רונאלדו
סיפורו של אחד מגדולי השחקנים בכל הזמנים החל ברחוב סזאר אובינו אשר בפאתי ריו דה ז'אנרו, ב22 לספטמבר 1976, אותו יום בו נולד לאוויר העולם ילד ברזילאי העונה לשם רונאלדו לואיז נזאריו דה לימה. רונאלדו מגלם את הסיפור הקלאסי של רוב ה'קראקים' הברזילאים, אשר גדלו בעוני ובצניעות והחלו את דרכם לפיסגה דרך השכונה. אביו נליו עבד בחברת טלפון, והצליח לפרנס בקושי רב את אשתו סוניה ואת שלושת בניו, כאשר רונאלדו היה הצעיר מבינהם. כבר מהרגע הראשון היה ניתן להבחין כי ל"דאדאדו", כך כונה בצעירותו, ניתנה מתת אל מיוחדת. בכדור הוא החל לבעוט כמעט בטרם החל ללכת, ובבית הספר, בו ביקר רק משום שחייבו אותו כמובן, הוא לא עשה דבר פרט להחלפת מסירות עם הקיר.

הקבוצה הראשונה אליה השתייך רונאלדו הייתה קלאב ואלקרייה המקומית, קבוצת כדורגל באולמות אליה הצטרף בגיל 10. למרות שליטתו המרשימה בכדור, במשחקים הראשונים הוא שימש כשוער, אך תוך בזמן קצר קיבל צ'אנס ממאמנו כחלוץ - ולא איכזב כמובן. רונאלדו הצעיר היה צנום יחסית, קטן ורזה, ולכן הכדורגל באולם, עם כדור ומגרש קטנים יותר, התאים לו יותר מאשר כדורגל רגיל. את אותה ואלקרייה עזב רונאלדו תוך זמן קצר לקבוצת 'סוסיאל ראמוס', גם היא קבוצת 'סאלה', בה שיחק מגיל 11. 166 שערים כבש רונאלדו בכל שנותיו בקבוצת ראמוס, 84 מהם בעונתו הראשונה, ובעקבות מספרים אלה הוזמן לשחק כדורגל 'אמיתי' בקבוצת סאן קריסטובאו. וכך, ביולי 1990, החל רונאלדו את צעדיו בכדורגל האמיתי, תוך שהוא ממשיך לשחק במקביל כדורגל באולמות בקבוצת סוסיאל ראמוס. הבעיה הייתה שמגרש האימונים של ראמוס היה רחוק משמעותית ממגרש האימונים של סאן קריסטובאו, ומכיוון שלא היה ברשות רונאלדו מספיק כסף לנסוע כל יום ברכבת, הוא נאלץ לעיתים קרובות להסתנן לנסיעה מבלי לשלם. בסך הכל שיחק שנתיים רונאלדו במקביל בשתי הקבוצות(90-92), כאשר ב91' כבש 65 שערים באליפות קריוקה לנוער במדי קריסטובאו, נתון ממנו ניתן להסיק כי רונאלדו לא התקשה במיוחד לעשות את המעבר מה'סאלה' לכדורגל האמיתי.

חלומו של רונאלדו, כמו חלומם של כל ילדי ריו באותם ימים, היה לשחק בקבוצת פלאמנגו. במקביל, אנשים רבי השפעה בכדורגל הברזילאי כבר שמו את עינהם על הכוכב הנולד. אלפרדו סאמפאיו, נשיא איגוד שחקני ריו, אימן בזמנו במחלקות הצעירות של סאן קריסטובאו, כך שהוא הכיר מקרוב את הילד. כמוהו גם כוכב הנבחרת בעבר ג'ארזיניו, שזכה לראות את הילד הצנום מלהטט על המגרש, וכשאדם כמו ג'ארזיניו יודע על קיומך ומתלהב מיכולותיך - לא רחוק היום שתגיע לקבוצה גדולה בברזיל. ואכן כך קרה. בתמיכתם המלאה של נשיאי קבוצתיו, פריירה מקריסטובאו וקרבאליו מראמוס, ובעזרת רוח גבית של ג'ארזיניו, החליט רונאלדו בעצת הסובבים אותו לוותר זמנית על חלומו לשחק בפלאמנגו ובמארקנה, ולחתום דווקא בקרוייזרו בדצמבר 1992, מרחק של כ-434 ק"מ דרומית מעיר הולדתו ריו.

