דיויד בקהאם
דיויד רוברט ג''וזף בקהאם נולד בלייטונסטון אשר במזרח לונדון ב2 במאי 1975, בן לטד הנגר ולסנדרה הספרית. על אף מגוריהם בלונדון, משפחת בקהאם כולה הייתה אוהדת נלהבת של מנצ''סטר יונייטד. לעיתים קרובות מאוד ביקרו בני המשפחה באולד טראפורד אולם הלכו בעיקר למשחקי החוץ אשר נערכו בעיר הבירה. דיויד הצעיר החל את דרכו הספורטיבית כאצן מוצלח למדיי למרחקים ארוכים, אך התשוקה לכדורגל שלו ושל משפחתו סללו לו מוקדם מאוד את הדרך למגרש הירוק. בגיל 11 הוא הצטרף לאחד מבתי הספר לכדורגל של שחקן העבר בובי צ''רלטון במנצ''סטר, וזכה להשתתף בטורניר כישרונות מיוחד שנערך בברצלונה. במשחק של היונייטד נגד ווסטהאם שנערך ב1986 בקהאם הצעיר זכה להיות אחד מילדי הקמע של ה''שדים האדומים'', ממש חלום שהתגשם עבורו, ובסופו של דבר, בגיל 14 (1989), הוא חתם על חוזה במעמד של "סקולבוי" במנצ''סטר יונייטד, זאת לאחר ששקל הצטרפות לקבוצת לייטון אוריינט ולבית הספר למצויינות של קבוצת טוטנהאם הלונדונית. ההצטרפות של דיויד ליונייטד פשוט הייתה דבר בלתי נמנע.

ב8 ליולי 1991 הוא חתם על חוזה נוער ביונייטד, והיה לחלק מקבוצת הנוער המוכשרת של אותם שנים, יחד עם פול סקולס, ניקי באט וגארי נוויל. אותה קבוצה מופלאה זכתה בגביע לנוער במאי 92, כאשר בקהאם זכה לכבוש שער במשחק הגמר נגד קריסטל פאלאס. גם הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת של היונייטד הגיעה באותה שנה, כאשר דיויד עלה כמחליף במשחק גביע הליגה נגד ברייטון. זמן קצר לאחר מכן הוא חתם על החוזה המקצועני הראשון שלו. למרות החוזה המקצועני, בקהאם עדיין לא זכה להיות חלק אינטגרלי מקבוצת הבוגרים, והמשיך לשחק בקבוצת הנוער והשתתף, שהפסידה בגמר הגביע של 93 ללידס. בעונת 93-94 הוא עזר לקבוצת המילואים לזכות באליפות, ובתחילת עונת 94-95 הושאל בקהאם לפרסטון נורט אנד על מנת שיצבור ניסיון ודקות משחק. לאחר חמש הופעות בלבד בפרסטון, בהם כבש שני שערים, חזר בקהאם ליונייטד במארס 1995. בשני באפריל אותה שנה, במחזורי הסיום של העונה, הוא זכה לערוך את הופעת הבכורה המיוחלת בפרמייר ליג במדים השדים האדומים, במשחק נגד לידס.

עונת 95-96 הייתה עונת המפנה של בקריירה של בקהאם הצעיר, נקודת מפנה בהיסטוריה המפוארת של מנצ''סטר יונייטד. המאמן אלכס פרגוסון הביע אמון מוחלט בצעירי המועדון, וויתר על רכישת שחקנים כמחליפים לאלה שעזבו בקיץ. הביקורות על פרגי עלו כאשר היונייטד הפסידו את משחק פתיחת העונה לאסטון וילה, אך תוך זמן קצר המלעיזים השתתקו לאור הקבוצה הצעירה הנפלאה שנבנתה באולד טראפורד. חמישה ניצחונות רצופים הגיעו לאחר אותו הפסד, כאשר דיויד בקהאם הפך לשחקן הרכב קבוע. הילד ממזרח לונדון תפס מקום בכנף ימין של הקישור, וכבר מהרגע הראשון קשה היה שלא להבחין במיומנות הרמת הכדור שלו. בקהאם עזר לקבוצה לזכות בדאבל (אליפות + גביע), כאשר הוא כובש שבעה שערים ב33 משחקי ליגה, חלק ניכר מהם בבעיטות חופשיות.

