ראש הזהב

כנראה שציפיתם לפוסט ארוך מאין כמוהו על גמר בלתי-נשכח שייזכר לעולמים - אבל נראה שלא משנה מה וכמה נכתוב - זה לא יספיק כדי לתאר את התחושות שלנו אחרי הנגיחה של ראמוס בדקה ה-93, בטח ההרגשה שלי בתור אחד שהיה שם במגרש בליסבון וממש הזיל דמעות של שמחה. אוהד ריאל מדריד שרוף אבל גם האדם הפשוט שהגשים חלום של מליונים. הלה-דסימה, הגביע העשירי, האובססייה שמלווה אותנו כל-כך הרבה זמן - שלנו! וזה מה שחשוב. גם המונדיאל בקיץ נראה פתאום כל-כך שטחי וריק מתוכן.

אף אחד לא היה יכול לכתוב תסריט טוב יותר, מושלם. הדרבי הראשון בגמר ליגת האלופות קיים המון ולא איכזב. 120 דקות מורטות עצבים נגד אלופת ספרד הגאה והכבשה השחורה שלנו מאז גמר הגביע אשתקד ועד לתאריך הקדוש הזה ה-24.5; הפחד 'להיות שייך' להיסטוריה שלילית אחרי הפסטיבל הגדול שנעשה לפני המשחק(ראול, היירו, חנטו, הפמפומים באתר הרשמי, מה לא); התפרצות של שמחה שכל אחד מכם חווה, לא משנה בין אם היה בר מזל להיות במגרש, ראה את המשחק בחור בצבא, סתם בבית, בפאב עם האוהדים או אפילו התעדכן באינטרנט מסיבה לא ברורה. לכו תראו את הסרטון של האוהדים בברנבאו ברגע שנכבש השער. זה היה גמר שהכל היה בו מוזר - איקר, מלך הגמרים - עושה טעות אומללה; בייל מחמיץ מתוך הקו של השער; אנצ'לוטי מגדל ביצים ומוציא את מוראטה; אתלטיקו משחקת הגנה טובה למרות שלא עשתה פאולים. ואתלטיקו שזכתה ב'דסימה' בספרד - אליפות מס' 10, על חשבונינו - הולכת הביתה עצובה ובוכיה. המועדון הגדול בעולם חוזר אל מרכז הבמה ולא מוכן להסתפק בשום דבר פחות מהטוב ביותר. איך הנשיא פרז אמר "הבאנו לאוהדים את העשירי, אבל הם לא יסתפקו בזה. הם ירצו את ה-11, ה-12 וה-13". המטרה הבאה: ה-UnDecima.

ועכשיו: המשחק.

לואיס פיגו הגדול הציג לראווה את גביע האלופות והתקבל בשירה אדירה ע"י הקהל של ריאל שהיה קצת מנומנם ואיכזב, והתפאורה והטקס לפני המשחק היו מרשימים, אבל בואו לא נתעסק בקקה. ריאל עלתה עם ההרכב הצפוי כאשר ואראן במקום פפה שלא החלים וסמי חדיירה קיבל את המפתחות במרכז במקום אלונסו הנפלא שראה את המשחק בחליפה אבל הזיע מהפודיום כאילו שיחק. במפתיע, דייגו קוסטה פתח בהרכב של אתלטיקו אבל למרות הניתוח הנפלא של שגיא כהן בדקה השמינית(קראתי את זה בעיתון ידיעות אתמול) - נאלץ לצאת בדקה התשיעית. במקומו סימאונה הכניס את אדריאן.

החזקת הכדור של ריאל הייתה דומיננטית מההתחלה אבל הבעיות הידועות מול משחק הגנה טוב - המשיכו. ריאל לא יצרה מצבים חוץ מבעיטה חופשית לא טובה של כריסטיאנו. בדקה ה-32 גאבי מסר כדור רע מאוד, בייל השתלט, עבר כל שחקן שעמד בדרכו אבל בעט החוצה מ-3 מטר וגרם לי לשחרר קללה עסיסית לאוויר.