כשהוא בן 17 בלבד, ועוד לפני שערך הופעת בכורה בקבוצתו החדשה, זומן רונאלדו לסגל נבחרת ברזיל עד גיל 17 לקראת טורניר הסודאמריקנו. ברזיל אמנם סיימה רביעית אחרי קולמביה, צ'ילה וארגנטינה, אך יכולתו של הכוכב העולה רונאלדו בלטה כבר אז מעל שאר השחקנים. הוא כבש שמונה שערים בטורניר, נבחר לשחקן המצטיין ונראה לראשונה מול עיניים בינלאומיות. שלושה חודשים בלבד לאחר הטורניר, ב5 במאי 1993, ערך רונאלדו את הופעת הבכורה במדי קרוייזרו במשחק מול קלדנסה. קצב ההתקדמות שלו היה מהיר ומרשים. כבר בעונתו הראשונה הוא נבחר לחלוץ המצטיין ולתגלית העונה, וקרוייזרו זכתה באליפות האזורית של מיניירו. בזירה הבינאלומית הוכיח רונאלדו את יכולתו עם חמישה שערים נגד קולו קולו הצי'ליאנית וצמד נגד נאסיונאל דה מונטבידאו, במסגרת הסופרקופה דה סודאמריקה. ארבעה שערים נוספים במשחק ידידות נגד פלאמנגו האדירו את שמו ברחבי ברזיל, ובגיל 17 בלבד הוא זומן לראשונה לנבחרת הבוגרת על ידי קרלוס אלברטו פריירה.

הופעת הבכורה שלו נערכה ב23 למרץ 94', כאשר נכנס כמחליף עשר דקות לסיום במקום בבטו, במשחק ידידות נגד ארגנטינה כהכנה למונדיאל הקרב. פריירה המשיך לזמנו לסגל ולתת לו לשחק כמחליף, ובמשחק רעים נגד איסלנד הוא זכה לפתוח בהרכב ולכבוש את שער הבכורה שלו במדי הסלסאו, רגע היסטורי עבור נבחרת ברזיל, ויוני 94' נכלל רונאלדו בסגל של פריירה למונדיאל שנערך בארה"ב. רונאלדו בן ה17 לא זכה לשחק כלל וכלל בטורניר, בו זכתה כמובן ברזיל, אך בסיום הגמר נגד איטליה חגג יחד עם שאר הנבחרת זכייה נפלאה בגביע החשוב ביותר.

מייד אחרי המונדיאל, שבו לא שיחק כאמור, החל רונאלדו לקבל הצעות מקבוצות אירופאיות. איאקס אמסטרדם ומספר קבוצות איטלקיות התעניינו בשירותיו, אך הילד בחר דווקא בפ.ס.ו ההולנדית. למה? כדי להתאקלם כהלכה באירופה היה על רונאלדו לשחק תחילה בליגת קטנה ורגועה יחסית, וגם כי באותה פ.ס.ו החל רומאריו את דרכו בכדורגל האירופאי. מהר מאוד התגלתה הבחירה שלו כנכונה. מגמת ההתקדמות המטאורית בקריירתו המשיכה להתעצם ולהדהים, כאשר כבש שבעה שערי ליגה כבר בחמשת משחקיו הראשונים בקבוצה. בסך הכל כבש רונאלדו 30 שערים ב32 משחקיו בעונת 94/95, מאזן בלתי רגיל עבור כל שחקן, ובמיוחד עבור ילד בן 18 שזו עונתו הראשונה מחוץ למולדת. בעונתו השניה בקבוצה, לעומת זאת, החל רונאלדו הצעיר לסבול מבעיות בבירכו הימנית. בעקבות ניתוח שעבר באותה ברך סוררת רשם רונאלדו 13 הופעות בלבד באותה עונה, בהן כבש 12 שערים. גם כן מאזן לא רע בכלל. במקביל לימיו בהולנד הוא זומן כל העת לנבחרת ברזיל, בה שיחק עדיין כמחליף בדרך כלל, אך זכה עמה בקופה אמריקה 95', תוך שהוא שותף בחמש דקות בלבד בטורניר כולו.