את הפריצה הסופית לתודעה ערך בקהאם בעונה שלאחר מכן. בתחילת עונת 96/97, בקהאם כבש שער ספקטקולרי בניצחון היונייד על ווימבלדון, כאשר הוא זיהה את השוער סליבאן מחוץ לשער והקשית מעליו באומנות מקו חצי המגרש. אם נקפוץ כמה שנים קדימה ל2003, , נבחר אותו שער ל"שער העשור" במשאל מיוחד שנערך במסגרת חגיגות העשור לייסוד הפרימייר ליג האנגלית. בכל אופן, שמו של בקהאם החל להישמע יותר ויותר בתקשורת מאותו רגע. פחות מחודש אחרי אותו שער מפורסם בקהאם ערך הופעת בכורה במדי הנבחרת הלאומית, במשחק מוקדמות המונדיאל נגד מולדובה (1/9/96). הוא הפך כאמור לשחקן הרכב קבוע ומחלט ביונייטד, ועזר לקבוצה לזכות באליפות רצופה נוספת באותה העונה, שבסיומה הוא אף נבחר לשחקן הצעיר המצטיין של העונה באנגליה.

את עונת 97/98 פתחה היונייטד בצורה טובה, אך סיימה אותה בסופו של דבר רק במקום השני בעקבות פציעות של מספר שחקני מפתח. מבחינה אישית, ההפיכה של בקהאם למותג תקשורתי בקנה מידה לא פרופורציונלי החלה באותה שנה. הוא החל לצאת עם הזמרת ויקטוריה אדאמס מלהקת ה"ספייס גירלס", ושניים החלו להופיע מרצונן ולא מרצונם על גבי הצהובונים הבריטיים. בקהאם החל להפוך לסלבריטי בעל שם עולמי, אולם למרות רצונם של העתינואים הצהובים צמאי הדם - הדבר כלל לא השפיע על יכולתו המקצועית של בקס.

אחרי אותה עונה שבה היונייטד איבדה את האליפות לארסנל ולא זכתה בשום תואר, הגיע מונדיאל 98'' שנערך בצרפת. למרות שהשתתף בכל משחקי מוקדמות הטורניר, עם פתיחת הטורניר עצמו המאמן גלן הודל הוריד אותו לספסל בטענה שהוא לא מרוכז. בקהאם לא פתח בשני המשחקים הראשונים, אך במשחק השלישי, נגד קולומביה, כאשר אנגליה הייתה חייבת לנצח כדי להבטיח את העפלתה לשמינית הגמר - בקס פתח ב11 ואף כבש את שער הבכורה שלו במדי שלושת האריות, בבעיטה חופשית אופיינית בדרך לניצחון 2-0. אולם אז הגיעה שמינית הגמר. אנגליה פגשה את ארגנטינה, ובמהלך המשחק דיויד בקהאם ספק דחף את דייגו סימאונה. בעקבות אותה דחיפה, שלאחרי הטורניר הודה סימאונה כי עשה הצגה, ספג בקס כרטיס אדום ובסופו של דבר אנגליה הודחה בפנדלים. עם חזרת הנבחרת לאי הבריטי התרכזו רוב ההאשמות בבקהאם כמובן. התקשורת האנגלית, כמו שרק היא יודעת, קטלה אותו על ימין ועל שמאל. אך על בקהאם גם זה לא ממש השפיע, למרות דיבורים על כך שהוא מעוניין לעזוב את אנגליה. במיוחד לא אם מסתכלים על העונה הבאה בקריירה שלו...