בדקה ה-36 הגיע ההלם - קרן של אתלטיקו, הכדור מורחק לא טוב. חואנפראן מחזיר בנגיחה, ודייגו גודין מקדים את חדיירה החלש. גודין שכבש את שער האליפות נגד בארסה - נגח מעל איקר שיצא בצורה איומה ולא הצליח להדוף. 1:0 לאתלטיקו מדריד, איזה באסה. הלחץ בשמיים. איקר היה חיוור. כריסטיאנו סימן עם הידיים אבל לא באמת הגיע כדי לקחת כדור. בייל ניסה ובעיקר קרבחאל, וגם די-מאריה ומודריץ' וראמוס - אבל לא היו מצבים. המחצית הסתיימה ואני דיי התעצבנתי לראות שלא היה אף חילוף עם השריקה חזרה.

כריסטיאנו בחן את קורטואה בכדור חופשי חזק אבל למרכז השער והשוער הנהדר הדף לקרן. בדקה ה-59 אנצ'לוטי הלך על כל הקופה - הוא הכניס את איסקו במקומו חדיירה ומעבר לכך - ויתר על קונטראו לטובתו של מרסלו שלא נמצא בכושר טוב, אבל את היכולת ההתקפית שלו כולנו מכירים. מאותו רגע זה היה 'במעמד צד אחד', אבל ככל שהדקות מתקדמות והשעון רץ - הלחץ היה בשמיים. איסקו ניסה בבעיטה מרחוק, גם בייל ניסה פעמיים - פעם אחת אחרי דהירה אופיינית באגף ימין, אבל במקום לחפש את הפינה הרחוקה הוא בעט פאלש לקצר והכדור הלך החוצה. חואנפראן, אקס ריאל - מנע ממרסלו להבקיע בנגיחה בדקה ה-85, וגם קרבחאל כמעט הרים לראש של רונלאדו אבל קורטואה עצר. בינתיים מוראטה גם עלה לשחק במקומו של בנזמה העלוב.

הגיעה הדקה ה-90, ואני כבר מיואש. כמו מוריניו - עושה את צעדיי לכיוון 'חדר ההלבשה'. הלכתי ליד היציאה, אבל לא באמת כדי לצאת. המאבטח דיבר איתי אבל הבין שאין לו סיכוי ואני עומד איפה שבא לי. הפעלתי סטופר אחרי שהכרוז אומר 'Cinco minutos', ואחרי שתיים וחצי דקות בערך כבר איבדתי את זה. אני כבר אומר לעצמי - 'זה לא יכול להיות, זה לא קורה לי'. אני מתחיל לחשוב על 'ננסה בשנה הבאה', ומנסה להירגע אבל לא מצליח. המחשבות רצות בראש, התסכול, העלבון. זו לא השנה שלי.

כמה פעמים במהלך החיים שלכם כל-כך רציתם לראות גול בדקה האחרונה, ולא משנה אם זה משחק הליגה הכי זניח - אפילו כוסילמלם כמו שרז זהבי אוהב להגיד - וזה לא בא? ואז, בדקה ה-93 - קרן של מודריץ', קרן שמסובבת החוצה, בייל ורונאלדו מנוטרלים וראמוס בא ונוגח כמו מלך את ה-1:1 בכדור שעולה ויורד. ראיתי את הכדור ליד היד של קורטואה וחשבתי שהוא הולך החוצה, אבל לא, זה נכנס. ריאל משווה ל-1:1!!! לא הצלחתי לעצור את עצמי, דמעות של אושר. באמת שבכיתי וזו עוד התמונה המצונזרת. אבל לא אכפת לי. כל-כך רציתי את זה, כמה רציתי את זה, כמה אני אוהב אותם, כמה אני חיי ונושם כדורגל. בחיים לא בכיתי ככה. דייגו לופז ופפה פותחים בריצת אמוק ליציע, אלונסו וחסה לא יודעים את נפשם וזידאן לא חגג ככה אפילו בגול ההוא בגלאזגו. הנשיא פלורנטינו, שחווה שברון בגמר הפיינל-פור ובדרך-כלל ידוע באיפוק שהוא שומר במשחקים - חגג במחיאות כפיים סוערות.

