מיצ''ל סלגאדו

מיצ''ל סלגאדו פרננדז נולד בלאס נייבס, פרבר של העיר פונטברדיה שבמחוז גליסיה אשר ממוקם בצפון-מערב ספרד. את הקריירה הכדורגלנית שלו החל מיצ''ל בקבוצות הילדים של סלטה ויגו, אחת הקבוצות הבכירות של חבל ארץ זה. הוא עבר דרך כל המחלקות הצעירות של המועדון עד שבמהלך עונת 1994/95 ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת של סלטה. 14 הופעות ערך מיצ''ל הליגה הראשונה כבר בעונתו הראשונה בגיל 19.

לאחר עוד 18 הופעות בליגה במדים התכולים של סלטה בעונת 95/96 הושאל סלגאדו הצעיר לסלמנקה מהליגה השניה על מנת שיצבור ניסיון. 36 הופעות ובהם אף כבש שער אחד במדי היורדת הטרייה לסגונדה, בסיומן חזר לקבוצת האם שלו מויגו. כעת מעמדו בסלטה היה טוב בהרבה. מיצ''ל הציג יכולת נפלאה במשך עונותיים רצופות בויגו (97/98 ו-98/99), בהן נטל חלק בהצעדת המועדון מהתחתית לצמרת, יחד עם שחקנים כמו מוסטובוי, קארפין ו...חיים רביבו. כתוצאה מיכולתו באגף ימין של ההגנה מיצ''ל אף זכה לקבל זימון לנבחרת הלאומית הבוגרת של ספרד, זאת לאחר שעזר לנבחרת הצעירה לזכות באליפות אירופה ב98''. את הופעת הבכורה בסלקסיון הוא ערך בספטמבר באותה השנה, בהפסד 3-2 של ספרד בקפריסין במסגרת מוקדמות יורו 2000. מאותו רגע הפך מיצ''ל לשחקן הרכב קבוע באגף ימין של הנבחרת.

בקיץ 1999, לאחר שתי עונות מוצלחות בבמה המרכזית של הכדורגל הספרדי, הוא נחת בברנבאו תמורת סכום של כ8 מיליון דולר, זאת כדי למלא את מקומו של המגן הימני האיטלקי כרסיטיאן פנוצ''י. מקומו בהרכב היה מובטח ומוכח כבר מהרגע הראשון. סלגאדו עזר לקבוצה לזכות בליגת האלופות כבר באותה עונה, שבסיומה השתתף ביורו 2000 תחת הדרכתו של חוסה אנטוניו קמאצ''ו. מיצ''ל, שהשתתף בשמונה משחקי מוקדמות, פתח בהרכב גם בכל ארבעת המשחקים של ספרד בטורניר עצמו, בו היא הודחה בשלב רבע הגמר.

בשלוש השנים הבאות היה מיצ''ל שחקן חשוב בקבוצה של ויסנטה דל בוסקה, שזכתה בעוד שתי אליפויות וגביע ליגת אלופות אחד. בכל אותן שנים היה מיצ''ל שחקן הרכב בלתי מעורער באגף ימין של ההגנה, כאשר גם כשלא הציג יכולת טובה - פשוט לא היה לו מחליף ראוי. לאורך כל השנים הוטחה במיצ''ל ביקורת על יכולותיו ההגנתיות הלא גבוהות יחסית, אך הוא כיפר עליה בתרומה התקפתית כמעט מקסימלית עבור מגן. טוב, בעצם לא כל כך מקסימלית עם מסתכלים על צד המגן השמאלי שלנו.

בכל אותה תקופה הוא גם שיחק במדח הנבחרת הלאומית, עד שממש לפני מונדיאל 2002 ניפה אותו קמאצ''ו באופן מפתיע מהסגל. לאחר הטורניר הוא הוחזר לסגל ע"י המאמן החדש אינאקי סאז, אך המזל שוב לא האיר לו פנים והוא נאלץ לראות את יורו 2004 מהבית בעקבות פציעה, זאת לאחר שעבר עונה קבוצתית קטסטרופלית תחת קיירוש במדי ריאל.

גם את עונת 04/05 מיצ''ל סלגאדו שמר מיצ''ל על יציבות כשחקן הרכב קבוע באגף ימין. פציעתו במשחק הראשון של שמינית גמר ליגת האלופות נגד יובנטוס הייתה אחד הגורמים בעיקריים להדחת ריאל מהטורניר באותו שלב, בעיקר משום שגם באותם ימים פשוט לא היה לו מחליף ראוי. אי לכך, בקיץ 2005 צורף האורוגוואי הצעיר קרלוס דיוגו כדי לקרוא תיגר על מיצ''ל הותיק, שעדיין לא מוכן לוותר בקלות על מקומו בהרכב ריאל ובהרכב הנבחרת הלאומית.

דיוגו אכן הצליח לתפוס את מקומו של מיצ''ל למשחק וחצי, אך בסופו של דבר מיצ''ל הצליח לחזור להרכב. בחלון ההעברות החורפי המגן הברזילאי המוכשר סיסיניו, שהעברתו סוכמה עוד בשלהי הקיץ, והדינמו מסאו פאולו בהחלט נגס משמעותית בדקות המשחק של סלגאדו. אולם ההפסד לארסנל בליגת האלופות הקפיץ למאמן לופז קארו את הפיוז באשר להתקפיותו של הברזילאי, והדבר סלל שוב, איך לא, את דרכו של מיצ''ל להרכב. מקום אותו איבד הגליסיאני בנבחרת הלאומית דווקא לסרחיו ראמוס, שעם מינויו של שוסטר למאמן ריאל מדריד חדל לשחק כבלם והפך גם למגן הימני הבכיר של ריאל מדריד. זה לא מנע ממיצ''ל להשתחל שוב - איכשהו - להרכב שלנו במשחק ליגת האלופות הקריטי נגד רומא. המדרידיסטה הותיק הזה כבר רחוק מאוד מאוד משיאו, לא מהיר כבעבר ויכולתיו ההגנתיות בהן לא הצטיין מעולם בטח לא הולכות ומשתפרות. אבל הוא מדרידיסטה, ולמרות הצעות ממספר מועדונים קטנים שרצו שיתרום להם מניסיונו, העדיף מיצ''ל להשאר על הספסל של ריאל מדריד כדי לסיים בה את הקריירה.

אלא שעונת 2008/09 הייתה העונה האחרונה של מיצ''ל עם החולצה הלבנה. המגן הספרדי שכבר נמצא הרחק משיאו - לא מהיר כבעבר ויכולתיו ההגנתיות בהן לא הצטיין מעולם בטח לא הלכו והשתפרו - השלים עשור מכובד מאוד בריאל מדריד. הוא רשם 10 הופעות במדי הקבוצה, 9 מהן בליגה ותמיד נתן את כל-כולו עד טיפת הזיעה האחרונה. הוא דחה עוד קודם לכן הצעות ממספר מועדונים קטנים והעדיף להישאר על הספסל של ריאל מדריד בתקווה אולי לסיים בה את הקריירה. אבל המועדון נפרד ממיצ''ל במסיבת עיתונאים מיוחדת כשהוא ממרר בבכי ומצטלם עם כל הגביעים בהם זכה. מיצ'ל המשיך לשלוש עונות בבלקבורן האנגלית, כשבשנתיים הראשונות רושם 60 הופעות. אח"כ תלה את הנעליים בגיל 37.