עונת 98/99 הייתה ללא ספק העונה הגדולה בקיירה האישית של בקהאם, וכנראה שגם העונה הגדולה ביותר של מנצ''סטר יונייטד בכל הזמנים. למרות שזכה לשריקות בוז כמעט בכל מגרש אליו הגיע עם קבוצתו (בגלל ההרחקה במונדיאל), בקהאם בפרט והיונייטד בכלל הציגו יכולת נפלאה בכל העונה, בדרך לזכייה בטרבל המפורסם: אליפות אנגליה, הגביע האנגלי והדובדבן שבקצפת - ליגת האלופות. זאת לאחר שבגמר מול באיירן מינכן, אחרי שפיגרה 1-0 בדקה ה90, שתי קרנות של בקהאם בתוך דקה אחת הובילו לשני שערי ניצחון ותואר אירופאי ראשון לבקס. אותה קבוצה מופלאה נהנתה רבות מהגבהותיו של בקהאם מן האגף הימני, בעיקר צמד החלוצים דוויט יורק ואנדי קול, שהירבו לכבוש בנגיחות מבישוליו של בקס. יכולתו הנפלאה אף זיכתה אותו בתואר כדורגל השנה בעולם של פיפ"א. פרט ליכולת מקצועית, בקהאם נשא בקיץ שלאחרי אותה עונה את ויקטוריה לאישה(4/7/99), לאחר שב4/3/99 היא ילדה לו את בנו הבכור ברוקלין.

את עונת 99/00 החל בקהאם שוב תחת מטח של ביקורות, שלא פסקו למעשה אף פעם. למרות הצלחת אשתקד, בקס עדיין לא היה פופולרי במיוחד על ידי מספר עיתונאים, ובמיוחד לא על ידי אוהדי הקבוצות היריבות של היונייטד. לאחר שהורחק בעקבות פגיעה ללא כדור בשחקן של נקקסה המכסיקנית במסגרת טורניר אליפות העולם לקבוצות ז"ל, הקטילות שוב ירדו על ראשו המוזהב של בקס במלוא עוצמתן. הפעם גם אישתו ויקטוריה עורבה בבלאגן, כשהטענה הרווחת הייתה כי השפתעה עליו אינה טובה, ושהיונייטד יעשו בחכמה אם יימכרו אותו. גם מערכת היחסים עם המאמן סיר אלכס פרגוסון החלה להתערר, כאשר גם כאן ויקטוריה הייתה המוקד העיניינים. תקרית משונה שבמסגרתה בקהאם החסיר אימון בעקבות מחלת בנו, ומאוחר יותר ויקטוריה טענה כי הוא יכל להתאמן קשורה. בקהאם נקנס במשכורת של שבועיים (50,000 ליש"ט) בעקבות כך על ידי פרגי, ולא נתן לו לשחק במשחק חשוב נגד לידס. אך בסופו של דבר, כמו בפעמים הקודמות, כל הבלאגן מסביב לו השפיע על יכולתו של בקס על המגרש. הוא עזר לקבוצה לזכות בעוד אליפות, הרביעית בקריירה שלו והשנייה ברציפות.

בקיץ 2000 הייתה לבקהאם הזדמנות לכפר סוף סוף על ההרחקה מהמונדיאל, אבל נבחרת שלושת האריות שוב כשלה, הפעם היא אפילו לו עברה את שלב הבתים של אליפות אירופה. במהלך ההפסד 3-2 לפורטוגל הקניטו דווקא אוהדי אנגליה את בקהאם בשירי נאצה על בנו. בקס הגיב באצבע משולשת לעברם, אך הפעם התקשורת דווקא הייתה לצידו של בקהאם ועודדה את הקוראים לחדול מהשירים הזוועתיים שהשמיעו לעברו.