בכל אופן, למרות שלא היה גורם משמעותי בנבחרת וסבל מפציעה בעונתו השניה בהולנד, מאזן של 55 שערים ב56 משחקים במשך שתי עונות הספיק לברצלונה כדי לרכושו בקיץ 1996, בזמן שהוא עצמו שהה בארה"ב יחד עם נבחרת ברזיל שהתכוננה למשחקים האולימפיים באטלנטה. 20 מיליון דולר העבירה ברצלונה לפ.ס.ו תמורת הכוכב העולה, ואת הטורניר האולימפי החל רונאלדו כשחקן בארסה למעשה. בכל מקרה, הסלסאו עם רונאלדו ושחקנים גדולים נוספים כמו ריבאלדו, ז'וניניו ורוברטו קרלוס הודחה בחצי הגמר על ידי ניגריה, אך זכתה במדליית הארד עם ניצחון במשחק על המקום השלישי.

העונה של רונאלדו בברצלונה תיזכר לעד בקטלוניה, בספרד ובעולם הכדורגל כולו. הוא אמנם השאיר את אליפות הליגה לריאל של פאביו קאפלו, אבל כבש 34 שערים ב37 משחקים, והיה לפיצ'יצ'י של הליגה כמובן. חמישה שערים היו לו במסגרת גביע אירופה למחזיקות, מפעל בו בארסה של בובי רובסון דווקא כן הצליחה לזכות. אבל יכולתו של רונאלדו, שחקן שנת 96' בעולם מטעם פיפ"א, הייתה הרבה מעבר לסתם מספרים יבשים. הוא היה מהיר יותר מכולם, עם טכניקה נפלאה, שליטה אדירה בכדור ויכולת סיום קטלנית מול השער. הבלמים לא ידעו איך לאכול אותו. בין שעריו זכור במיוחד שער שכבש נגד קומפוסטלה, שער בו לקח כדור מהחצי, התגבר על ארבעה שחקנים תוך שהוא דוהר לרחבה, וסיים כמובן בבעיטה לרשת. בסיום אותה שנה שנה הוא הוסיף לארון עוד קופה אמריקה, הפעם כבר כשחקן הרכב. 15 שערים ב17 משחקים היו בסך הכל לרונאלדו בסלסאו באותה עונה.

השאלה הנשאלת היא איך נתנה ברצלונה לשחקן הטוב בעולם לברוח לה מבין הידיים, לאחר עונה אחת בלבד. שאלה שעד היום שואלים אוהדי בארסה את עצמם. סעיף שחרור מיוחד המאפשר מעבר לקבוצה מחוץ לספרד היה המפתח. הקשר עם אינטר מילאנו החל בפגישות חשאיות שהתקיימו בנורבגיה ערב משחק ידידות של הנבחרת נגד צרפת (המשחק בו כבש רוברטו קרלוס את שערו המפורסם בבעיטה חופשית). לאחר מכן נחת רונאלדו במילאנו כדי לסגור את סופית את תנאי החוזה, אך עוד בטרם חתם על מסמך כלשהו הוא זכה לאהדה אדירה מהקהל המילאנזי. ברצלונה ונשיאה נונייז אמנם ניסו ככל יכולתם למנוע את ההעברה, אבל בסופו של דבר התברר שהם נזכרו מאוחר מידיי, וב22 ביוני 1997 פיפ"א אישרה את העברתו של רונאלדו לאינטר.

