חואניטו

ה2 באפריל 1992 ייזכר לעד כאחד הימים השחורים של ריאל מדריד. לא מדובר בעוד הפסד זניח, תבוסה מביכה או נקודת שפל מקצועית שלא הייתה כמותה. זהו היום בו חייו של אחד מגדולי כדורגלני המועדון בכל הזמנים ניקטעו בין רגע בתאונת דרכים מצערת. אדם כריזמטי, אמוציונלי ושמח, גם על המגרש וגם מחוצה לו. שחקן שהוסיף למשחק צבע, שמחה והנאה, דברים שהולכים ומתמוגגים בכדורגל של ימינו. שחקן שעל אף מחלוקות באשר להתנהגותו ואופיו, היה אהוב על כולם.

חואן גומז גונזאלס, ובשמו הכדורגלני "חואניטו", נולד באחד מפרברי מלאגה ב10 לנובמבר 1954. הבן בכור למשפחה צנועה, משפחתו של פועל פשוט. ילד שובב שלמד לשחק כדורגל ב"אקדמיית הרחוב" כמו כדורגלנים גדולים אחרים, עד שבגיל 12 החל לשחק בצורה מקצוענית בקבוצות הצעירות של עיר הולדתו פואנגירולה. שנתיים לאחר מכן הוא כבר אותר ועורר התעניינות בקרב אתלטיקו מדריד, ולאחר שזו הציעה לו להצטרף לשורות הקאנטרה שלה בחוזה לחמש שנים, לא היסס חואניטו לעזוב את אנדלוסיה לטובת עיר הבירה.

ההתקדמות שלו במעלה הקאנטרה של אתלטיקו הייתה מהירה ביותר, ממש כמו מהירות הריצה שלו. עוד בטרם מלאו לו 16 שנים הוא כבר ערך הופעת בכורה בקבוצת המשנה של המועדון, אשר שיחקה בליגה השלישית. אך בחלוף הזמן הפסיק משום מה מאמן הקבוצה לסמוך עליו, דחק אותו לשוליי הקבוצה ולא הירבה לתת לו הזדמנויות. הטעות הראשונה של המועדון מעבר לכביש בסוגיית חואניטו. לאחר מכן רצתה אתלטיקו להשאילו לקבוצת קאלבו סוטלו, אולם חואניטו עצמו סירב והעדיף לחזור לקבוצת עיר הולדתו פואנגירולה, הפעם כשהוא בן 18. זמן קצר לאחר מכן, עם מינויו של הגרמני מקס מרקל למאמן אתלטיקו מדריד, חתם חואניטו במדריד בשנית במועדון, הפעם עם חוזה על סך 250,000 פזטות כמענק ובשכר של 22,000 פזטות לחודש, זאת לאחר שהמאמן הטרי דרש להחזירו למועדון.

אף על פי כן, החלום של חואניטו התמוגג במהרה. עוד במהלך משחקי ההכנה לעונה, בקיץ 1972, הוא שבר את עצם השוקית וסיים את העונה. עם החלמתו וחזרתו למגשרים שנה לאחר מכן כבר היה לאתלטיקו מאמן אחר, חואן קרלוס לורנצו, והאחרון לא היה מעוניין בשירותיו של הילד מאנדלוסיה. טעות נוספת של הקולצ'ונרוס, הטעות האחרונה. לאחר שסביליה סירבה לקלוט אותו בטענה שהוא "שחקן גמור", זיהה חוסה מאריה נגריו, מאמן קבוצת בורגוס שזה עתה ירדה לליגה השניה, את הכשרון הטמון בחואניטו, והחליט לצרפו למועדון כמושאל. לאחר עונה אחת קשה במדי המועדון הקטן מקסטיליה, בה כמעט וירדה לליגה השלישית, ההשאלה מאתלטיקו הפכה להעברה, בעיקר כי הקולצ'ונרוס לא ממש הביעו אמון רב בקיצוני הימני הצעיר.

אי הבעת האמון התפוצצה לאדומים-לבנים בפנים כמובן. כבר בתחילת עונתו השניה הוא נתן תצוגה נפלאה מול אותה אתלטיקו במשחק ידידות, הופעה שכבר גרמה להירהורי חרטה בקרב אנשי המועדון. באותו משחק צפה גם המאמן הלאומי לדיסלאו קובאלה, אשר כבר הכניס לפינקס רשימותיו את הקיצוני הימני המוכשר. בעונת 75/76 הוא עזר לבורגוס לשוב לליגה השניה, ואחרי עונה מוצלחת במיוחד היה זה רק עניין של מה בכך עד שהוא יימצא את מקומו באחת הקבוצות הגדולות של ספרד. 9 שערי ליגה הוא כבש בעונתו הראשונה כשחקן ליגה ראשונה, שערים אשר עזרו לבורגוס לסיים במקום ה14 בטבלה ולהישאר כמובן בליגה. בין לבין, באוקטובר 76', הוא ערך הופעת בכורה במדים הלאומיים של ספרד, בניצחון ביתי על יוגוסלביה.

