ראול גונזאלס בלאנקו

"ראול הוא ריאל מדריד, וריאל מדריד היא ראול". בפשטות זו הגדיר אמיליו בוטראגניו, פיגורה בפני עצמה, את השחקן שירש את מקומו איי שם באמצע שנות התשעים. "עבורי, ראול הוא מיתוס כבר עכשיו", הוסיף העייט בראיונו ל'אס' עוד ב-2002. וזוהי למעשה התורה כולה.

ראול גונזאלס בלאנקו נולד בשכונה המדרידאית הצנועה ויאוורדה, ב27 ביוני 1977. כדורגל הוא החל לשחק בקבוצה המקומית הקטנה סאן קריסטובל דה לוס אנחלס, עד שבגיל 13 צירף אותו אביו פדרו, אוהד מושבע של אתלטיקו מדריד, לקבוצת הילדים של המועדון מהקלדרון. כבר בעונתו הראשונה בקאנטרה של הקולצ'ונרוס הוא שבר את שיא ההבקעות לעונה אחת עם 65 כיבושים בקבוצת הילדים. עונה אחת לאחר מכן החליט חסוס חיל, נשיא המועדון בזמנו, לסגור את כל מחלקות הנוער של המועדון מסיבות כלכליות. עד היום אוכלים בקלדרון את הלב על אותו צעד של הנשיא הפטפטן, אשר כעשר שנים לאחר מכן לא התבייש להכריז כי ראול הוא הכבשה השחורה שלו. הילד הצנום חצה את הכביש והתקבל בברכה בקאנטרה של ריאל מדריד.

ההתקדמות שלו במעלה הקאנטרה הייתה מהירה למדיי. בין השנים 92 ל94 הוא עבר מקבוצת הקאדטים, דרך קבוצת הנערים, עד לקבוצת המשנה השלישית, ריאל מדריד ג'. בכל קבוצה בה עבר כבש כמובן הילד בצרורות, שבר שיאי הבקעות והוביל את קבוצת הקאדטים לאליפות ספרד בעונת 92/93, עונה שלאחריה הוקפץ כאמור לקבוצת הנערים. מיותר לציין שראול זומן גם לנבחרות הצעירות של ספרד כל העת, והיה אחד מעמודי התווך בה.

את עונת 94/95 פתח ראול עם שישה שערים בארבעה משחקי ריאל ג', אשר שיחקה באותם ימים בליגה השלישית. מאמן ריאל ב', רפא בניטז, כבר שם את עיניו על ילד הפלא ורצה להעבירו לשורות קבוצתו, אולם לצערו הכישרון הצעיר הלהיב גם את חורחה ואלדנו, מאמן הקבוצה הבוגרת, אשר הקפיץ את ראול היישר לקלחת הרותחת.

תחילה בחן ואלדנו את ראול במשחק ידידות נגד אוביידו בתחילת ספטמבר, על מנת לבחון את יכולתיו מול קבוצות ברמה גבוהה יותר. הילד בן ה17 סיים את המשחק עם שער ועבר את המבחן בהצלחה. כחודשיים לאחר מכן, ב29 לאוקטובר 1994, אחרי שהמשיך להפציץ במדי ריאל ג', החליט המאמן הארגנטינאי לתת לראול את הצ'אנס הגדול ולהעלות אותו בהרכב במשחק ליגה נגד סראגוסה ב'רומרדה', לצד איוואן זאמורנו הצ'ילאני. הפרימיירה אמנם הסתיימה בהפסד 3-2, אך ראול זכה לתשבוחות על ידי התקשורת וואלדנו עצמו לאחר המשחק, בעיקר על המאמץ הרב שהשקיע והריצה הבלתי פוסקת.

