מאמני עבר

ז'וזה מוריניו (2010 - 2013)

 
המאמן המנצח של העשור החולף. ערמומי, שחצן, גאון, מבריק, לא מפחד מאף-אחד, קבלן תארים וכמובן 'דה-ספיישל וואן'. זה שלא הפסיד ב-150 משחקי בית רצופים. האיש שהוביל את פורטו הקטנה לזכייה בליגת האלופות ב-2004, עשה היסטוריה בצ'לסי שהוליך אותה לזכייה באליפיות ראשונות מאז שנות ה-50, וגם זכה בטרבל לא-יאומן עם אינטר ומייד אח"כ חתם בריאל מדריד. האיש המתאים ביותר לאמן את המועדון המפואר בעולם. 

מוריניו פתח את הקדנצייה בריאל מדריד בהתבססות על שחקנים צעירים בעלי פוטנציאל גדול כמו די-מאריה ואוזיל. ריאל מדריד תחתיו ספגה מהלומה קשה מברצלונה עם תבוסה 5:0 בחודש נובמבר אבל מאז הדברים רק השתפרו. בתור התחלה, ריאל ניצחה את ברצלונה בגמר גביע המלך באותה עונה משער של כריסטיאנו רונאלדו בהארכה. בעונת 11/12 הוא הוביל את ריאל מדריד לאליפות בלתי-נשכחת כשריאל מנפצת שיא אחרי שיא: היא כבשה 121 שערי ליגה(שיא של כל הזמנים), זכתה ב-100 נק' וניצחה את ברצלונה בליגה לראשונה מאז מאי 08' והבטיחה את האליפות במגרש של הרעים, משער של כריסטיאנו רונאלדו - איך לא. בליגת האלופות ריאל חסרה את אלילת המזל והודחה ע"י באיירן מינכן בפנדלים. 

עונת 12/13 נפתחה ברגל ימין מצידה של ריאל מדריד עם משחקים מרשימים בקיץ וציפייה שהקבוצה תגיע לשיא אחרי שאותו שלד רץ זמן רב. ריאל זכתה בסופר-קופה הספרדי בחודש אוג' ונראתה מצויין בגומלין בברנבאו, ולראשונה סיימה במאזן חיובי נגד בארסה באותה עונה(3 נצחונות מ-6 משחקים), אבל ריאל סבלה מחוסר מוטיבציה, מעייפות של השחקנים לאחר היורו וסכסוכים של מוריניו עם יתר השחקנים ובעיקר עם הקפטן קסיאס. סיפור האליפות הוכרע מוקדם מן הצפוי, ריאל הודחה מול דורטמונד בחצי הגמר בעיקר בגלל תצוגת נפל בגרמניה וסיימה את העונה בטעם מר עם הפסד בגמר הגביע לאתלטיקו מדריד דווקא בברנבאו. 

"אני רוצה להיות היכן שאוהבים אותי", אמר מוריניו לא פעם והפורטוגלי נפרד מריאל מדריד במשחק נגד אוססונה. הוא חוזר לצ'לסי בעונה הבאה. אחרי שלוש עונות בעיקר מעניינות - ריאל מדריד יוצאת לדרך חדשה עם מאמן אחר. 
 

מנואל פלגריני (2009-2010)

 
לא הרבה כדורגלנים מעבירים את הקריירה במועדון אחד בלבד – כזה היה מנואל פלגריני ששיחק רק באוניברסידד צ'ילה ואח"כ החל לאמן אותה. אחרי סיבוב מרשים בדרום-אמריקה בה הצליח בכל מקום אפשרי (צ'ילה, אקוואדור וארגנטינה) – פלגריני קיבל הכרה גם בספרד והגיע לאמן את ויאריאל, שם חולל ניסים ונפלאות – בנה קבוצת צמרת על טהרת דרום אמריקאים כשהשיא היה העפלה לחצי גמר ליגת האלופות ב-2006 כשהצוללת רחוקה מוחמץ אחד של ריקלמה מהארכה במשחק נגד ארסנל. שנתיים אח"כ ויאריאל הקדימה את ברצלונה וסיימה במקום השני בטבלה – הדירוג הגבוה ביותר בתולדותיה. ואחרי 5 שנים, פלגריני הבין שמיצה עצמו בקבוצה והתקדם הלאה - ועוד-איך. 

פלגריני קיבל לידיו את הג'וב הנחשק בעולם בעונה סופר-לחוצה(2009-2010) אחרי השקעה רבתי בקיץ – רונאלדו, קאקא, בנזמה ואחרים - ולא עמד במבחן. למרות שהקבוצה השיגה מס' נקודות חסר תקדים – 96, וכמעט שברה את שיא ההבקעות של הליגה הספרדית – ריאל סיימה שוב בלי תואר ואף-אחד לא הופתע כשפלגריני פוטר. ערב הסופר-קלאסיקו השני ריאל הוליכה את הטבלה אך הפסד 2:0 בברנבאו חרץ את גורלו.

חואנדה ראמוס (2008-2009)

 
עד שנת 2005 נחשב חואנדה ראמוס לעוד מאמן בכדורגל הספרדי, כזה שמצליח לא רע בקבוצות קטנות כפי שעשה עם ראיו וייקאנו ובטיס. עד שחוסה מאריה דל-נידו הפקיד בידיו את סביליה וראמוס הקפיץ אותה לגבהים מדהימים בעידן הטוב ביותר בתולדות המועדון. סביליה זכתה בשני גביעי אופ"א רצופים(2005 ו-2006), בגביע המלך(2007) בסופר-קאפ האירופי אחרי ניצחון ענק על ברצלונה(2007) וגם בסופר-קאפ הספרדי אחרי ניצחון על ריאל מדריד של שוסטר. אולם אח"כ ראמוס, שהיה אליל בקבוצתו, התפתה לעבור לכסף הגדול של טוטנהאם שם נכשל בגדול בעונתו השנייה בקבוצה כשטוטנהאם רשמה את פתיחת העונה הגרועה בהיסטוריה שלה ודורגה אחרונה בטבלה. הוא מונה למאמן ריאל מדריד כשהקבוצה במצב אנוש ורחוקה שנות אור מברצלונה, אך אחרי סיבוב פנטסטי עם 17 נצחונות ותיקו הוא הגיע לסופר-קלאסיקו נגד ברצלונה עם שאיפות רבות. אז, אחרי בחירה בטקטיקה לא מובנת - ריאל הובסה 6:2 ובתוספת למכה הקשה שספגה מליברפול באותה עונה במסגרת שמינית גמר הצ'מפיונס - זה היה די והותר עבור ריאל מדריד שהחליטה לוותר על שירותיו בסיום העונה. מאז הקריירה של חואנדה לא מתרוממת.

ברנד שוסטר (2007-2008)

 
אידיוט או גאון? עדיף שיהיה בצד שלך או יריבך? מדרידיסטה או רחוק מזה? קשה להגדיר את ברנד שוסטר השחקן והמאמן ורק שם תואר אחד מתקרב למה שהוא באמת - שנוי במחלוקת. הרי כמה שחקנים בכדורגל העולמי שיחקו גם בברצלונה, גם בריאל מדריד וגם באתלטיקו מדריד? שוסטר היה ידוע בכישוריו היוצאי-דופן אך גם באופיו הבעיתי מה שהביא לכך שעזב כל קבוצה בטריקת דלת וגם הושעה מנבחרת גרמניה בזמן מסוים. 

שוסטר החל את הקריירה בקלן הגרמנית ואחרי שנתיים טובות מאוד במדי הקבוצה הוא קיבל את הבמה באליפות אירופה ב-1980 וזכה בתואר עם גרמניה. זה הספיק לברצלונה כדי להחתימו. שוסטר שיחק בברצלונה 8 עונות במהלכן כבש מס' יפה של 63 שערים ב-180 משחקים וזכה עם הקבוצה באליפות, שלושה גביעים, גביע אירופה למחזיקות גביע וסיים במקום השלישי במשאל שחקן השנה באירופה. הפרק שלו בברצלונה הסתיים בריבים קשים עם הנשיא וכדי לעצבן עוד יותר הוא בחר בריאל מדריד. שוסטר הגיע לקבוצה אלופה והוסיף עוד איכות במרכז השדה. ב-1990 הוא החליט שנמאס לו ועבר לשחק באתלטיקו מדריד. הוא הוסיף שני גביעים לרזומה וחזר הביתה לגרמניה לסיים את הקריירה בלברקוזן. הוא תלה סופית את הנעליים בשנת 1997.

שוסטר אימן בחרז, שחטיור ולבאנטה אך ההצלחה האמיתית שלו הגיעה עם חטאפה, כאשר לקח את הקבוצה הקטנה והביא אותה עד לגמר גביע המלך(בו הפסידה לסביליה) כאשר חטאפה מחקה הפסד 5:2 בקאמפ-נואו והביסה את ברצלונה 4:0 בגומלין! למרות שקאפלו זכה באליפות, בריאל החליטו ששוסטר הוא זה שיכול להביא לקבוצה כדורגל התקפי. ריאל של שוסטר לא ירדה מפסגת הטבלה מאז המקום השני וגם ניצחה פעמיים את ברצלונה כאשר במשחק ה-4:1 בברנבאו זכור הפאסיו המפורסם. בעונתו השנייה בקבוצה הוא פוטר בחודש דצמבר כשלא הצליח להתגבר על מכת פציעות שבאה על הקבוצה ולפני הקלאסיקו נגד ברצלונה אמר כי "בלתי-אפשרי לנצח". שוסטר ישב שנתיים בבית ואז הלך לאמן את בשיקטאש בה משחק גם גוטי, אך הרומן הסתיים לפני סיום העונה. שוסטר עוד יחזור במוקדם או במאוחר... 