מבחינה מקצועית בקהאם היה בין הבודדים שהציג יכולת לא רעה בשלושת משחקי הטורניר. עם התפטרותו של קווין קיגאן ומינויו של פיטר טיילור מונה בקהאם לקפטן הנבחרת, תואר בו המשיך להחזיק גם עם מינויו של המאמן השבדי סוון יוראן אריקסון, ובו הוא מחזיק עד היום. במנצ''סטר יונייטד העיניינים המשיכו להתנהל כרגיל. בקהאם היה שחקן הרכב קבוע בכנף ימין, והוא עזר לקבוצה לזכות באליפות שלישית ברציפות בעונת 00/01. ובחזרה לנבחרת - בקס כקפטן תרםתרומה רבה להעפלה של אנגליה למונדיאל 2002, לאחר שהיה שותף בניצחון הגדול 5-1 בגרמניה והרבה יותר חשוב מכך - העלה את הנבחרת במו רגליו עם שער שיוויון בבעיטה חופשית, בדקה ה90 נגד יוון (7/10/01), כאשר תיקו הספיק לנבחרת להעפיל לטורניר אולם הפסד היה מאלץ אותם לשחק בפלייאוף. אותו שער דרמתי, בבעיטה חופשית מסובבת כל כך אופיינית, הפך אותו לגיבור אנגלי באופן סופי. חודשיים לאחר מכן הוא נבחר לאישיות השנה של הBBC לשנת 2001.

את עונת 01/02 סיימה יונייטד ללא תארים. הרבה בגלל פציעה קשה שנגרמה לבקהאם באפריל והשביתה אותו ממחזורי הסיום. אותה פציעה נגמרה ע"י הארגנטינאי אלדו דושר מדפורטיבו לה קורוניה, שבהמלך משחקי ליגת האלופות פגע בפראות בבקס, ספק בכוונה. בכל אופן, היה ספק רב לגבי שיתופו של בקהאם במונדיאל שנערך בקיץ ביפן ובקוריאה. בסופו של דבר בקהאם החלים ושיחק כבר במשחק הראשון של הנבחרת נגד שבדיה. במשחק נגד ארגנטינה, שהיה מיוחד מאוד עבורו באופן אישי לאור אירועי העבר, בקס עצמו כבש את שער הניצחון בפנדל, שער שהעלה את אנגליה לשמינית הגמר. לבסוף אנגליה הודחה בשלב רבע הגמר של הטורניר ע"י האלופה ברזיל.

לאחר המונדיאל, בקהאם החל כרגיל עונה נוספת ביונייטד. לאחר שסבל מפציעות שונות במהלך העונה מקומו באגף ימין נתפס על ידי הנורבגי אולה גונאר סולשיאר, ובקהאם החל לחוש יותר ויותר את הספסל. נוסף על כך, יחסיו עם פרגוסון התדרדרו משמעותית. אבן דרך ביחסים הייתה התקרית שהתרחשה לאחר ההפסד לארסנל ב15 לבפרואר 2003. פרגי נכנס זועם לחדר ההלבשה ובעט בנעל, שפגעה היישר בראשו של...דיויד בקהאם כמובן. הספקולציות על עזיבה של אחד מהם הייתה יותר מאשר סתם באוויר, בסופו של דבר כך קרה בסיום העונה, זאת למרות שבקהאם עזר בסופו של דבר ליונייטד לזכות באליפות נוספת בתום העונה.