הרגע הגדול הראשון שלו במדים הלבנים הגיע שבוע בלבד לאחר מכן. היריבה, למרבה האירוניה, הייתה אתלטיקו מדריד, הברנבאו היה מלא עד אפס מקום, האווירה - אווירת דרבי טיפוסית. ראול שוב קיבל את הקרדיט בחוד ההתקפה לצד זאמורנו, הפעם מול הקהל הביתי. כבר בדקה 20 הוכשל ראול ברחבה והותיר למיצ'ל להעלות את ריאל ליתרון מהנקודה הלבנה. חמש דקות בלבד חלפו והוא בישל לזאמרנו את השני במסירה נהדרת, ולאחר שער מצמק של האורחים הגיע קינוח הקרם-ד-לה-קרם של מספר 17. מיכאל לאודרופ העביר כדור משמאל, וראול, בנגיעה אחת, הפציץ את החיבורים של דייגו עם שמאלית קטלנית. הדרבי נגמר ב4-2, אבל ביציאה ממסדרונות הצ'מרטין השיח נסב סביב נושא אחד, קראק אחד, ראול גונזאלס בלאנקו.

"אני מקדיש את השער למשפחתי ולדני גארסיה איתו רצתי לחגוג, משום שחלקתי איתו חדר בנסיעה לסראגוסה ולפני המשחק הוא עודד אותי וביקש שאם אבקיע אקדיש לו את השער", אמר בסיום המשחק, והוסיף: "הגשמתי את חלומי: לשחק בסנטיאגו ברנבאו. עליתי למגרש מעט לחוץ, משום שזו הפעם הראשונה שאני משחק מול כל כך הרבה אנשים. אך חבריי לקבוצה תמכו בי ועזרו לי מאוד. העיקר שהקבוצה שיחקה טוב וניצחה. כשואלדנו החליף אותי והקהל כולו הריע לי שמחתי מאוד כי זה הראה לי שעשיתי עבודה טובה. כעת עליי להמשיך לעבוד קשה ולעשות את המקסימום כדי לא לאבד את אמון המאמן בי".

"ראול דינמי מאוד וקר רוח מול השער. אנחנו מכירים אותו היטב ממחלקות הנוער, אבל היו כאלה שהטילו ספק ביכולתו בסראגוסה", אמר חורחה ואלדנו. "במצב הראשון אליו הגיע, הוא תקע את הכדור בצורה שבה עושים זאת שחקנים גדולים. צריך לקחת בחשבון שזהו המשחק הראשון שלו בברנבאו מול 100 אלף צופים, בדרבי. אין ספק שזכינו בשחקן גדול".

את עונת הבכורה שלו סיים ראול עם תשעה שערים ב28 הופעות, שערים אשר עזרו לריאל לזכות באליפות ספרד לאחר ארבע שנים עקרות בהן ידה של ברצלונה של קרויף הייתה על העליונה. בתוך כך הוא דחק לספסל את האליל המזדקן אמיליו בוטראגניו, והפך חד משמעתית לשחקן הרכב חשוב ביותר במערך. "לשחק בקבוצה הראשונה של ריאל מדריד, בגיל 17, זה דבר מדהים", אמר בזמנו העייט על השחקן לו העניק עם עזיבתו את הסיפרה 7, סיפרה עם משמעות בריאל מדריד. אמוציונלי ומוטיבציוני ביותר במשחקו מחד, אך רגוע וקר מול השער מאידך. החלוץ המודרני המושלם, מבשל, מבקיע ותורם רבות גם למשחק ההגנה. וכל זה עוד בטרם סיים את לימודיו בבית הספר. בעונת 95/96 ריאל אמנם חוותה עונה לא מוצלחת במיוחד מבחינה קבוצתית, אך ראול המשיך את ההתקדמות האישית שלו. 19 שערי ליגה ועוד שישה בליגת האלופות, מפעל שיתברר בהמשך כאהוב עליו במיוחד, שיכנעו גם את בעלי הספקות: ראול הוא הדבר הגדול הבא בכדורגל הספרדי. בעונה שלאחר מכן, עם הצטרפות המאמן האיטלקי פאביו קאפלו והמהפכה שערך בסגל, ההבטחה, אם אפשר היה לכנות כך את ראול, הפכה למציאות באופן מובהק. ראול הוסט לעמדה אחורית יותר, בדרך כלל כחלוץ המצטרף להתקפה מאגף שמאל, והיה בורג משמעותי ביותר במכונה שהקדימה את בארסה של רונאלדו וזכתה באליפות ספרד באותה עונה.