ב27 ביולי ערך השחקן הטוב בעולם באותם ימים את הופעת הבכורה במדים החדשים של אינטר. היה זה משחק ידידות נגד מנצ'סטר יונייטד מול 49,718 צופים נלהבים. פרק אינטר מילאנו בחייו של רונאלדו החל מאותו רגע, והסתיים בהפסד האליפות נגד לאציו איי שם ב2002. פרק של ירידה מהטופ לתחתית מסיבות מצערות, ועלייה מחדש לגדולה כמו שרק הגדולים מכולם יכולים. כמו פנומן.

אוהדי אינטר תלו את תקוותיהם ברונאלדו כאיש שסוף סוף יחזיר להם את תואר האליפות. עם המאמן החדש לואיג'י סימוני, וכוכבים נוספים כדג'ורקאף הצרפתי וזאמורנו הצ'יליאני, היה נדמה שהמיוחל אכן ייקרה. ורונאלדו לא איכזב. "נעל הזהב", תואר מלך השערים של אירופה, הוענק לו לראשונה על כיבושיו הבלתי פוסקים בשנת 1997 (בעיקר בברצלונה אך גם באינטר - תשעה שערים באחד עשר המחזורים הראשונים); כמו גם תואר שחקן השנה בעולם מטעם פיפ"א לשנת 1997, שנה שניה ברציפות. עונה נהדרת במהלכה כבש 25 שערי ליגה ועוד 6 בגביע אופ"א לא הספיקה לאינטר בכדי לעקוף את יובנטוס ולזכות בתואר, אבל מבחינה אישית "איל פנומנו" בהחלט נתן את התפוקה המצופה. ההגנות באיטליה היו חסרות אונים בדיוק כמו אלה שבספרד, וכולם חיכו לראות מה יעשה רונאלדו בבמה המרכזית. המונדיאל.

הטורניר התחיל לא רע עבור רונאלדו וברזיל. שער אחד בשלב הבתים נגד מרוקו, עוד צמד נגד צ'ילה בשמינית הגמר ואחד נגד הולנד בחצי הגמר, בנוסף להבקעת פנדל בדו קרב הפנדלים נגד נבחרת האורנג', בסיומו עלתה ברזיל לגמר הגדול נגד צרפת. ארבעה שערים בסך הכל היו לו בטורניר החשוב ביותר, אולם ספק רב אם הוא עצמו זוכר את הטורניר בזכות אותם שערים. ברזיל הובסה 3-0 על ידי צרפת של זיזו, והבעיות החלו רק אחר כך. השמועות גורסות כי רונאלדו התעלף ערב המשחק, שהוא לא היה כשיר לשחק, אך נאלץ לעשות זאת רק בגלל לחצים מצד נייקי, החברה המאמצת שלו. בפועל, מעטים מאוד הם אלה שיודעים מה באמת קרה לפני אותו גמר. אותו גמר שהתחיל גהנום עבור רונאלדו, ילד שעוד לא מלאו לו 22 שנים להזכירכם.

הצרה הייתה טמונה בברך. אותה ברך שהשביתה אותו למשך חצי עונה עוד בהיותו שחקן של פ.ס.ו איינדהובן. כבר בתחילת העונה הוא נפצע קלות בברך ונאלץ לנוח עד אמצע אוקטובר. כשחזר לשחק ונכנס לכושר, הוא התאמץ מעבר לגבול יכולתו לשחק משחק שלם. בליגת האלופות הוא עוד הספיק לכבוש שער בניצחון על ריאל מדריד, אבל אז הושבת עד מרץ בעקבות אותה בעיה בברך. כשחזר שוב לשחק הליגה כבר הייתה במחזור ה25, ואמתחתו של רונאלדו היו חמישה משחקי ליגה בלבד עד אותו זמן, בהם כבש כמובן חמישה שערים - שלושה מהם בפנדלים. הכושר והיכולת עם חזרתו כבר לא ממש היו אותו דבר, למרות שבסך הכל הוא סיים את העונה עם 14 שערי ליגה ב19 משחקים. עונה מוחמצת.