עוד על ברנד שוסטר

חואן ראמון לופז קארו(2005-2006)

 
בזכות העבודה הטובה שעשה בקבוצת הקאנטרה, אותה הוביל לליגה השנייה בספרד אחרי שנים רבות - הוחלט כי קארו יאמן את ריאל מדריד עד לסיום העונה במקומו של לושמבורגו שפוטר בדצמבר. בסופו של דבר הצליחה ריאל מדריד להשיג את המקום השני למרות עונה לא מוצלחת, ובכך להימנע ממוקדמות ליגת האלופות, וזו הייתה מעין נחמה בעונה שלישית ברציפות של הקבוצה בלא תואר. קארו כמובן לא נשאר בקבוצה והחל לנדוד – אימן בסנטאנדר, בלבאנטה, בסלטה ויגו מהליגה השנייה ואפילו הדריך כשנתיים את נבחרת ספרד עד גיל 21.

ואנדרליי לושמבורגו (2004-2005)

 
אין אוהד כדורגל אחד בברזיל שלא מכיר את ואנדרליי לושמבורגו - ולא רק בגלל הצלחותיו - המאמן הראשון שזכה בחמש אליפיות ברזיל עם ארבע קבוצות שונות וברזומה שלו יש גם זכיה בגביע הליברטדורס(עם פלאמיירס ב-1996), אלא גם בגלל סדרה של שערוריות - הטרדות מיניות, זיוף דרכונים, התחמקות מתשלום מיסים ועוד. קריירת המשחק שלו לא הייתה מרשימה יותר מידי - עוד בלם ברזילאי קשוח ששיחק בבוטגו בפלמנגו בין השנים 1971 ל-1982. לושמבורגו עשה סיבוב גם כמאמן נבחרת ברזיל אותה קיבל לידיו אחרי ההפסד בגמר מונדיאל 1998, אך החזיק מעמד בתפקידו פחות משנתיים ופוטר אחרי הפסד מביש לקמרון באולימפיאדת סיני. הגיע לריאל מדריד בדצמבר 04' כשהעונה נראית גמורה אך לושמבורגו הפיח חיים חדשים ברגליים העייפות והשבעות של הכוכבים ובזכות ריצה יפה בליגה ריאל הצליחה להיאבק על אליפות ספרד עד הישורת האחרונה, בין השאר בגלל ניצחון בסופר-קלאסיקו על ברצלונה באפריל. בקיץ, כשקיבל אפשרות לבנות את הקבוצה לפי ראות עיניו - נכשל ופוטר קצת אחרי תבוסה ביתית בסופר-קלאסיקו. לאחר-מכן חזר לליגה הברזילאית אותה הוא מכיר טוב מכולם והמשיך להחליף קבוצות כמו גרביים.

מריאנו גארסיה ראמון (2004-2004)

 
אחד השוערים הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד בפרט והכדורגל הספרדי בכלל. ראמון החל את דרכו בראיו וייקאנו ובגיל צעיר עבר לריאל מדריד, ממנה הושאל פעמיים - לקבוצת טאלאברה ואח"כ לאוביידו. ב-1971 חזר לריאל מדריד ונעל את השער שלה במשך 15 שנה. גארסיה ראמון זכה לכינוי "החתול מאודסה" בעקבות הצלה בלתי-אפשרית שביצע בעונת 1972-1973 ברבע גמר גביע אירופה לאלופות במשחק החוץ באוקראינה. השוער היה ידוע ברפלקסים האדירים שלו ובהנהגת הקו האחורי. ראמון זכה עם הקבוצה בדאבל בעונת 1974-1975 והוסיף עוד חמש אליפיות(כולן בשנות ה-70) ושלושה גביעים. הוא שיחק למעלה מ-200 משחקים במדי הקבוצה אך לצערו במדי נבחרת ספרד שותף רק בשני משחקי ידידות זוטרים. פרש מכדורגל בגיל 36 כשהצליח לספוג פחות משער למשחק - לא עניין של מה בכך בריאל מדריד. 

פנה לאימון קבוצת המילואים של ריאל מדריד במשך עונה אחת ואח"כ אימן בליגה העליונה את גיחון, אלבסטה, סלמנקה ונומנסיה, איתה נשר לליגה השנייה אחרי שסיים במקום האחרון בלגיה הספרדית. עבר גם בקורדובה עד שמונה למאמן ריאל מדריד במקומו של קמאצ'ו בשלב מוקדם של עונת 2004-2005. ראמון השיג תוצאות בינוניות עם הקבוצה - 7 נצחונות, 2 תוצאות תיקו ו-4 הפסדים והתרחק מהצמרת. היה ברור שהוא לא מספיק כריזמטי כדי להחזיק קצר את הכוכבים. הוא פוטר מריאל מדריד אחרי הפסד ביתי לסביליה בסנטיאגו ברנבאו, אך הוא ממש לא התאכזב. גארסיה ראמון יודע שרבים חולמים לאמן את הקבוצה הבוגרת גם לחודשיים בלבד.

קרלוס קיירוש (2003-2004)

 
עוזרו של אלכס פרגוסון במנצ'סטר יונייטד הוא זה שנבחר לקבל את אחד מהג'ובים היותר איכותיים בעולם כאשר מונה למאמן ריאל מדריד ביולי 2003. קיירוש קיבל קבוצה מוכנה וההתחלה הייתה מבטיחה כאשר דיוויד בקהאם הצטרף ממנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד זכתה בסופר-קאפ הספרדי אחרי שגברה על מאיורקה. 

בחודשים הראשונים המכונה המשיכה לעבור, בעיקר בזכות כושר ההבקעה המצוין של רונאלדו ויכולת אדירה של סאן איקר. ריאל פתחה פער על פני השאר בצמרת הטבלה, העפילה לגמר גביע המלך והגיעה לרבע גמר ליגת האלופות. אך לאט-לאט הכל התרסק. ריאל הפסידה לסראגוסה העולה החדשה בגמר הגביע, הודחה מליגת האלופות ופיספסה גם את אליפות ספרד. יותר מזה – בעקבות רצף הפסדים שלילי שלא נראה כמותו בברנבאו – 5 במספר – ריאל סיימה את העונה לא רק בידיים ריקות אלא גם במקום הרביעי. קיירוש לא המשיך כמובן וחזר להיות יד ימינו של פרגוסון ביונייטד. בהמשך מונה למאמנה של נבחרת פורטוגל אך לא החזיק מעמד בתפקיד.

חוס הידינק (1998-1999)

 
שועל קרבות ותיק הינו חוס הידינק שלו קריירה עשירה הן כשחקן והן כמאמן. בהולנד זוהה כסמל של דה-חראפשחאפ אצלה כבש שערים רבים מעמדת הקשר המרכזי, ושיחק בשורותיה בשלוש קדנציות שונות. כצפוי הייתה זו התחנה האחרונה בקריירה שלו והוא תלה את הנעליים בשנת 1983. לצערו לא הצליח כשעבר לקבוצת הצמרת פ.ס.וו איינדהובן וכבש רק שער אחד בשנתיים. 

הידינק שבה את ליבם של כולם בכל מקום בו אימן, אך במקום אחד בלבד לא הצליח להותיר חותם - דווקא בריאל מדריד. הידינק קיבל מהיינקס את אלופת אירופה בקיץ 1998 ואומנם זכה איתה בגביע הבן-יבשתי אחרי השער האדיר ההוא של ראול - אך באותה נשימה הוביל את ריאל למקום השני בלבד בספרד בפער גדול מברצלונה - 11 נק' וריאל הפסידה בשני משחקי הקלאסיקו. 

ההולנדי הצליח כמעט בכל מקום אפשרי על הגלובוס, על אחת כמה וכמה בהולנד. התחנה הראשונה הייתה דה-חראפשחאפ ואח"כ פ.ס.וו איינדהובן אותה הוליך לטרבל היסטורי בשנת 1988 וזכה איתה בשורה של אליפיות גם בקדנצייה השנייה שלו בקבוצה בין 2002 ל-2006 ואף החזיר אותה לחצי גמר ליגת האלופות. הוא קיבל את צ'לסי במצב רגיש מאוד בפברואר 2009 וזכה עימה בגביע האנגלי וייצב את השורות. הידינק קיבע עצמו כמאמן נבחרות ועשה ניסים עם קוריאה אותה הוליך לחצי גמר מונדיאל 2002, אוסטרליה שלו עפה רק בשמינית הגמר במונדיאל 2006 ואת רוסיה הוא הביא לחצי גמר יורו 2008 כשבדרך הוא בועט את הולנד, עימה הגיע לחצי גמר מונדיאל 1998.

חוסה אנטוניו קמאצ'ו (1998-1998) | (2004-2004)

 
אחד המגנים הטובים ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הספרדי, חוסה אנטוניו קמאצ'ו, החל את דרכו באלבסטה. כבר אחרי שנה אחת עבר לקבוצת הקאנטרה של ריאל מדריד ולאחר-מכן בילה 16 שנה במועדון הטוב בעולם. בדומה לסגנון המשחק הקשוח שלו והלחימה ללא פשרות – קמאצ'ו גילה אופי גדול וגם שתי פציעות קשות מאוד בבירכיים לא הותירו אותו מאחור. הוא היה בורג מרכזי בריאל מדריד של שנות ה-70 וה-80, וזכה עימה בלא פחות מ-8 אליפיות ספרד ובעוד תארים נלווים. כמוכן קמאצ'ו רשם גם 81 הופעות במדי נבחרת ספרד והחזיק שנים רבות בתואר שיאן ההופעות של הנבחרת. 

המעבר משחקן למאמן לא צלח במיוחד לקמאצ'ו. למעט עונה יפה כמאמן אספניול, אז הוליך את הקבוצה הקטנה עד למקום בגביע אופ"א – הוא נחל בעיקר אכזבות. כך היה כשהתפטר מריאל מדריד בשתי קדנציות שונות תוך פרק זמן קצר מאוד – בקיץ 98' חלומו התגשם והוא קיבל לידיו את אימון הקבוצה אותה שירת כל חייו כשחקן - אך התפטר אחרי 20 יום בלבד, ובקיץ 04' עזב אחרי שלושה חודשים בתפקיד משום שלא הסתדר עם הכוכבים בחדר ההלבשה ועם הנשיא פרז. בין השנים 1998-2002 הדריך את נבחרת ספרד ונעצר פעמיים ברבע הגמר - ביורו 2000 הנבחרת הודחה על-ידי צרפת ובמונדיאל 2002 ספרד כשלה מול דרום-קוריאה בדו-קרב פנדלים אחרי שיפוט עוין. אימן גם בראיו וייקאנו, סביליה ובבנפיקה והתחנה האחרונה שלו הייתה אוססונה אותה הציל מירידה בעונת 2008-2009 אך פוטר כעבור שנתיים. 

