פרנץ פושקאש

הוא נחשב לסקורר הגדול ביותר מאז ומעולם. השחקן עם ממוצעי ההבקעה הטובים ביותר בזירה הבינלאומית. 83 שערים ב84 הופעות בנבחרת, 324 שערים ב372 משחקים במדי ריאל מדריד, ועוד מאות שערים לפני כן בהונגריה. רגל שמאל מטילת מורא, שליטה עילאית בכדור וחכמה בלתי רגילה.

פושקאש, בן למשפחה צנועה מבחינה כלכלית, נולד ב2 באפריל 1927 בבודפסט בירת הונגריה. אביו, מאמן קבוצת הכדורגל קישפשט אתלטיק, היה למעשה האיש שלימד אותו את המשחק, ואף הכניס אותו תחת שם בדוי(מיקלוש קובאץ') לקבוצת הילדים של המועדון. בגיל 12, כשהיה מבוגר מספיק, יכל רישמית להצטרף לקבוצה תחת שמו האמיתי.

בגיל 16 בלבד, אחרי 4 שנים טובות בקבוצות הילדים, הוא כבר ערך את הופעת הבכורה בקבוצה הבוגרת תחת שרביטו של אביו. כבר אז כולם ידעו שרגל שמאל האדירה של הילד השמנמן היא משהו שלא רואים כל יום. ואכן, שנתיים אחר כך, ב2 במרץ 1945, הוא ערך את הופעת הבכורה במדים הבינלאומיים של הונגריה. פושקאש פתח בהרכב במשחק ביתי נגד אוסטריה, ואף כבש בו את שער הבכורה שלו בנבחרת.

בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה הונגריה הייתה מדינת הכדורגל המשמעותית ביותר בתבל. בגמר גביע העולם ב1938, נכנעו ההונגרים רק בגמר לאיטליה(4 -2). לאחר המלחמה, שלטה ברית המועצות בכל מזרח אירופה, כולל בהונגריה כמובן.

ב1949, אחרי סיום המלחמה ותחילת השליטה הסובייטית, פורקה קבוצת קישפשט וכל שחקניה, כולל פושקאש, עברו לשחק בקבוצה של הצבא, הונבד בודאפשט. הונבד הורכבה למעשה רק משחקני קישפשט, כך שמלבד שם הקבוצה וצבע התלבושת הכל נשאר אותו דבר. הונבד, שהייתה כאמור שייכת לצבא, זכתה ב7 אליפויות הונגריה(פושקאש השתתף ב4 מהן), והרכיבה בעצם את נבחרת הונגריה של אותה תקופה. הונבד נחשבה למלכת אירופה בסוף שנות הארבעים ותחילת שנות החמישים. הקבוצה הטובה ביותר בשנים שלפני ייסוד מפעל גביע אירופה לאלופות. בתקופה הזאת זכה פושקאש לכינוי "הסרן הדוהר", עקב היותו קצין בצבא ושחקן של הונבד.

בעונתו הראשונה בקבוצה החדשה כבש פושקאש 50 שערים בדרך לזכייה באליפות. למרות שהיה כוכב, לא ממש יצא לו כסף מכל הסיפור, כי בכל זאת היה מדובר בקבוצה קומוניסטית.

פושקאש היה קפטן נבחרת הונגריה הגדולה שהשתתפה במשחקים האולימפיים של הלנסיקי ב1952. הנבחרת הטובה ביותר בעולם באותה עת ניצחה בגמר את יוגוסלביה, בדרך לזכייה במדליית הזהב. השלישיה הקידמית, שכללה את קושיץ', הידגקוטי ופושקאש, הייתה פשוט בלתי ניתנת לעצירה. כל מי שראה את פושקאש החשיב אותו כשחקן הטוב באירופה.