עונה 99/00 התחילה טוב מבחינת מצב הברך של "איל פנומנו". הוא הספיק לשחק בשבעת משחקי הליגה הראשונים, בהם כבש שלושה שערים, עד שהברך שוב השביתה אותו. היה זה ב21 לנובמבר, במשחק נגד לצ'ה. הוא נותח על ידי מומחה בפריס תשעה ימים לאחר מכן, ניתוח שאילץ אותו לנוח במשך ארבעה חודשים. וכך אכן היה. רונאלדו חזר לשחק ב12 באפריל 2000, כנראה היום השחור ביותר בקריירתו. היה זה משחק במסגרת גמר הגביע האיטלקי, באולימפיקו של רומא נגד לאציו. רונאלדו נכנס כמחליף בדקה ה58, במקום אדריאן מוטו הרומני. את הכדור הראשון הוא קיבל שש וחצי דקות לאחר מכן, ותוך כדי ריצה עמו הוא פשוט קרס על כר הדשא. היד תפסה את אותה ברך ימין ארורה, ופנים פשוט זעקו בקול אל השמיים. האיצטדיון השתקק. כולם דממו. הקריירה של רונאלדו נראתה כגמורה. השמועות על פרישה כבר החלו לצוץ, אבל רונאלדו דחה אותן מכל וכל. הוא החליט לנסות ולהשתקם, הפעם בלי לחץ במולדתו ברזיל. הוא התמיד יום אחרי יום בפיזיותרפיה, שיחק הרבה גולף, עבר בדיקות אצל מומחים ולאט לאט החל להחלים.

בינתיים, אינטר המשיכה לנוע בין כישלון לכישלון. גם הנבחרת נראתה פשוט רע, החליפה מאמנים ונראתה רע בקמפיין מוקדמות מונדיאל 2002. רונאלדו לא שיחק כלל כדורגל במשך 20 חודשים. הוא החמיץ את כל עונת 00/01, וחזר לפתע רק לקראת סיום עונת 01/02. חזר גם חזר. תחילה הוא הופיע במשחק ראווה במרקאנה יחד עם שחקני קולנוע ושלל ידוענים אחרים. הוא כבש בו חמישה שערים, להפתעת כולם. זיקו, כוכב עבר גדול ששיחק גם באותו משחק, כבר היה בטוח ששנת 2002 תהיה השנה של רונאלדו. את המדים הנראזורים הוא שב ללבוש בנובמבר 2001, אז אירגנה עבורו אינטר משחק מיוחד נגד אלופת ניגריה. זה היה רונאלדו אחר, עדיין שחקן שמסוגל לעשות את ההבדל, אך לא יותר מידיי רחוק מהרחבה. סגנון המשחק היה כזה של חלוץ רחבה, ופחות של וירטואוז כפי שהיה לפני הפציעות.

בדצמבר הוא כבר כבש במשחק החוץ נגד ברשיה. שבועות ספורים לאחר מכן הוא הוסיף עוד שניים בסאן סירו נגד ורונה. האופוריה ביציעים הייתה במקסימום האפשרי. אינטר של הקטור קופר צעדה בראש הטבלה, הרבה בזכות השערים של רונאלדו וכריסטיאן ויירי ששיתפו פעולה בחוד. שבעה שערים הוא כבש עד סיום אותה עונה בעשרה משחקים בהם שותף, ואותת לכולם שהקריירה שלו רחוקה מלהסתיים. בסופו של דבר אינטר, הלוזרית הגדולה, עם המאמן הלוזר קופר, הפסידה את האליפות ללאציו עקב הפסד במחזור האחרון. נו, מילא. העיקר שרוני שוב משחק כדורגל, ובזכות מאמן נבחרת ברזיל החדש לואיס פליפה סקולארי - ניתן לו סיכוי לכפר על מאורעות המונדיאל הקודם, בגביע העולמי 2002. בברזיל רצו לראות את רומאריו, אבל בסופו של דבר התברר לכולם שגם לרונאלדו יש מה לתרום. ועוד איך יש.