עוד על חוסה אנטוניו קמאצ'ו

יופ היינקס (1997-1998)

 
אחד הסמלים הגדולים ביותר של הכדורגל הגרמני, בעל קריירת משחק נהדרת וגם הצלחות רבות בשנותיו כמאמן. יופ היינקס בילה את מרבית הקריירה שלו בקבוצת בורוסיה מנשגלאדבך למעט גיחה קצרה בהאנובר בין השנים 1967-1970. כשהחל לשחק בקבוצה היא כלל הייתה שקועה בליגה השנייה, ומי חלם שם על ארבע אליפיות בשנות ה-70? היינקס, שגם הוסיף גביע אופ"א עם שלושער בגמר, לרזומה העשיר שלו, הפך את קבוצתו לאימפריה של ממש. במהלך הקריירה שלו שנמשכה כ-15 שנה הוא כבש מספר עצום של 243 שערים ב-394 משחקים - הכובש השלישי הפורה ביותר בהיסטוריה של הכדורגל הגרמני אחרי גרד מילר וקלאוס פיצ'ר. היינקס השתייך גם לנבחרת גרמניה כמובן ולמרות שהמאזן שלו שם היה פחות פורה - הוא זכה עם הנבחרת ביורו 72' ושנתיים אח"כ גם במונדיאל. 

הגיוני היה שהיינקס יחל לאמן בקבוצת נעוריו. אחרי 8 שנים שם הוא עבר לבאיירן מינכן עימה זכה בשתי אליפיות ברציפות בשנים 89-90. נקפוץ היישר לעונת 97-98, אז מונה למאמן הקבוצה במקומו של פאביו קאפלו. היינקס זכה עם ריאל מדריד בסופר-קאפ הספרדי ויותר מזה - הוביל את הקבוצה לזכייה השביעית בתולדותיה בליגת האלופות אחרי ניצחון על יובנטוס באמסטרדם ארינה(1:0) ושבר בצורת ארוכה של 32 שנה! למרות זאת הוא הוחלף בסיום העונה משום שהסתפק רק בסגנות הליגה. במהלך קריירת האימון שלו בילה היינקס גם בבנפיקה, בילבאו, שאלקה ובשנתיים האחרונות עושה דברים יפים בלברקוזן.

פאביו קאפלו (1996-1997) | (2006-2007)

 
פאביו קאפלו הוא ללא ספק מדורג גבוה מאוד ברשימת המאמנים הטובים בהיסטוריה ולבטח בעשרים השנים האחרונות. טביעת היד שלו כמאמן ניכרה היטב בכל קבוצה בה אימן ולרוב גם זכה באליפות בעונה הראשונה שלו בתפקיד. כשחקן הוא היה קצת יותר רחוק מאור הזרקורים - אומנם הגיע מקבוצה קטנה בדמות ספאל לשלוש ממעצמות הכדורגל האיטלקי - ברומא(1967-1970), יובנטוס(1970-1976) ומילאן(1976-1980), וגם כבש שמונה שערים בנבחרת הלאומית ב-32 הופעות - אך היו טובים ומרשימים ממנו ממנו. 

לא פלא שקאפלו אימן במוקדם או במאוחר באותם מועדונים. הוא התחיל בקבוצה הצעירה של מילאן עד שבשנת 1991 מונה למאמן הקבוצה הבוגרת במקומו של סאקיי. קאפלו הוביל את מילאן להצלחה אדירה - עד היום במילאן לא הצליחו לשחזר את הישגיו, וגם קאפלו לא בידיוק התקרב. קאפלו זכה עם הקבוצה בארבע אליפיות בתחילת שנות ה-90 והשיא היה בגמר ליגת האלופות בעונת 1993-1994, אז מילאן של קאפלו חבטה קשות בברצלונה הנהדרת של קרויף והביסה אותה 4:0 בגמר. מילאן שלו גם רשמה עונה וחצי ברציפות ללא הפסד. 

בעונת 1996-1997 מונה למאמנה של ריאל מדריד לאחר עונה איומה והצליח לזכות באליפות מרשימה עם מאזן של 27 נצ', 11 תוצאות תיקו ו-4 הפס' כשריאל גוברת על ברצלונה ההתקפית של רונאלדו ורושמת עונה ללא הפסדי בית. בריאל קיוו שימשיך אולם קאפלו התגעגע לאיטליה. על הקדנצייה השנייה שלו בריאל מדריד, בידיוק עשור לאחר-מכן, כאשר נטש את יובנטוס בעיצומה של פרשת השחיתות באיטליה - אפשר לכתוב ספר. קאפלו ניקה את כל הלכלוך מהקבוצה ובנה קבוצה עובדת בצלמו ובדמותו - אך באמצע העונה הכל השתבש. ריאל נותרה במרחק גדול מברצלונה, הודחה מליגת האלופות וגם מגביע המלך. בעקבות משחקים אדירים בישורת האחרונה של העונה ולא מעט קאמבקים שביצעה הקבוצה בדקות האחרונות כשהשיא הייתה ניצחונות על אספניול(4:3 אחרי פיגור 3:1) ורקראטיבו(ניצחון 3:2 בדקה ה-90 בהתקפה מתפרצת) וגם שיוויון של ואן-ניסטלרוי בסראגוסה בידיוק כשברצלונה סופגת גם היא - ריאל הצליחה לזכות באליפות מס' 30 כנגד כל הסיכויים. קאפלו חגג בידיוק ימים ספורים עד אשר הנהלת הקבוצה בהחלטה מטופשת הראתה לו את הדלת החוצה לטובתו של ברנד שוסטר. מערכת היחסים בין הצדדים הייתה רעועה והמצב היה כנראה בלתי-נמנע. 

עד אותה עונה בריאל, קאפלו המשיך לקטוף אליפיות בצרורות. הוא זכה עם רומא, אנדרדוג מובהק בהשוואה לשלוש הגדולות - באליפות השלישית בתולדותיה לאחר הפסקה של 18 שנה והחזיר אותה לצמרת של הכדורגל האיטלקי. בסיום עונת 2003-2004 הוא עזב ליובנטוס, צירף אליו את אמרסון, איברהימוביץ וקנבארו, שחזר תחתיו להיות הבלם מס' 1 בכדורגל האיטלקי אחרי שנים קשות באינטר - וזכה בשתי אליפיות רצופות כשיובנטוס שלו מפסידה רק חמישה משחקים בשנתיים! 

אחרי שפוטר מריאל מדריד החליט קאפלו לבחור בג'וב הקשה בעולם - מנג'ר נבחרת אנגליה, לאחר שזו לא העפילה ליורו 2008! קאפלו ואנגליה דרסו כל יריבה במוקדמות מונדיאל 2010 אך הסוף היה כואב במיוחד - תבוסה קשה לגרמניה בשמינית הגמר(4:1). קאפלו בן ה-64 נצלב ע"י התקשורת האנגלית והוא מגיע רעב מאוד ליורו 2012. הוא יודע שבמידה ויוביל את אנגליה לזכייה - הוא יוכל לפרוש בשקט.

ארסניו איגלסיאס(1996-1996)

 
איגלסיאס לא רשם הצלחות מזהירות לא ככדורגלן ולא כמאמן והוא אולי אחד המאמנים הפחות מוכרים שאימנו את הקבוצה. החל את דרכו בדפורטיבו לה-קורוניה שם שיחק חמש עונות וגם קיבל את הבמה בתור מאמן, תחילה בקבוצת הנוער ולאחר-מכן בחמש קדנציות שונות! עם דפור הוא גם זכה בתואר היחיד שלו כמאמן - גביע המלך בעונת 1994/95 אחרי ניצחון על ולנסיה בגמר. הוא מונה למאמן ריאל בינואר 96' במקומו של חורחה ואלדאנו ולא הצליח להרים את הקבוצה קדימה מעבר למקום השישי המאכזב. אח"כ פנה לאימון קבוצות ילדים במרכז גליסיה שם נולד. במשך הקריירה שלו אימן ושיחק בקבוצות רבות אך אף-אחת מהן לא התקרבה לריאל מדריד.

חורחה ואלדאנו (1994-1996) |

 
חורחה ואלדאנו היה שחקן מצויין, מאמן טוב אך נראה שעיקר עבודתו היא בפני התקשורת ולא לחינם קוראים לו 'הפילוסוף'. הארגנטינאי שיחק בקבוצת ניולז אולד-בויז, עבר אח"כ לאלבס, שיחק בסראגוסה וסיים את הקריירה עם שלוש עונות במדי ריאל מדריד שם זכה בשתי אליפיות ספרד, פעמיים בגביע אופ"א וגם בגביע המלך. אבל התואר החשוב מכולם היה עם הנבחרת הלאומית – יחד עם מראדונה, ואלדאנו הוביל את ארגנטינה לזכייה במונדיאל 1986 כשכבש ארבעה שערים, ואחד מהם במשחק הגמר נגד מערב גרמניה. 

שלוש שנים אחרי שפרש ממשחק, קיבל לידיו את קבוצת הקאנטרה של ריאל מדריד. לאחר-מכן עבר לאמן את טנריפה ולמרות היותו מדרידיסטה – שנתיים ברציפות הוא מנע מריאל מדריד אליפות כאשר ניצח אותה במחזור האחרון. זה היה די והותר עבור ריאל מדריד שהעבירה אותו אליה בפתיחת עונת 1994/95. רבים זוכרים את ואלדאנו בזכות העובדה שגילה את ראול ושילב אותו בתבונה בקבוצה הבוגרת – אך אסור לשכוח שהארגנטינאי גם זכה באליפות בעונה הראשונה שלו כמאמן וגם הוביל את הקבוצה לניצחון ענק על ברצלונה 5-0 בסנטיאגו ברנבאו, נקמה על מה שקרה שנה לפניכן. 

