לואיס פיגו

לוּאִיש פִילִיפֵה מַאדֵירַה קַאֵירו פיגו נולד באלמדה, אחד מפרברי ליסבון, ב4 לנובמבר 1972. כבנם היחיד של אנטוניו ומאריה ג'ואנה, גדל פיגו במשפחה צנועה למדיי, בבית קטן וללא יותר מידיי מותרות. בהיותו בן שנתיים נפצע פיגו בראשו לאחר ניסיון כושל לבעוט בכדור, ניסיון שהסתיים בצלקת לכל החיים. אולם גם אותה תקרית לא מנעה ממנו להמשיך למלא את חייו בכדורגל, בתשוקה עזה ונחישות גדולה.

כדורגל הוא למד לשחק בשכונה, וכבר בהתחלה לא היה קשה להבחין בכישרונו למרות גם כששיחק עם ילדים גדולים ממנו. בגיל 9 הוא נרשם בקבוצת בארוקאס ב', מועדון אזורי קטן וצנוע. משם הוא התקדם לקבוצת הילדים של אוש פסטילאס, עד שבגיל 11 אותר והצטרף למחלקת הנוער של מועדון הפאר ספורטינג ליסבון. פיגו הצעיר התמיד והשקיע באימונים מבוקר ועד ערב, החל להתפרסם כהבטחה במולדתו, במיוחד לאחר שזכה יחד עם 'דור הזהב' של הכדורגל הפורטוגלי באליפות אירופה עד גיל 17 ב89' ובמונדיאל הנוער עד גיל 20 ב91'. בחוד החנית של אותו דור זהב, אשר נועד להוביל את הכדורגל הפורטוגלי לגדולות, עמדו שניים: רוי קוסטה ולואיס פיגו. שני נערי הפלא של פורטוגל.

"כבר בגיל 11 פיגו היה טוב יותר מכל השאר", אמר עליו מאמנו בנבחרת הצעירה קרלוס קיירוש, אותו קיירוש שיאמן את פיגו בשנית שנים רבות לאחר מכן, בריאל מדריד. ב1991, אותה שנה בה זכה עם הנבחרת הצעירה באליפות העולם, עשה פיגו את הפריצה המשמעותית בקריירה שלו. בספורטינג ליסבון הוא אמנם ערך את הופעת הבכורה עוד בגיל 16, אך את המקום בהרכב השיג רק בעונת 91/92. באותה עונה הוא אף זכה לערוך הופעת בכורה בנבחרת הבוגרת של פורטוגל, הופעה שהחלה כמעט עשור וחצי של משחקים במדים הלאומיים.

לואיס פיגו שרף את האגפים בספורטינג ליסבון במשך ארבע עונות כשחקן הרכב משמעותי. ארבע עונות בהן רשם 124 הופעות ו16 שערי ליגה. בכל הקשור לתארים קבוצתיים, פיגו הצליח לזכות עם קבוצתו רק בתואר אחד: היה זה בעונתו האחרונה בקבוצה (94/95), עונה בה היה לקפטן הקבוצה וזכה להניף את הגביע הפורטוגלי לפני עזיבתו את המועדון.

לאחר אותה עונה נקלע פיגו לסבטוחה, זאת לאחר שחתם על חוזים עם שני מועדונים איטלקיים שונים: יובנטוס ופארמה. התוצאה הייתה השעייה של שנתיים מחתימה בכל קבוצה איטלקית באשר היא, ובמילים אחרות מנעה ממנו לממש את אחד משני חוזיו התקפים. הסיטואציה הובילה להתעיינות עזה מצד שני המועדונים הגדולים של ספרד - ריאל מדריד וברצלונה - ובסופו של דבר, בגיל 22 בלבד, הצטרף פיגו לבארסה של ימי פוסט ה"דרים-טים". יוהאן קרויף, אשר עדיין עמד על הקווים למרות שרצף ארבע האליפויות שלו נקטע על ידי ריאל מדריד של חורחה ואלדנו, הביא את הכישרון הפורטגלי כדי להשכיח מהאוהדים את האליל מיכאל לאודרופ, אשר ערק שנה לפני כן לריאל מדריד ועזר לה לזכות באליפות.

