חוסה אנטוניו קמאצ'ו

חוסה אנטוניו קמאצ'ו אלפרו נולד ב8 ביוני 1955 בקייזה, פרבר של העיר מורסיה השוכנת בדרום מזרח ספרד. קמאצ'ו, הצעיר מבין חמשת בניהם של אנטוניו קמאצ'ו וגרגוריה אלפרו, עבר בגיל 6 עם משפחתו לאלבסטה, שם התחיל את דרכו בכדורגל. בגיל 16 הוא ערך את הופעת הבכורה בקבוצת הנערים של אלבסטה, בה תיפקד כקיצוני שמאלי. תוך זמן קצר יכולותיו וכישרונו התגלו גם למאמן נבחרת הנוער, הקטור ריאל (גם הוא שחקן עבר גדול של ריאל), שזימן אותו לסגל הנבחרת. 3 הופעות מוצלחות בנבחרת הצעירה גרמו לקפיצה בקריירה שלו, אחריהן קמאצ'ו הצעיר עלה לסגל הקבוצה הבוגרת של אלבסטה, ששיחקה באותם ימים בליגה הראשונה.

זמן קצר אחר כך, עוד לפני שהספיק להותיר חותם רציני באלבסטה, ריאל מדריד כבר החלה לגלות בו עיניין, כמו גם ברצלונה. קמאצ'ו העדיף את ריאל, וכמה ימים אחרי שהוגשה לו ההצעה הוא נסע לבירה הספרדית כדי להיבחן בקבוצה. במסגרת הבחינה היה עליו לשמור על קרלוס אלונסו סאנטיאנה, שכמו קמאצ'ו הפך בחלוף השנים לאגדה בריאל מדריד. הבחינה סיפקה מאוד את אנשי ריאל, וחודשיים אחך כך, במרץ 1973, קמאצ'ו חתם על חוזה והצטרף לקבוצת המשנה, קסטיליה.

בעונת 1973/74 קמאצ'ו החל לשחק באסטיליה, בה הפך מייד לאחד משחקני המפתח. בעקבות יכולתו הנפלאה הוא אפילו לא סיים את העונה בקבוצה, מכיוון שבמחזור ה24 הוא כבר זכה לערוך את הופעת הבכורה בריאל מדריד, בהפסד 1-0 למלאגה ברוסלדה. קמאצ'ו פתח בעמדת המגן המשאלי גם במחזור שלאחר כך, בניצחון 2-0 על אוביידו, אולם לאחר מכן ירד לספסל, וזכה לעוד מספר הזדמנויות ספורות בלבד עד לסיום העונה.

עם הגעתו של המאמן מילאן מילאניץ' בעונת 74/75, קמאצ'ו הפך לשחקן הרכב קבוע באגף שמאל של ההגנה המדרידיסטית. ההתקדמות של קמאצ'ו הייתה אדירה. ההשקעה, המסירות והנאמנות לקבוצה התבטאו בארון תארים רחב אותו הוא מילא ב16 שנות הקריירה שלו. הרצינות, הכח והלחימה שלו, אפילו באימונים, היו מרשימים ביותר עבור שחקן בגיל כה צעיר. אך אז הגיע המכה.

המכה, בדמות קרע ברצועה הצולבת בברך, שיתקה את קמאצ'ו מכדורגל ל20 חודשים, ורבים ראו בקריירה שלו כגמורה לחלוטין. אך בסופו של דבר, עם הרבה עקשנות והקרבה, קמאצ'ו חזר לנעול את נעלי הכדורגל וללבוש את החולצה הלבנה. לצערו של המגן הקשוח המזל שוב לא עמד לצידו והעיר פנים, וב5 בינואר 1978 הוא נפצע שוב, הפעם בבמיניסקוק וברצועות ברכו השמאלית. שנתיים שלמות קמאצ'ו לא ראה מגרש, ובשלב זה לאף אחד כבר לא היה ספק - הקריירה שלו גמורה. המצב נראה חמור במיוחד אחרי שהניתוח הראשון לא הצליח, וקמאצ'ו נאלץ לעבור ניתוח נוסף במרץ 1979 אצל מומחה מיוחד בפריס.

אבל קמאצ'ו העקשן התגבר גם על הפציעה הזאת, הצליח לתדהמת כולם לחזור להרכב של ריאל ולנבחרת ספרד, ולהיות אחד ממורי הדרך ל"קינטה דל בויטרה" המפורסמת. 8 אליפויות בסך הכל יש לקמאצ'ו, כולל השנים בהן היה פצוע, שני גביעי אופ"א בהם יש לו חלק מלא, וכניסה להיכל התהילה של ריאל מדריד. קפטן גדול, מודל לחיקוי עבור כל ספורטאי באשר הוא ובכלל בנאדם למופת.