בשנת 2000 מונה למנהל הספורטיבי של הקבוצה כיד ימינו של הנשיא פלורנטינו פרז ויחד ייסדו את שיטת 'הזידאנס והפאבונס'. ואלדאנו ידע בידיוק מתי לקחת צעד אחורה ולא היה שותף לרצף האכזבות בעונות האחרונות כשהתפטר בשנת 2004. הוא חזר לקדנצייה שנייה כמנהל הספורטיבי בקיץ 2009.

ויסנטה דל-בוסקה (1994-1994) | (1999-2003)

 
מדרידיסטה אמיתי, אחד שלא עמד באור הזרקורים לא כשחקן ולא כמאמן ריאל מדריד על-אף הרקורד המצויין שלו – על הקבלות שיש לו אין לערער. דל-בוסקה גדל בריאל מדריד קסטיליה והושאל בגיל 17 לקבוצת קאסטיון ואח"כ לקורדובה במטרה להשתפשף. הוא חזר לריאל מדריד בגיל 23 ולקח מנהיגות במרכז השדה כששילב גם פיזיות ונוקשות וגם טכניקה וראיית משחק. הוא שיחק בריאל מדריד 11 שנה במהלכן זכה בחמש אליפיות ספרד וארבעה גביעי מלך וגם הופיע 18 פעמים במדי הנבחרת הלאומית. 

הן בשנת 1994 והן בשנת 1996 – דל-בוסקה עשה גיחות קצרות בתפקיד המאמן במטרה לכבות שריפות, עד שבנובמבר 99', אחרי פתיחת עונה איומה של הקבוצה שהידרדרה לתחתית הטבלה – דל-בוסקה מונה למאמן קבוע במקומו של טושאק. דל-בוסקה הצליח לאחד קבוצה מפורקת ולהוביל את ריאל מדריד כנגד כל הסיכויים לזכייה שמינית בגביע אירופה לאלופת כשבדרך היא מנצחת באולד-טראפורד את מחזיקת הטרבל מנ.יונייטד(3:2) וגם בועטת בבאיירן מינכן בחצי הגמר ומביסה את ולנסיה בפריז באחד ממשחקי הגמר היותר חד-צדדים שנראו. ריאל של דל-בוסקה שיחקה כדורגל פנטסטי הודות לביצועם של פיגו, זידאן ורונאלדו("הגלאקטיקוס") שהגיעו זה אחר-זה וכמובן תודות גם לראול, רוברטו קרלוס ואחרים, והשיגה הצלחה כבירה בזירה האירופית – בשנת המאה של המועדון, עונת 2001-2002 – ריאל השיגה גביע אירופה נוסף לארון אחרי ניצחון על לברקוזן בגמר. בכך הצליח דל-בוסקה להגשים את חלומו של הנשיא פלורנטינו פרז - להחזיר את ריאל מדריד להיות הקבוצה הטובה ביותר בכדורגל כפי שהייתה בשנות ה-50. דל-בוסקה זכה עם הקבוצה גם בשתי אליפיות ספרד ובעוד תארים נלווים כמו סופר-קאפ ספרדי, גביע בן-יבשתי וסופר-קאפ אירופי. מייד לאחר משחק האליפות נגד בילבאו בעונת 2002-2003 – הנשיא פרז הודיע כי דל-בוסקה לא ימשיך בתפקידו כמאמן. ההדחה בחצי גמר הצ'מפיונס נגד יובנטוס הייתה בעוכריו. האיש המשופם נזרק מהמועדון בבושת פנים כמו הקפטן פרננדו היירו. 

ההצעה הכי רצינית הגיעה מכיוון בשיקטאש הטורקית – נפילת מתח רצינית ודל-בוסקה פוטר באמצע העונה. לאחר מס' שנים שבהן דחה הצעות לא אטרקטיביות – דל-בוסקה קיבל את משרת מאמן נבחרת ספרד, אלופת אירופה, כשהמטרה היא לעשות את קפיצת המדרגה ולזכות גם במונדיאל. דל-בוסקה הוביל את הנבחרת לרצף נצחונות אדיר ולמרות שהנבחרת שיחקה כדורגל בינוני מאוד במהלך הטורניר עצמו ומיעטה לכבוש – ספרד זכתה במונדיאל אחרי ניצחון 1:0 על הולנד בגמר וריגשה אומה שלמה כשהשלימה 'דאבל'. דל-בוסקה עצמו קטף עוד תואר והפך למאמן השני בסה"כ שזוכה גם בליגת האלופות וגם באליפות העולם, יחד עם מרצ'לו ליפי.

בניטו פלורו (1992-1994)

 
בניטו פלורו הוא המאמן האחרון שזכה עם ריאל מדריד בגביע המלך, בעונת 1992/93, ולזכותו נזקפת גם הזכייה בסופר-קאפ הספרדי אחרי שריאל גברה על ברצלונה בפתיחת אותה עונה. הוא היה במרחק נגיעה מזכייה באליפות אך ריאל שלו נחלה הפסד בטנריפה במחזור האחרון והסתפקה במקום השני. לקראת סוף עונתו השנייה במועדון - פוטר. פלורו ניסה את מזלו בתור מאמן בגיל מוקדם יחסית אחרי שקריירת הכדורגל שלו נקטעה בגלל בעיות בריאותיות. תוך שנתיים העלה את אלבסטה אליה הגיע בעונת 1989/90 מהליגה השלישית לליגה הראשונה ונחשב לאחד ממאמני העתיד של הכדורגל הספרדי, לבטח כשהוביל את אלבסטה עד למקום השביעי בליגה הבכירה, ואז קיבל את הג'וב בריאל מדריד. ניסה את מזלו גם בליגה היפנית ובמקסיקו. הוביל את ויאריאל לחצי גמר גביע אופ"א בעונת 2003-2004 - אך עזב לאחר-מכן. בדצמבר 06' מונה למנג'ר הספורטיבי של הקבוצה לאחר עזיבתו של אריגו סאקי אך השידוך הסתיים תוך פרק זמן קצר ומאז - נעלמו עקבותיו.

רדומיר אנטיץ' (1991-1992)

 
המאמן היחיד שאימן גם את ריאל מדריד, גם את אתלטיקו מדריד וגם את ברצלונה זהו רדומיר אנטיץ' הסרבי שהיה בלם סביר והצליח יותר כמאמן. ריאל סראגוסה הייתה הראשונה לתת לו את הבמה בתור מאמן והוא לא איכזב - הוא הוביל את הקבוצה עד למקום החמישי המכובד(ולגביע אופ"א) בעונת 1988/89. לריאל מדריד הוא הגיע במרץ 91' במקומו של די-סטפאנו שפוטר. אנטיץ' שיפר את מצבה של ריאל וכמעט הביא אותה לליגת האלופות, אך ריאל אגרה נקודה פחות מאתלטיקו והסתפקה בגביע אופ"א. בעונתו השנייה בקבוצה הוא לקח את פרננדו היירו כפרוייקט והבלם הציג את עונת השיא שלו בקריירה כאשר כבש לא פחות מ-21 שערים. 

אנטיץ' הציג לא פעם את המושג 'נדנדה' כאשר לצד הצלחות כבירות רשם גם אכזבות מרות באותם מועדונים. כך לדוגמא הוא הוליך את אתלטיקו מדריד לדאבל היסטורי בשנת 1996, אך ארבע שנים אחר-כך ירד עם הקבוצה לליגה השנייה. סלטה ויגו הגיעה בשנת 2004 לשמינית גמר ליגת האלופות והודחה רק על-ידי ארסנל המצויינת, אך שילמה על כך ביוקר ונפרדה מהליגה הבכירה בסיום העונה. כשאימן את ברצלונה הקבוצה רשמה שיא של 12 נצחונות רצופים בליגת האלופות אך כמעט סיימה את הליגה ללא כרטיס לאירופה. בהמשך אימן את נבחרת סרביה שהגיעה למונדיאל עם ציפיות אחרי שסיימה במקום הראשון במוקדמות על חשבונה של צרפת, אך הסרבים לא עברו אפילו את שלב הבתים.

ג'ון טושאק (1989-1990) | (1999-1999)

 
המאמן הוולשי הראשון בריאל מדריד ושחקן עבר גדול בליברפול. האיש שחתום מצד אחד על אחת העונות הגדולות בהיסטוריה של המועדון ומן הצד השני נחל כישלון חרוץ בקדנצייה השנייה שלו. טושאק דורג על-ידי אוהדי ליברפול במקום ה-34 מתוך מאה השחקנים הטובים ביותר ששיחקו בקבוצה, ואפשר להבין מדוע - הוא כבש בשורותיה 96 שערים מעמדת הקשר וזכה איתה בגביע האלופות, הסופר-קאפ האירופי וגביע אופ"א. את הקריירה הוא החל בקרדיף וערך את הופעת הבכורה שלו בפריימרליג כבר בגיל 16 וחצי, שיא שנשבר ב-2007 על ידי ארון ראמזי מארסנל. 

את קריית האימון החל טושאק בסוונסה-סיטי, התחנה האחרונה שלו ככדורגלן לפני שפרש. תוך 4 שנים הוא העלה את הקבוצה 4 ליגות והחל לגבש את מעמדו כמאמן מצויין. בעונת 1989/90 הוא קיבל לידיו את משרת המאמן בריאל מדריד והוליך את הקבוצה לאליפות חמישית ברציפות, ועוד איזה אליפות! - הקבוצה כבשה מספר בלתי-נתפס של 107 שערי ליגה - שיא שלא נשבר עד היום(כמו גם שיא השערים של הוגו סאנצ'ז באותה עונה - 38), ורשמה מאזן של 26 נצחונות, 10 תוצאות תיקו ורק שני הפסדים. טושאק זכה כמובן בתואר מאמן העונה. 

עשר שנים אחר-כך הוא חזר לריאל מדריד באמצע עונת 1998/99 והפעם נכשל בגדול, בטח בעונתו השנייה. הקבוצה הייתה כישלון חרוץ וריאל מדריד הגדולה הידרדרה אל מתחת לקו האדום. אחרי פתיחת עונה זוועתית הוא פוטר בחודש נובמבר ולא שב עוד אל הסנטיאגו ברנבאו. גם במקומות אחרים הוא לא נחל הצלחה גדולה. בשנים האחרונות אימן את נבחרת ווילס עד שהתפטר. אז מה תבחרו לזכור מטושאק? 107 שערים בעונה או רצף הפסדים לא מובן?