ריאל מדריד קפצה על המציאה כבר בנובמבר אותה שנה, כאשר הקדימה ברכישתו את ברצלונה אשר הציעה 50 מיליון פזטות עבורו ועבור השוער מאנזנדו. חואניטו עצמו אמנם חלם בילדותו לשחק דווקא בסראגוסה, אך במהרה הוא התאהב ברעיון של לשחק עבור ריאל מדריד. "להגיע לכאן זה כמו לגעת בשמיים. אני מעדיף את ריאל מדריד מעל לכל קבוצה אחרת, ואת מדריד עצמה כעיר", אמר מייד עם הצטרפותו למועדון בקיץ 1977, לאחר שהשלים את עונתו הרביעית והאחרונה בבורגוס.

עשור בלבן

מתחילת הדרך ועד סופה הדעות באשר לאופיו של חואניטו היו חלוקות. מצד אחד עמדו מעריציו הגדולים, אשר הגנו בכל תנאי על הטמפרמנט החם שלו, על ה'ספונטיות' במשחקו ובהתנהגותו. שחקן שמח ואימפולסיבי היה חואניטו, לפעמים קצת יותר מידיי. אלו שמנגד טענו כי על השחקנים להיות יותר ממושמעים, שקולים ומחושבים. אך כולם כאחד העריכו אותו כשחקן כדורגל נהדר וכלוחם גדול על המגרש, אשר היה אחראי לעשרות ערבים בלתי נשכחים בסנטיאגו ברנבאו.

עשר השנים שלו במדי ריאל מדריד (77-87) היו רצופות כמובן ברגעים של תהילה לצד רגעים של שפל ואכזבה, קבוצתית ואישית. אחד ממספרי ה7 הגדולים בתולדות המועדון, חלק משושלת השחקנים המפוארת אשר נשאו על גבם את הסיפרה הנ"ל, יחד עם גדולים אחרים כמו אמנסיו, בוטראגניו וראול. בעשר עונותיו במועדון שותף חואניטו בחמש אליפויות ספרד, שני גביעי מלך, גביע ליגה אחד ושני גביעי אופ"א. כמו כן היה שותף גם בהפסד לליברפול בגמר גביע אירופה של 1981, ובהפסד בגמר המחזיקות לאברדין שנתיים לאחר מכן. עונות השיא של הקיצוני הימני מבחינה אישית היו 80/81, בה כבש 23 שערים בכל המסגרות, ועונת 83/84, עונה בה סיים כפיצ'יצ'י של הליגה הספרדית כולה עם 17 כיבושים.

אחד הרגעים הבלתי נשכחים בניצוחו של חואניטו התרחש במסגרת רבע גמר גביע אירופה לאלופות ב1980. ריאל אירחה את סלטיק הסקוטית לאחר הפסד 2-0 בגלזגו במשחק הראשון. במחצית השניה עלתה ריאל ליתרון של 2-0 מרגלי סנטיאנה ושטיליקה הגרמני, כאשר ארבע דקות לסיום הקפיץ חואניטו את 110,000 האוהדים ביציעים עם שער ניצחון דרמתי שלא נשכח עד היום במדריד. כמוהו גם השער שכבש בהקפצה מרהיבה בקאמפ נואו מול ברצלונה של מראדונה בעונת 82/83, 'ואסלינה' אשר חקוקה עמוק בזכרון של אוהדי מדריד למרות ההפסד באותו משחק. רגעים של כוכב אמיתי.

אולם לצד רגעים שמחים ובלתי נשכחים שכאלה, זכורות גם מספר תקריות לא כל כך נעימות בחסות מספר 7 האגדי, תקריות שמעידות משהו על אופיו והתנהגותו. הראשונה שבהן הייתה במשחק אחר במסגרת גביע אירופה, הפעם מול גראסהופרס השוויצרית, חודשיים בלבד אחרי שהצטרף למועדון בקיץ 77. הפיוז של חואניטו קפץ, דבר שבשגרה, והוא תקף ללא רחמים את הקוון שהניף את דיגלו שלא לצורך, לדעתו של חואניטו כמובן. אמוציונלי, כבר אמרנו? אותה התפרצות עלתה לו בשנתיים שלמות של הרחקה מהמפעלים האירופאיים.

אירוע ביזארי לא פחות ומפורסם הרבה יותר התרחש עשור לאחר מכן, באותו מפעל, הפעם במשחק מול באיירן מינכן. ריאל התארחה באיצטדיון האולימפי שבמינכן למפגש הראשון מבין שניים במסגרת חצי הגמר נגד באיירן. בדקה ה37, כאשר באיירן כבר הוליכה 2-0 בדרך לניצחון 4-1 בסיום, בעט חואניטו בפרצופו של לותר מתאוס הצעיר לאחר שהאחרון נכנס בברוטליות בצ'נדו, המגן הימני של ריאל. חואניטו הורחק מייד על ידי השופט, ובניסיון לכפר על החטא ביקר כבר למחרת באחד מבתי הספר של מדריד כדי לנסות ולחנך את הדור הצעיר. "את מה שאני עשיתי אתמול, אתם אל תעשו אף פעם", אמר לילדים. חודשיים לאחר מכן הוא נאלץ להיפרד מריאל מדריד.

