איקר קסיאס

איקר, שנולד במדריד ב20 במאי 1981, החל לשחק כדורגל כבר בגיל 6, אז אימן אותו אביו במגרש בית הספר הסמוך לביתם. שנתיים בלבד לאחר מכן הוא כבר הצטרף לקבוצת הזעטוטים של ריאל מדריד, לאחר שהרשים בביצועיו בין הקורות כבר אז. בעיקר הרשימה עבודת הרגליים הנפלאה וביצועיו על הקרקע.

מאותו יום ההתקדמות שלו מעלה הייתה מהירה. הוא בלט בכל קבוצות הילדים והנערים, עד שבעונת 97/98 הצליח להגשים את חלומו הגדול. שני השוערים הראשונים של הבוגרים, סנטיאגו קניזארס ובודו איגנר, סבלו מפציעות לקראת משחק החוץ בנורבגיה נגד רוזנבורג, במסגרת ליגת האלופות כמובן. גם השוער השלישי קונטרראס סבל מפציעה, ובעקבות כך צירף המאמן דאז, יופ היינקס, את קסיאס הצעיר לסגל הראשון. בסופו של דבר קאניזרס התגבר על פציעתו ופתח בהרכב, אך כבר אז האוהדים החלו להכיר את השם: איקר קסיאס.

בקיץ 99 עלה איקר קסיאס רישמית לסגל הבוגר, לאחר מספר שנים בקבוצות המשנה המשחקות הליגות נמוכות. את הופעת הבכורה הרישמית בליגה הוא ערך כבר ב12/9/99, בתיקו 2-2 נגד בילבאו בסן מאמס, זאת בעקבות פציעתו הכמעט ניצחית של השוער הגרמני בודו איגנר. האחרון כמעט ולא שיחק באותה עונה, אי לכך לקסיאס היה צ'אנס לקחת את אפודת ההרכב בשתי ידיים. תחילה היה זה השוער ביזארי שקיבל את הקרדיט, אך תוך זמן קצר קסיאס הצעיר הוכיח את יכולתו ותפס את המקום בהרכב. למרות שלקה בחסר בכל הקשור לכדורי גובה, לאך אחד לא היה ספק שסוף סוף מצאנו שוער אמיתי לשנים הבאות. הדבר בא לידי ביטוי במיוחד במסגרת האירופאית. איקר הפגין בגרות יוצאת דופן יחסית לגילו, ובעזרת קור רוחו הצליח לזכות עם הקבוצה בליגת האלופות לאחר ניצחון בגמר על ולנסיה. כשהוא ממרר בבכי, איקר בן ה19 עלה לדוכן המנצחים כדי לקבל את מדליית האלוף שלו. בעקבות יכולתו הנפלאה הוא גם קיבל את פרס 'בראבו' לשחק הצעיר המצטיין של שנת 2000.

את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת הוא ערך גם כן באותה שנה, בתיקו 1-1 נגד שבדיה במשחק ידידות שהתקיים ב3/6/00. הופעת הבכורה הרישמית הגיעה שלושה חודשים לאחר מכן, בניצחון 2-1 על בוסניה. כמו כן נוסיף שברקורד הבינלאומי של איקר כלולה זכיה עם הנבחרת עד גיל 16 באליפות אירופה של 1997, הצטיינות באליפות העולם לנוער שבאה אחריה(ספרד סיימה שלישית), וזכייה באליפות העולם עד גיל 21 של שנת 1999.