לאו בינהקר (1986-1989) | (1992-1992)

 
המאמן ההולנדי הראשון בהיסטוריה של ריאל מדריד בהחלט ידע את העבודה והוביל את הקבוצה לשלוש אליפיות רצופות בסוף שנות ה-80 כאשר בעונתו האחרונה כמאמן התווסף גם גביע המלך לרזומה. האליפות בעונת 1987/88 הייתה המרשימה מכולן כאשר הקבוצה דרסה את הליגה עם 95 שערי זכות(הוגו סאנצ'ז סיים כמלך השערים עם 29 כיבושים) וסוסיאדד, השנייה בטבלה, סיימה במרחק של 11 נק' מריאל מדריד. למעשה, החל בינהקר את הקרקע לקראת אחת העונות הגדולות בהיסטוריה של ריאל מדריד - 1989/1990. בינהקר החליט לחזור לאמן את אייקס וההרפתקאה הבאה שלו במדריד הייתה קצרה וכואבת - הקבוצה איבדה את האליפות במחזור האחרון של עונת 1991/1992 כאשר הפסידה לטנריפה 3:2 על-אף שכבר הוליכה ביתרון של שני שערים. 

בינהקר החל את דרכו בקבוצת קאמבור הקטנה ובשנת 1979 הגיע לאייקס שם זכה באליפות הולנד בעונתו השנייה כמאמן. בחירותיו היו שנויות במחלוקת לאורך כל הקריירה - בינהקר הספיק לאמן נבחרות מוזרות כמו ערב הסעודית(1993-1994), טרינידד וטובגו(2005-2006) עימה עשה הישג יוצא מן הכלל כשהוליך אותה לראשונה למונדיאל, ולמעשה היה בכל מקום על הפלאנטה. בינהקר אימן גם את נבחרת הולנד והביא את פולין ליורו 2008 ולאחר-מכן קיבל פרס הוקרה מנשיא המדינה. הצלחתו האחרונה בגיזרת הקבוצות הייתה עם פיינורד, שם לא ראו את צלחת האליפות מאז שעזב(1999). כיום הוא משמש כמנג'ר הספורטיבי של מועדון הפאר המידרדר.

אמנסיו אמארו(1985-1985)

 
תוך שלוש שנים קפץ אמנסיו אמארו מהליגה השנייה בספרד היישר להרכב של ריאל מדריד, הקבוצה הטובה בעולם באותן השנים. הקשר הימני המצויין החל את הקריירה בלה-קורוניה ואחרי ארבע שנים הגיע לריאל מדריד, שם ששיחק היטב במשך 14 עונות - זכה בגביע אירופה אחד ועוד שש אליפיות ספרד כשהוא כובש למעלה ממאה שערים וזוכה פעמיים בתואר הפיצ'יצ'י בספרד. בשנת 1976 הודיע על פרישה ממשחק אולם הגעגוע בער בו והוא החליט לחזור בו בשנת 1982, אך הקאמבק בקבוצה חובבנית לא עלה יפה. 

באותה שנה התגבר לואיס דה-קרלוס על יתר המועמדים וזכה בנשיאות הקבוצה. האקט הראשון שלו היה מינויו של אמארו למאמן קבוצת המילואים של ריאל מדריד. את הקבוצה הבוגרת הוא אימן חודשים ספורים והחליט להתפטר אחרי שהתוצאות לא הגיעו, אך למרות תקופתו הקצרה וחוסר ההצלחה בקבוצה הבוגרת - אמארו נחשב לאחד המאמנים החשובים ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד, זה שקידם את אמיליו בוטארגיניו, מיגל פרדצה, מיצ'ל, מנואל סאנצ'יז, מרטין ואסקז ובקיצור - "הקיינטה דל-בוייטרה שלימים תדרוס כל מה שזז בספרד. בעשור האחרון אמארו היה נציג הקבוצה בכל נסיעותיה, במהלך שיזם הנשיא פלורנטינו פרז מאז נבחר לנשיא בשנת 2000.

אלפרדו די-סטפאנו (1983 - 1982) | (1990-1991)

 
קצרה היריעה מלהכיל את אלפרדו די-סטפאנו ככדורגלן. אולי גדול שחקני ריאל מדריד לדורותיה ולבטח אחד השחקנים הטובים ביותר שידע עולם הכדורגל. האחראי הבלעדי להשתלטותה של ריאל מדריד של שנות ה-50 על הכדורגל האירופי. סקורר חסר תקנה שלאורך הקריירה כבש למעלה מ-400 שערים. ארון התארים שלו מפוצץ במדליות אליפות(8) וגם בגביעי אירופה(5 שהושגו ברצף) וכן בתארים אישיים כמו תואר הפיצ'יצ'י - מלך השערים של הליגה הספרדית, בו זכה חמש פעמים. מי זוכר שדי-סטפאנו בכלל כבר היה חתום בברצלונה? אם רק היה מצליח גם ברמת הנבחרת - גורסים רבים - היה מבטל את הוויכוח על מראדונה או פלה. 

כצפוי, יכולותיו של די-סטפאנו כמאמן היו נמוכות באופן משמעותי מאשר ביצועויו על כר הדשא. די-סטפאנו זכה בתארים כמאמן, בין השאר הוא הוליך את ולנסיה לזכייה סנסציונית באליפות ספרד בשנת 1971, וקטף גם שתי אליפיות בארגנטינה עם שתי היריבות המרות ביותר - בוקה וריבר, אך דווקא במקום בו הכי רצה להצליח - די-סטפאנו נכשל ובגדול. תחתיו הפסידה ריאל מדריד בלא פחות משלושה גמרים - גמר גביע המלך, גמר גביע ספרד וגמר גביע המחזיקות, ובליגה הספרדית סיימה ריאל מדריד במקום השני בפער של נקודה מהאלופה אתלטיק בילבאו. עונתו השנייה כמאמן הייתה לא מוצלחת והוא פוטר באמצע. בשנת 1990 הוא חזר לאמן את הקבוצה, שוב לתקופה של חודשים ספורים, אבל הכי חשוב - אלפרדו הגדול הביא תואר ועוד על חשבון ברצלונה - ריאל מחקה הפסד 1:0 במשחק הראשון בסופר-קופה הספרדי ונקמה עם ניצחון מצויין 4:1 בסנטיאגו ברנבאו. די-סטפאנו החליט לפרוש מאימון ובמשך עשור שלם התנתק מהכדורגל, עד שבשנת 2000 חזר לריאל מדריד, הפעם כנשיא הכבוד של המועדון. 

עוד על אלפרדו די-סטפאנו

ווג'אדין בוסקוב (1979-1982)

 
עוד מאמן מיוגוסלביה והפעם עם קריירת משחק יותר מפוארת - בוסקוב היה קשר ימני ששיחק 14 שנים בקבוצה המקומית ווג'ודינה, אחר-כך יצא לגיחה קצרה בת שנה אחת באיטליה במדי סמפדוריה, וסיים את הקריירה ביאנג-בויז השוויצרית. כמוכן הוא היה שחקן נבחרת יוגוסלביה במדיה רשם 57 הופעות. 

בוסקוב היה על תקן מאמן-שחקן בשנתו האחרונה בשוויץ ולאחר-מכן עבר לאמן בהולנד(זכה עם דן-האג הקטנה בגביע) ובספרד ריאל מדריד הייתה התחנה השנייה בקריירה שלו אחרי סראגוסה. הוא פתח את העידן שלו במדי ריאל מדריד ברגל ימין עם זכייה בדאבל בשנת 1980 כשריאל הציגה כדורגל התקפי עם ממוצע של שני שערים למשחק(סנטיאנה היה אחראי על 23 כיבושים וכמעט סיים כפיצ'יצ'י של הליגה) אך לאחר-מכן לא הוסיף עוד תואר לארון והוא פוטר באמצע עונת 1981/82. לרוע מזלו, בעונתו השנייה כמאמן סיימה ריאל מדריד רק במקום השני על-אף שלה ולריאל סוסיאדד היה מס' נקודות זהה, זאת בשל המפגשים הישירים בין הקבוצות. הכדורגל תמיד היה ותמיד יהיה חלק מרכזי בחייו של בוסקוב שמשמש בימים אלה כסקאוט של סמפדוריה האיטלקית, שם הצליח לזכות בגביעים רבים בתור מאמן כשגולת הכותרת היא הזכייה בגביע אירופה למחזיקות בשנת 1990. בסה"כ אימן בוסקוב לא פחות מ-12 מועדונים שונים(וגם את הנבחרת הלאומית) ובכל קבוצה הוא זכור לטובה.

מיליאן מיליאניץ' (1974-1977)

 
המאמן היוגוסלבי הראשון בריאל מדריד הוא מיליאן מיליאניץ', שלא ממש הצליח לשחק כדורגל למרות רצונו(הופעה אחת בלבד!) ומהר מאוד עבר לתחום בו הוא מתמחה יותר - האימון. מהר מאוד הוא קיבל את אימון הנבחרת אך התחנה המשמעותית בקריירה שלו הייתה הכוכב האדום בלגרד, אצלה אימן 8 שנים וקטף עשרה תארים(ארבע אליפויות). 

כבר בעונת הבכורה שלו זכה מיליאניץ' בדאבל עם הקבוצה שסיימה בפור מרשים של 12 נק' מהשנייה בטבלה, סראגוסה ובגמר גביע המלך גברה על אתלטיקו מדריד בפנדלים. קרלוס סנטיאנה היה כוכב האליפות עם 16 כיבושים. העונה השנייה הייתה מוצלחת גם היא - ריאל מדריד הוסיפה עוד תואר אליפות לארון. אולם מכאן חלה נסיגה עצומה והעונה השלישית הסתיימה במקום התשיעי! כשריאל מדריד סופגת שער וחצי בממוצע למשחק.