שנה אחר כך, ב1953, קיימה הונגריה מפגש כפול עם נבחרת אנגליה הגדולה. במפגש הראשון בוומבלי קרעו ההונגרים את המארחים 6-3, כשפושקאש, הקפטן, הצטיין. היה זה ההפסד הראשון של נבחרת שלושת האריות בוומבלי, במשחק שמדברים עליו עד היום. זאת לא הייתה רק התוצאה. היכולת של נבחרת הונגריה המופלאה הייתה פשוט מפלנטה אחרת. האוהדים האנגלים היו בהלם למראה ההשפלה שנבחרתם ספגה. הגול השלישי שכבשה הונגריה נחשב לאחד הגולים הגדולים בתולדות הכדורגל, כשהמוציא לפועל היה כמובן פרנץ פושקאש.

ב1954, הייתה הונגריה הפייבוריטית לזכות במונדיאל שנערך בשוויץ. ההונגרים לא הפסידו במשך שנתיים, וכבשו 17 שערים בשני המשחקים הראשונים בטורניר. בהופעת הבכורה שלו במונדיאל כבש פושקאש פעמיים בדרך לניצחון 9-0 על דרום קוריאה. במשחק השני פגשה הונגריה את מערב גרמניה, אחת הנבחרות הטובות ביותר באותה עת. ההונגרים בתצוגה נפלאה הביסו את הגרמנים 8-3, אך פושקאש, שכבש את אחד השערים, נפצע בקרסול כתוצאה מתיקול קשה של וורנר ליבריך.

הפציעה של פושקאש גרמה לו להעדר מרבע הגמר נגד ברזיל, משחק מביש שמכונה "הקרב של ברן". ההונגרים ניצחו 4-2, אך בסיום המשחק הליפו השחקנים מהלומות בחדר ההלבשה. הברזילאים טענו שפושקאש, שעמד על הקווים מחוץ למגרש, פצע את הקשר פיניירו. בכל אופן, הפציעה בקרסול של פושקאש גרמה לו להעדר גם מחצי הגמר נגד אורוגוואי. ההונגרים הסתדרו גם הפעם בלעדיו, וניצחו 4-2 בהארכה.

בגמר המפורסם חיכתה להונגריה אותה מערב גרמניה אותה הביסו בשלב המוקדם. פושקאש החליט שהוא כשיר, וענד את סרט הקפטן במה שאמור היה להיות זכייה ראשונה בהיסטוריה של ההונגרים במונדיאל. ואכן, בהתחלה היה נראה שזה הכיוון. פושקאש כבש כבר אחרי 6 דקות, וקשיבור כבש את השני בבעיטה חופשית שתי דקות אחר כך. אך ככל שהמשחק התקדם העייפות של שחקני הונגריה, בנוסף לפציעה והכושר הלקוי של פושקאש, באו לידי ביטוי. הגרמנים הפכו את התוצאה ל3-2. פושקאש התקשה לרוץ, אך למרות זאת כבש שער שיוויון, שנפסל לצערו ע"י הקוון הוולשי מרווין גריפיתס עקב נבדל שלא היה. בסופו של דבר, הניף פריץ וולטר את הגביע שהיה אמור להיות בידיו של פושקאש.

בכל אופן, שינויים שהתחוללו במזרח אירופה סיימו למעשה את תור הזהב של הכדורגל ההונגרי. ב1956, החלו ההונגרים למרוד בכיבוש הסובייטי. הייתה זו מלחמה של ממש, עם טנקים ושפיכת דמים ברחובות בודפשט. פושקאש היה עם שאר חבריו להונבד בספרד כשהמרד התחיל. הונבד שיחקה באותו זמן בבילבאו במסגרת גביע אירופה לאלופות, ופושקאש, קושיץ' וקשיבור החליטו לערוק למערב ולא לחזור למולדתם. אי לכך, פושקאש לא השתתף במונדיאל 1958, והונגריה לא הצליחה לעבור אפילו את השלב הראשון.

שנה אחת העביר פושקאש באוסטריה, אך לא הצליח לקבל רישיון לשחק. לאחר מכן הוא רצה לשחק באיטליה, אך קבוצות הסרייה אה דחו אותו עקב משקלו וגילו המתקדם. בסופו של דבר הוא ניצל ע"י מאמנו לשעבר בהונבד, אמיל אוזטרייכר, שהחזיק בתפקיד מקצועי בריאל מדריד. ריאל, אלופת אירופה, הייתה אז בשיא פריחתה, בהשראתו של הנשיא הכל יכול סנטיאגו ברנבאו ושחקנים גדולים כמו די סטאפנו וחנטו. ב1958, בן 31, הצטרף פושקאש לריאל תמורת מענק חתימה של 10,000 ליש"ט בלבד.