מה נאמר ומה נגיד על אותו חודש קסום ביפן ובקוריאה. בדקה החמישים של המשחק הראשון נגד טורקיה, הוא כבש את שערו הראשון בטורניר. הוא הוסיף עוד אחד ב4-0 על סין, וצמד במשחק השלישי נגד קוסטה ריקה. עוד שער נגד בלגיה בשמינית הגמר, החמישי שלו בארבעה משחקים, עזר לסלסאו להפעיל לרבע הגמר מול אנגליה. לאחר שעברה את המשוכה הנ"ל, פגשה שוב בטורקיה בחצי הגמר. רונאלדו כבש שער נהדר במבצע אישי והכריז שוב, בקול גדול, למי שעוד היה ספק בעניין: רונאלדו חזר, והוא שוב מספר אחד. בגמר מול גרמניה, רונאלדו כבר נכנס לספר של הגדולים מכולם. אגדה חיה. צמד שערים שלו ניצחו את הגרמנים, החזירו את הגביע לארץ הסמבה ואת הקריירה של רונאלדו למסלול הירוק. המעגל שהחל בצרפת ארבע שנים לפני כן סוף סוף נסגר.

כמלך השערים של המונדיאל עם שמונה שערים, קיוו שוב אוהדי אינטר שרונאלדו, הפעם עם קילוגרמים ספורים יותר, יוביל אותם לפיסגה. אך לצערם, מערכת היחסים של הפנומנו עם הקטור קופר לא הייתה מהטובות שניתן למצוא בלשון המעטה. הספקולציות על מעבר למדריד החלו כבר בתחילת יולי, מייד אחרי הזכייה במונדיאל. "אם ריאל מדריד רוצה אותי, שתדבר עם אינטר", אמר אלוף העולם הטרי לעיתונאים בריו דה ז'נרו. רונאלדו עצמו רצה מאוד לעבור לאלופת אירופה, אך מדריד חששה תחילה ממצב הברך שלו. בסופו של דבר, לאחר שבועות של מיקוחים שונים ומשונים, חתם רונאלדו רישמית בריאל מדריד ב2 בספטמבר 2002. אינטר קיבלה עבורו כ30 מיליון יורו, למרות שמוראטי עצמו לא ממש היה נלהב לאבד את הכוכב שלו, בו האמין במשך כל תקופת הפציעה הארוכה. מספר 11 החדש של ריאל מדריד, ה'גלקטיקו' של עונת 02/03, הוא לא אחר מאשר אלוף העולם רונאלדו.

הבכורה בלבן הייתה כמו באגדות. במחזורים הראשונים של העונה הוא לא נרשם בסגל מכיוון שכושרו היה לקוי. רק במחזור החמישי, במשחק הבית נגד אלאבס, רונאלדו נרשם בטופס ופתח על הספסל. בדקה ה64 הוא עלה לשחק במקום חאבייר פורטיו לכל תשואות הקהל, ודקה אחת בלבד הספיקה לפנומנו כדי לכבוש שער נהדר בבעיטה מהאוויר. הברנבאו בטירוף, ורונאלדו השמנמן הוסיף עוד אחד בדקה ה79 לקראת ניצחון 5-2 בסיום.