לואיס מולוני (1974 - 1974) | (1977-1979) | (1982-1982) | (1984-1986)

 
עוד אחד ששילב היטב בין קריירת משחק נהדרת לבין אימון הוא לואיס מולוני הספרדי. גדל בטנריפה, התפתח בקבוצת מרינו ואחר-כך הגיע לריאל מדריד בה שיחק למעלה מעשור. מולוני היה קשר מצויין ששמר על ממוצע טוב יותר משער לשני משחקים. עונת הפרישה שלו בלאס-פלמאס הייתה מוצלחת הרבה פחות ובגלל פציעות ארורות הוא השתתף בשלושה משחקים בלבד. 

כמאמן, מולוני בעל ארבע קדנציות בריאל מדריד שהארוכה ביותר היא שנתיים, ממש מכבה השריפות של ריאל מדריד. לפניכן הוא ניסה לתקן את הרושם בלאס-פלמאס והדריך אפילו לפרק זמן קצר את נבחרת ספרד. בפעם הראשונה בה נקרא להציל את המולדת הוא אומנם לא הצליח למנוע מריאל מדריד לסיים במקום השמיני המאכזב, אבל רשם הישג עצום כשהוליך את הקבוצה לזכייה בגביע המלך אחרי ניצחון מוחץ 4:0 על ברצלונה, בהחלט נקמה לתבוסה בליגה. הקדנצייה השנייה שלו בריאל מדריד(1977-1979) הייתה מוצלחת הרבה ביותר ובמהלכה זכתה הקבוצה בשתי אליפיות רצופות. בשנת 1982 הוא קפץ לבקר לשלושה חודשים ושוב הביא את תואר גביע המלך. מולוני חתום גם על שני גביעי אופ"א היחידים בהם זכתה ריאל מדריד(1985, 1986). השנתיים האחרונות שלו כמאמן ריאל היו רוויות בהצלחות אך בזירה המקומית בלבד.

מיגל מוניוז (1960-1974)

 
מיגל מוניוז היה אחד מהסמלים הגדולים ביותר של ריאל מדריד, כיאה לאדם שבילה בה 25 שנה כשחקן וכמאמן. המועדון ידוע כמקום אפל עבור מאמנים, אבל מוניוז דווקא החזיק מעמד ואימן את הקבוצה בפרק זמן מדהים של 14 שנה(595 משחקי ליגה), 'האלכס פרגוסון' של ריאל מדריד אם תרצו. בשנת 1948 החל הרומן הארוך שלו עם ריאל מדריד כאשר הקבוצה צירפה אלייה את הקשר שהרשים במדי סנטאנדר וסלטה ויגו. הוא היה שותף לשלוש זכיות בליגת האלופות(1955-1958) וגם זכה בארבע אליפיות ספרד עד שתלה את נעליו בגיל 36 לאחר עשור בריאל מדריד ולמעלה מ-300 הופעות. 

למשך שנה וחצי בלבד הוא התנתק מריאל מדריד, אלייה חזר, הפעם כמאמן, בישורת האחרונה של עונת 1959/1960. הוא הוביל את ריאל מדריד לזכייה חמישית ברציפות בגביע אירופה, בגמר שייזכר לעד – ריאל מדריד פירקה 7:3 את פרנקפורט האומללה – פושקאש כבש רביעייה ודי-סטפאנו 'הסתפק' בשלושה שערים. בשנת 1966 השיגה ריאל גביע אירופה נוסף ובכך הפך מוניוז למאמן היחיד באירופה שזכה פעמיים בגביע האלופות גם כשחקן וגם כמאמן(40 שנה אחר-כך הצליח קרלו אנצ'לוטי להשוות את הישג זה). מלבד שני גביעי אירופה הוא הוליך את הקבוצה לתשע אליפיות ספרד(חמש מהן ברציפות), זכייה בגביע הבן-יבשתי וכן גם שלושה גביעי המלך. מיותר לציין שהוא גם המאמן המעוטר ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד. מוניוז פוטר מריאל מדריד באמצע עונת 1973/1974 לאחר סידרה של משחקים כושלים והתרחקות מהצמרת. 

גם בקבוצות היותר קטנות ניסה מוניוז את מזלו ואימן במשך שבע עונות בגרנדה, סביליה ולאס-פלמאס, עד שבשנת 1982 הוא התמנה למאמן נבחרת ספרד. תחתיו, ספרד הרבתה בתוצאות תיקו אך למרות זאת העפילה לגמר יורו 1984 – שם הפסידה לצרפת של פלאטיני. מוניוז לא הצליח להביא לספרד תואר גם לא ב-1986, אולם הוא בהחלט השאיר מזכרת – בשלב שמינית הגמר ספרד הביסה 5:1 את דנמרק(רביעייה אדירה לאמיליו בוטארגיניו) במה שהיה אחד המשחקים הגדולים בתולדותיה. לאחר מכן החליט אחד המאמנים הגדולים בהיסטוריה שמספיק – הוא מיצה את עצמו בתחום האימון. שנתיים אחר-כך הוא נפטר מדימום מוזר בוושט.

מנואל פליטס סוליך (1959-1960)

 
החל לאמן בגיל צעיר(22) אך רק כשהוא נכנס לעשור השישי בחייו זכה לקבל את הג'וב המאתגר בעולם. קודם לכן אימן את נבחרת פרגוואי והביא אותה להישג מרשים – גמר גביע אמריקה בשנת 1947, והצליח יפה גם עם פלמנגו הברזילאית. 

החזיק מעמד כשבעה חודשים בלבד כמאמן ריאל מדריד משום שעל-אף תוצאות יפות בליגה הספרדית – מאזן של 21 נצחונות, 5 תוצאות תיקו ו-4 הפסדים – זה לא הספיק לאליפות אלא לסגנות בלבד והיריבה השנואה מקטלוניה זכתה בכתר. אי-לכך ובהתאם לזאת, לא זכה לעמוד על הקווים בשלבים הסופיים של גביע אירופה לאלופות. לאחר שפוטר חזר, איך לא – לפלמנגו ולא בפעם האחרונה בקריית האימון שלו.

לואיס קרניגליה (1957-1959)

 
לאחר שהיה לא יותר מחלוץ ארגנטינאי בינוני והיה בעל ניסיון דל באימון – שנתיים בלבד תחת ניס הצרפתית – לא רבים האמינו שקרניגליה הוא האיש המתאים להמשיך את השושלת שנבנתה. אך הם טעו. בשנת 1958 הוא הוליך את ריאל לגביע אירופה שלישי ברציפות לאחר שהקבוצה גברה 3:2 על מילאן וכמוכן קטף את אליפות ספרד. בשנת 1959 המועדון הוסיף עוד גביע אירופי לארון כששוחזר הגמר מ-1956 – ריימס הפסידה הפעם 2:0. 

מלבד התארים, דבר אחד יזכרו היטב מקרניגליה – הוויכוחים הסוערים עם פרנץ פושקאש על התנהלותו ומשקלו. המאמן לא היה שבע רצון ממשקלו הכבד של החלוץ ההונגרי ולא הסכים לוותר לו על-אף היכולת המרשימה שהפגין. בסופו של דבר פושקאש הסיר 15 קילוגרמים ממשקלו. 

קרניגליה אימן למעלה מ-20 שנה. אחרי ריאל מדריד, התחנה הבאה שלו הייתה פיורנטינה. את רוב קריירת האימון שלו, שנמשכה מעל ל-20 שנה, הוא העביר באיטליה – בארי, בולוניה, רומא, יובנטוס ומילאן.

חוסה ויאלונגה (1955-1957)

 
המאמן הספרדי אימן את ריאל מדריד בסה"כ שנתיים וחצי אך הותיר חותם משמעותי כשהיה הראשון להביא את גביע אירופה לאלופות למדריד בשנת 1956 לאחר ניצחון 4:3 על ריימס הצרפתית במשחק מותח, בשילוב עם הכתר המקומי – אליפות ספרד. גם בשנת 1957 הוסיף המועדון זכייה כפולה כשבגמר שנערך במדריד הצליחה ריאל לעמוד בלחץ וניצחה 2:0 על פיורנטינה. הנשיא ברנבאו עמד נרגש על הבמה בעת קבלת התואר לעיני אלפי האוהדים המאושרים. בתקופתו החלה ריאל מדריד את תהליך ההשתלטות על אירופה יחד עם די-סטפאנו ופושקאש ועד היום אף מאמן לא הצליח לשבור את שיאו – ויאלונגה היה בן 36 ו-184 ימים בלבד כאשר הניף את גביע אירופה לאלופות – המאמן הצעיר ביותר שעשה זאת. הכינוי 'מלך היבשת' נזקף לזכותו. 

בהמשך הקריירה חצה את הכביש ואימן את אתלטיקו מדריד בין השנים 1959-1962. לאחר-מכן נקרא לדגל על-ידי ההתאחדות שקיוותה שכאשר היורו ייערך על אדמת ספרד – הסלקסיון תוכל לעשות היסטוריה עם המאמן המצליח – וכך היה. ספרד הצליחה לזכות בטורניר היורו שנערך ב-1964 במתכונת מצומצמת. ספרד עברה את הונגריה בחצי הגמר וניצחה את בריה"מ בגמר.

אנריקה פרננדז (1953-1955)

 
שחקן עבר אורווגאי אגדי ששיחק דווקא בברצלונה ואף בנבחרת קטלוניה עד פרוץ מלחמת האזרחים. לאחר מכן חזר למולדתו, עד שפציעת ברך קשה אילצה אותו לפרוש ממשחק פעיל בתחילת שנות הארבעים. את דרכו כמאמן החל פרננדז בנאסיונאל דה מונטיבידאו, עד ששוב דרכו הביאה אותו לברצלונה. במשך שלוש שנים (47-50) הוביל את הקבוצה מקטלוניה לשתי אליפויות ספרד רצופות ולגביע לטיני אחד. 

לאחר ההצלחה הגדולה בבארסה חזר פרננדז אל הספסל של נאסיונאל, עד שב1953 קראה לו ריאל מדריד. הייתה זו עונתו הראשונה בקבוצה של אלפרדו די סטפאנו, אשר יחד עם פאקו חנטו, מיגל מוניוז ולואיס מולוני החזירו את התהילה לצ'מרטין אחרי שנים עקרות רבות. ריאל זכתה באליפות, אך לאנריקה פרננדז זה לא ממש הספיק. הוא זכה לאמן את הקבוצה במשך חצי עונה נוספת, עד המחזור ה14 של עונת 44/45. למרות שהקבוצה הובילה את הטבלה והייתה בדרך לאליפות שניה ברציפות, פוטר פרננדז על רקע לא מקצועי ככל הנראה. יחסיו הלא טובים עם המזכיר הטכני איפיניה היו ככל הסיבה להחלפתו בחוסה ויאלונגה - מאמן הכושר של הקבוצה עד אותה עת.