הדיבורים על מעבר אפשרי לריאל מדריד עלו עוד במהלך העונה, בייחוד לאחר המפגש בין שתי הקבוצות בליגת האלופות (בו בקהאם כבש צמד כמחליף שלא עזר לקבוצתו להעפיל לחצי הגמר). ב17 ביוני המעבר אכן התרחש, למרות שמועות בדבר הסכם סגור בין היונייטד לברצלונה. בקהאם חתם על חוזה לארבע שנים בברנבאו ויונייטד קיבלה תמורתו כ35 מיליון יורו. סכום מצחיק יחסית לכמות הרווחים שבקהאם מכניס ממכירת חולצות ושאר מרצ''נדייס, בעיקר במזרח הרחוק בו הפך לאליל. בקהאם הוצג במדריד ב2 ביולי לאחר שערך סיבוב פירסום במזרח, כאשר על גב חולצתו מתנוסס המספר 23, בדיוק כמו שחקן הכדורסל מייקל ג''ורדן. את המספר 7 אותו נשא בקהאם ביונייטד ואותו הוא נושא עד היום בנבחרת בקהאם לא יכל לקבל כמובן מטעמים מובנים. פרט למעבר לריאל בקהאם זכה לקבל תואר אבירות יוקרתי ממלכת אנגליה.

הרכישה שלו עוררה תהיות רבות בתקשורת הספרדית בפרט והעולמית בכלל, לאור העובדה שלריאל כבר היה קשר ימני נפלא, לואיס פיגו שמו. במהרה התברר שהמאמן קרלוס קיירוש, אתם תחליטו אם בהחלטתו או בהחלטה מגבוה, הציב את בקהאם במרכז הקישור כקשר דפנסיבי. בקהאם נכשל כישלון דיי חרוץ בעמדה זו, למרות שפתח את הופעותיו במדים הלבנים עם שערי בכורה כבר במשחק בסופרקאפ ובמחזור הראשון נגד בטיס. ריאל, לראשונה מזה 4 שנים, לא זכתה בשום תואר.

ביורו 2004 שבה לאחרי אותה עונה בקהאם המשיך את יכולתו הרעה ממדי ריאל, ואף החמיץ פנדל חשוב במשחק הראשון נגד צרפת בדו-קרב הפנדלים נגד פורטוגל בשלב רבע הגמר, שבו הודחה אנגליה.

מדיניות הגלקטיקוס של פרז לא נחלה כידוע הצלחה גם בעונת 04/05, אשר גם בה ריאל לא זכתה בשום תואר. אך מבחינה אישית, עם הצטרפותו של לושמבורגו ותומאס גראבסן הוסט בקהאם לעמדה המזכירה יותר את עמדת המקור שלו. בקס התפנה יותר להתקפה, ויכל להביא את יכולותיו בצורה טובה יותר לידי ביטוי. המגמה גברה בעונה שעברה - בה ההרמות שלו הסתיימו לעיתים קרובות בשערים והפכו לנשק העיקרי של ריאל, ולחימתו הבלתי מעורערת בקישור זיכתה אותו בנקודות זכות לא מעטות בקרב האוהדים. גם התעלמותו מההתעסקות התקשורתית הבלתי פוסקת בחייו הפרטיים ראויה להערכה. החל מפרשיות אהבים שלו עם העוזרת האישית ועד לבתים שהוא קנה לויקטוריה אישתו ולחיי ילדיו.

למרות שריאל כשלה בכל שלושת עונותיו במועדון (והכישלון התמידי של נבחרת שלושת האריות, שנכשלה גם במונדיאל 2006 בו בקהאם דווקא בלט לטובה, אך לאחר הפסד נוסף בפנדלים לפורטוגל החליט להיפרד מסרט הקפטן) - הנשיא קאלדרון ניסה להמשיך תחילה את הכיוון ורצה להאריך את חוזהו של בקס בברנבאו. אך ספסול אצל פאביו קאפלו מהמחזור השלישי, פציעות טורדניות ובעיקר הצעה עצומה על סך 250 מיליון דולר לחמש שנים מלוס אנג''לס גלקסי סיימה את הפרק של דיויד בקהאם בברנבאו. כשלקאפלו נודע על החוזה החדש של בקס בארה"ב, הוא הודיע שהשחקן לא ישחק יותר בריאל מדריד עד סוף העונה. אבל בקס, כמו שרק הוא יכול, חזר בגדול וסחף את הקבוצה לזכייה באליפות גדולה. סוף הולם לשחקן גדול.