, רק שהפעם הוא חזר כבר במחזור השלישי להרכב לאור יכולתם הדלילה של בקהאם וקסאנו. ברוב המשחקים הוא כרגיל היה ישנוני, אבל דווקא במשחקים הגדולים - שני הסופרקלאסיקוס, סביליה(עלה מהספסל ובישל שני שערים בפארטידזו אמיתית) ואתלטיקו - הוא היה שם עבור הקבוצה עם ניהול משחק מבריק. לקראת סיום העונה הוא שב להיות שחקן ספסל, אבל בסך הכל זו הייתה עונה טובה יחסית של הגוטיירז. אצל שוסטר, גוטי כבר היה בורג משמעותי הרבה יותר.

עונת 2007/08 של גוטי הייתה כנראה הטובה ביותר בקריירה שלו. 16 בישולים, סוף סוף תפוקה עקבית, סוף סוף סוג של יציבות. שיתוף הפעולה עם ווסלי סניידר היה פנטסטי. גוטי ללא ספק היה אחד ממצטייני עונת האליפות המרשימה שלנו. השאלה הייתה מה הוא מכין לנו לקראת העונה אחר-כך? בעיקר בגלל פציעות, אבל לא רק - כמות המשחקים של גוטי צומצמה משמעותית. הרגע הגדול מבחינתו היה השער נגד חטאפה בבעיטה חופשית במשחק המשוגע ההוא. גוטי היה פצוע ולא שותף בתבוסה הכואבת בקלאסיקו.

עונת 2009/10 הייתה העונה האחרונה של גוטי בלבן. הוא דווקא כבש שלושה שערים בחודש ספטמבר אבל לאט-לאט התרגל למצב החדש. לאחר התבוסה לאלקורקון בגביע הוא הסתכסך עם פלגריני והוצא מהסגל לזמן-מה. משחקו האחרון בברנבאו היה מחזור אחד לסיום העונה נגד בילבאו, בו גוטי נפרד, לפני הדמעות במסיבת העיתונאים. המדרידיסטה הודה על 15 שנים נהדרות בלבן, והאבסורד - הוא וראול נפרדו מריאל מדריד זה אחר זה תוך 48 שעות, באחד השבועות היותר קשים עבור אוהדי ריאל מדריד. התחנה הבאה של גוטי הייתה בשיקטאש התורכית. הוא התקבל בהרבה התלהבות ע"י הקהל וכבש 11 שערים בעונה הראשונה, כשאחד ממשחקי השיא היה כשהוביל את הקבוצה לניצחון חוץ בגלטסראיי עם שער ובישול, לראשונה מזה 8 עונות. בנובמבר 2011 שוחרר מהקבוצה לאחר שלא הסתדר עם המנהל הספורטיבי ותלה את הנעליים. "אני רוצה לאמן ילדים בריאל מדריד שהיא הקבוצה שלי - זה החלום שלי", הצהיר גוטי, שלא מפספס אף הזדמנות לעקוץ בטוויטר את ברצלונה. מדרידיסטה לנצח.