חואן אנטוניו איפינייה (1952-1953)

 
באסקי במוצאו, שיחק באתלטיקו מדריד ובנבחרת ספרד עוד לפני המלחמה אך מייד אחריה דווקא בריאל, כשחקן הבכיר והמוביל באותה קבוצה שבנתה עצמה מחדש. הוא שימש כקפטן של המועדון במשך קצת פחות מעשר שנים עד שפרש ממשחק פעיל. 

שחקן העבר האגדי נשאר בתחום, היה חבר בהנהלה המקצועית עד שבאפריל 1952 התמנה למאמן הקבוצה. שנה שלמה עמד איפנייה על הקווים, הוביל את הקבוצה למקום השלישי (18 ניצחונות ב30 משחקים ו60 אחוזי הצלחה בליגה) ולזכייה ב"גביע העולם הקטן" שנערך בונצואלה, מן אליפות עולם פיקטיבית לקבוצות. הבשורה מאותו טורניר הייתה גילויו של בחור מוכשר אחד מהבוגוטה מיז'ונאריוס, אלפרדו די סטפאנו שמו. אבל לאיפנייה זה לא הספיק כדי להשאר בתפקיד, וכעבור שנה אחת הוא חזר לדרג הגבוה והתמנה למזכיר הטכני. מנג'ר ספורטיבי במונחים של היום, והוא בהחלט אחד האחראים לכך שדון אלפרדו הגדול לבש לבן בסופו של דבר.

הקטור סקארונה (1951-1952)

 
"אל מאגו" סקארונה נחשב לשחקן הטוב בעולם בשנות העשרים. הוא שיחק כחלוץ בנבחרת אורגוואי עד 1930, ושיא ההבקעות שלו - העומד על 31 שערים ב51 משחקים - עומד על תילו עד היום. את הקריירה הבינלאומית סיים עם זכייה במונדיאל הראשון איי פעם, ולאחר שפרש סופית ככדורגלן ב1939 המשיך לקריית אימון. הוא אימן את נאסיונאל דה מונטבידאו בה בילה את מירב שנותיו גם כשחקן, את נבחרת אורוגוואי וממרץ 1951 גם את ריאל מדריד. 

הוא חתם במועדון ב1951 אחרי פיטוריו החוזרים של אלבניז, ואימן את הקבוצה בששת המחזורים האחרונים של אותה עונה. שני ניצחונות, שני הפסדים ושתי תוצאות תיקו סיימו את העונה במקום התשיעי. בניגוד לשיטה הבריטית של קיפינג, הנהיג סקארונה סגנון דרום אמריקה שמח ויפה, שבא לידי ביטוי בניצחון 5-1 גדול על ברצלונה. אותו כדורגל הספיק רק למקום השלישי ולהדחה בחצי גמר גביע המלך, אבל לזכייה ב"גביע העולם הקטן" - מעין טורניר של אליפות העולם לקבוצות שנערך בונצואלה בהשתתפות בוטאפוגו, לאסאלה והבוגוטה מיז'ונאריוס של די סטפאנו. בקיץ 1952 הוחלף סקארונה באיפינייה.

מייקל אלכסנדר קיפינג (1947-1950)

 
המאמן האנגלי השלישי בתולדות ריאל מדריד קיבל את התפקיד במחזור ה18 של עונת 47/48. שחקן העבר של פולהאם וסאות'המפטון לא הצליח במיוחד בשלוש שנותיו במדריד. כמאמן היה סמכותי מאוד והביא למועדון שיטות אימון אחרות, אך רעיונותיו המקצועיים היו מיושנים למדיי, כך חשבו במדריד. בעונתו הראשונה הוא הצליח להשאיר את הקבוצה בליגה אחרי הכישלון של קווינקוסס. "איצטדיון של ליגה ראשונה, קבוצה של ליגה שניה", כך אמרו במדריד באותם ימים. 

לאחר מכן זכה קיפינג לקבל מהנשיא ברנבאו יד חופשית בהבאת כל שחקן שזז פחות או יותר. מיגל מוניוז, פהיניו, הילאריו, נארו, מסאלה והאנגלי ווטסון נרכשו אך ריאל סיימה רק במקום השלישי בטבלה. בקיץ 1949 הוארך חוזהו של קיפינג בשנתיים נוספות, אבל רק בתנאי שהרננדס קורונדו ייקבע את ההרכב. גם בפורמט הזה הקבוצה לא ממש הצליחה וסיימה רביעית בלבד בליגה. קיפינג המשיך לאמן גם לתוך עונת 50-51, אלא שפתיחה לא טובה עם שלושה הפסדים בשמונה משחקים בנוסף לסירובו ליציאת הקבוצה למסע משחקים בארגנטינה (רצה למנוע עייפות) סתמו את הגולל על דרכו בריאל מדריד. הוא פוטר אחרי שמונה מחזורי ליגה.

באלטאסר אלבניז (1946 - 1947) | (1950-1951)

 
גם הוא באסקי במוצאו, שיחק מתחילת שנות השלושים ועד המלחמה בשלל קבוצות באסקיות - אלאבס, סוסיאדד וארנאס. את דרכו כמאמן החל בסלטה ויגו בעונת 1943/44 ולא בהצלחה גדולה, ומשם עבר לשנתיים לא מוצלחות גם כן באספניול. אף על פי כן הוא הצליח לקבל את הג'וב בצ'מרטין אחרי כשלונו היחסי של קווינקוסס, מכיוון שהאחרון - שהפך למזכיר טכני - ביקש להביאו באופן אישי. לרוע מזלו הוא הצליח להביא את הקבוצה רק למקום השביעי והמאכזב. אחרי אותה עונה הוחלף שוב בקווינקוסס על הקווים. 

אלבניז שב לאמן ב1950, שוב בריאל מדריד. אחרי עזיבתו של קיפינג חזר הבאסקי למשרתו באופן זמני מהמחזור ה9 ועד למחזור ה24, כשבמאזנו שבעה ניצחונות ושבעה הפסדים.

חקינטו קווינקוסס (1945-1946) | (1947-1948)

 
ברנבאו נבחר רשמית לנשיא המועדון, והמאמן הראשון אותו מינה היה שחקן העבר האגדי קווינקוסס. הבאסקי, שהיה שחקן ההגנה הטוב ביותר בעולם בשנות השלושים, החליט לעזוב את משרתו כמאמן הנבחרת לטובת ההצעה שקיבל ממדריד. הצ'מרטין הישן סגר את שעריו לקראת הבנייה של האיצטדיון החדש והמפואר, וריאל מדריד שיחקה זמנית במטרופוליטנו של אתלטיקו. הקבוצה זכתה בגביע המלך אחרי ניצחון בגמר על ולנסיה, אך המקום הרביעי בליגה לא איפשר לקווינקוסס להמשיך בתפקידו. 

הוא עבר למשרת המזכיר הטכני למשך עונה אחת והוחלף על הקווים בבלטזאר אלבניז, אך האחרון הצליח עוד פחות עם הקבוצה וקווינקוסס חזר כעבור שנה אחת בלבד לקדנציה שניה כמאמן. עונה גרועה נוספת הביאה את ברנבאו לפטר אותו עוד לפני תום העונה, אחרי הפסד לברצלונה במחזור ה17. בסופו של דבר סיימה ריאל את העונה במקום ה11 וניצלה מירידת ליגה ברגע האחרון. 

עוד על חקינטו קווינקוסס

ראמון אנקינאס (1942-1945)

 
יליד פונטברדה שבגליסיה, שיחק ללא הצלחה ראויה לציון בקבוצה המקומית וכן בויגו. כמאמן היה אנקינאס מוצלח יותר. הפריצה הגיעה בעונת 33/34 בה העלה את סביליה לליגה הראשונה. בעונה שלאחר מכן הוא הביא את הקבוצה למקום החמישי ולזכייה בגביע המלך. במהלך מלחמת האזרחים חזר לגליסיה, ואחריה החל לאמן בולנסיה. גביע ב1941 ואליפות היסטורית שנה לאחר מכן שהביא לצ'ה הובילו אותו אל הספסל של ריאל מדריד בספטמבר 1943, אחרי שחואן ארמט פוטר. 

כמעט שלוש שנים אימן אנקינאס את הקבוצה בתקופה ממש לא פשוטה. בהישגיו עומד בעיקר ניצחון השיא 11-1 על ברצלונה בחצי גמר הגביע, אבל לא יותר מזה. מקום עשירי בעונה הראשונה, שביעי בעונת בשניה ומקום שני בעונת 44/45 האחרונה, זה מה שהיה באמתחתו בליגה. ללא שום תואר עזב אנקינאס את המועדון מיוזמתו בדרך חזרה לסביליה, לה עזר בהמשך לזכות באליפות היחידה בתולדותיה.

חואן ארמט (1941-1942)

 
במקום פאקו ברו מונה קטלוני אחר, "קינקה" ארמט. בן למשפחת אצולה אשר התחיל את הקריירה באספניול, אך מהווה שחקן עבר משמעותי בהיסטוריה של סביליה דווקא. שיחק כחלוץ מרכזי במשך עשר שנים במועדון האנדלוסי עד שתלה את הנעליים ב1927. האיש שהשפיע רבות על התפתחות המועדון והכדורגל באנדלוסיה, גם כשחקן ובהמשך גם כמאמנה של היריבה המושבעת בטיס, והן של מורסיה. לריאל מדריד הוא הגיע ב1941 ולא נחל הצלחה גדולה. בעונה הראשונה היא סיימה במקום השני המכובד, אך העונה השניה התחילה רע מאוד וארמט לא זכה לצלוח את חג המולד בשלום. אחרי כמה משחקים ספורים הוא פוטר מתפקידו, ללא שום תואר בכיס.