חמש עונות בילה פיגו במועדון מקטלוניה. חמש עונות בהן הפך מכישרון מבטיח לדבר הכי גדול בכדורגל העולמי. בעונת הבכורה שלו הוא הייתה לא רעה בכלל למרות שבארסה נשארה שוב בידיים ריקות. בקיץ הוא כבר השתתף ביורו 96' יחד עם שאר ילדי דור הזהב, כבש שער אחד נגד טורקיה בשלב הבתים והודח ברבע הגמר על ידי צ'כיה המפתיעה. כבר אז היה "מלך האריות" אימת המגינים, מימין ומשמאל. פריצות מרהיבות, טכניקה אדירה, הרמות מדוייקות להפליא וגם הבקעת שערים מידיי פעם. לפיגו לא לקח זמן רב להתאושש מהטורניר מהאכזב הראשון שלו עם חולצת הבורדו. עונת 96/97 תיזכר לעד כאחת העונות הגדולות בתולדות ברצלונה, אף על פי שצלחת האליפות שוב נחתה במדריד. תחת הדרכתו של בובי רובסון האנגלי הציגה בארסה כדורגל מעולם אחר, עם רונאלדו בשיאו, פיגו, גוארדיולה, לואיס אנריקה ועוד רבים וטובים אחרים. האליפות כאמור הלכה לפאביו קאפלו והמרנגס ממדריד, אולם בארסה הייתה הקבוצה התוססת ביותר בליגה, עם כדורגל התקפי משובח ואינספור שערים. פיגו ובארסה התכבדו בזכייה בגביע למחזיקות גביע, לאחר שניצחה בגמר את פ.ס.ז' (בארסה השתתפה בטורניר מכיוון שהפסידה בגמר הגביע שנה קודם לכן לדאבליסטית אתלטיקו מדריד). פיגו תרם שער אחד במפעל האירופאי ועוד ארבעה בליגה, לצד אינספור בישולים ודהירות באגף כמובן.

בשתי העונות הבאות המשיך פיגו להווות גורם משמעותי במכונה הקטלונית, עזר לקבוצה לזכות בדאבל ב97' ובאליפות שניה ברציפות ב98' תחת שרביטו של ההולנדי לואיס ואן חאל. בליגת האלופות, לעומת זאת, בארסה ופיגו נכשלו שנה אחר שנה, ומהמונדיאל בצרפת נבצר מפיגו וחבריו לדור הזהב להופיע מכיוון שלא הצליחו להעפיל מהמוקדמות. אך הדבר לא גרע במאום מהפיכתו של פיגו לאחד השחקנים הטובים בעולם, אחד משחקני הכנף הטובים בכל הזמנים ודמות מוערצת ביותר ברחבי קטלוניה.

בעונת 99/00 פיגו העלה את תפוקת השערים שלו לתשעה בליגה, בה בארסה סיימה הפעם רק כסגניתה של לה קורוניה, וארבעה בליגת האלופות, בה בארסה כשלה שוב, הפעם בחצי הגמר מול הפינליסטית ולנסיה. הוא היה אחד השחקנים האוהדים ביותר בקבוצה, סמל של ממש, ואף זכה לענוד לא אחת את סרט הקפטן. איש לא שיער שזוהי עונתו האחרונה של "מלך האריות" בקאמפ נואו, ותסריט של עריקה דווקא לריאל מדריד נראה דימיוני ומופרך אף יותר...

