אלפרדו די סטפאנו

אלפרדו די סטפאנו נולד ב4 ביולי 1926. בן למהגרים איטלקיים בבואנוס איירס, בירת ארגנטינה. הוא החל לשחק כדורגל מקצועני בגיל 15, אז הצטרף לקבוצת הפאר ריבר פלייט, תחילה בקבוצת המילואים. כעבור שנה הועלה הכישרון הצעיר לקבוצה הבוגרת, בה הספיק לערוך הופעת בכורה בליגה הראשונה לפני שהושאל להוראקן. 50 שערים ב66 משחקים סללו את דרכו חזרה לריבר כיורש של החלוץ האגדי פדרנרה שעבר לאטלנטה ופירק את "המכונה", אחת הקבוצות הטובות בהיסטוריה של המשחק. די סטפאנו נכנס במהרה לנעליו של "המאסטרו", הוביל מכונה חדשה והוביל את ריבר לאליפות ב1947, תוך שהוא מסיים כמלך השערים של הליגה עם 27 כיבושים ב30 משחקים.

בגיל 21 הוא כבר זומן לנבחרת ארגנטינה, הישג לא קטן בהתחשב בחלוצים הארגנטינאים המצויינים ששיחקו באותה תקופה. באותה שנה הוא גם זומן כרזרבה לסגל הנבחרת שהשתתפה בקופה אמריקה. במשחק הראשון, עקב פציעה של החלוץ פונטוני, הוזעק אלפרדו הצעיר להרכב והוביל את האלביסלסטה ל7-0 על בוליביה. בהמשך הטורניר הוסיף די סטאפנו 5 שערים ב5 משחקים, בדרך לזכייה בטורניר של הנבחרת ולפסגת הכדורגל מבחינה אישית.

באותה תקופה החל מעבר מאסיבי של שחקנים מכל רחבי דרום אמריקה לליגה הקולמביאנית הפיראטית, ה"די מאיור". לאור העובדה שהליגה הייתה פיראטית, הקבוצות לא נדרשו לשלם תמורת רכישת שחקנים, וכך יכלו להציע שכר גבוה לשחקנים.הדבר משך גם את עיניו של די סטפאנו, שכבר נחשב כמובן לאחד מכוכבי היבשת. הוא הצטרף לקבוצת בוגוטה מיז'ונאריוס, בה כבש בסך הכל 267 שערים ב292 משחקים בכל שנותיו בקבוצה. יכולתו המופלאה הקנתה לו זימון לנבחרת קולומביה (חשוב לציין כי באותה תקופה יכל שחקן להופיע במדי נבחרת מסויימת למרות ששיחק כבר בנבחרת אחרת), אולם היא שיחקה מעט משחקים באותה תקופה, וכך גם אלפרדו שרשם רק ארבע הופעות).

ב1953 הזמינה ריאל מדריד את המיז'ונאריוס לטורניר ראווה בספרד, כחלק מחגיגות ה50 להווסדות המועדון. די סטפאנו שיחק מצויין נגד ריאל, והראה את עוצמתו והורסטיליות שלו לראשונה על אדמת אירופה. מייד לאחר המשחק החלו גישושים מצד נשיא ריאל, סנטיאגו ברנבאו, במטרה לרכוש את "החץ הבלונדיני". למרות ההתעניינות של ריאל, הייתה זו דווקא ברצלונה שסיכמה עם ריבר פלייט, קבוצתו הקודמת של די סטאפנו , על רכישתו. ריאל מצידה שלחה נציגים לקולומביה על מנת לסגור עיסקה עם המיז'ונאריוס, קבוצתו הנוכחית, וכך נוצר מצב ששתי הקבוצות החזיקו למעשה בשחקן. בארסה הציעה ששתי הקבוצות יימכרו את חלקן ליובנטוס האיטלקית, אך די סטפאנו סירב. בסופו של דבר ועם סיפור לחובבי ה"מורבו" מאחורי הקלעים, מכרה בארסה את חלקה לריאל, והגאון הארגנטינאי עבר למדריד בגיל 27 תמורת 70,000$ בלבד. במשחקו הראשון בקבוצה, כבש די סטפאנו ארבעה שערים, ב5-0 הבלתי נשכח על אותה ברצלונה. ריאל זכתה בשתי אליפות רצופות (53/54 ו 54/55) בהשראתם של פאקו חנטו, הקטור ריאל וכמובן, מעל כולם, אלפרדו די סטפאנו. העונה שבאה לאחר מכן הייתה העונה הראשונה בהיסטוריה של גביע אירופה לאלופות, בהשתתפות ריאל מדריד כמובן. וכאן מתחילה האגדה.

ריאל מדריד זכתה ב5 אליפויות אירופה רצופות(1956-1960) בהשראת די סטפאנו, שכבש שער בכל אחד מארבעת הגמרים הראשונים, ושלושער ב7-3 האגדי על איינטרכט פרנקפורט בגמר של 1960. די סטפאנו זכה יחד עם ריאל בעוד 6 אליפויות ספרד(8 סה"כ), בגביע ספרדי, וגביע ביניבשתי; והוביל את הקבוצה לעוד שני גמרים אירופאים(הפסדים לבנפיקה ואינטר). הוא היה הפיצ'יצ'י(מלך השערים של הליגה הספרדית) 5 פעמים, וזכה פעמיים בתואר "השחקן הטוב ביותר באירופה". סך הכל כבש אלפרדו 418 שערים ב510 משחקים בריאל מדריד. מלך השערים של הקבוצה עד ימינו.

הדבר היחיד שמעיב במעט על הקריירה המפוארת שלו הוא אי השתתפותו במונדיאל. ב1962 הייתה לו הזדמנות אחרונה להופיע בטורניר, כשנבחרתו הנוכחית ספרד העפילה לשלב הבתים. לרוע מזלו הוא סבל מפציעה שמנעה ממנו לשחק, והנבחרת הספרדית לא הצליחה לעבור אפילו את השלב הראשון. אף על פי כן הצליח אלפרדו לשבור את שיא הכיבושים של הנבחרת באותה תקופה.

ב1964, כשהוא בן 38, עבר די סטפאנו מריאל לאספניול, בה כבש 19 שערים בשתי עונות. ב1966, פציעה בגב אילצה את האגדה לפרוש מהמשחק אותו כל כך אהב.

די סטפאנו נחשב בעיני רבים לשחקן הטוב ביותר בכל הזמנים, טוב יותר אפילו מפלה. הוא היה הדבר הכי קרוב לשלמות. מהיר, חזק, בעל כושר גופני מדהים ויכולות פנומנליות בצד ההגנתי וההתקפי כאחד. הוא שלט על המגרש כולו, חש בנוח בכל נקודה ועשה בה ככל העולה על רוחו.

לאחר פרישתו פנה אלפרדו לתחום האימון. הוא אימן בהצלחה את אלצ'ה בוקה ג'וניורס, ספורטינג ליסבון, ריבר פלייט, ראיו וויאקנו, ולנסיה וגם את ריאל בשתי תקופות קצרות (82/83 ו 90/91). לאחר שהתנתק כמעט לחלוטין מכדורגל מסיבות מובנות בשנות התשעים, החליטה הנהלת ריאל מדריד בראשות פלורנטינו פרז להעניק לדי סטפאנו את תואר נשיא הכבוד של במועדון, ב21 ביולי 2000.