"ראול הוא שחקן כל כך טוב גדול כך שאני חושב שהוא למד משהו מכל המאמנים שאימנו אותו בקריירה. אני חושב שהדבר החשוב ביותר שהשארתי לו היא המנטליות והנכונות לעבוד קשה", אמר עליו דון קאפלו. אין ספק שראול עשה קפיצת מדרגה משמעותית ביותר תחת הדרכתו של האיטלקי. לצד ההמשך בנתינת התפוקה מבחינת מספרים יבשים (21 שערים היו לו באותה עונה), למד ראול לשחק גם כקשר בעל משמעת טקטית ועבודה רבה יותר למען הקבוצה. "הוא שחקן בכל כריזמה, ווינר אמיתי, סקורר נהדר ושחקן קבוצתי", שיבח אותו אלפרדו די סטפאנו, הגדול מכולם. ככה זה כשבגיל 20 אתה כבר כוכב של ממש, עם שתי אליפויות בארון הפרטי וסמל מתהווה של המדרידסמו.

בתחילת אותה עונה זומן ראול לראשונה לנבחרת הבוגרת ספרד (ב95' הוא השתתף עם הנבחרת הצעירה במונדיאל הנוער, ב96' הפסיד בפנדלים לאיטליה עם הנבחרת עד גיל 21 בגמר אליפות אירופה, ובאותה שנה גם השתתף במשחקים האולימפיים באטלנטה). הוא ערך את הבכורה ב9 באוקטובר 1996, במשחק חוץ נגד צ'כיה. השער הראשון במדים הלאומיים הגיע כחודשיים לאחר מכן, נגד יוגוסלביה בולנסיה. הוא הפך כמובן מיידית לשחקן הרכב משמעותי גם בסלקסיון חסרת המזל, שעוד תגרום לו להמון כאבי ראש בהמשך הקריירה.

בעונת 97/98 ראול וריאל שוב נאלצו להתמודד עם מאמן חדש, לאחר שקאפלו חזר לאיטליה. תחת הגרמני יופ היינקס החזירה ריאל לברנבאו את הגביע הגדול מכולם, זה עם האזניים הגדולות. אחרי 32 שנות בצורת הניף מנואל סאנצ'ז את גביע אירופה לאלופות ב20 במאי 1998, אחד הימים הגדולים בתולדות המועדון ובקריירה הספורטיבית של ראול. שני שערים תרם ראול במפעל האירופאי, ועוד עשרה בליגה. אמנם לא עונה פורייה מהבחינה הזו יחסית לעונותיים הקודמות, אך אין להקהל ראש בתרומה הגדולה של ראול למשחק הקבוצה מעמדתו שמאחורי החלוצים. ואז הגיע המונדיאל.

הנבחרת של קלמנטה, עמוסה בכוכבים, הגיעה לצרפת שאפתנית ומוטיבציונית כתמיד. ראול פתח את הטורניר עם שער מרהיב נגד ניגריה, לאחר מסירת עומק של חברו הטוב היירו ובעיטת וולה נפלאה לרשת, אולם ספרד ירדה מנוצחת עקב טעות של השוער הותיק זוביזארטה. את המשחק השני סיימה ספרד בתיקו מאופס עם פראגוואי, ולמרות שקרעה את בולגריה 6-1 במשחק השלישי סיימה את דרכה בטורניר כבר בשלב הבתים. אכזבה ראשונה של ראול הצעיר במדים הלאומיים, ראשונה אך ממש לא אחרונה.