בקיץ 2000 קיבל פיגו הזדמנות נוספת להוליך את הנבחרת הלאומית להישגים. לממש סוף סוף את הפוטנציאל הגדול, ולהפוך יחד עם חבריו את 'דור הזהב' מתאוריה למציאות היסטורית. פורטוגל שובצה לבית א' עם רומניה, אנגליה וגרמניה. בית קשה ביותר על הנייר, עם שתי אלופות עולם לשעבר ונבחרת רומנית שאפתנית ומוכשרת. משחק הבכורה של הפורטוגזים החל באכזבה מרה. אנגליה הוליכה 2-0 כבר בדקה ה18, ונראה היה שוב שהכוכבים הגדולים בבורדו ייאלצו לארוז את מזוודותיהם עם סיום שלב הבתים. אבל פיגו חשב אחרת. בדקה ה22 הוא כידרר באמצע המגרש, התקדם מעט עד כ30 מטרים מהשער האנגלי, ושלח פצצה בלתי נשכחת היישר לחיבורים. השער הספקטקולרי הטעין מחדש את המצברים של הסלסאו, אשר השוותה עוד בטרם הירידה להפסקה ואף כבשה שער ניצחון במחצית השניה.

פורטוגל המשיכה להרשים, ניצחה את רומניה בדקה התשעים והביסה את גרמניה במחזור האחרון של שלב הבתים. המאזן המושלם והמקום הראשון בבית זיכו אותה במפגש נוח יחסית עם טורקיה, עליה גברה 2-0 מצמד של נונו גומש. הכל היה מוכן למשחק חצי הגמר מול אלופת העולם צרפת, עם זידאן, דשאן ושאר מנצחי התזמורת מהמונדיאל שנתיים קודם לכן. הנבחרת של פיגו הייתה במצב רוח טוב, עלתה ליתרון, אבל שוב איכזבה עם הדחה בגלל פנדל מפוקפק של זיזו בדקה ה117. פיגו השלים טורניר נהדר מבחינה אישית, הטוב ביותר שלו במדים הלאומיים, אשר האדיר והעצים את שמו עוד יותר כאחד השחקנים הטובים בעולם.

לאחר אותו טורניר ביצע פיגו את המהלך הגדול ביותר בקריירה שלו. מהלך שייזכר לעד כבגידה ועריקה בקרב אוהדי ברצלונה, אותם אוהדים שכל כך העריצו אותו. בעל חברת בנייה, אדם תמהוני משהו העונה לשם פלורנטינו פרז, הכריז כי יביא את לואיס פיגו ללא פחות מאשר אלופת אירופה ריאל מדריד, באם חברי המועדון יצביעו עבורו בבחירות הקרובות לנשיאות. "אם אבחר ולא אביא את פיגו, אני מתחייב לשלם את דמי המנוי של כל עשרות אלפי חברי המועדון", הצהיר. גבות רבות הורמו כמובן למשמע הבטחה זו, אך עם בחירתו מימש הנשיא הנבחר את הבטחתו והנחית בברנבאו את פיגו תמורת סכום שיא בכדורגל העולמי של 5,000 מיליון פזטות (כ56 מיליון דולר). זהו סכום סעיף השחרור אשר היה נקוב בחוזהו של הפורטוגלי בבארסה, סכום אשר העביר אותו למדריד גם ללא מו"מ כלשהו או הסכמה עם המועדון מהקאמפ נואו. ואכן, פיגו הסכים לעבור למדריד תמורת שכר משופר ואתגר מקצועי חדש ביריבה המושבעת והשנואה מעיר הבירה. מעבר אשר זיכה אותו בכינוי Judas, על שם יהודה איש הקריות אשר לפי "הברית החדשה" בגד בישו תמורת בצע כסף והסגירו לרומאים. מאז ועד אשתקד, בכל פעם שהגיע עם ריאל מדריד לקאמפ נואו, זכה פיגו לקבלת פנים סוערת במיוחד מהאוהדים המקומיים. באחד המשחקים זכה פיגו למטר של חפצים מכל הסוגים, מבקבוקי פלסטיק ועד ראש של חזיר.