ב00/01 איקר הוסיף לעצמו עוד תואר לארון - אליפות ספרד, כשוער ראשון כמובן, אך בעונה שלאחר מכן, אחרי שבפתיחתה הוסיף גם סופר קאפ ספרדי לארון, הגיעה הנפילה מבחינתו האישית. השוער הותיק סזאר סאנצ'ז, שהגיע עונה קודם לכן, תפס לאט לאט את מקומו של איקר בין הקורות. למרות האינסטינקטים הנפלאים ועבודת הקרקע המצויינת הייתה לקסיאס בעייה רצינית בכדורי גובה. מפברואר 2002 הוא לא ראה אף לא דקה אחת, עד אותו גמר מפורסם בהאמפדן שבגלזגו. בדקה ה67, כשהתוצאה הייתה 2-1 לטובתנו מול לברקוזן העיקשת, נפצע לפתע סזאר ונאלץ לוות על 23 הדקות האחרונות. קסיאס נאלץ להיכנס לשער ברגעים הכי חשובים של העונה, רגעים שבהם שחקנים טובים הופכים לשחקנים גדולים באמת. בסדרת הצלות מרשימות בדקות הסיום ממצבים של "מאה אחוז שער" כפי שאומרת הקלישאה, זכה איקר בתואר האירופאי בפעם השניה בקריירתו הקצרה. שוב, כשהוא ממרר בבכי, עלה קסיאס לדוכן המנצחים.

מאותו משחק מופלא כל הבעיות כאילו נעלמו בהנף יד. לראשונה הודבק לו הכינוי המחייב "סאן איקר", ולכולם היה ברור שמעתה והלאה קסיאס הקדוש הוא השוער הראשון של ריאל מדריד. למזלו הרב הוא גם הצליח להפוך לשוער הראשון של הנבחרת במונדיאל 2002, זאת לאחר פציעת האפרטשייב המפורסמת של סנטיאגו קאניזרס. קסיאס עזר לנבחרת לנצח את אירלנד בפנדלים בשמינית הגמר, לאחר שעצר מספר בעיטות מהנקודה, אך להפסיד בסיטואציה דומה לדרום קוראנים ברבע הגמר.

בעונת 02/03 הכל כבר החשיבו את 'סאן איקר' לאחר השוערים הטובים בעולם. שבוע אחר שבוע כיפה איקר על ההגנה הרעועה שנצבה מולו, ועזר לקבוצה לזכות באליפות ספרד נוספת. התחושה שאיקר בולם בעצמו את התקפות היריב התחזקה והתעצמה בעונתיים שלאחר מכן, כשפרוייקט הפאבונס של פלרונטינו כשל כישלון חרוץ, וגם חיזוק ההגנה בקיץ 2004 לא נחל הצלחה מרובה. בין לבין הוא הספיק להיכשל שוב עם הנבחרת, הפעם ביורו 2004 בו ספרד אפילו לא עברה את שלב הבתים. גם בעונה שעברה לא היה לאיקר חלק בכישלון השלישי ברציפות של המועדון, וגם לא ממש בכישלון בתורן של הנבחרת במונדיאל 2006. על אף כישלונה הקבוצתי של ריאל - שמו של קסיאס רק התאדר והוא נחשב בעיני רבים כשוער שאין שני לו בעולם. לשלמות במשחק הקרקע ובמיקום נוספה שליטה מצויינת גם בכדורי הגובה, שהייתה כאמור הבעיה המרכזית שלו בתחילת דרכו.

בעונת 06/07 הוא הוסיף עוד אליפות לארון, כשגם הפעם תיחקק לעד תמונתו ממרר בבכי עת הבקיע מהמאדו דיארה את שער האליפות. עוד אליפות בעונה שעברה הייתה רק הההתחלה לעונת שיא מבחינת ההגשמה העצמית שלו. בקיץ הוא הוביל את נבחרת ספרד כקפטן לזכייה אדירה ביורו 2008, הניף את הגביע אחרי שבמו ידיו העיף את איטליה בדו קרב פנדלים ברבע הגמר. דו קרב ישיר מול ג'יאנלואיגי בופון, דו קרב מול ההיסטוריה. כמה חודשים לפני כן, בפברואר 2008, חתם השוער הטוב בעולם על חוזה חדש במועדון שישאיר אותו מדרידיסטה עד סוף חייו הספורטיבים. החוזה יסתיים ביוני 2017 ולאחר מכן יתחדש אוטומטית אם איקר ישתתף ב30 משחקים רשמיים.