זהו, אתלטיקו נשברה, זה היה ברור. בהארכה אין להם סיכוי. למרות הדרבון של סימאונה, למרות הקהל המדהים. הלחץ של ריאל על השער היה כבד. שחקני אתלטיקו לא עמדו על הרגליים. גם מודריץ', בתצוגה ענקית במרכז השדה שאני לא זוכר מאז רדונדו באולד-טראפורד במשחק עם העקב המפורסם - ניסה את כוחו, אבל הכדור פגע בשחקן הגנה וקורטואה הדף.

נכנסו כבר לחלק השני של ההארכה, ואז מגיעה הדקה ה-110. מוראטה מקבל כדור באגף שמאל ומוסר לדי-מאריה שממשיך לרוץ בטירוף כמו בכל המשחק, הוא חותך בהטעייה אחת שני שחקנים, בועט עם הפאלש, קורטואה הודף...ושם נמצא בייל עם נגיחה עדינה לרשת. 2:1 ענק לריאל מדריד ומריחים את הגביע! בייל שוב עושה את זה בגמר, על הבמה הכי חשובה שיש, ומרוב הטירוף בחגיגת הגול הוא כמעט התחלק, אבל למי אכפת. בדקה ה-118 הגיע גם השער של מרסלו ששם את החותמת הסופית לניצחון - מרסלו ראה ששחקני אתלטיקו לוחצים בכאילו, אז הוא התקדם עד השער ובעט חזק לרשת, קורטואה נגע אבל לא עזר. 3:1 לריאל מדריד והמגן הברזילאי ממרר בבכי - כמה מרגש. כריסטיאנו עוד נכנס לרשימת הכובשים אחרי דריבל יפה ברחבה שהסתיים עם פנדל מדויק ושער מס' 17 בליגת האלופות העונה! 4:1 לריאל מדריד. קסיאס עוד דמע לפניכן. ריאל מדריד אלופת אירופה בפעם העשירית בתולדותיה!!

הרכבים:

ריאל מדריד: איקר קסיאס(C); דני קרבחאל, סרחיו ראמוס, רפאל ואראן, פאביו קונטראו(מרסלו, 59'); סמי קדירה(איסקו, 59'), לוקה מודריץ', אנחל די-מאריה; גארת' בייל, כריסטיאנו רונאלדו וקארים בנזמה(אלבארו מוראטה, 79')| מאמן: קרלו אנצ'לוטי

אתלטיקו מדריד: טיבו קורטואה; חואנפראן, מיראנדה, דייגו גודין, פיליפה לואיס(טובי אלדרווילד, 83'); גאבי, טיאגו, קוקה, ראול גארסיה(חוסה סוסה, 66'); דויד ויאה ודייגו קוסטה(אדריאן, 9')| מאמן: צ'ולו סימאונה

אצטדיון האור בליסבון, 60,969 צופים. שפט: בז'ורן קויפרס(הולנד).

ה-MVP: אנחל די-מאריה| השחקן המצטיין של האוהדים: סרחיו ראמוס

חלוקת הציונים:

איקר קסיאס

הבן-אדם הכי שמח עלי אדמות בגול של ראמוס. לפניכן איקר הרגיש שחרב עליו עולמו. הנשיקה והסמול-טוק הקטן עם ראמוס 'הצלת אותי, אלוף'(או משהו כזה) - אומר הכל. בגמר בפריז(2000) ובגלאזגו(2002) הוא בכה מאושר, ולולא הדקה ה-93 הקדושה שמו היה חתום על מי שהרס את החגיגות. היה חיוור ולא הזכיר את היכולת הנהדרת העונה מהגביע ומהצ'מפיונס וגם בהארכה ביצע טעות קטלנית עם עוד יציאה מהוססת שבמזל לא הסתיימה בגול. אבל קסיאס ממשיך לא להפסיד בדרבים וכמובן ייזכר לעד כקפטן שהניף את הדסימה. הציון: 3(בלי קשר לפרימו)

העונה בצ'מפיונס: 13 הופעות - ספג 9 שערים; שמר על רשת נקייה 5 משחקים(קופנהאגןX2, דורטמונד ובאיירןX2). דקות: 1125