עונתו החמישית של ראול בבוגרים של ריאל מדריד הסתיימה אמנם ללא אחד משני התארים המשמעותיים, אך מבחינה אישית הוא היה פשוט בשיאו. 25 שערי ליגה הקנו לו את תואר הפיצ'יצ'י של הליגה כולה, ובנוסף כבש ראול שער בלתי נשכח בגמר הגביע היבשתי נגד ואסקו דה גאמה. שמונה דקות לסיום, כשלוח התוצאות הראה שיוויון 1-1, קיבל ראול מסירת גובה מקרלנס סיידורף; עם שתי הטעיות קסם אופיינות הוא בילבל את הבלמים אודבן וויטור, וברגל ימין הכניע את השוער גרמנו, הכניס תואר נוסף לאחרון הפרטי וזכה גם בפרס השחקן המצטיין של המשחק. קשה היה להאמין שמדובר בסך הכל בילד בן 21, ילד שכבר זכה בכל תואר קבוצתי אפשרי ומשחק עם ביטחון של שחקן ותיק. "ראול הוא השחקן שכל מאמן רוצה בקבוצה שלו", אמר עליו חוס הידיניק, אשר נאלץ להיפרד מתפקידו במועדון לקראת סיום אותה עונה.

ביולי 1999 נשא ראול לאישה את הדוגמנית המפורסמת ממן סאנז, עמה הביא לעולם בפברואר 2000 את חורחה, על שמו של חורחה ואלדנו. מערכת יחסים נפלאה קיימת בין השניים עד היום, ולא רק משום שואלדנו היה זה שהעלה את ראול לבוגרים. "ראול הוא כמו מלאך. הוא רץ אחרי כל דבר שזז, רץ עד שיצליח לחמוק משומריו, ונח רק כאשר הוא משלים את המשימה שלו: לנצח את המשחק. אני בטוח שראול יעבור את כולם בטבלאות המבקיעים, הוא אחד החלוצים הגדולים בהיסטוריה של מדריד, גאון של ממש. אני ממש לא גיליתי אותו, הוא המציא וגילה את הכל בעצמו", שיבח אותו הארגנטינאי לאחר שראול עבר אותו בטבלת המבקיעים בכל הזמנים.

"המלאך של מדריד" המשיך לצבור תארים. בעונת 99/00 הוא הוביל במו רגליו את ריאל לזכיה נוספת בליגת האלופות, כנגד כל הסיכויים. יחד עם הקשר הארגנטינאי פרננדו רדונדו הדהימו השניים את מנצ'סטר יונייטד, אלופת אירופה דאז, באולד טראפורד. לאחר תיקו מאופס בברנבאו במשחק הראשון של רבע הגמר כבש ראול שני שערים מדהימים בתיאטרון החלומות, שערים אשר הבטיחו ללבנים חצי גמר נגד באיירן מינכן. אחרי שעברה גם את הגרמנים, הביסה ריאל בתצוגה נפלאה את ולנסיה בסטאד דה פראנס, גמר בו כבש ראול את אחד השערים הבלתי נשכחים בקריירה שלו. ביתרון של שני שערים, רגע לפני שהמשחק הסתיים, קיבל ראול כדור מההגנה על קו מחצית המגרש, שעט בחופשיות עד לשער של קאניזרס, עבר אותו באלגנטיות ראולית טיפוסית וגילגל לרשת את השלישי. "ראול מדריד", זעק אחד מעיתוני מדריד. ראול מדריד שוב אלוף אירופה, והוא בן 23 בלבד.

את עשרת שעריו בליגת האלופות, כמו גם את 17 שעריו בליגה באותה עונה, חגג ראול תוך שהוא מנשק את טבעת הנישואין שעל אצבעתו. עם הזמן הפכה הנשיקה לסמל המסחרי שלו, יחד עם תנועת סימון השקט לאוהדי ברצלונה בקאמפ נואו, לאחר שכבש צמד באחת מהופעותיו מול הקהל הקטלוני. "אם היה נולד ברזילאי, הוא לבטח היה משחק בנבחרת הקנאריות", אמר עליו אויבו על כר הדשא, ריבאלדו. אותו ריבאלדו נחשב בצוותא עם ראול לשחקן הטוב ביותר בליגה הספרדית באותן שנים. ליורו 2000 הוא הגיע כחלוץ הטוב באירופה ללא צל של ספק, לאחר שגם בנבחרת הוא פרע שטרות בענק במשחקי המוקדמות. ספרד הגיעה לטורניר כאחת הפייבורטיות לאחר שכיבדה את אוסטריה בתשעייה ואת קפריסין בשמינייה. אבל ספרד, כמו שרק היא יודעת, שוב איכזבה. והפעם גם ראול איכזב.