את הופעת הבכורה בנבחרת הלאומית ערך כאמור נגד יוגוסלביה ב1976. כמובן שגם בסלקסיון, כמו בריאל, היו לו התפרצויות 'משעשעות', כאשר הבולטת שבהן הייתה במשחק מול אותה יוגוסלביה, שנתיים אחרי הופעת הבכורה שלו, רק שהפעם המשחק נערך ב"מרקאנה" שבבלגראד. לקראת סיום המשחק, כשספרד כבר הבטיחה את העפלתה למונדיאל, הוחלף חואניטו לקול שריקות הקהל המקומי. חואניטו הגיב בהנפת אצבע משולשת בצורה הכי בוטה שיש, וכתגובה ספג בקבוק בראשו אשר גרם לו לאבד את ההכרה. תקרית סולידית במונחים שלו.

בסך הכל רשומות על שמו 34 הופעות בינלאומיות בהן כבש שמונה שערים עבור הפוריה אספניולה. הוא שיחק במונדיאל בארגנטינה, באליפות אירופה שנערכה באיטליה, ובמונדיאל 82' שנערך בספרד עצמה. באותו טורניר ערך את הופעתו האחרונה במדים הלאומיים מול גרמניה, למרות שהיה מצוי בכושר מצויין גם בשנים שלאחריו. אולי משום שלמאמן הלאומי, מיגל מוניוז, כבר נמאס מהשגעונות שלו.

מריאל מדריד הוא נפרד בסיום עונת 86/87, חודשיים בדיוק אחרי אותה בעיטה בראשו של לותר מתאוס, ויש הטוענים שאף בעטיה. פרידה בנסיבות לא שגרתיות ולא ראויות משחקן כה גדול, שכיכב במועדון במשך עשר שנים תמימות. 153 שערים בכל המסגרות רשומים על שמו בספרי ההיסטוריה של ריאל מדריד.

"אני עוזב למאלגה, אבל יום אחד אחזור כמאמן קבוצת הבית שלי", אמר עם פרידתו, ולמרבה הצער התבררה הכרזה זו כטעות. במלאגה הוא נתפס כגיבור לאומי, ובמשך שנתיים מוצלחות למדיי בקבוצה מהרוסלדה הצליח לכבוש 15 שערים ב71 הופעות. המהירות כבר לא הייתה אותה מהירות, אבל הכישרון עדיין עשה את העבודה. באחד ממשחקיו האחרונים בקריירה, דווקא מול ריאל, כבש חואניטו שער מרהיב בהקפצה ממרחק של כ25 מטרים מעל השוער בויו. היה זה שערו הלפני אחרון בקריירה כשחקן מקצוען בליגה הראשונה. מיותר לציין שבשתי הפעמים בהן הגיע עם מלאגה כאורח לברנבאו זכה חואניטו לתשואות רמות ביותר מהקהל המדרידיסטי.

עם עזיבתו את מלאגה הוצעו לו משרות המאמן בויאדוליד ובבורגוס, אולם חואניטו סירב והחליט להמשיך לשחק כדורגל בליגה השלישית. שנתיים נוספות בקבוצת לוס בוליצ'וס הקטנה והחובבנית חלפו עד שהוא תלה את הנעליים באופן סופי, כאשר במקביל סיים בהצלחה קורס מאמנים. מייד עם השלמת הקורס וקבלת התעודה מונה למאמן מרידה מהליגה השניה. עוד בטרם הסתיימה עונת הבכורה שלו כמאמן, באפריל 1992, נהרג חואניטו בתאונת דרכים. תאונה אשר התרחשה עם חזרתו ממדריד למרידה, ממש אחרי שסיים לצפות מיציעי הברנבאו בניצחון של ריאל על יובנטוס בחצי גמר גביע אופ"א.

"את כל הדברים הרעים שעשה חואניטו אפשר לסכם ב30 שניות", ספד לו חורחה ואלדנו כנשאל על אישיותו האימפולסיבית. אדם עם לב גדול, עם שמחת חיים ואהבה גדולה למשחק ולריאל מדריד. אדם שקשה שלא להתאהב בו, למרות רגעים של איבוד עשתונות. אחד מחביבי הקהל בברנבאו מאז ומעולם, גם בזכות יכולתו המופלאה וגם בזכות אופיו, ההקרבה הבלתי פוסקת על המגרש, ומעל הכל - אהבתו למועדון. לאות הוקרה וזיכרון נוהגים עד היום, 14 שנה אחרי מותו, לקרוא בברנבאו את קריאת העידוד שלו מידיי משחק, בדיוק כשהשעון מורה על הדקה השביעית. בין אם מדובר במשחק ראווה שולי או בגמר ליגת האלופות; בניצחונות הגדולים ביותר ובהפסדים המבישים ביותר - תמיד תהדהד בברנבאו בקול תרועה רמה הקריאה הבלתי נשכחת:

"! Illa Illa Illa, Juanito Maravilla "

חואניטו הנפלא. חואניטו מַרַבִיאָה.