דני קרבחאל

בשלב מסוים במחצית השנייה, ריאל השיגה כדור קרן. לא זוכר דקה מדויקת אבל קרבחאל פנה בטירוף לקהל הרדום וניסה להצית את האש בקרב האוהדים. הילד שהוציא את ריברי מדעתו בשני המשחקים מול באיירן הוכיח שוב שלריאל יש מגן נפלא להרבה שנים - ואוי ואבוי אם דל-בוסקה לא יכין לו את חולצת ההרכב למונדיאל. כל-כך מהיר ואנרגטי ותומך בהתקפה, מחלץ כדורים בקלאסה ולא מעיף לקיבינימאט. כל-כך הרבה בגרות, לא ייאמן שהוא כל-כך צעיר. טעות אחת קטנה בסגירה שכמעט עלתה בשער - אבל זהו. ציון: 6.5

העונה בצ'מפיונס: 10 הופעות - בישול אחד וכרטיס צהוב אחד. דקות: 786.

רפאל ואראן

כל העונה האחרונה של ואראן היא החמצה גדולה. הילד הפגין בגרות ומשחק הגנה יוצא מן הכלל בשלבים המכריעים של העונה שעברה, אבל פציעה סתמית נגד אספניול שיבשה לו הכל. ואראן לא הצליח לחזור כמו שצריך והתנדנד בין כשירות בינונית לחוסר כשירות בכלל. לאור הפציעה של פפה, שחקן ההגנה הטוב ביותר שלנו העונה - היה חשש כבד. ואראן נזהר מלתקוף שחקנים עם הכדור והוא שומר קצת יותר מרחק. בגמר הוא היה בסדר גמור ואפילו הציל כדור חוץ עם עקב מדהים. יש למה לצפות, רק שיהיה בריא. ציון: 6

העונה בצ'מפיונס: 7 הופעות ו-2 כרטיסים צהובים. דקות: 423.

סרחיו ראמוס

מאיפה להתחיל? ממשחק ההגנה המושלם במהלכו לא הפסיד באף תאקל, מאבק על נגיחה או כל דבר אחר? תצוגת המנהיגות ודרבון השחקנים גם כשהכל היה נראה אבוד, באחד ממפגני הקפטן הגדולים ביותר שראיתי? או מהשער המדהים שלו בנגיחה לרשת של אתלטיקו, עם כל הלב, עם כל הנשמה, עם כל הפדחת, וזו לא הייתה נגיחה פשוטה. סרחיו ראמוס אחראי על השער החשוב בהיסטוריה של ריאל מדריד, והגביע כל-כך חתום על שמו, כמו הצמד במינכן. לדעתי, אחרי המשחקים האלה - יש לו מקום של כבוד גם בהיכל התהילה של כל הכדורגל - אחד הבלמים הגדולים ששיחקו את המשחק. כל-כך הרבה ערך מוסף שזה מטורף. ציון: 10

העונה בצ'מפיונס: 11 הופעות - 3 שערים(כל אחד יותר חשוב מהשני!) ובישול אחד. הורחק נגד גלטסראיי. ורשם עוד 3 כרטיסים צהוב. דקות: 921.

פאביו קונטראו

היכולת המעולה בגמר הגביע נגד בארסה וצמד המשחקים הטובים נגד באיירן, בהם אפילו בישל את השער לבנזמה - 'קירבו' את קונטראו לריאל מדריד. עד אז הוא היה מרוחק. מקצוען אבל דופק כרטיס והולך. עכשיו לא בטוח שהוא נחוש לעזוב. בגמר קונטראו המשיך עם עבודה הגנתית נפלאה ובאמת ניסה גם לתרום לחלק הקדמי ולשתף פעולה עם די-מאריה. הוחלף כתוצאה מהנסיבות אבל הציג משחק טוב. ציון: 6