בהמשך העונה רונאלדו זכה לכמה רגעים לא כל כך נעימים, למרות שמבחינת מספרים יבשים הוא סיפק את הסחורה בריבית דריבית. הקהל לא אהב את עצלותו על המגרש, את היותו כבד משקל במונחים של ספורטאי. הכינוי שדבק בו היה "אל גורדיטו", השמנמן. הוא אפילו זכה לשמוע שריקות בוז מיציעי הברנבאו במספר משחקים בהם הוחלף. אולם כל התלונות התמוססו לאחר 90 דקות מופלאות כמו שרק רונאלדו מסוגל לתת. רבע גמר ליגת האלופות, אולד טראפורד, מנצ'סטר יונייטד מנסה למחוק הפסד 3-1 מהמשחק הראשון בברנבאו. רונאלדו כובש שלושער יוצא מן הכלל בתאטרון החלומות ומבטיח במו רגליו את ההעפלה לחצי הגמר. עוד יום בהיסטוריה של האגדה מריו דה ז'נרו. את העונה הוא סיים כמלך השערים של הקבוצה עם 23 שערי ליגה ב31 משחקים בדרך לזכייה באליפות ספרד, אליפות ראשונה בקריירתו. כמובן שבמשחק ההכתרה נגד בילבאו הוא כבש צמד בעצמו...

העונה השנייה במדריד נפתחה באותה תנופה של סיום העונה שעברה. למרות עזיבת דל בוסקה ומינוי קיירוש, המכונה המשיכה לעבוד. ריאל צעדה בראש הטבלה, נראתה טוב בצ'מפיונס, ורונאלדו שוב עמד בראש טבלת המבקיעים - הפעם בראש טבלת הליגה כולה. 24 שערים הוא כבש ב32 הופעות, היה לשחקן השדה הטוב ביותר בקבוצה שקרסה רק בשבועות האחרונים של העונה. האליפות כידוע ברחה מבין הידיים, ההדחה מהצ'פיונס הייתה מצערת, אך לרונאלדו קשה היה לבוא בתלונות. מלך השערים של הליגה הספרדית בפעם השניה בקריירתו.

גם את עונת 04/05 ייזכרו כעונה של כישלון קבוצתי, אך לא של רונאלדו מבחינה אישית. 'רוני' שמר על קידומת הסיפרה 2 בסך כל כיבושיו, הפעם 21 שערים, למרות שריאל שוב לא זכתה בכלום. העונה שעברה הייתה מאכזבת יותר, אך לאו דווקא בגלל היכולת שלו, אלא בעיקר בזכות הפציעות הרבות והטורדניות שתקפו אותו. רוני שותף בסך הכל ב23 שערים, אך זה לא הפריע לו כמובן להיות שוב מלך השערים של הקבוצה.

במונדיאל 2006 כולם שוב קטלו אותו, ירדו עליו שהוא שמן ושהמאמן פריירה מציב אותו בהרכב רק בגלל השם. אבל הפנומן שוב סתם לכולם את הפה, כבש שניים נגד יפן בשלב הבתים ועוד שער היסטורי בשמינית הגמר נגד גאנה - שער אשר הופך אותו למלך שערי המונדיאל בכל הזמנים!

אחרי המונדיאל המאכזב מבחינה קבוצתית (ברזיל הודחה ברבע הגמר ע"י צרפת) עבר רונאלדו ניתוח שאמור היה לפתור אותו מהמקל שנתקע לו בגלגלים, ולמרות הצעה על השולחן ממילאן, החליט המאמן פאביו קאפלו לסמוך על רוני. התוכנית הייתה להחזיר את הפנומנו לכושר, להזכיר לכולם איזה שחקן הוא היה לפני הפציעה הקשה וליצור חוד קטלני שלו ושל רוד ואן ניסטלרוי. אבל העניינים לא בדיוק הסתדרו, רונאלדו שוב נפצע, התקשה להסתדר עם נורמות ההתנהגות-מקצוענות של קאפלו גם כשהיה כשיר ובסופו של דבר עזב את הקבוצה בחלון ההעברות בינואר. 7.5 מיליון יורו קיבלה תמורתו ריאל מדריד ממילאן. לאחר ארבע וחצי שנים, אליפות אחת ולמעלה ממאה שערים - תם הפרק של ריאל מדריד בחייו של רונאלדו.