את שלב הבתים היא עברה בקושי, בתוספת הזמן של המשחק השלישי נגד יוגוסלביה. ראול כבש שער אחד בשלב הזה נגד סלובניה, אך איש לא יזכור לו את אותו שער כמובן. ברבע הגמר ספרד עמדה בכבוד רב מול צרפת של זידאן, אלופת העולם דאז, אך הפסידה בסיום 2-1. ראול, הגיבור הטראגי של הערב, החמיץ פנדל בדקה ה90 ושלח את הצרפתים לחצי הגמר. הסלקסיון שוב העיבה במידה מסויימת על קריירתו.

אולם מצב הרוח השפוף היה רחוק מלהעיב על העונה שלאחר מכן במדי ריאל מדריד. עם בחירתו של פלורנטינו פרז לנשיא המועדון ופתיחת עידן הגלקטיקוס, הצטרפו למועדון לואיס פיגו, קלוד מקללה ופלאביו קונססאו - הכל על מנת להחזיר את האליפות למדריד אחרי שלוש שנים עקרות. ראול הכניס לארון האישי תואר פיצ'יצ'י נוסף, השני שלו בקריירה, והוביל את הקבוצה יחד עם פיגו, היירו, מקללה והשאר לאליפות גדולה, השלישית שלו בקריירה. ב01/02, עם הצטרפות זיזו לקבוצה, זכה ראול בפעם השלישית בקריירה גם בליגת האלופות, לאחר ניצחון בגמר על לברקוזן, בו כבש את השער הראשון במשחק אחרי מסירת חוץ של רוברטו קרלוס. בסיום המשחק לקח לידיו את הדגל הספרדי, ובתנועות של מטאדור הלהיב את הקהל הלבן הרב שאיכלס את איצטדיון האמפדן בגלזגו. אותו איצטדיון בו ניצחו פושקאש ודי סטפאנו את פרנקפורט בגמר ליגת האלופות של 1960.

"ראול הוא כמו פרארי", אמר עליו חברו הטוב פרננדו היירו. "הוא עוקף את כולם". וראול המשיך לקיים. ב12 בפברואר 2003 הוא עקף בסיבוב את אותו היירו בטבלת כובשי השערים של הנבחרת, והפך באותו היום למלך השערים בכל הזמנים של הסלקסיון אספניולה עם 31 כיבושים. מאז אותו משחק נגד גרמניה בו כבש צמד, הגדיל ראול את המכסה כמובן, וכוחו עדיין במותניו. עוד קודם לכן הוא הספיק להיכשל פעם נוספת עם הנבחרת, הפעם במונדיאל 2002. לשם שינוי, ספרד פתחה היטב את הטורניר, עם ראול נפלא בחוד ההתקפה. הוא כבש פעמיים בשלב הבתים, נגד סלובניה ונגד דרום אפריקה, והיה נדמה שהפעם ספרד תלך עד הסוף. גם את שמינית הגמר עברו הספרדים, אמנם רק בפנדלים נגד אירלנד, אך מצב הרוח היה בשמיים. רק דבר אחד העיב על האופוריה - פציעתו של ראול בקרסול באותו משחק נגד האירים. פציעה אשר אילצה את ראול לראות את השופט דופק הסלקסיון נגד דרום קוריאה, ואת ספרד מודחת בפנדלים.