העונה בצ'מפיונס: 6 הופעות ובישול אחד(נגד באיירן). דקות: 509

מרסלו

כשהוא עלה כמחליף תהיתי אם לא נשלם על זה ביוקר. מרסלו כבר כמה חודשים לא נראה כמו שחקן כדורגל. הפציעה האחרונה והעלייה במשקל, החזרה האיטית להגנה וגם ההגבהות הלא-מדויקות. מרסלו רחוק משיאו והוא ביזבז כבר שנתיים. אבל כמה לב, כמה נשמה. ראה ששחקני אתלטיקו רק עושים כאילו הם 'לוקחים אותו' - ניצל את השטח הקטן ובעט מכל הלב(ועם קצת עזרה מקורטואה) - ואחר-כך מירר בבכי. רגע עצום, רגש מרגש. רק ב-3:1 באמת הצלחתי לנשום במגרש. ציון: 6.5

העונה בצ'מפיונס: 7 הופעות - שער אחד(נחשו נגד מי) ובישול אחד. דקות: 585

סמי חדיירה

סמי שלנו עשה כל מה שהוא יכול - הבעייה שהוא לא מספיק טוב לריאל מדריד, בטח לא במצב הנוכחי - אחרי פציעה ארוכה ובהיעדר דקות משחק. בסה"כ שותף במשחק רבע קלאץ' נגד סלטה ויגו ואחר-כך מול מאלגה. וגם עמדה מולו קבוצה מצוינת המגבלות של סמי - האיטיות וחוסר הטכניקה - היו ברורות תמיד. הפסיד לגודין במאבק על כדור גובה שהוביל לשער, אבל כמובן שהוא לא אשם. מעניין מאוד יהיה לראות את מקומו בקבוצה בעונה הבאה. כנראה יישאר שחקן סגל שולי. ציון: 4

העונה בצ'מפיונס: 5 הופעות - כרטיס צהוב אחד. דקות: 404.

איסקו

עלה כמחליף בדקה ה-59 ועזר לריאל לשלוט בכדור ולשבת על השער של אתלטיקו, גם אם שיחק בעמדה מעט אחורית. הנעת הכדור יחד עם מודריץ' הייתה נראית כל-כך קלה וחלקלקה, ורבים מכם בטח רצו לראות אותו פותח בהרכב אפילו. הוא לא נמצא בכושר של פתיחת העונה, אבל זה היה חילוף מאוד מתבקש ואני כן הרגשתי שמשהו עומד לקרות בכל נגיעה שלו בכדור. ציון: 6

העונה בצ'מפיונס: 12 הופעות - 3 שערים ובישול אחד, כרטיס צהוב אחד. דקות: 644

לוקה מודריץ'

הוא לא זכה לשבחים גדולים מידי בתקשורת וגם בעיתונים יכלו לפרגן לו עם ציון יותר גבוה, אבל למי אכפת. מודריץ' בא לתת עבודה כמו כל יום והשאיר אותנו בתמונה מבחינתי. זו הייתה תצוגת מופת של קשר מרכזי שלא ראינו כמוה מאז רדונדו באולד-טראפורד בשנת 2000(כן, המשחק עם העקב הנפלא והבישול לראול). עשה כל מה שיכול כדי לפרוץ את הבונקר של אתלטיקו וחילץ הרבה כדורים. נכס. ציון: 7.5

העונה בצ'מפיונס: 11 הופעות - שער אחד(קופנהאגן) ו-3 בישולים. דקות: 972.

אנחל די-מאריה

אני מודה שבמהלך המשחק קיללתי אותו. לפחות פעמיים הוא לקח כדור באגף ועבר את כל השחקנים שעמדו מולו, כמו בפלייסטיישן - אבל במקום לשחרר את הכדור 'אזקיירדה - בייל!' - הוא התמהמה והופל. אבל די-מאריה החזיר בריבית. אחושרמוטה ריבית. הוא כמעט מתח שריר בגמר, איבד את הכוח, אבל לא הפסיק לרוץ בכל-זאת ואחראי על הפריצה הסוחפת שהובילה לשער של בייל. יכול להיות שהגיע לו לכבוש בעצמו, אבל אל תדאגו - אנחל איתנו, לעוד הרבה זמן - והוא עוד יבקיע בגמרים. בעצם - הוא כבש את השער הראשון בגמר גביע המלך. שיאן הבישולים של הצ'מפיונס העונה - תנו כבוד. ציון: 7.5

העונה בצ'מפיונס: 11 הופעות - 3 שערים ו-5 בישולים(מלך הבישולים של המפעל). דקות: 822.