שמן? אולי. אך רגל שמאל כמו שהייתה לפושקאש לא הייתה לאף אחד אחר. הוא השיל ממשקלו 12 קילו בטרם ערך את הופעת הבכורה בליגה נגד גיחון, בה גם כבש שלושה מתוך חמשת השערים של ריאל. למרות הבכורה במוצלחת, בעונתו הראשונה הוא סבל מקשיי התאקלמות, בעיקר בכל הקשור לשפה, ובנוסף סבל מחוסר כושר גופני עקב התקופה הארוכה בא לא שיחק. אך בעונה השניה הוא כבר הראה לכולם שכוחו עדיין במותניו כשזכה בתואר הפיצ'יצי' של הליגה וזכה עם ריאל באליפות אירופה ואליפות ספרד. פושקאש הפך לסקורר מספר אחת של הקבוצה האגדית, ויחד עם די סטאפנו, חנטו, קופה, ריאל, סנטמאריה הייתה ריאל מדריד פשוט בלתי מנוצחת. השיא היה בגמר אליפות אירופה של 1960.

ריאל, אלופת אירופה ב4 השנים האחרונות, פגשה במשחק בלתי נשכח בהאמפדן פארק(גלזגו, סקוטלנד) את איינטרכט פרנקפורט הגרמנית. ב"משחק המאה", אחת ההצגות המרשימות בהיסטוריה של הכדורגל, הביסה ריאל 7-3 את הגרמנים. די סטאפנו כבש שלישיה, פושקאש כבש רביעייה, וריאל זכתה באליפות אירופה חמישית ברציפות.

ב1962, זכה פושקאש לשחק פעם נוספת בגמר אליפות אירופה, הפעם נגד בנפיקה. ריאל אמנם הפסידה 5-3, אך פושקאשף בגיל 35, כבש את כל שלושת השערים. לצערו, יוזביו גנב את ההצגה עם כל חמשת השערים של בנפיקה. סך הכל שיחק פושקאש 39 משחקים במסגרת האירופאית עם ריאל, בהם כבש 35 שערים!

בסיום אותה עונה חזר פושקאש לגביע העולמי (צ'ילה, 1962), הפעם במדי נבחרת ספרד. למרות שהייתה מפוצצת בכישרון, ניצחה ספרד רק פעם אחת בשלב הראשון, וסיימה במקום האחרון בבית. ההונגרי המתאזרח לא הצליח לקחת את הגביע שכל כך הגיע לו ב1954.

פושקאש, שזכה סך הכל ב4 תארי פיצ'יצ'י בליגה הספרדית, המשיך לשחק בקבוצה עד 1966 (וזכה באותה שנה בגביע אירופה נוסף), השנה בה פרש מכדורגל ועבר לתחום האימון. גם בתור מאמן הוא נחל הצלחה, כשהוביל את פנאתינייקוס לגמר גביע אירופה לאלופות ב1971, בו הפסיד 2-0 לאייקס בוומבלי.

ב1993 הורשה סופסוף פושקאש לחזור למולדתו הונגריה, אותה נטש כאמור בתקופת הכיבוש הסובייטי. פושקאש אף זכה להדריך את הנבחרת ההונגרית במוקדמות המונדיאל. ההונגרים אמנם לא הצליחו להגיע לטורניר בארה"ב, אך הגיבור הגדול זכה סופסוף לכבוד הראוי ולסליחתו של העם ההונגרי.

ב17 בנובמבר 2006, בגיל 79 ולאחר שש שנים של מאבק במחלת האלצהיימר, הלך פרנץ פושקאש לעולמו. ההיסטוריונים מחשיבים אותו לסופרסטאר הגדול הראשון של הכדורגל. הוא נחשב פה אחד לאחד מעשרת השחקנים הגדולים בהיסטוריה, ואולי אפילו בחמישייה הראשונה לצד חברו די סטפאנו, פלה הגדול ודייגו מראדונה. אגדה שהייתה באמת.