פאקו ברו (1933-1941)

 
קטלוני שנולד במדריד, ושיחק כבלם בברצלונה, אספניול וגם בנבחרת קטלוניה. לאחר שפרש ממשחק פעיל הפך לשופט ב1916, והאגדה מספרת שלפני משחקו הראשון כשופט נכנס ברו לחדרי ההלבשה, ושם אקדח במכנסיו "כדי להבטיח משחק שקט". ב1920, כשההתאחדות הספרדית החליטה לשלוח נבחרת כדורגל לאולימפיאדה, ברו נבחר לאמן אותה, והיה למעשה למאמן הנבחרת הראשון איי פעם. עם זאמורה, פיצ'יצ'י סמייטר ואחרים חזר ברו לספרד עם מדליית כסף. 

לריאל מדריד הוא הגיע במפתיע ממש לפני עונת 33/34 אחרי ששנה קודם לכן הדריך את נבחרת פרו במונדיאל, ולמרות שכתר האליפות נשמט הצליח ברו להחזיר לצ'מרטין את גביע המלך אחרי 17 שנות בצורת. ב1934 ניצחה ריאל את ולנסיה במסטאייה, ושנתיים אחר כך, רגע לפני פרוץ מלחמת האזרחים, ניצחה ריאל מדריד בגמר הגביע את ברצלונה. 

במשך שלוש שנות מלחמת האזרחים חזר ברו לקטלוניה והדריך את חירונה בליגה הקטלונית ששוחקה בעת המלחמה ממש. עם תום המלחמה ב1939 חזר ברו למדריד המפורקת וחסרת האיצטדיון. ארבעה שחקנים בלבד מאותו גמר נגד בארסה נשארו במדריד ועזרו לה להתחיל מחדש. ברו אימן את הקבוצה שנתיים נוספות, הביא את הקבוצה לגמר הגביע וזכה באליפות אזורית אחת. בקיץ 1941 הוא נפרד מכס האימון אחרי שהקבוצה סיימה במקום השישי.

רוברט פירת' נוטינגהאם (1932-1933)

 
שוב מאמן זר, הפעם אנגלי. מיסטר פירט' הגיע לריאל מדריד אחרי קדנציה מוצלחת ביותר בראסינג סנטאנדר, אותה הוא המשיך גם בריאל מדריד. עם החיזוקים של פפ סמיטייר מברצלונה ולואיס רגיירו הוביל המאמן האנגלי את ריאל לאליפות שניה ברציפות ולגמר הגביע. באוגוסט 1933 חוזהו הותר.

ליפו הרטצה (1930-1932)

 
הונגרי שהגיע לריאל מדריד אחרי שאימן בעברו שנתיים את אתלטיק בילבאו, בשנים שלפני הקמת הליגה. בכדורגל הספרדי של אותה עת אימנו מאמנים רבים שיובאו ממדינות אחרות, כחלק מניסיון להחדיר אלמנטים חדשים שטרם נראו בספרד. ליפו הרטצה היה אחד מהם, ועל שמו חקוקה האליפות הראשונה בתולדות ריאל מדריד. אחרי עונה ראשונה חלשה וחסרת יציבות שהסתיימה במקום השישי, קיבל הרטצה את כל מבוקשו בדמות סגל חזק הרבה יותר. 

"בחייך ליפו, אפילו פנטלנד (המאמן האגדי של בילבאו באותה תקופה) לא קיבל משרד כזה מהודר", אמר אחד ממנהלי הקבוצה למאמן ההונגרי בשעה שהמועדון חנך משרדים חדשים ומפוארים. "נכון", אמר ליפו, "אבל לפנטלנד יש קבוצה טובה". רמז עבה מזה לא יכלה ההנהלה לקבל, ואחרי שעונה לפני נרכש השוער האגדי זאמורה, השנה קיבל הרטצה שני בלמים חדשים מאלאבס - קווינקוסס וסיריאקו תמורת 60,000 פזטות, בנוסף לחלוץ אוליברס שהצטרף מאירון. ריאל עשתה בית ספר לליגה וזכתה בתואר אליפות ראשון בהיסטוריה - ללא אף הפסד. 

למרות זאת, הכישלון הגדול בגביע - הפסד בשלב הראשון ללה קורוניה - הביא לפיטוריו של הרטצה כעבור שנתיים בתפקיד.

חוסה קירנטה (1929-1930)

 
מאמן אוניון ספורטינג דה מדריד עד אותה שנה. הוביל את הקבוצה לגמר גביע המלך בו הפסידה לבילבאו, ולמקום החמישי המאכזב בליגה. הוחלף אחרי שנה אחת בלבד.

חוסה אנחל בראונדו (1927-1929)

 
יליד סאן סבסטיאן שבחבל הבאסקים, שחקן ריאל מדריד בין השנים 1905-1909. מאמן ששם דגש על אימונים עם הכדור ושיפור הטכניקה האישית. אימן את הקבוצה במשך שנתיים בהן זכתה הקבוצה באליפות אזורית אחת, ובמקביל לכך אימן גם את נבחרת ספרד. היה מאמנה הראשון של ריאל מדריד במסגרת הליגה הספרדית שהחלה בעונת 28/29, ובה הוביל את הקבוצה למקום השני בטבלה ולגמר גביע המלך. בתום אותה עונה עזב את התפקיד עקב בעיות בריאותיות והוחלף זמנית על ידי סנטיאגו ברנבאו.

סנטיאגו ברנבאו ו-פדרו יורנטה (1926-1927)

 
פדרו יורנטה "פריס" מונה למאמן הקבוצה באופן זמני אחרי עזיבתו של סארסר, ולעוזרו מונה שחקן עבר נוסף - סנטיאגו ברנבאו שמו. האגדה ששמה ברנבאו היה באותה תקופה גם שחקן וגם חבר הנהלה, מעין מנהל מקצועי. שניהם הובילו את הקבוצה לזכיה באליפות אזורית, אך כשלו גם כן בגביע המלך מול ריאל אוניון. אחרי חודשים ספורים של שיתוף פעולה, מצא המועדון מאמן חדש: בראונדו. 

עוד על סנטיגאו ברנבאו

חואניטו סארסר (1920-1925)

 
חואן דה סארסר דיסדייר היה שוער ריאל מדריד בין השנים 1911-1915 ומאוחר יותר עמד גם בשערה של אתלטיקו. ב1920 מונה למאמן במקום ארתור ג'ונסון, וזכה עם הקבוצה בארבע אליפויות אזוריות במשך שבע שנות עבודתו עד שהתוצאות הרעות בגביע המלך הביאו לפיטורי על ידי הנשיא דה אורקיחו.

ארתור ג'ונסון (1910-1920)

גביע מלך אחד

איש עסקים אנגלי שעבר להתגורר בספרד, והתיידד עם חוליאן פלאסיוס - האיש שנחשב לנשיא הראשון של מועדון הכדורגל של מדריד. באנגליה שיחק ג'ונסון בקבוצת לונדון קורינתיאנס. הוא היה למעשה המאמן של הקבוצה מיום היווסדה. לא היה מדובר בתפקיד רשמי תחילה, אך ג'ונסון היה זה שמעשית לימד את השחקנים איך לשחק נכון את המשחק. באנגליה המשחק היה מפותח יותר, כך שגם היה לו הרבה מה להעביר לבחורים. מבעיטות ומסירות ועד הבנת המשחק וטקטיקה, ג'ונסון הוא הסמכות המקצועית האמיתית במועדון במשך קרוב לשני עשורים. בתחילת הדרך רשם ג'ונסון מסמך עם ארבעת העקרונות החשובים ביותר לדעתו שעל השחקנים להפנים. הראשון שבהם היה פשוט - לכל קבוצה צריך להיות קפטן. השני היה מעניין הרבה יותר, הגדרה בסיסית של המשחק או אנטי תזה למה שבעתיד יהיה הטוטאל פוטבול - תחליטו אתם: "שחקנים צריכים לשחק תמיד באותה עמדה, כך כל שחקן יוכל ללמוד את העמדה שלו ואת ההרגלים של חבריו לקבוצה. השיטה הנוכחית, בה כל שחקן מחליף עמדה בכל דקות המשחק זה לא כדורגל". כאשר המילה כדורגל הודגשה באותיות גדולות. 

איש יסודי ביותר היה ג'ונסון. הנשיא והחלוץ המרכזי באותה עת, חוליאן פלאסיוס, מספר: "הבחור היחיד שבאמת ידע מה הוא עושה היה האנגלי ג'ונסון. בחור חביב, אבל הוא לקח את המשחק מאוד ברצינות. הוא התחתן כאן במדריד ביום שבת, אבל זה לא הפריע לו לעלות לשחק יום למחרת בבוקר. אין לי מושג מה חשבה אשתו על כך". 

ג'ונסון קבע שהשחקנים צריכים להשקיע יותר בריצה ובהחזרה מהירה של הכדור לתחומי המגרש בשעה שהוא יוצא החוצה, אז כדי לשפר את המצב הוא החליט שמשך המשחקים יקוצר בלפחות חצי שעה. בנוסף, הורה לשחקנים להפחית בעישון ובשיחות חולין סתמיות בזמן המשחקים. זה היה הסעיף השלישי והנוקשה למדיי, לפחות באותה עת. הסעיף הרביעי והאחרון נכתב תחת הכותרת COMBINATION, באנגלית ובאותיות גדולות. הוא תרגל מסירות בין כל השחקנים, קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה. לא עוד העפות כדור סתמיות. 

ג'ונסון היה זה שאחראי למעשה על הצבע הלבן שממלא עד היום את חולצת המועדון, בהשראת אותה קורינתיאנס בה שיחק. ב13 במאי 1902 הוא כבש את השער הרשמי הראשון בתולדות המועדון, בהפסד לברצלונה במסגרת גביע המלך. הוא לא שיחק הרבה מאז, אז המשיך להיות מעורב ולתת עצות מקצועיות עד 1910. בשנות העשרים הוא מונה רשמית לתפקיד המאמן, נשאר בתפקיד עד 1920 והביא למועדון את תאריו הראשונים: גביע מלך ב1916/17, וחמש אליפויות אזוריות.