גארת' בייל

כן, השער שלו היה שווה הרבה יותר ממאה מליון יורו, בערך הסכום ששולם עליו בקיץ. המשחק לא היה פשוט בכלל עבור בייל כי הכדור פשוט לא רצה להיכנס לו. זה התחיל עם החמצת ענק במחצית הראשונה(כמה קיללתי אותו), בעיטה לא מספיק טובה מחוץ לרחבה ממצב נוח - וגם בעיטה עם הפאלש לפינה הקצרה במקום לסובב לרחוק. בייל לא הפסיק לרוץ וניסה, וניסה וניסה - עד שהתמקם נהדר ונגח עם הרבה קור-רוח לרשת החשופה. בשביל זה הביאו אותו. ציון: 7

העונה בצ'מפיונס: 12 הופעות - 6 שערים ו-4 בישולים. דקות: 873

כריסטיאנו רונאלדו

חגג בטירוף את השער בגמר כאילו זה שינה משהו, אבל בואו נהיה ריאליים. זו הייתה עונה ענקית של הפנומן הזה, עם שיא חדש שספק אם יישבר - 17 שערים. וכן, היה חשוב לו לכבוש בגמר, גם אם הוא הציג משחק חלש. רונאלדו אמנם דירבן עם תנועות ידיים אך לא קיבל מספיק את הכדור. חוץ מהמבצע היפה ברחבה שהסתיים בהכשלה ובפנדל - הוא שיחק לרוב במרכז וחיכה להרמות לרחבה. אבל כמובן שהיה מרגש לראות בחגיגות עד כמה הוא חלק מריאל מדריד. ציון: 6

העונה בצ'מפיונס: 11 הופעות - 17 שערים!(שיא כל הזמנים) ו-4 בישולים. דקות: 993.

קארים בנזמה

סימן שאלה גדול ריחף סביב כשירותו של הצרפתי אבל זה ממש לא תירוץ ליכולת המביכה. חובב השווארמות הציג משחק עלוב ולא הגיע לאף איום על השער. וגרוע מזה - לא הועיל בטובו להפעיל לחץ בסיסי על הבלמים של אתלטיקו. אפילו לאנצ'לוטי נשבר מהבטלן שלא מצא את הרשת מאז באיירן - והכניס את מוראטה במקומו, וזה לא עניין של מה בכך. נקווה שבעונה הבאה נראה שדרוג רציני בעמדה הזו. הציון: 3

העונה בצ'מפיונס: 11 הופעות - 5 שערים ו-5 בישולים, כרטיס צהוב אחד. דקות: 912

אלבארו מוראטה

הילד לא עשה הרבה, אבל הוא עשה הרבה יותר מבנזמה, וזה אומר הכל. הילד עלה בטירוף כיאה למעמד, אבל מוראטה האמת לא צריך משחק בגמר ליגת האלופות כדי לתת הכל עבור החולצה הקדושה. היה מעורב בשער של בייל כשקיבל את הכדור בצד שמאל ומסר לדי-מאריה לפני שזה התחיל במבצע. פתאום הייתה קצת מהירות בהתקפה. בנוסף, מוראטה עזר עם המשחק אל הגב אל השער לאחר שבייל כבש. ציון: 5

העונה בצ'מפיונס: 5 הופעות - שער אחד(הראשון שלו בצ'מפיונס) ובישול. דקות: 172

המאמן: קרלו אנצ'לוטי

כמובן שללא אלילת המזל והנגיחה של ראמוס - כולם היו מנגחים אותו - אבל אין 'אבל' בכדורגל. אנצ'לוטי התלבט ארוכות עם מי לפתוח בקישור המרכזי ונראה שאף בחירה לא הייתה אידיאלית. הוא העדיף את הניסיון של חדיירה אבל לא פחד לתקן בהמשך. מעבר לחילוף המהיר של איסקו - הוא הוסיף מחץ בהתקפה גם עם החילוף של מרסלו וגם העיף את בנזמה לאלף עזאזל לקראת הסיום. אנצ'לוטי פישל בתחילת העונה בניהול המשחקים אבל כשמגיע מגיע, והחילופים בהחלט עזרו לקבוצה. והוא הביא את הלה-דסימה. ציון: 8.