מבחינה מקצועית, פיגו המשיך להיות בלתי ניתן לעצירה גם במדים הלבנים של ריאל מדריד. תחת שרביטו של ויסנטה דל בוסקה זכתה הקבוצה באליפות מרשימה, הרבה מכך טמון בתרומתו של פיגו מכנף ימין בבישולים ובשערים (8 בליגה, 5 בליגת האלופות). באמצע העונה הוא אף זכה לקבל את פרס "כדור הזהב" לשנת 2000, וב2001 הוא הוסיף לארון הפרטי גם את פרס שחקן השנה בעולם מטעם פיפ"א. מספר 10 בלבן היה הרכש שפתח למעשה עידן חדש בכדורגל העולמי בכלל ובריאל מדריד בפרט, 'עידן הגלקטיקוס'. עם רכישתו של זינאדין זידאן בקיץ 2001, רכישה ששברה את אותו שיא ההעברות של פיגו מהקיץ שלפני כן, הפכה ריאל מדריד לקבוצה עתירה בכוכבים, קבוצה המשחקת כדורגל מהאגדות.

בעונתו השניה במועדון הוא השלים את חלומו של כל שחקן: לזכות בליגת האלופות של האלופות, זאת לאחר ניצחון בגמר על באייר לברקוזן הגרמנית. פיגו היה בורג משמעותי מאוד במכונה הלבנה של דל בוסקה. שריפת הקילומטרים באגף, דריבלים בלתי ניתנים לעצירה, הגבהות, בעיטות חופשיות, פנדלים, בישולים, שערים וכדורגל גלקטי במלוא מובן המילה. בעונת 02/03, עונתו השלישית המועדון, הוסיפה ריאל עוד צלחת אליפות לארון, כאשר פיגו הצטיין עם עשרה שערים בליגה ועוד שניים בליגת האלופות. מהמפעל האירופאי הודחה הפעם ריאל בחצי הגמר על ידי יובנטוס, גם בזכות החמצת פנדל של פיגו בדקה קריטית בדלה אלפי. בין הגביע עם האזניים הגדולות לצלחת האליפות הוביל פיגו את הנבחרת לעוד טורניר גדול, הפעם המונדיאל שנערך ביפן ובקוריאה. דור הזהב שוב איכזב, הפעם באופן צורם במיוחד, כשהנבחרת לא עברה אפילו את שלב הבתים. הפסד לארה"ב בפתיחה, ניצחון גדול על פולין במשחק השני והפסד למארחת קוריאה שלחו את פיגו הבייתה מוקדם מהצפוי.

בינתיים הוא פתח עונה רביעית בריאל מדריד, עם בקהאם שהצטרף זה עתה ורונאלדו שצורף שנה לפני כן למחנה הגלקטי. בנוסף מינתה ריאל את קרלוס קיירוש, מאמנו של פיגו בנבחרת הצעירה באותו מונדיאל נוער ב1991, לתפקיד המנצח על התזמורת. בחצי העונה הראשונה הכל המשיך לעבוד בצורה חלקה. ריאל ניצחה, הכוכבים נצצו וגם פיגו נתן תפוקה נאה מבחינת בישולים ושערים, אף על פי שסימני ירידה בזריזרות הרגליים ובמהירות הריצה כבר ניראו במידת מה על מלך האריות.

הצרות החלו בשלבים המתקדמים של אותה עונה. הסגל הצר של ריאל פשוט קרס תחת העומס, ומעמדת פייבורטיות על כל התארים היא סיימה את העונה בידיים ריקות. את האליפות לקחה ולנסיה, את הגביע סראגוסה לאחר ניצחון בגמר על אותה ריאל, ומונאקו הייתה זו שהדיחה את הגלקטיקוס המזדקנים מליגת האלופות. אם לא דיי בעומס הרב שהיה על כתפיהם במשך העונה כולה, נאלצו הכוכבים לפתוח את פגרת הקיץ בטורניר לאומי נוסף - יורו 2004. אותו דור זהב לא ממומש קיבל הזדמנות אחרונה להוכיח את עצמו, הפעם מול הקהל הביתי במולדתם. פיגו חזר מפרישה, כמו גם רוי קוסטה, בניסיון אחרון לממש סוף סוף את התקוות הפוטנציאל יחד עם הכוכבים הצעירים ושחקני אלופת אירופה הטרייה לקבוצות, הלא היא פורטו.