למרות הפציעות, קמאצ'ו החזיק במשך שנים רבות בשיא ההופעות בנבחרת ספרדית, עם 81 משחקים בינלאומיים. את הופעת הבכורה בנבחרת הוא ערך תחת שרביטו של לאדיסלאו קובאלה, במשחק נגד סקוטלנד ב1975. נוסף על כך הוא היה שחקן הרכב במונדיאל 1982 שנערך בספרד, תחת שרביטו של חוסה סנטמאריה, ובמונדיאל 86 שנערך במכסיקו, תחת שרביטו של מיגל מוניוז האגדי.

ב30 ביוני 1989, אחרי 16 שנים במדי ריאל מדריד, פרש קמאצ'ו ממשחק פעיל ועבר לאמן את הנערים של קסטיליה. ב1 במאי 1990, הוא לבש בפעם האחרונה את המדים הלבנים, במהלך משחקון בין ותיקי ריאל לותיקי ברצלונה, שבו ניצחה ריאל 2-1 משערים של חואניטו ודל בוסקה. קמאצ'ו זכה לתשואות רמות אחרונות מהקהל אותו שירת בצורה הכי טובה שאפשר במשך כל כך הרבה שנים.

קריירת האימון

אחרי הפרישה, קמאצ'ו עבר כאמור לתחום האימון. הוא החל את דרכו בקבוצות הצעירות של ריאל, ושימש בנוסף כעזורו של אלפרדו די סטאפנו כשהאחרון אימן בריאל. ב1992 הוא עזב את ריאל מדריד ועבר לקבוצה מדרידיסטית אחרת, ראיו ואיאקנו, אותה העלה לליגה הראשונה. בעונת 1993/94 הוא אימן את אספניול, שהייתה אז בליגה השניה, ובעונה נפלאה העלה גם אותה לפרימרה. וב1996, אחרי שהביא את הקבוצה הקטלונית עד לגביע אופ"א, החליט לעזוב אותה במפתיע לטובת סביליה.

במאי 1996 הוא חתם במועדון האנדלוסי מהפיחואן, אולם בו הוא החזיק מעמד רק עד פברואר 97, אז פוטר מתפקידו. קמאצ'ו החליט לחזור לאספניול, בה המשיך לעשות פלאים ולהוביל אותה להישגים. בקיץ 98 חלומו סוף סוף התגשם, כשחתם על חוזה כמאמן ראשון בריאל מדריד. 20 ימים בלבד הוא החזיק מעמד בתפקיד, וב9 ביולי הוא הודיע על התפטרותו עקב מחלוקת רצינית עם ההנהלה.

ב15 בספטמבר 1998 חוסה אנטוניו קמאצ'ו הגשים חלום מסויים ומונה למאמן הנבחרת הלאומית. המשימה שהוטלה עליו הייתה קודם כל לשקם את הנבחרת אחרי הכישלון של חאבייר קלמנטה במונדיאל 98, ולהוביל אותה ליורו 2000, שלאחריו חוזהו היה אמור לפוג. למרות הטורניר הבינוני של ספרד, במהלכו היא כמעט נשרה כבר בשלב הבתים (ניצחון דרמטי ביותר בדקה התשעים) ולבסוף עשתה כן ברבע הגמר מול צרפת, ההתאחדות החליטה להאריך את חוזהו ולתת לו להוביל את הנבחרת למונדיאל ביפן ובקוריאה. גם במונדיאל ספרד הודחה ברבע הגמר, הפעם ע"י דרום קוריאה בפנדלים, והמאמן קמאצ'ו עזב את הנבחרת.

לאחר שנת שבתון, קמאצ'ו חתם בבנפיקה ליסבון הפורטוגלית בתחילת עונת 2003/04, אותה הוביל לזכייה בגביע הפורטוגלי, תואר ראשון מזה שנים רבות. העבודה הטובה במדינה השכנה הובילה אותו פעם נוספת למועדון האם שלו. קמאצ'ו נבחר ע"י פרז כאיש אשר צריך לשקם את ההריסות שהשאיר קיירוש, אך גם הפעם הפרידה הייתה כעבור זמן קצר. קמאצ'ו לא הסתדר עם השחקנים, ואחרי 100 ימים בתפקיד, כולל מספר הפסדים לא נעימים, הוא החליט לוותר על הכבוד ולפנות את הכסא. למרות הכל, קמאצ'ו עדיין מדרידיסטה בנשמה, ומי יודע, אולי נזכה לראות אותו בפעם השלישית על הקווים בברנבאו.