שאר השחקנים שהיו שותפים לעונה אירופית נהדרת:

צ'אבי אלונסו

את הקאמבק בליגת האלופות הוא עשה במשחק בטורינו מול יובה והציג כדורגל מצויין כולל בעיטה אדירה למשקוף. בדרך-כלל אלונסו היה מעט מתקשה מול קבוצות שלוחצות חזק ברמה של באיירן - אבל בשני משחקי חצי הגמר הציג כדורגל מהרמה הגבוהה ביותר. כרטיס צהוב ארור מול באיירן מנע ממנו לשחק בגמר. אז בגמר הוא חגג מהיציע עם החליפה הקלאסית והלוק המגניב שלו.

העונה בצ'מפיונס: 9 הופעות - 3 כרטיסים צהובים. דקות: 657

פפה

שחקן ההגנה הטוב ביותר שלנו העונה. נראה פחות מאיים עם גוש השיער הזה - אבל גם הרבה יותר שקט. תמיד מחויב, כל-כך מדרידיסטה. בישול לראמוס את השער השני נגד באיירן. היה חסר מאוד בגמר ואנחנו בטוחים שהוא רצה לשחק - אבל לא שכח לרוץ בטירוף כאילו הכל בסדר - אחרי הגול של ראמוס, ואפילו ניסה לטפס על היציע. טעה העונה בגדול מול דורטמונד בגומלין אבל חוץ מזה אפשר לומר שזו הייתה העונה הטובה ביותר בקריירה שלו. מהפציעה של ואראן העונה יצאו דברים טובים..

העונה בצ'מפיונס: 11 הופעות - 2 בישולים(אחד לראמוס מול באיירן) ו-3 כרטיסים צהובים. דקות: 957.

חסה רודריגס

סבל ממזל רע. כשפתח בהרכב מול גלטסראיי - ראמוס הורחק ואנצ'לוטי נאלץ להוציא אותו. כשקיבל הזדמנות בגומלין נגד שאלקה - נפצע בצורה קשה וגמר את העונה. הוא עוד ייתן בראש במפעל.

העונה בצ'מפיונס: 5 הופעות - 64 דקות.

 

אסייר יירמאנדי

שימש בעיקר כמחליף. על החריצות והכדורגל שלו אין עוררין - אבל עדיין לא מתאים לריאל מדריד. זו הייתה עונת בכורה פושרת מאוד. אבל אנחנו עוד נהנה מהילד, במידה ויישאר.

העונה בצ'מפיונס: 11 הופעות - 2 כרטיסים צהובים. דקות: 480.

אלבארו ארבלואה

זכה לכבוש שער נדיר מבחינתו בליגת האלופות - במשחק נגד גלטסראיי. זה היה שער שני שלו בלבד בליגת האלופות כשהקודם היה נגד אייקס ב-2011. איבד די במהרה את מקומו בהרכב לקרבחאל עוד לפני הפציעה. ימשיך להיות שחקן רוטצייה, ורק שיתגלח כבר כי זה לא מצחיק.

העונה בצ'מפיונס: 4 הופעות - שער אחד(מול גלטסראיי), בישול אחד וכרטיס צהוב אחד. דקות: 360

נאצ'ו

העונה בצ'מפיונס: 3 הופעות - 242 דקות.

קאסמירו

עלה במחצית השנייה בגומלין בדורטמונד ועזר לריאל להעביר את הדקות הקשות. מעבר לכך בקושי שיחק.

העונה בצ'מפיונס: 6 הופעות, כרטיס צהוב אחד. דקות: 144.

דייגו לופז

העונה בצ'מפיונס: הופעה אחת, 75 דקות ו-3 הצלות.

החליף את איקר שנפצע במשחק הראשון בשלב הבתים נגד גלטסראיי. סיפק הצלה אחת נהדרת מנגיחה.