בשתי העונות הבאות קסיאס המשיך להציג יכולת גבוהה אך לא זכה בתואר עם הקבוצה. בעונת 2008-2009 הוא הדף שלושה פנדלים במסגרת הליגה(אחד מהם בקלאסיקו בקאמפ-נואו מול אטו), וגם רשם את רגע השפל בקריירה - ריאל ספגה תבוסה כואבת 6-2 לעיני הקהל הביתי בסופר-קלאסיקו בסיום העונה וקסיאס מירר בבכי. הקבוצה הובסה גם באירופה באותה עונה אך קסיאס מנע ביזיון גדול יותר באנפילד. פרוייקט הגלאקטיקוס המחודש של פלורנטינו פרז לא סייע לריאל מדריד להחזיר את האליפות הביתה, ושוב ברצלונה זללה תארים, אבל כשמשחקי הנבחרת שוב חזרו לתמונה, החיוך שב אל קסיאס והוא המשיך לקטוף תארים. קפטן הנבחרת הציג מונדיאל פנטסטי עם ספרד ועשה היסטוריה - הנבחרת זכתה לראשונה בגביע העולמי. קסיאס צירף לארון את התואר היחידי שחסר לו(מישהו מחשיב בכלל את גביע המלך?), ונבחר לשוער המצטיין (תואר "כפפות הזהב") כשספג רק שני שערים בכל המונדיאל. קסיאס לא ספג אף שער בשלבי הנוק-אווט והשיא היה כשגבר פעמיים על אריאן רובן בגמר המונדיאל ומנע ממנו לכבוש. מול פרגוואי ברבע הגמר הוא הדף פנדל ומנע מהנבחרת בושה, ובסה"כ שמר על רשת נקייה 433 דקות - שיא ספרדי בכל הזמנים.

בעונת 2010-11 קסיאס הוסיף לארון התארים העמוס שלו את הדבר היחיד שהיה חסר - גביע המלך, לאחר שריאל מדריד ניצחה 1:0 את ברצלונה בהארכה. אבל זה עוד כלום לגבי העונה הנוכחית - קסיאס רשם עוד הצלה לפנתיאון מול סביליה בפיחואן, ספג את מס' השערים הנמוך ביותר מאז עונת 2004-05 וזכה עם ריאל מדריד באליפות אחרי שלוש עונות וראשונה בתור קפטן שעולה על פסל הסיבלס.

קסיאס לא נח לרגע והספיק גם לעשות היסטוריה עם הסלקסיון כשספרד זכתה בעוד טורניר גדול - היורו והשלימה טריבל ענק של יורו-מונדיאל-יורו. קסיאס שבר את שיא דקות אי-ספיגה של דינו זוף (519) ולמעשה לא הוציא כדור מהרשת מאז המשחק הראשון מול איטליה. עוד נתון מדהים: 10 משחקי 'נוק-אווט' בלי ספיגה עם ספרד.

אחר-כך הגיעה נפילה, האמת שנפילה זו אנדרסטייטמנט. אץ מה שקרה לקסיאס בעונת 12/13 אפילו דני רופ לא היה יכול לחזות. הקוצנזוס ששמו קסיאס החל להיסדק. מסיבה מקצועית וחברתית. הוא פתח את העונה לא טוב כשספג מס' שערים מביכים כמו מול ולנסיה ומנצ'סטר סיטי, היחסים עם מוריניו שמעולם לא היו מושלמים הפכו לסכסוף רחב, ובמשחק הליגה האחרון לפני פגרת החורף עולם הכדורגל נכנס לתדהמה כשמוריניו בחר לספסל אותו. "נכון להיום, קסיאס פחות טוב מאנטוניו אדאן", אמר עליו המאמן וביקר אותו לא פעם במסיבת העיתונאים על יחסיו עם שחקני ברצלונה. קסיאס חזר להרכב די מהר אחרי שאדאן הורחק, אבל במשחק הגומלין נגד ולנסיה בגביע הוא שבר אצבע ביד ונעדר לשלושה חודשים. דייגו לופז הוחתם בינואר והציג יכולת פנטסטית. לקסיאס לא היה סיכוי. גם כשחזר לכשירות מלאה - מוריניו התעלם ממנו לחלוטין ולא נתן לו לשחק אפילו במשחקי ליגה זניחים.