למרות הכישלון היחסי בגביע העולמי, לאף אחד לא היה ספק מי ראוי היה לזכות בפרס "כדור הזהב", המוענק לשחקן השנה באירופה מטעם המגזין היוקרתי 'פראנס פוטבול'. ב2001 לכולם היה ברור שראול הוא זה שראוי לזכות בפרס לראשונה בקריירה, אך משום מה הוא הוענק דווקא למייקל אואן. גם בפרס שחקן השנה בעולם של פיפ"א הוא נאלץ להתבונן מהצד, לאחר שחברו לריאל לואיס פיגו זכה לכבוד, וראול עצמו הגיע רק במקום השלישי. למאמנים, לשחקנים ולאישי כדורגל אחרים הייתה דעה ברורה בנידון. "מייקל אואן סיים את העונה היטב, בעוד ראול ראוי לזכות בכדור הזהב כבר תקופה ארוכה. למה לא מעריכים אותו? זוהי תעלומה. אני לא מבין את זה, אבל הפרסים הללו לא מוענקים על ידי המאמנים, אלא על ידי העיתונאים"...הוא כמו פראנקו בארזי, שתמיד היה בין הפייבוריטים לזכות אך מעולם לא זכה", אמר פאביו קאפלו. "אני לא מבין איך אואן יכול לסיים במקום השמיני במשאל של פיפ"א, ולזכות מנגד בכדור הזהב. ראול הוא הטוב ביותר, והוא הוכיח את זה השנה. ראול הוא הפייבוריט שלי לשני הפרסים, אבל יש הרבה פוליטיקה מסביב לכדורגל", רטן לא אחר מאשר חריסטו סטויצ'קוב, כוכב ברצלונה בשנות התשעים ואחד משונאיה ועוכריה הגדולים של ריאל מדריד.

בכל אופן, אי קבלת הפידבק מהבחינה האישית לא העיב במאום על יכולתו של ראול. לאחר המונדיאל, בעונת 02/03, הוא זכה עם ריאל באליפות הרביעית שלו, תוך שהוא כובש 16 שערים לצידו של רונאלדו ועוד תשעה בליגת האלופות, כולל צמדים בלתי נשכחים נגד מילאן ונגד מנצ'סטר יונייטד ברבע הגמר. "מדריד קונה שחקנים גדולים, אבל השחקן הטוב ביותר בעולם - ראול - גדל אצלה בקאנטרה. הלוואי שלא ייתנו לו לשחק בגומלין באולד טראפורד", קיווה אלכס פרגוסון לפני משחק הגומלין. ראול אכן נעדר ממנו עקב ניתוח אפנדציט, אשר מנע ממנו לשחק גם בניצחון על יובנטוס בחצי הגמר. לגומלין בדלה אלפי הוא שב במפתיע, אך למרות בישול שלו לזידאן ריאל הודחה מהמפעל.

את המאורעות שעבר המועדון מקיץ 2003 ועד היום למעשה ניתן לספר דרך סיפורו של ראול. דל בוסקה, היירו ומקללה עזבו, קיירוש ובקהאם הצטרפו, והשאר באמת היסטוריה. עוד חצי עונה טובה, בתחילתה גם זכה לכבוש שלושער נהדר נגד ויאדוליד, הסתיימה בנפילה חופשית, של ראול בפרט ושל ריאל כולה. שלוש עונות עקרות, בהן הקפטן ראול נראה רע למדיי, שמו קץ לכמעט עשור שלם של יכולת שיא של אחד מגדולי השחקנים שלבשו איי פעם את החולצה הלבנה. 25 שערים בלבד כבש ראול בשלוש השנים הללו, שבעונת 05-06 כללה גם פציעה ארוכה וטורדנית בברך במשחק הסופרקלאסיקו נגד בארסה (פציעה אשר קטעה פתיחת עונה מעודדת יחסית מבחינתו). במונדיאל האחרון הוא כבר לא היה "הבלתי נגיע" כתמיד ואף זכה לשבת על הספסל, עד שבמשחק השני נגד טוניסיה עלה מהספסל וכבש שער שיוויון יקר. הניצוץ של ראול הישן כבה במשחק שמינית הגמר נגד צרפת, בו דווקא כן פתח בהרכב, אך חזר לשוטט על המגרש. אחרי תחילת קמפיין לא מוצלחת שלו במוקדמות היורו, כבה הנר של ראול בנבחרת הלאומית בכלל והמאמן ארגונס - אליו עוד נגיע - הפסיק לזמן את הקפיטן לאחר עשור.