ההתחלה שוב הייתה מאכזבת. פורטוגל הפסידה ליוון המפתיעה במשחק הפתיחה של הטורניר, וסימני שאלה רבים הועלו מעל בעיקר מעל ראשם של הותיקים. אותם שחקנים שהבטיחו כל כך הרבה בעשור האחרון, ולא הצליחו לקיים. אולם ההמשך כבר היה טוב יותר. פורטוגל ניצחה את רוסיה באיצטדיון האור במשחק השני, והצליחה לנצח גם את ספרד ב"מאני-טיים" כדי להעפיל מהמקום הראשון בבית לרבע הגמר. את אנגליה השאפתנית עברה הנבחרת בפנדלים, כאשר פיגו המאכזב הוחלף עוד במשך 90 הדקות, כשפורטוגל הייתה בפיגור. למרבה האירוניה, דווקא מחליפו הלדר פוסטיגה היה זה שכבש את שער השיוויון שהשאיר את פורטוגל בתמונה. היכולת של פיגו הייתה רחוקה מהשיא לאורך כל הטורניר, אבל מעלותיו כקפטן הנבחרת עם סיפסולו של הבלם קואטו היה בלתי ניתנות לויתור.

פורטוגל דילגה גם מעל המשוכה ההולנדית בדרך לגמר, בו למרבה הפלא ציפתה לה אותה יוון שהדהימה אותה במשחק הפתיחה. הנבחרת הקטנה וההגנתית לא התחשבה בעם הפורטוגלי ומנעה ממנו חגיגת תואר לאומי ראשון בהיסטוריה, דווקא על אדמת מולדתם. פיגו המאוכזב החליט לתלות את חולצת הבורדו והמכנסיים הירוקים, בדיוק כפי שהבטיח לפני הטורניר.

עונתו החמישית של פיגו במדים הלבנים הייתה עוד אכזבה גדולה, הפעם כבר מן ההתחלה. המאמן קמאצ'ו עזב לאחר שלושה מחזורים, גארסיה ראמון מונה זמנית עד שבברנבאו נחת הברזילאי ונדרליי לושמבורגו. פיגו, באופן יחסי, שמר על יציבות בתפוקתו ואף סיים את שלב הבתים של ליגת האלופות עם ארבעה שערים.

על מערכת היחסים בין פיגו ולושה אפשר לכתוב ספרים שלמים. דבר אחד בטוח: הם לא אהבו אחד את השני. פיגו אמנם היה ונשאר שחקן הרכב בלתי מעורער תחילה, והיה שותף בשיפור שחל במועדון מבחינת התוצאות, אך הכרוניקה הייתה ידועה מראש והיה זה רק עניין של זמן עד שהכל יתפוצץ. לושמבורגו תירגל כבר עם הצטרפותו מערך יהלום חסר קיצוניים אמיתיים, תיפקד תחילה את פיגו באמצע מאחורי החלוצים כדי שזה יפנה את כנף ימין לבקהאם. בהמשך, דווקא במשחק הסופרקלאסיקו הגדול מול האקסית בארסה, פיגו טעם לראשונה מאז הצטרף למועדון את טעמו של הספסל מסיבות מקצועיות בלבד. ההלם היה טוטאלי. בכל זאת, לא בכל יום רואים 'גלקטיקו' מסופסל סתם כך. לצערו או לשמחתו של פיגו, ריאל ניצחה באותו משחק ומקומו בהרכב ניגנז מאותו רגע לטובת מייקל אואן האנגלי.

בזמן תקופת הסיפסול הלא קצרה שלו החליט פיגו לחזור גם לנבחרת, ממנה פרש מטעמי עומס שהתבטלו כליל עם סיפסולו בריאל. סרט הקפטן הוענק לו כמובן מייד, כמו גם מקום בהרכב של המאמן סקולארי. הרומאן עם ריאל הסתיים בקיץ 2005, למרות שהוא עוד הספיק להשתתף ואף לכבוש במסע המשחקים הידוע לשימצה במזרח הרחוק. עם החזרה מהמסע המתיש ובמהלכו של מחנה אימונים באוסטריה, סוכמו פירטי שיחרורו מריאל ללא תמורה, ומלך האריות יצא להרפתקאה חדשה בארץ המגף. הפרק הנראזורי בקריירה של מלך האריות החל.