הנבחרת הספרדית שמרה לאיקר 'חסד נעורים' ודל-בוסקה לא חשב פעמיים והכליל אותו בסגל בגביע הקונפדרציות. באימונים הוא נראה יותר טוב והוריד חלודה. אחרי העונה הקשה בקריירה שלו שהייתה רווית משברים - הקפטן שלנו לא התכוון לוותר על העמדה בין הקורות והוא נחוש לסתום לכולם את הפה. והייתה לו עוד הבטחה לעמוד בה - "נחזור לכאן(לסיבלס) בלה-דיסימה"(חגיגות האליפות, 2012)...

על העונה האחרונה של קסיאס אפשר לכתוב ספר. הוא ציפה לקבל את המקום בין הקורות אבל אנצ'לוטי שהחליף את מוריניו החליט אחרת - דייגו לופז יהיה השוער במשחק הליגה ואיקר ישחק בגביע המלך ובליגת האלופות. חוסר המזל המשיך לרדוף אחרי איקר שנפצע במשחק נגד גלטסראיי בליגת האלופות. בהמשך העונה הוא שמר בקלילות על שער נקי במשחקי גביע המלך וגילה יכולת טובה גם בליגת האלופות(אם כי היה רחוק שנות אור מאיקר שהכרנו) ודווקא בעונה הזו קבע שיא מדהים של 946 דקות ללא ספיגה, שיא שנקטע ע"י הונטלאר ב-1/8 גמר ליגת האלופות. איקר הוציא כדור ראשון מהרשת בגביע המלך רק בגמר נגד בארסה אך הניף את הגביע בסיום מתוק אחרי השער של בייל. וזה עוד כלום לעומת גמר ליגת האלופות נגד אתלטיקו.

איקר דווקא היה טוב במשחקים נגד דורטמונד(הצלה גדולה בגומלין) ובאיירן, אבל דווקא בגמר בליסבון ספג שער עלוב אחרי יציאה אומללה מול גודין. השוער רצה לקבוע את עצמו וראה איך חלום הלה-דסימה נגוז כשהזמן הולך ואוזל. עד שבא הרגע האלוהי של סרחיו ראמוס בדקה ה-93. איקר הצליח להגשים את החלום של רבים וגדולים אחרים כמו פרננדו היירו וראול - להניף את גביע הלה-דסימה. "זה יותר גדול מהזכייה בגביע העולם", אמר איקר, קצת נרגש ומעט נבוך לאחר הגמר. למרות המונדיאל החלש ורכישתו של קיילור נאבאס בקיץ - איקר פתח את עונת 2014/15 כשוער ראשון.

הוא הגיע ל-700 הופעות במדי ריאל מדריד - שני רק לראול, והניף את גביע אליפות העולם לקבוצות לאחר ניצחון קל על סן לורנצו. וגם אם ירד בכושרו ולא הביא את הערך המוסף או ההצהרות החתוליות של שנים עברו - נתן הכל עד טיפת הזיעה האחרונה וכאב את סיום העונה המאכזב. עזיבתו של איקר ריחפה באוויר בשלהי העונה ההיא, ועדיין היה קשה לנו לעכל זאת. ב-11 ביולי תם עידן בריאל מדריד, רשמית: איקר קסיאס עזב את המועדון אחרי 25 שנה כשהוא ממרר בבכי במסיבת העיתונאים. "לכל מקום בו אהיה תמיד אצעק 'האללה מדריד'", הבטיח איקר, וקיים, רגע לפני שהוא יוצא להרפתקאה חדשה בפורטו...