אבל ראול, כמו ראול, חזר בגדול. היכולת לא הייתה בדיוק כמו פעם, אבל השערים לפחות חזרו (23 במספר בכל המסגרות). ראול הוביל את ההתקפה שלנו כמלך שערי הקבוצה וחיפה גם על העדרות לא קצרה של רוד בחודשים מסויימים. הוא כבש במשחקים הכי חשובים, כולל בשני משחקי ההדחה נגד רומא בשמינית גמר ליגת האלופות. למרות העונה המוצלחת, ארגונס המשיך להתעלם ממנו ולא זימן אותו ליורו 2008 בו זכתה ספרד. צביטה קטנה בלב לנו האוהדים, אך לראול זה באמת לא גרם לפחות שמחה על ההצלחה ההיסטורית של הסלקסיון.

עונת 2008/09 הייתה כישלון גדול של ריאל מדריד מבחינה קבוצתית אך לא עבור ראול ששמר על ממוצע כיבושים טוב - 24 שערים וכמובן ניפץ עוד כמה שיאים. במשחק זוטר נגד ריאל אוניון בגביע המלך הוא כבש שלושער ורשם את שערו ה-300 במדי ריאל מדריד, ובמחזור ה-23 הגיע הרגע הגדול של ראול - ידענו שזה יגיע אך חיכינו להחתרה הרישמית. ראול כבש צמד באל-מולינון נגד גיחון והפך לכובש המצטיין של ריאל מדריד מאז ומעולם כשהוא חולף על פני אלפרדו די-סטפאנו. שלושער אדיר שלו בפיחואן נגד סביליה בישורת האחרונה של העונה כמעט השאירה את הקבוצה במאבק האליפות.

כאשר פרז קיבץ בקיץ את השחקנים הטובים ביותר על הפלאנטה - ראול ידע שמעמדו ייסדק ואכן זה קרה לאט אבל בטוח. ראול פתח את העונה כשחקן הרכב ואפילו כבש צמד נגד ויאדוליד אך סופסל מאז הדרבי נגד אתלטיקו מדריד ולא שב עוד להרכב של פלגריני. המשחק נגד סראגוסה בלה-רומארדה במחזור ה-34 היווה סגירת מעגל מעניינת עבור ראול - היכן שערך את הופעת הבכורה שלו איי שם באוקטובר 94' - ראול גם שיחק את משחקו האחרון במדי ריאל מדריד(בגלל פציעה ארורה) אבל איך לא - כבש.

ריח של עזיבה היה באוויר ואכן בקיץ, לאחר לבטים רבים וכאשר הבין שיישאר שחקן ספסל במקרה הטוב - החליט ראול להיענות להצעה המעניינת של שאלקה ופליקס מאגאת, כשהוא נחוש להוכיח לכולם שכדורגל הוא כמובן לא שכח לשחק. האהבה למשחק מעולם לא נגמרה עבורו. ראול אמנם לא יימנה עם מס' מצומצמם של שחקנים שהעבירו את כל הקריירה במועדון אחד אך מדובר בפרט זניח. "החולצה של ריאל מדריד תמיד הייתה ותמיד תיהיה שלך. הסמל של ריאל מדריד תמיד הוא הסמל שלך ותמיד יהיה, האוהדים לעד יהיו האוהדים שלך והאיצטדיון הזה, הסנטיאגו ברנבאו, היה וימשיך להיות הבית שלך. קפטן, תודה רבה לך על הכל, לא נשכח אותך", אמר לו הנשיא פלורנטינו פרז במסיבת העיתונאים העצובה. המועדון עבר כל-כך הרבה תהפוכות - נשיאים באו והלכו, מאמנים לא החזיקו מעמד, מאות שחקנים דרכו על הדשא בסנטיאגו ברנבאו. אבל הפעם באמת אפשר לומר - תם עידן בריאל מדריד.